פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/טו

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לאויר. עט"ז. כוונתו פשוט דהר"ן כתב פא"ט ס"ד הלכה כרבנן דרב ור"י פליגי בביצה ו' א' אפרוח שנולד בי"ט רב אוסר ור"י שרי והלכה כר"י ואף דכלל ראב"י קב ונקי מ"מ הא תרי כללים יחיד ורבים ורב ור"י יש לקיים מלקיים כללא דראב"י קב ונקי. ומ"מ צ"ע מה ענין פלוגתא דרב ור"י לכאן דרב משום מוקצ' אוסר הא בחול ש"ד וכדמסיים הר"ן שם בא"ט. והבכור שור חולין ס"ד ב' וכאן אות ב' הניח בקושיא והנה הוא אזיל לשיטתיה בבכ"ש יע"ש אמנם המעיין בר"ן בא"ט יראה להדיא דמשום רב ור"י הלכה כר"י נגעו ביה ולבסוף הוא דמסיק דרב נמי כת"ק יע"ש. ואין לומר דמ"ש רב ור"י הלכה כר"י הוא ענין בפ"ע ולפסוק בההיא דביצה כר"י אין ענינו לכאן ועיין בכה"ג בהגהות ב"י אות א' וא"כ נראה דמתחלה אמר דתליא בפלוגתא דת"ק וראב"י דרב כראב"י דאוסר עד שיפתחו עיניהם והלכך אי אירע דנפתחו עיניו בו ביום אסור דלא שייך הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דעד שיפתחו עיניו עדיין אסור ואח"כ נמי אסור הוא כיון דבשעת לידה היה אסור ועוד דמלתא דלא שכיחא הוא שיפתחו עיניו בו ביום עיין תוס' שם ד"ה אפרוח א"כ וודאי אסור דיותר דומה לגרוגרות כו' והא דפריך ליה ומ"ש מעגל שנולד בי"ט והא התם מתיר עצמו בשחיטה י"ל דהתם נמי אין הלידה מתיר דעדיין מחוסר עמידה הוא כמ"ש הרא"ש דצריך שיפריס ע"ג קרקע וכיון שכן נמי אין הלידה מתיר לחוד ואפ"ה אמרינן כן וה"ה כאן. ומזה יש הוכחה לרא"ש דבעינן שיפריס ואף בחול א"צ משום חומרא די"ט כו'. והדר כתב הר"ן דמסתבר לי' דכ"ע כת"ק דראב"י דמסתמא לא שכיח שיפתחו עיניו בו ביום דאל"כ היאך קאמר ראב"י אף בחול אסור דלמא ת"ק איירי בנפתחו בו ביום אלא דל"ש כלל ומסתמא פלוגתא דרב ור"י נמי הכי ודכ"ע כת"ק:

וראיתי להרא"ש במס' ביצה יש פוסקים כרב דתרתי ברייתות כוותיה ומשנת ראב"י נקי כו' וגם משנת ראב"י קב ונקי והלכה כמותו. וכ' עוד דהלכה כראב"י דקב ונקי אף בברייתא יע"ש והכה"ג בהגהות ב"י אות א' הקשה לאיזה צורך הביא הרא"ש דברי היש פוסקים כרב כיון דהוא פסק שם דכראב"י קיימינן אף בחול אסור ואי בנפתחו עיניו א"כ איך כתב דכראב"י קב ונקי קי"ל דמה ענין זה לזה. והנה ד' הרא"ש (סתומים) [פשוטים] המה דמדאמר ראב"י אומר אף בחול אסור דלא נפתחו עיניו משמע דמודה מיהת לת"ק בדינו דאי אירע שנפתחו עיניו בו ביום כמ"ש התו' שם עכ"פ אסור משום מוקצה דאי לית ליה הכין א"כ אמאי לא פליג עלי' בתרתי ומדאמר אף בחול אסור משמע דאודוי אודי לת"ק דבי"ט אסור משום מוקצה ונ"מ אי נפתח עיניו בו ביום ושפיר כתב הרא"ש דראב"י נמי מסייע כן והלכה כמותו נגד ברייתא השנויה שם דמותר בי"ט ומיהו פלוגתא דרב ור"י בנתפתחו איירי. או יאמר דרב ור"י פליגי בהא דלרב אין הלידה מתיר עד שיפתחו עיניו כראב"י ומש"ה אין שייך הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דאין הלידה גורם זה עד שיפתחו עיניו ואף כשנפתחו אח"כ אין ניתר ועוד דלא שכיחא כ"א מיעוט שיפתחו עיניהם בו ביום ומש"ה וודאי אסור ור"י כת"ק והא דפריך מעגל או דבעינן הפריס או לדבריו דר"י קמהדר ולדידי' בלא"ה יש לחלק וב' ברייתות לא ניחא ליה לומר דחדא איירי בנולד ונפתח עיניו כבר דזה לא שכיח וא"כ אי הני ברייתות פליגי בפלוגתא דראב"י ות"ק או דפליגי כך ומיהו ת"ק דראב"י אוסר ולית ליה כלל הואיל ומתיר עצמו וא"כ שפיר כתב דמשנת ראב"י קב ונקי ועיין יש"ש ביצה סימן י"ז דכתב אהא דכתב הרא"ש משנת ראב"י קב ונקי דרב כראב"י יע"ש ואולי הוא כדרך הב' שכתבתי כאן. ועוד דל"ש כלל וודאי אסור דדמיא לגרוגרות וצמוקים דכ"ע מודים דאסוחי אסח דעתיה מיניה:

ועל מ"ש הט"ז דברי הרא"ש קשיין אהדדי עמדו בזה כל אחרונים ובנה"ך תי' דבא"ט העתיק לשון הרי"ף והלכתא. אמנם הוא פסק כראב"י ועיין בל"ח פא"ט אות שמ"ג ובמי"ט שם נראה כמ"ש בנה"ך דבא"ט העתיק לשון הרי"ף ומ"ש עוד הט"ז דמה שאסר רבינו יואל עד שיגדלו הכנפיים דהיינו נוצות ארוכים שיש בהם קנים כתב דכראב"י סובר ושיעור אחד הוא גדילת הנוצות עם פתיחת עינים ואין הלכה כן אלא כת"ק דראב"י. הנה הפר"ח אות ב' הביא ירושלמי גוזל שנולד ביום טוב מותר לא כן תני גוזל שלא העלה כנפיים אסור משום שקץ תפתר באילין דנפקין עם כנפיהון יע"ש ואיסור זה משום מיאוס וב"ת וא"כ אין קושיא מהא דאפרוח שנולד בי"ט דהיינו נמי בהאי גוונא וכן העלו אחרונים דאסור עד שיגדלו הנוצה שיש בהם קנים:

ב

ולא. עט"ז הביא קושיות הפוסקים שהרא"ש סותר עצמו ממ"ש בא"ט למס' ביצה ששם כתב שצריך שיפריס. והשיג על מהרש"ל דאמר בלא ידעינן דכלו חדשיו צריך ח' ימים והפריס. דלמה לי הפריס וראיה משבת אי הוה שהה עד לאורתא הוה אכלינן והתם בלא ידעו שכלו חדשיו ואפ"ה בשיהוי ח' ימים סגי ולא שאלו אי הפריס ועוד עמדה למה לי שיהוי מעל"ע וודאי סגי לריסוק וליישב דברי מהרש"ל אומר כמ"ש התב"ש כאן אות י"ז כיון דלא ידעינן דכלו חדשיו וצריך שיהוי ז' ימים וכל שלא הפריס באותן הימים ריעותא גדולה כזו ודאי יש לחוש כיון דלא עמד כל ז' דשמא נתרסקו ובעי הפריס דאי לא הפריס צריך בדיקה אח"כ ובי"ט אין לשחוט מספק דיחלל י"ט ול"ק מבהמה דנדרסה כו' דיש לה חזקה טובה משא"כ כאן דע"כ לא קשיא ליה להט"ז אלא דאדרבה כאן א"צ בדיקה כלל מה שאין כן אי גם כאן צריך בדיקה וודאי שפיר החמיר הרא"ש ז"ל דאין לשוחטו בי"ט עד שיפריס מקודם דאז א"צ בדיקה כלל ובסימן נ"ח בש"ך אבאר בעה"י. ובכר"ו כתב דביה"ר אין בו משום ריסוק דרוב וולדות אין מתרסקין ומיעוט מתרסקין. ובלא כלו חדשיו דמהני שיהוי ח' ימים דרוב אין נפלים ומיעוט שוהין ח' ימים והם נפלים והוה תרי מיעוטי ומש"ה חיישינן בלא כלו חדשיו וצריך הפריס ולפ"ז אף בחול כן וגם זה נכון הוא יע"ש:

ג

עט"ז דקרבן מצותו ביום וכ"כ באר הגולה ר"ל דל"ת הא דבעינן בקרבן יום שמיני ולא בלילה דלא יצא מספק נפל. דאינו דבליל ח' יצא מספק נפל. וקרבן ביום כתיב בכל עשיותיו. ומיהו קרבן אף כלו חדשיו אסור והוה מחוסר זמן עד תחלת ליל ח' שאז ראוי להקדישו ולמחר יקריבנו והנה ראיתי להזכיר בכאן דבר אחד וזה הוא:

דע דבשבת קל"ו א' אמר רשב"ג כל ששהה למ"ד יום באדם וח' בבהמה אינו נפל ויליף אדם ופדויו מבן חודש ובהמה שנאמר וביום השמיני כו'. והנה התם וודאי אף שידוע שכלו חדשיו אין בנו פדוי תוך למ"ד יום ובהמה אין ראויה להקרבה תוך ח' ימים ועיין תוספות ב"ק י"א ומנחות ל"ו ב' ד"ה שומע אני והא דיליף מהתם יראה לי דרשב"ג יליף מהתם כל ששהה וודאי יצא מספק נפל דהתורה סתמא אמרה מיום השמיני אף דלא ידוע דכלו חדשיו וכן בבכור הא לא שהה ספיקא הוה לאו מהתם יליף אלא מסברא. ודע עוד הא דבעינן ז' ימים עד תחלת ליל שמיני הוא כדאמר בחולין פ"א דר' אפטוריקי רמי הא כיצד לילה לקדושה אלמא תחלת ליל ח' יצא מתורת נפל דקרא סתמא כתיב (והנך ז' ימים בעינן מעל"ע דוקא ולא אם נולד סוף יום א' אם הגיע תחילת ליל מוצאי שבת הא יצא מכלל נפל. דא"כ מאי פריך בשבת קל"ו מימהל היכי מהלינן אלא וודאי כדאמרן)

[*) אלה דברי כבוד הרב הגאון המרפוסם מו"ה שמחה נר"ו אב"ד דק"ק בוברקא. *) הג"ה להיותי נמצא כעת בק"ק זאלקווא בעת הדפסת דף זה אמרתי לבל למנוע הטוב היות הרב המחבר המנוח ז"ל היה אלופי ומיודעי וריע אבי הגאון המנוח ז"ל להרים מכשול להיות מצרף לכסף וכור לזהב מה שפלטה הקולמוס של הרב המחבר דברי שגגה וצוויתי לדפוס דין זה בין שני חצאי עגול. מה שהביא ראיה משבת דאמרינן מימהל היכי מהלינן הא אמרינן שם להדיא דבאדם שעורא לצאת מכלל נפל שלשים יום ושמונת ימים בבהמה ושם באדם קיימינן. וגם בגופא דדינא נ"ל דלא בעינן מעל"ע וראיה מהא דמקשה תלמודא ביומא (דף ס"ג ע"ב) טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי לא הא שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם. ואם כדברי הרב המחבר דבעינן מעל"ע איצטריך היכא דשעיר אחד יהיה כלה לו ז' מעל"ע בחצות היום וההגרלה יעשה קודם חצות ואם יפול עליו הגורל לשם ימתין עד אחר חצות וא"כ הוה לשם. ואם יפול עליו לעזאזל ישלחנו קודם חצות כתב רחמנא דגם הלעזאזל צריך שלא יהיה מח"ז ועוד ראיה מבוארת מדברי התוס' בערכין דף י"ח ע"ב ד"ה שנתו מקושית הר' שמואל בן הרב אלחנן ל"ל קרא דשנתו ולא שנתו של עולם ת"ל מסברא דאלת"ה היאך נמצא תמידין כשרין לר"ה וכו' ויש מפרשים דאין אנו מתחילין מנין שנתו כ"א מיום הרצאה כו' ודחי התוס' דהא אמרינן בפ"ב דזבחים דשעות פוסלות בקדשים כו' ואי אזלינן בי' אחר הרצאה לא תמצא דין זה ע"כ דברי התוס' ואם כדברי הרב המחבר לא דחי התוס' מידי ודו"ק. וגם פשטא דלשנא דרומיא דר' אפטוריקי בזבחים (דף י"ב) ובחולין (דף פ"א) משמע שתמיד כלים הז' ימים בסוף היום.. [לרשב"ג ספק מ"ה הוה דאי מדרבנן מאי פריך מימהל היכי מהלינן לעקור מצות מילה לגמרי בשביל חששא זו] (עי' פ"מ א"ח במ"ז סי' תצ"ח ס"ק ב') וראיתי להמ"ל הל' איסורי מזבח פ"ג ה"ח דברים אשר לא זכיתי להבינם כתב שם דיליף לה מקרבן דהתורה אסרה תוך ח' ימים משום לתא דנפל ולא חילקה בין ידוע שכלו חדשיו ולמה לא כמ"ש. עוד השיג שם על פר"ח במ"ש דכפי הבנת ב"י במ"ש הגאונים דלהדיוט מותר תוך ח' אף בלא ידעינן דכלו חדשיו מדאמר חולין קי"ו מדאמר מחוסר זמן לגבוה מכלל להדיוט שרי וליתא דקיי"ל שכלו חדשיו וכתב המ"ל דבריו תמוהים דאי הא דאמר מדאסר מחוסר זמן לגבוה איירי תוך ח' ימים אין ראיה דאו"ב שרי להדיוט אלא כמ"ש התוס' שם דהכתוב נתקו לעשה ותיפוק ליה דפסול דתעבתי לך. ול"נ מדאצטריך לומר בריש או"ב דנוהג במוקדשין תיפוק ליה דממשקה ישראל בעינן עכ"ל ולא אבין לה. מ"ש על פר"ח לא ידענא דהפר"ח ה"ק דמהא דאמרינן מדאסר מחוסר זמן לגבוה ויהיה הפי' על או"ב מ"מ ה"ה מדאסר רחמנא תוך ח' ימים מכלל דלהדיוט שרי וע"ז דחי דקים שכלו חדשיו ומה שהביא דברי התוספות לא ידענא להולמו דהא קרא צריך דמחוסר זמן נתקו לעשה דלא לילקי עליה ולא לאיסורא ועוד דהא צריך לכל מחוסר זמן תוך ח' ימים ולתורים שלא הגיע זמנן ולזב ולזבה תוך הזמן. גם מ"ש דה"ק מדאיצטריך דאו"ב נוהג בקדשים תיפוק ליה ממשקה ישראל והא לאו להכי איצטריך דלא נימא דיהא שרי לגבוה דבלא"ה או"ב ועשה ל"ת כמ"ש התוספות ריש או"ב ואיצטריך דלא נימא שור הפסיק ענין והיינו דה"א דאין לוקה על כל פנים בקדשים נהי דאיסורא איכא להקריב דבעינן ממשקה ישראל מ"מ אי עבר ושחט ה"א דאין לוקה דשור הפסיק ענין וגלי התורה בכ"א דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ושחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא דכל כמה דלא זריק דם כדאיתא ריש או"ב ואף לדידן שחיטה שאין ראויה שמה שחיטה לאו בכ"מ כן הוא כמ"ש התוס' חולין פ"ה ב' ד"ה אימא דכיסוי לא שמיה שחיטה דגילתה התורה ה"ה קדשים לכך צריך קרא דלוקה ועל דברי התוס' קי"ו היה לתמוה כדכתיבנא סוף דבר ד"ה חולין ודברי המ"ל צ"ע:

ד

עט"ז וכוונתו הוא דהוה ס"ס שמא שהה ח' ימים ושמא כלו חדשיו ואף דלא מתהפך דאיך תאמר שמא כלו חדשיו ואת"ל לא כלו הרי וודאי נפל ולא מהני שיהוי או אפשר דאין במציאות שיחיה שמונה מ"מ אפשר דכאן א"צ להתהפך ותירץ דשם אונס חד הוא כמ"ש התוס' כתובות ה"ה כאן הוה כולו משם א' דשמא נפל או אינו נפל ואף דנקיט תחלה הספק שמא כלו חדשיו סידרא לאו דווקא ועיין בנה"ך שכתב דלא הוה דשיל"מ דאין המתיר עתיד לבא בוודאי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.