אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/פג

יום שני כ' אב תשפ"ג - מסכת גיטין דף פג

סדר וקדימה בדברי התנאים

רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא מי קודם למי

בגמרא במסכת גיטין (פג.) תנו רבנן, לאחר פטירתו של רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו. אלו הן: רבי יוסי הגלילי, ורבי טרפון, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר.. נענה רבי יוסי הגלילי ואמר... נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר... נענה רבי עקיבא ואמר וכו', ע"כ.

ובמשנה במסכת עבודה זרה (מה.) תנן: הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין [- דמחובר לא מתסר, כדדריש רבי יוסי הגלילי להלן] ומה שעליהן אסורין, שנאמר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם". רבי יוסי הגלילי אומר [- הרי המקרא מלמדנו שהמחובר אינו נאסר, שנאמר 'אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן'], "אלהיהם על ההרים" - ולא ההרים אלהיהם, "אלהיהם על הגבעות" - ולא הגבעות אלהיהם. ומפני מה אשירה אסורה [- והלא אילן מחובר הוא, ויש לנו לדרוש 'אלהיהם תחת כל עץ רענן' ולא עץ רענן אלהיהם, ולמה אסרו הכתוב דכתיב 'ואשריהם תגדעון'], מפני שיש בה תפיסת ידי אדם [- שאדם נטעו]... אמר רבי עקיבא, אני אובין [- אפרש] ואדון לפניך, כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודת כוכבים [- אין לנו לדרוש מיעוטא מ'תחת עץ רענן', שלא נאמר אלא למסור להם סימני מקום שרגילים האמוריים לעבוד שם עבודת ככובים כדי שיחפשו ישראל שם ויבערום].

וכתבו התוספות (ד"ה אמר ר"ע): לכאורה משמע הכא דרבי יוסי הגלילי היה זקן מרבי עקיבא. וכן בפרק בתרא דגיטין (שם) בריש מזכיר ליה [- לרבי יוסי הגלילי] קודם רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. ותמהו התוספות: ותימה, דאמרינן בסוף איזהו מקומן (זבחים נז.) גבי רבי טרפון ורבי עקיבא, 'והיה שם תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני חכמים תחילה ורבי יוסי הגלילי שמו'. ואמרינן נמי בעירובין (נג:) שאמרה לו ברוריא דביתהו דרבי מאיר שהיה מתלמידי בתראי של רבי עקיבא 'גלילי שוטה'. הרי שמוכיחים התוספות משני מקומות אלו שרבי יוסי הגלילי היה צעיר מרבי עקיבא.

הוכחת התוספות מהקדמת רבי עקיבא לרבי טרפון במעשה בסיפור יציאת מצרים

ומיישבים התוספות: ונראה דתלמיד חבר היה לו רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא, ורך ממנו בשנים היה. ובזה יישבו התוספות את מה שאמר רבי עקיבא לרבי יוסי הגלילי 'אני אובין ואדון לפניך', כיון שהיה תלמיד חבר שלו. אלא שעדיין לא יישבו התוספות מדוע הקדימה הגמרא בגיטין את דברי רבי יוסי הגלילי לפני רבי עקיבא, כיון שהיה זקן ממנו. ולכן מוסיפים התוספות: ואע"ג שמזכירו בפרק בתרא דגיטין מקמי רבי עקיבא, לא קשיא, דכמו כן מזכיר באגדת הפסח רבי עקיבא קודם רבי טרפון שהיה רבו כדמשמע בפרק תשיעי דכתובות (פד:), ע"כ. וכוונת התוספות למעשה המובא בהגדה של פסח: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק. הרי שהקדים את רבי עקיבא לרבי טרפון שהיה רבו. [ולא הקשו התוספות מדוע הקדימה הגמרא בגיטין את רבי יוסי הגלילי לפני רבי טרפון שהיה רבו של רבי עקיבא שהיה גדול מרבי יוסי הגלילי, כי באמת רק בסדר התנאים בתחילה מוזכר קודם רבי יוסי הגלילי, ואילו בפירוט דבריהם מקדימה הגמרא את רבי טרפון. וגם בסדרם בתחילה, כבר ציינו שבתוספתא הסדר הוא רבי טרפון תחילה, וכן הוא בדברי הראשונים].

והנה התוספות לא ביארו מדוע באמת "לא קשיא", ורק הביאו מקור נוסף שבו מצאנו קושיא דומה בסדר התנאים. והשל"ה (תורה שבע"פ כלל רבי אות קב) הביא משמם ש"אין דין קדימה בתנאים". וציין גם לדבריהם במסכת בבא מציעא (ד: ד"ה אין נשבעין) שם כתבו: אע"ג דרבי שמעון בן אלעזר היה תלמידו של רבי עקיבא, אין לחוש מה שחולק עמו והוזכר קודם, דכענין זה מצינו (שם ז.) גבי שנים אדוקין בשטר, דפליג רבי עם רבן שמעון בן גמליאל אביו, ומזכיר קודם, עכ"ד.

ביאור השל"ה בדעת התוספות שבמקום שמצאו טעם לקדימת תנא מאוחר לא נמנעו מלפרשו

אמנם מוסיף השל"ה שהתוספות עצמם במקום שמצאו טעם לקדימת דברי תנא מאוחר לתנא קודם לו, לא נמנעו מלפרשו. ודוגמא לדבר הביא מדברי התוספות בסוטה (ד.) על סדר שיעור ביאה, שדעת בן עזאי שהוא כדי לצלות ביצה, ודעת רבי עקיבא שהוא כדי לגומעה. וידוע שרבי עקיבא היה רבו של בן עזאי (ברכות סב.). ופירשו התוספות שמכל מקום הקדים דברי בן עזאי, לפי שסידרם לפי סדר מציאות הדברים, שצליית הביצה קודמת לגמיעתה. וכן כתבו במסכת כתובות (קה. ד"ה דחשיב) שהקדים רבי אלעזר בן עזריה לפני רבי עקיבא, אפילו שרבי עקיבא היה חשוב ממנו, שהיה ראש לחכמים, ובכל מקום נאמר 'כגון רבי עקיבא וחבריו'. וביארו התוספות שהזכיר את רבי אלעזר ברישא לפי שהיה ממשפחה מיוחסת יותר מרבי עקיבא - שכן היה עשירי לעזרא, וגם שהיה נשיא. ובזה ביארו מה שהקדים בכתובות שם את חנן המצרי לפני חנן בן איבשלום, שלא היה זה מפני שהיה חשוב יותר, אלא מפני שהיה ממשפחה מיוחסת יותר.

ובגמרא במסכת יבמות (טז.) מובא שכשנכנסו חכמי ישראל לרבי דוסא בן הרכינס, נכנס רבי יהושע ואחריו רבי אלעזר בן עזריה ואחריו רבי עקיבא. הרי שהקדים ראב"ע את רבי עקיבא. ומאידך כשדיבר עמם רבי דוסא בן הרכינס, אמר על רבי אלעזר בן עזריה 'יש לו בן לעזריה חבירנו', ואילו לרבי עקיבא אמר 'אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו'. הרי שידע משמעו של רבי עקיבא ששמו הולך מסוף העולם ועד סופו, ולא הכיר כלל את ראב"ע. אלא שאכן רבי עקיבא היה גדול יותר, ואפילו הכי הקדים ראב"ע להיכנס מחמת משפחתו ונשיאותו.

והרש"ש (כתובות שם) ציין למעשה המובא במסכת סוכה (מא:): מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה, ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד... ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה ויצא בו, ונתנו במתנה לרבי עקיבא ויצא בו. הרי שהקדים את ראב"ע לר"ע, הן בעצם הזכרת שמו והן במעשה הנתינה שניתן האתרוג קודם לראב"ע.

ביאור השל"ה להזכרת תלמיד קודם לרב באופן שדבריו נתפרסמו תחילה כשלא נחלקו פנים בפנים

והשל"ה עצמו נתן טעם אחר לכך שמצאנו הזכרת תלמיד קודם הרב, וזה לשונו: מה אני ומה חיי לעמוד במקום גדולים, מה לתבן את הבר. מכל מקום כתר תורה מונח לכל, אענה אף אני חלקי להגיד טעם בקדימת תלמיד לפני רב. והוא זה, בודאי אם המחלוקת היה בין שניהם פנים בפנים, אז מזכיר הגדול בתחילה ואחר כך השני, כי כן בבית המדרש היה הגדול מגיד דעתו תחילה בדין הזה. אבל לפעמים יש מחלוקת שלא היו שניהם ביחד, רק זה הגיד דעתו בבית המדרש שלו, וזה הגיד דעתו בבית המדרש שלו להיפך, ולא ידעו זה מזה. ולפעמים נתפרסמו דברי התלמיד לחכמים שבדור בתחילה, ואחר כך נודע להם דעת הגדול. אז היו חכמי הדור חוזרים דעת החולקים כסדר שקיבלו את דבריהם, בזה אחר זה, וכיון שדברי התלמיד היו המקודמים, היו מקדימים אותו. ונכתב אחר כך במשנה או בברייתא.

אמנם מוסיף השל"ה שדבריו הם טעם להזכרת דברי תנא אחד קודם תנא אחר אף שהוא גדול ממנו, אך במעשה דרבי דוסא בן הרכינס ודאי צ"ל כמו שכתבו התוספות שרבי עקיבא היה גדול יותר ומכל מקום הקדים ראב"ע להיכנס בתחילה מהטעמים שהתבארו בתוספות. וכך צ"ל גם במעשה בלולבו של רבן גמליאל שהזכיר הרש"ש, שגם שם מפורש שרבי אלעזר בן עזריה קיבל את הלולב קודם רבי עקיבא.

והנה השל"ה למד בדברי התוספות שאף שאין התנא מקפיד להביא את דברי החכמים כסדרם, מכל מקום כשמוצא טעם, מפרשו. ויש להעיר על דבריו שכן התוספות שם אחרי שמבארים את הטעם שמקדימה הגמרא את טעמו של בן עזאי לרבי עקיבא, מוסיפים: אבל תימה, אמאי מקדים רבי ישמעאל למילתייהו דרבי אליעזר ורבי יהושע... והנה אם כדברי השל"ה, שדעת התוספות בסוטה כדעתם בעבודה זרה, שבאמת אין קפידא בסדר התנאים ורק במקום שאפשר מפרשים הטעם, אם כן - מה מקום יש לתמוה מדוע הקדים דברי רבי ישמעאל לרבי אליעזר ורבי יהושע, הרי יש לומר שכך דרך התנא שאינו מקפיד על סדר התנאים, ואף שבבן עזאי ורבי עקיבא יש טעם לסדר דבריהם, ברבי ישמעאל אין טעם לסדר זה.

מהלך חדש בדעת חלק מבעלי התוספות שאין להקפיד על הסדר רק במקום שאין זה תלמיד ורב ממש

ולכאורה היה אפשר ללכת בדרך אחרת, ולחדש שאף שהתוספות כתבו שאינו מקפיד להזכיר דברי הגדול יותר, היינו רק באופן ששני התנאים קרובים זה לזה, כגון רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי, שאף שרבי עקיבא היה רבו של רבי יוסי הגלילי מכל מקום "תלמיד חבר היה לו רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא". אבל במקום תלמיד ורב ממש - כגון בן עזאי ורבי עקיבא, שהיה בן עזאי תלמידו ממש כמבואר בגמרא בברכות שנכנס בן עזאי אחרי רבי עקיבא לבית הכסא, ואמר לו רבי יהודה עד כאן העזת פניך ברבך. אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך. באופן זה יש קפידא להזכיר קודם דברי הרב, ולכן ביארו התוספות שהקדים התנא טעמו של בן עזאי לפני טעמו של רבי עקביא לפי שצלייה קודמת לגמיעה. ולכן גם נשארו התוספות בתימה על כך שהקדים דברי רבי ישמעאל לדברי רבי אליעזר ורבי יהושע - שכן רבי ישמעאל היה דור אחריהם, והיה תלמידם וחברו של רבי עקיבא, ובאופן זה ודאי שיש להקדים את דברי הגדול תחילה.

אמנם יש להעיר על דברינו שהרי התוספות הוכיחו שאין קושיא באיחור הגדול יותר ממה שהזכיר באגדת הפסח את רבי עקיבא קודם רבי טרפון, והרי רבי טרפון היה רבו - כמו שכתבו התוספות - ואם כן באופן של רב ותלמיד ממש הרי רצינו לחדש בדעת התוספות שיש להקדים את הרב תחילה, ומשמע לכאורה בדבריהם שאפילו ברב ותלמיד ממש אין קושיא במה שמקדים את דברי התלמיד תחילה. [ואמנם מצאנו מחלוקת בראשונים אם רבי עקיבא היה תלמידו של רבי טרפון או להפך, ואם כן נראה שלא היו ממש תלמיד ורב באופן שאין להקדים האחד לדברי חבירו].

גם בדברי התוספות בבבא מציעא שהביא השל"ה, מבואר שרשב"א היה תלמידו של ר"ע והקדימו דבריו, וכן הקדימו דברי רבי קודם דברי אביו.

גם בתוספות במנחות (סה: ד"ה רבי יהודה) כתבו: ואין לחוש במאי דתני ליה [- לדברי רבי יהודה בן בתירא] בתר תנאי בתראי. דהכי נמי תני מילתיה דרבי יוסי בתר רבי יוסי ברבי יהודה שהיה רבי יהודה חבירו של רבי יוסי, פרק דיני ממונות (סנהדרין יד.), ע"כ. הרי מבואר בדברי התוספות שהוא כלל בכל אופן שאין לחוש למה ששנה דברי תנאים מאוחרים קודם תנאים מוקדמים. מאידך בתוספות בכתובות משמע שנתנו טעם לכך שהקדים את ראב"ע לר"ע ואת חנן המצרי לחנן בן אבישלום, מכח נשיאותו או משפחתו, הרי שנקטו שבלא טעם אין לאחר את הגדול יותר, ולדברינו אפשר היה לבאר שלולי שהיה בו מעלת משפחה או מעלת נשיאותו היה זה כרב ותלמיד שאין להקדים התלמיד לפני הרב. ומשמע שיש בדבר זה מחלוקת בין בעלי התוספות האם בלא טעם מאחר החשוב, או שרק כשיש איזה טעם לדבר, או עכ"פ רק באופן שאינו ממש תלמיד ורב.

הערה על תמיהת התוספות בסוטה על הקדמת דברי רבי ישמעאל מדבריהם בכמה מקומות שאין בדבר קפידא

ואכן בחידושי הש"ס בסוטה שם העיר על תמיהת התוספות שבמקום אחר כתבו שאין לחוש לכך. אמנם על דברי השל"ה שהרכיב הדברים וכתב שאף שהתוספות סוברים שאין לחוש לכך מכל מקום נתנו טעם במקום שאפשר, קשה כדברינו שמדברי התוספות בסוטה מבואר שאינם סוברים שאין לחוש לכך, כי אם לא כן לא היה להם לתמוה על קדימת דברי רבי ישמעאל שם.

בספר כללי התלמוד לרבינו בצלאל אשכנזי שי"ל מחדש (קונטרס השלמה ב' אות נח) הביא סיכום ענין זה כך: לפעמים התנא חולק עם רבו או אביו, וגם נזכרים דבריו קודם ממנו. בפרק קמא דמציעא בתוספות (ד:). וכן כתבו התוספות בעבודה זרה (מה.) שאין תימה אם הזכיר ריה"ג קודם ר"ע אע"פ שהיה תלמיד חבר לו, כי כן מצינו בהגדת פסח שמקדים ר"ע לר"ט שהיה רבו. ובריש סוטה (ד.) גבי זמן סתירה, דבן עזאי אומר כדי לצלות ביצה ורבי עקיבא אומר כדי לגומעה, ביארו דאע"ג דר"ע רבו של בן עזאי, סדרם בסדר מציאות הדברים דצליה קודמת לגמיעה. ובכתובות (קה.) כתבו מזכיר ראב"ע קודם ר"ע אע"פ שהיה ראש לחכמים, מפני שהיה ממשפחה מיוחסת, שהיה עשירי לעזרא, וגם מפני נשיאותו. וזה הטעם עצמו כתבו גבי חנן המצרי שהקדימו לחנן בן אבישלום, ע"כ.