פני יהושע/גיטין/פג/א

פני יהושע גיטין פג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא תנו רבנן לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ד' זקנים כו' עד א"ל ר' יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה. וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שהקשה הרמב"ן ז"ל על שיטת הרי"ף והיא ג"כ שיטת התוס' והרמב"ם ז"ל דלמסקנא דשמעתין כדפשיט רבינא לעיל דמתני' בחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו רבנן דהגט כשר והכי קי"ל והאיך אפשר לומר כן כיון דרבי טרפון ור"ע קאמרי להדיא דיש לפסול בע"מ ולא אשכחן מאן דפליג עלייהו אליבא דרבנן והיאך דחינן מילתא דתנאי ואשלי רברבי בלא כלום. ועוד דא"כ מאי קאמר ר' יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה דהא אכתי מצינן תשובה זו לדברי רבנן דשרו בע"מ ואזקנים גופייהו נמי קשה אדמקשו ר' טרפון ור"ע עלייהו דר"א ליקשו נמי לר' יוסי הגלילי דאמר בחוץ פליגי ובע"מ מודו רבנן דשרי כל זה דקדק הרמב"ן ז"ל והעלה דבתרתי פליגי וגם על זה יש להקשות כמו שיבואר לקמן אי"ה. והנלע"ד ליישב בענין זה בהערה אחת והיינו דמקשו התוס' בסמוך בד"ה רבא כר' ינאי וז"ל וא"ת כיון דר"א מקרא יליף הנהו זקנים מה משיבין על דבריו דגזירת הכתוב הוא עכ"ל ויישבו בדוחק ולדרכינו א"ש למאי דפרישית לעיל דמפשטיה דמימרא דר' ינאי משמע דהא דדריש ר"א קרא דלאיש אחר להתיר בחוץ ע"כ היינו משום דע"מ לא איצטריך קרא דמסברא שרי וע"כ היינו משום דלית ליה כלל הני פירכי דר"ט ור"ע דאי ס"ד דאית ליה הני פירכי הו"ל לאוקמי שריותא דקרא דלאיש אחר בע"מ ואיצטריך לאפוקי מהני פירכי שיש לאסור מסברא אע"כ דלא חשיב ליה הני פירכי כלל כדפריך רבא בשמעתין וע"כ מוקי לשריותא דקרא בחוץ משא"כ הני תנאי ר' טרפון ור"ע גופיהו דאית להו ע"מ יש לאסור מסברא טפי מחוץ וא"כ מקשו שפיר לר"א דשרי בתרווייהו דנהי דדריש קרא דלאיש אחר להתירא אכתי אית לך לאוקמי בחוץ ולא בע"מ דאיכא הנך טעמי לאיסורא משא"כ ר"ט ור"ע לא מצי לאקשויי לאינך זקנים דסברי בחוץ פליגי ובע"מ מודו רבנן דשרי דודאי שפיר קאמרי הנך זקנים דלרבנן בע"מ שרי משום דע"כ רבנן נמי דרשי קרא דאיש אחר להתירא דלאיסורא לא איצטריך לא בחוץ ולא בע"מ משום הנך פירכי ואף שכתבתי לעיל דאיצטריך לאסור בחוץ דלא נילף מקידושין דמהני ע"כ מדרשא דאשת שני מתים אין זה מוכרח לפמ"ש התוס' בשמעתין דאפשר דדרשא דשני מתים לאו מדאורייתא היא ועוד דכיון דאיכא הנך פירכי לא איכפת לן בהקישא דויצאה והיתה דהא עיקר הקישא למילי טובא אחריני אתי אע"כ דלרבנן נמי קרא להתירא אתי וא"כ טפי יש להתיר בע"מ מבחוץ דהא בחוץ נמי אית להו פירכא והך פירכא חשיב להו טפי ועוד דבחוץ איכא נמי שיורא בגט וע"כ מוקי לשריותא דקרא בע"מ ומש"ה לא מקשו ר"ט ור"ע לרבנן אלא לר"א דוקא נמצינו למידין דהנך תנאי דסברי בחוץ פליגי שפיר סברי דבע"מ רבנן נמי מודו אי משום דלית להו הנך פירכי דר"ט ור"ע או דאית להו אפ"ה שרו מקרא דלאיש אחר דהא לאיסורא לא איצטריך אי ס"ל הנך פירכי והיינו נמי טעמא דר' ינאי דדריש לרבנן קרא לאיסורא ולא להתירא דע"מ היינו משום דר' ינאי סובר כר' יוסי דאמר רואה אני את דברי ר"א מדברי כולן אלמא דלית להו הנך פירכי והיינו כדאמר רבא דאית להו פירכא וא"כ לא איצטריך קרא להתירא אלא לאיסורא וע"כ יסבור ר' ינאי דהיינו משום דבקדושין מהני דאשת שני מתים דאורייתא ואיצטריך קרא לאיסורא לאפוקי מהקישא דויצאה והיתה ואי תיקשי א"כ דר' ינאי אית ליה כר"י דאמר רואה אני את דברי ר"א בן עזריה מדברי כולם א"כ אמאי לא דריש כולה מילתא כר"א בן עזריה מדכתיב כריתות הא ליתא דכיון דר' ינאי ע"כ סבר דטעמא דר"א דשרי בחוץ היינו מדרשא דלאיש אחר דמייתרא ליה וא"כ אי ס"ד דרבנן דר"א דרשי כריתות לכדראב"ע א"כ קרא דלאיש אחר מאי עבדו לה אע"כ דכרת כריתות לא דרשי. אלא דבהא לחוד סובר ר' ינאי כר' יוסי דאמר רואה אני את דברי ראב"ע מדברי כולם לענין דלית להו הנך פירכי דזקנים כנ"ל נכון דלפ"ז מימרא דר' ינאי אתיא לגמרי כמ"ד נמי לכולהו אית להו פירכי. ולפ"ז יפה כתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל והתוספות בשמעתין דלמסקנא רבנן נמי מודו בע"מ דשרי משום דלית להו פירכי דר"ט ור"ע כנ"ל נכון ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:

תוס' בד"ה ועמדה ונשאת כו' וא"ת והלא אין נשואין חלין כו' משמע דבע"מ שלא תנשא כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל והכא נמי בע"מ שלא תינשא גרידא מיירי דאי בע"מ שלא תינשאי ולא תיבעלי מאי קאמר הרי שהלכה זו וניסת לאחד מן השוק הא אף לר"מ אסורה לינשא לאחד מהשוק דחיישינן שמא לא תקיים תנאיה ותבעל לו באונס כו' עכ"ל ובמחילה מכבודו לא דק שפיר דודאי מצינן לאוקמי מילתא דר"ט ור"ע אפי' בע"מ שלא תינשאי ולא תיבעלי דנהי דמדרבנן אסורה לינשא לא' מן השוק מ"מ מדאורייתא מיהא שריא דהאי חששא שמא לא תקיים תנאה חששא דרבנן בעלמא היא משא"כ הנך תנאי דברייתא מדאורייתא איירי כדקאמרי הא למדת שאין זו כריתות וא"כ שפיר קאמרי הרי שהלכה זו ועמדה ונישאת כיון דמדאורייתא שריא וכיון דע"כ מדאורייתא אין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פסול א"כ אף לאחר שהחמירו חכמים ואמרו שלא תינשא לאחר אפ"ה לא מקילינן בה מהאי טעמא לומר דליהוי גיטא כיון דמן התורה אין זה גט. ותדע דהכי הוא שהרי לפי מ"ש לעיל בשם התוספות דיבמות דף י' שכתבו דאפי' בלא תינשא גרידא אסורה לינשא משום האי חששא שמא לא תקיים תנאה וכבר כתבתי שהיא שיטת הגאונים ושני הדיעות הובאו בש"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ז ולפ"ז ע"כ הא דקאמר ר"ע הרי שעמדה וניסת היינו כדפרישית דאיהו מדאורייתא איירי דלא שייך האי חששא אלא מדרבנן ואפ"ה מקשו התוס' שפיר דהא דקאמר ר"ע ועמדה וניסת משמע דדרך נשואין איירי ואע"מ שלא תינשא גרידא קאי ומקשו שפיר הא לא הוו נישואין כלל. מיהו בעיקר קושיית התוס' כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שיש מתרצים בענין אחר דכיון שלא חלו הנשואין כלל א"כ מעיקרא כי אתני הבעל אהני נשואין איכוון. אלא שהקשה על זה דא"כ באבא ואביך נמי אמאי הוי גט אפי' נישאת להם ולענ"ד דשאני אבא ואביך כיון דבלא תנאי לא שייכי בה נשואין א"כ לא הוי תנאי כלל וכמפליגה בדברים משא"כ בתנאי שלא תינשא לפלוני דלולא התנאי היתה מותרת וא"כ הוי תנאי מעליא ואף שלא חלו הנשואין מצד התנאי אפ"ה איהו מיהו להנך נישואין איכוון כנ"ל ודו"ק:

בא"ד וי"ל דהכא עברה וניסת לאחר מיתת המגרש קאמר כו' עכ"ל. גם בזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שהגאון ר' שמעון קיירא בעל הלכות גדולות כתב דבכה"ג לא נתבטל הגט למפרע ע"ש:

גמרא דבר אחר הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן כו'. ולכאורה קשה למה הוצרך לאוסרה עליו דבלא"ה אסורה עליו משום גרושה וכ"ש דהכא ר"ע קאמר הא מילתא ואיהו גופא ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ לא הוי שיור בגט כה"ג כדתנן לקמן במשנה דאם אמר חוץ ממי שאין לה עליו קידושין לא הוי שיור אלא דאכתי מייתי ר"ע שפיר ק"ו דאפי' היכא דאיכא צד גירושין הקל אסורה לכהן כ"ש בע"מ דאסורה לכל מצד אשת איש החמורה ודו"ק:

שם אילימא בחוץ מישרי שרי ר"א דתניא מודה ר"א כו' אלא בע"מ. והקשה הרשב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל כיון דלמאי דמוקי למילתא דר' טרפון בע"מ א"כ ע"כ ליתא להאי ברייתא דמודה ר"א כל עיקר דהא האי ברייתא כמאן דמוקי בחוץ אתיא א"כ מאי הוצרך לאוקמי מילתא דר"ט בע"מ לוקמי בחוץ ולית ליה האי ברייתא וליכא למימר דאע"ג דליתא לברייתא אפ"ה מסברא יש לנו לומר כן דמודה ר"א בכי הא הא נמי ליתא דהא ר"א בר' שמעון פליג לקמן אהא דמודה ר"א ומחמת כן רצה הרשב"א ז"ל לפרש דר' טרפון סבר דבתרתי פליגי וא"כ אית ליה לר"ט האי ברייתא דמודה ר"ע ע"ש באריכות. ולענ"ד אכתי קושיא השניה במקומה עומדת דמעיקרא מאי מקשינן לר' טרפון מהאי ברייתא דמודה ר"א כיון דאשכחן דר"א בר"ש פליג בהדיא ואיכא למימר דר"ט כראב"ש ס"ל. ולענ"ד יש ליישב לפי השיטה שכתבתי ולמאי דבעי למימר דר"א שרי אפי' בחוץ ע"כ צריך לומר דמודה כשניסת לא' מן השוק ונתארמלה שמותרת לזה שנאסרה עליו והיינו מהטעם שכתבתי דהני תנאי כר' ינאי סבירא להו כדמסיק רבא לקמן וא"כ מאן דאית ליה דשרי ר"א בחוץ היינו משום דדריש קרא דלאיש אחר וא"כ אי ס"ד דהאי פירכא דפריך ר' טרפון שייך אפי' בחוץ א"כ תיקשי לר"ט האי קרא דלאיש אחר מאי עביד לה דלאיסורא לא איצטריך דבלאו הכי מסברא דר"ט יש לאסור בין בחוץ בין בע"מ אע"כ דהאי פירכא דר"ט לא שייך בחוץ ושפיר איצטריך קרא לאסור בחוץ כי היכי דלא נילף מקידושין או משום דמסברא לא חיישינן לשיור בגט ואיצטריך קרא וא"כ מקשה הש"ס שפיר מאי מקשה לר"א בחוץ. ומשני הש"ס דר"ט סובר דר"א ורבנן פליגי. והשתא דאתינן להכי מצינן ליישב מה שהקשו התוספות לקמן בד"ה מודה רבי אליעזר למאן מודה דהא דרבנן לא הוי גט ולמאי דפרישית איכא למימר דמאן דמוקי לפלוגתייהו בע"מ מצי סבר דבחוץ כ"ע מודו דשרי דע"מ גרע טפי מחוץ משום פירכא דר' טרפון ועוד דאיכא למימר דקרא לאיש אחר אפילו לרבנן לא איצטריך לאסור בחוץ דמסברא יש לאסור אע"כ דלכ"ע להתירא אתי ומוקי רבנן קרא לחוץ דלא שייך פירכא דר"ט. והשתא אתי שפיר הא דקתני מודה ר"א דפשיטא דלרבנן ע"כ שרו בכה"ג מדאסרי בע"מ וע"כ מוקי קרא להתירא דחוץ והיינו ע"כ משום דחוץ עדיף טפי דלא שייך האי פירכא משום דמותרת לאחר שנתארמלה כנ"ל ולקמן אפרש בזה בדרך אחר ודו"ק:

שם נענה ר' עקיבא כו' אי הכי בכולהו תנאי דעלמא לא תינסיב. ולכאורה יש לתמוה באמת מ"ט דר"ע אם לא שנאמר באמת דר"ע סובר דבכולה תנאי שהם בשב ואל תעשה אסורה להינשא ולא הוי גט כלל וזה דוחק לכך נראה דר"ע סובר דכאן יש לחוש טפי שתינשא לאחר שתתאלמן או תתגרש מהשני דלא מסקא אדעתה דאכתי אגידא ביה בראשון ותדע דהא לפי האמת בחוץ כה"ג מותרת ואע"ג דר"ע מדאורייתא איירי אפשר דמדאורייתא נמי חיישינן בהכי ולא אמרה תורה כריתות שתוכל לבא בנקל לידי פסול אלא דרבא לית ליה האי סברא. ולפ"ז אתי שפיר נמי הא דמקשינן ובמאי אילימא בחוץ מישרא שרי ר"א דתניא ומקשו הרשב"א ומהרש"ל ומהרש"א ז"ל ותיפוק ליה דבחוץ לא שייך האי פירכא דר"ע שהרי אין הגט בטל למפרע ולמאי דפרישית אתי שפיר דאי לאו דמודה ר"א הוי שייך פירכא דר"ע אפילו בחוץ שלאחר שתינשא לשני ותתאלמן או תתגרש תינשא לזה שנאסרה ולא מסקא אדעתה שאסורה לו וא"כ הוי בנים ממזרין מזה שנאסרה עליו והא דנקיט ר"ע נמצא הגט בטל ובניה ממזרין מהשני היינו פירכא דעל מנת אבל לעולם ס"ד דבחוץ נמי פריך ר"ע ומש"ה מייתי מההיא דמודה ר"א כן נ"ל וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.