כף החיים/יורה דעה/צד

כף החיים ‏ יורה דעה צד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] התוחב כף חולבת בקדרה של בשר או איפכא משערין בכל מה שנתחב וכו' משום דלא ידעינן כמה נפיק מיניה. טור. ב"י לבוש. ש"ך סק"א. ומיהו היכא שידוע כמה בלע כגון שהיתה חדשה (או אינה ב"י) וניער בה כזית חלב ואח"כ (בתוך מעל"ע) תחבה בקדירת בשר או איפכא כיון שידוע שלא היתה בלועה אלא מכזית א"צ לשער אלא בכזית. ב"י וכ"ה לקמן בש"ע סי' צ"ח סעי' ה' יעו"ש.

ב

ב) שם. משערין בכל מה שנתחב ממנו בקדרה וכו' וה"ד בכלי שהוא קשה אין משערין אלא כנגד מה שנתחב אבל באוכל שהוא רך משערין כנגד כולו וכגון שתחב חתיכת בשר צוננת בתוך קדרה של חלב ולא נכנסה כולה בתוך הרוטב אלא מקצתה משערין כנגד כולה. או"ה כלל כ"ח סוף דין ג' מש"ז או' א' חו"ד לקמן סי' ק"ה בביאו' או' ט' זבחי צדק או' א' ועיין עוד לקמן סי' ק"ה או' י"א.

ג

ג) שם. משערין בכלי מה שנתחב ממנו בקדרה וכו' משמע דאם אמר ברי לי עד כאן נתחב בקדרה נאמן ולא אמרינן בזה מילתא דלא רמיא וכו' וכ"כ רש"ל פג"ה סי' מ"ב ובאו"ש סי' ס"ה. ב"ח ססי' זה. נוב"י תניינא חי"ד סוף סי' ט"ז. חכ"א כלל מ"ו או' ו' וכן הסכים בס' זבחי צדק או' ב' ודלא כמי שפקפק בזה וכתב גם מעשים בכל יום שבדור זה ודורות שלפנינו כשיבוא לפניהם דין או"ה כזה מאמינים לדברי השואל עד היכא היה ולא יש מי שפקפק בדבר עכ"ל.

ד

ד) ואם אינו ברור לו עד כמה תחב משערינן בסתם תוחב הכף בקדרה דהיינו ראש הכף. רש"ל שם. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' בל"י או' א' חכ"א שם. והיינו כנגד כל הכף חוץ מבית היד שלו. רש"ל פג"ה שם סי' מ"א. כנה"ג בהגב"י או' ד' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' א' וכתב דהיינו ראש הכף והוא העגול ולא הבית יד של הכף. עכ"ל. ומ"ש השו"ג מחו' או' א' לפרש בדברי רש"ל הנז' נראה מפני שלא ראה דברי המנ"י הנז' ומ"מ נראה דהכל לפי הראות דלפעמים תהיה הקדרה מלאה ומוכרח שנתחב בה גם מבית יד של הכף מעט או הרבה וגם לפעמים נראה בכף כמה נתחב ע"י הלחלוחית שקלט מן התבשיל וע"כ הכל לפי הראות.

ה

ה) וכן אם אשה אמרה שע"כ נתחב או עד כאן היה תבשיל בקדרה כדי לשער בס' או אם אמרה שהקדרה לא היתה היס"ב נאמנת דאשה נאמנת אפי' באיסור דאו' תשב"ץ ח"ד בס' חוט המשולש סי' מ"ב. ער"ה או' ג' דלא כהרב בית יהודה ח"א חי"ד סי' מ"א. וכ"כ היא"פ על סעי' זה דאשה נאמנת ודלא כהרב בית יהודה הנז' וכ"כ זבחי צדק או' ה' דמעשים בכל יום אנחנו מאמינים לנשים בין בענין בב"ח בין בענין מליחה בין בבליעת איסור יען דעסקי התבשיל הוא בידם ולא נמצאים בבית אלא הנשים ולא מצינו מי שפקפק בזה מעולם עכ"ל.

ו

ו) שם. משערין בכל מה שנתחב ממנו בקדרה וכו' וצריך לשער באומד יפה ע"י מדידה דהיינו שימלא כלי מים ואח"כ יתחוב הכף לתוכו בנחת והמים היוצאים הם שיעור הכף. או"ה כלל ל"ז דין ג' שפ"ד סוף או' א' זבחי צדק או' ד' ועיין לעיל סי' צ"ג או' ג' ואו' ד'.

ז

ז) ואם אירע שבשלו תבשיל בקדרה חולבת ונתנו בה מעט חלב שיש בתבשיל ס' נגד החלב ותחבו כף של בשר ב"י באותה קדרה של חלב הכל מותר לפי שהחלב נתבטל מאחר שיש ס' במים כנגדו והוי כמי שאינו וכאילו אין שם אלא מים לבד והו"ל נ"ט בר נ"ט. ולכך צריך המורה לשאול ולחקור כי בעו מיניה כשתחבו כף ב"י בקדרה חולבת אם יש חלב בקדרה או לאו וגם כשיש בה כמה יש בה דלפעמים נותנים מעט לבד ובזה יורה צדק. ברכ"י בשיו"ב או' א' זבחי צדק או' ו'.

ח

ח) ודע שאם תחבו כף של בשר או של איסור בקדרה של התר שכתבו הפו' דצריך לשער בכל הכף ה"ד כשתחבה בתוך האיסור שכל מה שבקדרה הראשונה היה איסור כולו כגון שהיה חלב לבדו מתבשל בקדרה הראשונה שנתחבה הכף בה שאז כל מה שבלעה הוא איסור ולא ידעינן כמה בלעה ולכן משערינן בכולה. אבל אם התבשיל היה של התר מתבשל בקדרה ונתערב בו חלב או איסור ותחבו הכף שם ונאסרה הכף מפני זה ואח"כ תחבוה בקדרה של התר אז א"צ לשער כנגד כל הכף אלא אנו משערים כאלו נלקח חלק מאותו תבשיל כשיעור דהיינו אם יש בכמות הכף ליטרא דרך משל אנו חושבים כאלו נפל ליטרא א' מאותו תבשיל איסור לתוך ההיתר ואח"כ אנו חוזרים וחושבים כמה מגיע מהאיסור לאותה ליטרא של התבשיל. המשל בזה שבקדרה א' היו מבשלים עשרה ליטרין של תבשיל ונפלו שם עשרה אוקיות של איסור הרי שלכל ליטרא מגיע אוקיא א' ואם נלקח משם ליטרא של תבשיל ונפל אותו תבשיל בקדרה של התר בודאי שא"צ לשער אלא כנגד אוקיא א' שיש בו דהא ק"ל אין חנ"נ ולכן כף זו אף שנחשוב כולה תבשיל הרי ליטרא בתבשיל של אותה קדרה א"צ לשער אלא כנגד מה שבלעה. הרה"ג מהר"ר שלמה עמאר זלה"ה בפסקי דינים כ"י. ברכ"י שם. ער"ה או' ב' זבחי צדק או' ז' וכתב וכן מנהגינו להורות. וכ"כ לעיל סי' צ"ג או' ח' יעו"ש.

ט

ט) תבשיל שעורים שנתנו בו חמאה א' מארבעים מהתבשיל והגיסוהו בכף ונתחב הכף לקדרה של בשר שאין בה ס' כנגד החמאה שנתנה בתבשיל שעורים הורו המורים לאיסור ודלא כמאן דשרי. שו"ת פני אריה חדשות סי' מ"ח. ברכ"י שם או' ב' אבל הער"ה שם כתב דלפי מ"ש דלכ"ע אין הכף אוסר אלא לפי חשבון א' מארבעים וא"כ התבשיל של בשר מותר. וכ"כ פ"ת סי' צ"ה או' א'.

י

י) שם. משערין בכל מה שנתחב וכו' ואפי' אם בשעה שתחב הכף היה ספק אם התבשיל רותח שהיס"ב או אינו רותח אפ"ה בעינן ס' כנגד מה שנתחב בכף. או"ה כלל ל"ז דין ב' בשם סמ"ק. וכ"כ ב"י בסי' זה בשם סמ"ק. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' י"ג. מש"ז או' א' זבחי צדק או' ח'.

יא

יא) והא דמשערינן כנגד כל מה שתחב ולא משערינן בפליטה הוא בודאי איסור אבל בס' איסור משערינן בפליטה. הרדב"ז בישנות סי' רצ"ו. כנה"ג בהגב"י או' ו' אמנם המש"ז שם חולק וכתב דגם בספק איסור משערינן בכולו. וכ"כ הכס"א או' א' וכן הסכים הער"ה בסי' צ"ח או' י"א. זבחי צדק או' ט' אבל באיסור דרבנן יש להקל בכלי שחוזר להכשרו (ר"ל ע"י הגעלה) דלא משערינן אלא במאי דנפק מניה. ער"ה שם ועי"ש שכתב שכן הסכים הגו"ר י"ד כלל א' סי' כ"ט אבל בשם הרשב"א כתב דגם באיסור דרבנן דומיא דכחל משערין בכולו יעו"ש. ואפשר דבהפ"מ יש להקל.

יב

יב) שם. משערינן בכל מה שנתחב וכו' לא מה שנתחב במאכל אלא מה שנתחב בקדרה אף שהוא חוץ לאוכל דכיון שהוא בתוך הבל הקדרה מצטרף לאסור. כריתי או' א'. חו"ד או' ב'. מטה יהונתן בגליון הש"ך על סעי' זה. אמנם באו"ה כלל ל"ז דין ב' כתב דא"צ לשער אלא מה שנכנס לתוך התבשיל וכ"כ חכ"א כלל מ"ו או' ו' דא"צ ס' אלא כנגד מה שתחב מהכף בתוך התבשיל אבל מה שלא תחב בתבשיל אפי' מה שהוא בתוך חלל הקדרה א"צ לשער כנגדו ואפי' בכלי מתכות ודלא ככו"פ שמחמיר בזה יעו"ש וכ"כ בבינת אדם שם או' מ"ד באורך יעו"ש. וכן הרב בית יהודה אשכנזי כתב להוכיח מדברי רש"ל שהביא הש"ך רסי' זה שא"צ לשער אלא כנגד מה שנתחב ברוטב יעו"ש. וכ"מ מדברי הסמ"ק סי' רי"ג שכתב אבל מה שלא נכנס ברוטב אינו אוסר יעו"ש. שש"א או' ב' וכן הסכים בס' זבחי צדק או' יו"ד.

יג

יג) ומיהו אם הכף הוא כולו רותח שהסירו מכלי ראשון ויס"ב אם תחבו לקדרה חולבת צריך ס' נגד כל הכף דפולט כולו. מש"ז או' א' חו"ד בביאו' או' א' זבחי צדק או' י"א.

יד

יד) שם הגה. אם הכף ב"י דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון וכו' חלב אבל אם שמשו בו בכ"ר מים אינו מחשב' מעל"ע (ר"ל מבשול המים אלא מבשול החלב) אבל בכף של איסור אפי' שמשו בו בכ"ר של מים מחשבו מעל"ע כשלא היה במים ס' נגד הכף כדלקמן סעי' ו' בהגה וסי' ק"ג סעי' ז' יעו"ש. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' כריתי או' ב' חו"ד או ג' שפ"ד או' ב' והיינו אם לא עבר עליה לילה א' מבליעת האיסור וחממו בה מים חשבינן מעל"ע מחימום המים כמ"ש שם בסי' ק"ג סעי' ז' ובסי' קכ"ב סעי' ד' ומיהו מ"ש בכף של איסור היינו לפסק הרמ"א דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ אבל לפסק הש"ע דלא אמרינן חנ"נ אלא דוקא בב"ח כמ"ש לעיל סי' צ"ב סעי' ד' א"כ לא אמרינן דצריך מעל"ע מחמום המים אלא דוקא אם היתה בלועה מבשר וחלב וכמבואר שם בסי' ק"ג סעי' ז' וסי' קכ"ב סעי' ד' יעו"ש.

טו

טו) שם בהגה. דהיינו ששמשו בו בכ"ר תוך מעל"ע. ואם הרתיחו חלב בקדרה ושהה בו עד אחר שנצטנן שעה מרובה והריקו החלב מתוכה וביום מחר בשלו בה בשר אם היה סמוך אחר מעל"ע לרתיחתו באופן שאתמול בשעה הזאת היה עדיין חם שהוא יותר מפושרין ששיעורו כחמימות הרוק נראה לאסור דאעפ"י שהוסר מעל האש מ"מ נשאר לו שם כ"ר ועשו הרחקה וסייג ומה גם לענין דהכ"ר בולע והולך כ"ז שהדבר שבו חם וצריך מעל"ע אחר שבא לגדר פושרין. חו"י סי' ק"א. פ"ת או' ב' ומיהו עיין לקמן סי' ק"ה סעי' ב' וע"כ נראה דבהפ"מ יש לשער מעל"ע מאחר שאין היס"ב. ועיין לעיל סי' צ"ג או' י"א.

טז

טז) שם. ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת משערין בכולו וכו' כבר כתבנו באו"ח סי' י"ג או' ז' בשם כמה פו' דכל היכא שסותם הש"ע לקולא ואח"כ כותב בשם י"א או בשם ויש מי שאומר לחומרא דדעתו לפסוק כסתם אלא דחושש לסברת הי"א לכתחלה ואין להתיר אלא בהפ"מ או בע"ש וא"א להכין אחר יעו"ש. וכ"כ המחב"ר לעיל סי' נ"ה סוף או' ד' וכ"כ לעיל בסי' ס"ט או' ט"ל יעו"ש וע"כ הכא נמי אם לא יש כ"א הפסד מועט יש לשער בכולו אבל אם יש הפ"מ יש לשער רק עד מקום שנתחב. וכ"פ זבחי צדק או' י"ג.

יז

טוב) שם הגה. וסברא ראשונה עיקר. דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ אינו מוליך בליעתו בכולו. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ב' לה"פ או' ד' ולפ"ז אם תחב הכף מצד השני א"צ ס' כנגד מה שתחב כיון שבעת שתחב צד הראשון לא הוליך בליעתו בכולו שהוא צד השני וכ"כ השפ"ד או' ג' ומיהו י"א דבחם מקצתו מוליך בליעתו בכולו אלא שאינו מפליט מכולו אם חם מקצתו. מ"א באו"ח סי' תנ"א ס"ק כ"ד. ביה"ל הגה לבן המחבר. כריתי או' ד' חכ"א כלל מ"ו סוף או' ו' ובבינת אדם שם או' מ"ה. ולפ"ז גם אם תחב הכף מצד השני צריך ס' כנגד מה שנתחב כיון דמפליט. וכ"כ חכ"א שם. וגם בכלי עץ או חרס אמרינן הכי דאם תחב הצד השני בעינן ס' כנגדו. בינ"א שם. ובשעת הדחק או בהפ"מ יש לסמוך על סברא א' ולהתיר. זבחי צדק שם.

יח

חי) והא דאמרינן דא"צ לשער כנגד כולו היינו משום דמקצת הכלי הוא קר אבל אם בשעה שנשתמש בכלי מתכות היה חם כולו צריך לשער כנגד כולו כמ"ש לעיל או' י"ג יעו"ש.

יט

יט) [סעיף ב'] אם נתחב הכף בקדרה ב' פעמים ולא נודע בנתים צריך ב' פעמים ס' והטעם כתבו הגמ"ר דחולין ומהרי"ל בתשו' סי' קס"א ותה"ד סי' קפ"ג דמתחלה צריך ס' נגד החלב וחיישינן דלמא נשאר בו מעט חלב וכשהוציאו מן הקדרה נעשה כל הכף נבילה מבשר בחלב ולכך צריך לבטל הכף בפעם ב' ש"ך סק"ד. אבל אם נודע בנתים כבר נתבטל הראשון ושוב גם בפעם הב' בטל באותן הס' ש"ך סק"ה.

כ

ך) שם הגה. וי"א דסגי בפעם אחד ס' וכו' התה"ד שם הרבה להביא ראיות למנהג הזה וכ"ה הסכמתו וגם הכנה"ג בהגב"י או' ך' ציין הרבה מן האחרונים שסוברים כן יעו"ש. שו"ג או' ו' ולדיעה זו אפי' אם תחב אותו כמה תחיבות בזה אחר זה א"צ ס' רק כנגד פעם אחת. ערוך השלחן או' יו"ד.

כא

כא) שם הגה. וי"א דסגי בפעם א' ס' וכן נוהגין. היינו מנהג אשכנזים אבל למנהג הספרדים שקבלו עליהם הוראות הש"ע ובפרט בכאן שהוא לחומרא צריך ב' פעמים ס' בלא נודע. וכ"פ זבחי צדק או' ט"ז.

כב

כב) ואם לא נודע בנתים ותחב כמה פעמים אפ"ה סגי בב' פעמים ס' ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. שו"ג סוף או' ה' שש"א או' ג' כנפ"י ד"ה בש"ך. ערוך השלחן או' ז' בי"צ ח"א בעמ"ז או' יו"ד. מיהו הפר"ח סוף או' ד' כתב דצריך ס' כנגד כל פעם ופעם שתחבו. וכ"כ בית דוד חי"ד סי' ל"ח ד"ה והנכון. חכ"א כלל מ"ו או' ז'. ולענין דינא כיון דאיכא פלוגתא בזה ויש כמה פו' דסברי דא"צ כ"א פעם א' כמ"ש לעיל או' ך' א"כ די בחומרת ב' פעמים לדעת הש"ע ולא יותר אפי' תחב כמה פעמים.

כג

כג) י"א דצריך המורה לשאול אם תחב הכף ב"פ. ב"ח והגם שהוא כתב על כף של איסור ממנו נלמוד על כף של בב"ח. וי"א דמן הסתם א"צ לשאול אלא דוקא היכא שבא לשאול שתחב ב"פ. רש"ל פג"ה סי' מ' כנה"ג בהגב"י או' ך'. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ה' וכתב וכן מנהג אחרונים בעלי הוראה שנהגו שאינם שואלים כלל אם נתחב ב"פ. זבחי צדק או' י"ז וכתב וכן יש לנהוג מפני שבעלי סברא זו רבים נינהו. ועוד י"ל מפני שכמה פו' ס"ל דסגי בפעם א' כמ"ש לעיל או' ך' יעו"ש. וע"כ מן הסתם יש להקל וא"צ לשאול.

כד

כד) שם הגה. וי"א דסגי בפעם אחת ס' וכו' ואפי' באיסור עצמו שנפל לקדרה כמה פעמים ק"ל דא"צ אלא פעם אחת ס' וכדלקמן סי' צ"ח סוף סעי' ד' בהגה. ולרש"ל וב"ח דעות אחרות בכאן ולא ק"ל הכי. ש"ך סק"ו. לה"פ או' ה' בל"י או' ד' חו"ד או' ו' חכ"א כלל מ"ו או' ז' ערוך השלחן או' יו"ד. וגם לדעת הש"ע כן דלא החמיר בלא נודע אלא דוקא בבשר בחלב מטעם שכתבנו לעיל או' י"ט אבל לא בשאר איסורים. וכ"כ הר' יד יהודה בפי' הארוך או' ז' דלהטור וש"ע דלית להו חנ"נ בשאר איסורים סגי בפעם אחת ס' יעו"ש.

כה

כה) אם לקח עם הכף מן התבשיל לחוץ וחזר ונתנו לתבשיל צריך ס' נגד התבשיל ונגד הכף משום דהתבשיל נעשה נבלה תוך הכף. תמים דעים סי' ק"מ בשם הראב"ד. כנה"ג בהגה"ט או' ב' מנ"י על התו"ח שם. בל"י או' ח' חו"ד שם. חכ"א שם או' ח' בי"צ ח"א או' ב' זבחי צדק או' י"ח.

כו

כו) ואם תחבו לקדרה והיה ס' ואח"כ תחבו לקדרה אחרת ולא היה ס' ואח"כ חזר ותחב לראשונה צריך ב"פ ס' פ"ת או' ד' בשם ס' חמודי דניאל כ"י.

כז

כז) [סעיף ג'] אם יש ס' לבעל הכף הקדרה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור וכו' והא דלא אמרינן כיון שיש ס' בקדרה מן הכף יחשב לכף כהגעלה מבליעה ראשונה ויהיה לה דין הקדרה עצמה אם בשר בשר ואם חלב חלב די"ל דילמא אתי למיטעי אטו היכא דלא נתחבה הכף בקדרה כ"א מקצתה ועוד דהגעלה אינה מועלת כ"א דוקא ברותחין כ"כ שמעלה רתיחה ולענין הצרכת ס' אפי' שאינה מעלה רתיחה רק שתהא היס"ב. ב"י בשם סמ"ק. ט"ז סק"ג. ועיין לעיל סי' צ"ג או' ל"א.

כח

כח) שם. אבל הכף אסור וכו' לדעת הרב בסי' צ"ה סעי' ג' אפי' לא היה בקדרה אלא מים או שאר דברים אם היה הקדרה ב"י ונבלע מתחלה ע"י גוף הבשר הכף אסור והכי ק"ל (ר"ל האשכנזים ההולכים ע"פ דברי מור"ם ז"ל) אבל לדעת המחבר שם אין הכף נאסר אלא כשתחבו בקדרה שמבשל בה עתה בשר בעין יעו"ש. ש"ך סק"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ה'. פר"ח או' ז' לה"פ או' ח' בל"י או' ו' הל"פ בסעי' ג' והוא ע"פ מ"ש שם בש"ע קערות של בשר שהודחו בקדרה חולבת וכו' מותר משום דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא יעו"ש.

כט

כט) שם. אבל הכף אסור בין עם בשר בין עם חלב וכו' אפי' עם שאר דברים דהא הכף נעשה נבילה. ש"ך סק"ט. כנה"ג שם או' ו' פר"ח או' ח' לה"פ או' נ' בל"י או' ז' חו"ד או' ח' שפ"ד או' ט' חכ"א כלל מ"ו או' ח' בי"צ ח"א או' ד' ומ"ש הש"ע בין עם בשר בין עם חלב הוא לאו דוקא דשאר דברים נמי אסור ואפי' לאחר מעל"ע דנ"ט לפגם לכתחלה אסור. שפ"ד שם. והחילוק הוא דאם הוא ב"י צריך ס' כנגדו ואם אינו ב"י א"צ ס' דטעם לפגם בדיעבד מותר.

ל

ל) ומיהו אם תחבו הכף ב"י בשאר דברים ואין ס' הגם שהמאכל אסור מ"מ מותר בהנאה דאין מרויח מן הטעם הבלוע בו מבשר בחלב. שפ"ד שם. ומותר למכור התבשיל לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו. זבחי צדק או' כ"ג. ועיין לעיל סי' פ"ז או' ו'.

לא

לא) ואם תחב כף בשר לקדירת חלב שהעלה רתיחה ואח"כ תחבו עוד לקדירה אחרת חלב ונשפך ואינו יודע אם היה ס' אין להקל ולומר דמה"ת הוי הגעלה והכף נעשה חולב ומדרבנן אסור משום לא פלוג תו הוי ספק דרבנן כמו בסי' צ"ח סעי' ב' אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם נודע שהיה רובו היתר מותר דהכא אין מקילין. מש"ז או' ג' זבחי צדק או' ך'.

לב

לב) וכן אם כף זה של בשר שנתחב בקדרה. של חלב תחבו אח"כ לקדירת בשר ונשפך ואינו יודע אם היה ס' לא אמרינן כיון דהכף נ"נ הבשר שבתוכו ומין במינו מה"ת ברובו בטל די"ל דאמרינן דכף בלע חלב ונ"נ הוי אינו מינו וטעם כעיקר מה"ת ואסור ואף די"ל דהוי ס"ס שמא לא בלע חלב ושמא היה ס' הא לא אמרינן. מש"ז שם. זבחי צדק או' כ"א.

לג

לג) שם. כל זמן שהיא בת יומא. פי' משעת התחיבה אפי' אינה בת יומא משעה שבישל בה חלב דכיון שהיתה בת יומא בשעת התחיבה ראשונה ונ"נ אוסרת אח"כ אפי' דיעבד אם היא בת יומא משעת התחיבה ודלא כהב"ח. אבל אם אינה ב"י בשעת התחיבה השנייה הכל מותר דנהי דנ"נ מ"מ השתא נותן טעם לפגם ומותר אבל ודאי לכתחלה אסור לתוחבו אפי' בשאר דברים אפי' אינו ב"י כיון דנ"נ מתחלה. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגה"ט או' ז' פר"ח או' ט' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' י"ד. לה"פ או' יו"ד. כריתי או' יו"ד. חכ"א כלל מ"ו או' ח'.

לד

לד) וראוי שתדע דיש חילוק בין אם תחבו למין תחיבה א' או למין מה שהיה בכף מתחלה על דרך משל אם כף בשר הוא שתחבו לחלב ובתוך מעל"ע של חלב תחבו לבשר פשיטא שאסור בהנאה מה"ת וכל ספיקותיו לחומרא ונ"נ מה"ת משא"כ אם תחבו לחלב הואיל והוא אחר מעל"ע לבשר נהי שחלב הא' שבכף נ"נ אין בו אלא דין שאר איסורין בחלב שנייה דטעם הבשר אין בו כח ליתן טעם לחלב עתה בתחיבה שנייה דנותן טעם לפגם הוא וא"כ מותר החלב שנייה בהנאה דכל שאר איסורין חוץ מדמי איסור שבו מותר בהנאה. שפ"ד או' יו"ד. בי"צ ח"א בעמ"ז או' כ"ב. זבחי צדק או' כ"ה.

לה

לה) שם. ואם אין ס' הכל אסור בהנאה וכו' והמאכל הנאסר בהנאה אפי' ליתנו לעכו"ם או לכלב דעלמא שאינו נהנה ממנו כלל אסור. תו"ח כלל פ"ה דין ג' ט"ז סוף סק"ד כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. וצריך לקברו ואינו יכול לשרפו וכ"ש דאין להשליכו לשוק. פר"ח או' יו"ד. או להשליכו לבה"כ. ט"ז שם. חו"ד או' יו"ד. ועיין לעיל סי' פ"ז או' ג' ואו' ד'.

לו

לו) שם. ואם אין ס' הכל אסור בהנאה אפי' הקדרה. ואם בישל בה בדיעבד אע"ג דאינה ב"י ולא נאסר המאכל מ"מ צריך להשליך דמי הנאת אותה קדרה לנהר שלא להנות מדבר האסור בהנאה. כ"כ מהרא"י בשערים בשם א"ז. וכ"כ הג"א פ' בתרא דע"ז. רש"ל פכ"ה סי' מ"ו. מנ"י על התו"ח שם או' י"ז. אבל התו"ח שם כתב דאין לחוש לזה. וכן הסכים הפר"ח שם. פליתי או' ז' חו"ד שם. ער"ה או' ו' וכתב ודלא כהמנ"י שהסכים להחמיר דליתא. וכ"כ ערוך השלחן סוף או' י"ד על דברי המחמירים דאינו עיקר.

לז

לז) שם. אבל מותר לתת לתוכה פירות וכו' וצריך הדחה תחלה. פרישה או' ה' בל"י או' יו"ד.

לח

לח) שם. אך מותר לתת לתוכה פירות וכו' וכן מותר להחם בה מים חמים לרחוץ בו הראש. ב"י בשם שע"ד. תו"ח שם. ט"ז סק"ד. לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"א. חו"ד שם. ער"ה סוף או' ז' חכ"א כלל מ"ו או' ח' בי"צ שם בעמ"ז או' כ"ג. ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' כ"ט.

לט

טל) שם. פירות או צונן וכו' משמע דאפי' דבר לח כל שהוא צונן מותר. ב"י. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. אבל המרדכי פ' אין מעמידין כתב דדוקא ליתן בה דבר יבש הוא דשרי משום דליתיה לאיסורא בעיניה אבל לא דבר לח. ב"י. והער"ה שם כתב הטעם דדבר לח אסור משום דלפעמים עומד שם יום שלם דהוי כבוש וכתב וכן עיקר. וע"כ יש ליזהר לכתחלה.

מ

מ) שם. פירות או צונן וכו' והיינו באקראי אבל לא להשתמש בו תדיר. שפ"ד או' י"ב. וצריך לעשות היכר שזהו הקדרה טרפה. בל"י או' י"א.

מא

מא) ולמכור לעכו"ם קדרה הבלועה מבשר בחלב אין בו בית מיחוש כלל אפי' ביומיה. חת"ס סי' צ"ח. פ"ת או' ו'.

מב

מב) [סעיף ד'] אם אין הכף ב"י הקדרה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה וכו' כיון שהוא בלוע מבשר ומחלב. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' י"ג. והחילוק שיש בין כף לקדרה הוא שהכף בלע החלב בשעת שבחו הילכך אף לאחר שנפגם אסור כדין כלי שאינו ב"י משא"כ בקדרה שלא בלעה טעם החלב אלא אחר שנפגם שהרי הכף אינו ב"י הילכך שרי. ב"י. פר"ח או' י"ב. לה"פ שם. חו"ד או' י"א.

מג

מג) שם. והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב. אבל עם שאר דברים מותר. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. והיינו מדינא אבל לפי המנהג דכתב מור"ם בהגה סעי' ה' דנוהגים לאסור הכלי שאינו ב"י משמע אף לשאר דברים אסור. בל"י או' י"ב. חו"ד או' י"ב. שפ"ד או' י"ג. ולענין דינא עיין לעיל סי' צ"ג או' ט"ז ולקמן או' נ"ד יעו"ש.

מד

מד) שם. ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת וכו' ה"ד כשחזר ותחבה במין שתחבה פעם ראשון אם חלב חלב ואם בשר בשר דאילו חזר ותחבה במין שהיתה בלועה ממנו תחלה בתוך מעל"ע לתחיבה ראשונה פשיטא שהיא אוסרת. ב"י. ט"ז סק"ה. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ו. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"ג. הל"פ בסעי' ד' חו"ד או' י"ג. שו"ג או' ט"ז. שפ"ד או' י"ד. חכ"א שם אי' יו"ד. בי"צ ח"א או' ו' ערוך השלחן או' ט"ו. זבחי צדק או' ל"ב.

מה

מה) וכ"ש אם חזר ותחבה בשאר דברים כגון מים וירקות דמותר בדיעבד אפי' תוך מעל"ע מתחיבה ראשונה. ש"ך שם. כנה"ג שם או' כ"ז. לה"פ שם. חו"ד שם. שפ"ד שם. ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' ל"ד.

מו

מו) ודע דאם תחבה לבשר אם ידוע כמה חלב היה א"צ לשער כ"א נגד החלב. מש"ז סוף או' ה' ועיין לעיל או' ז'.

מז

מז) [סעיף ה'] אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת ואח"כ חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת וכו' אסור להשתמש בקדרה לא בשר ולא חלב וכו' כל האחרונים תמהו על דין זה שכתב כאן בש"ע שהוא הפך ממ"ש לקמן בש"ע סי' צ"ה סעי' ג' קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיס"ב אפי' שניהם ב"י מותר משום דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא והכא יש ג' נ"ט בר נ"ט שנכנס בכף ומן הכף אל המים ומן המים לקדרה הרי ג' נ"ט בר נ"ט ואמאי אסור וע"כ כתב הפר"ח או' י"ד לענין דינא דלדעת הש"ע שמתיר בקערות שהודחו בקדרה חולבת אפי' שניהם ב"י יש להתיר בפשיטות בנ"ד ולא מיבעיא בקדרה חדשה ובתחיבת כפות זו אחר זו במים אחרים דבהא מילתא פשיטא דמותר להשתמש בקדרה זו בשר או חלב אלא אפי' שהקדרה היתה של בשר וב"י ובשלו בה מים או ירקות ודברים אחרים ותחבו בה כף חולבת ב"י הכל מותר והקדרה לא נאסרה יעו"ש. וכ"כ חכ"א כלל מ"ח או' ג' לדעת הש"ע. וכ"כ הש"ך ס"ק ט"ו אלא שכתב דלכתחלה יש לבשל בקדרה זו במין תחיבת כף האחרון. וכ"כ חכ"א שם. ודעת מור"ם ז"ל בהגה משמע דלכתחלה אין להשתמש בקדרה זו לא בשר ולא חלב ובדיעבד מותר בין אם בשל בה בשר או חלב. וכ"כ בתו"ח כלל פ"ה סוף דין ה' מנ"י על התו"ח שם או' כ"ה וכתב והיינו מצד המנהג אבל באמת הוא חומרא בעלמא. וכ"כ הט"ז סק"ט. כריתי או' י"ד. וא"כ לפום דינא מותר לבשל בקדרה זו בין בשר בין חלב אפי' לכתחלה אך לאשכנזים שנהגו להחמיר כדברי מור"ם ז"ל לכתחלה אין לבשל בה לא בשר ולא חלב קודם הגעלה ובדיעבד שרי.

מח

מח) ואם בשלו מים בקדירת בשר אינו ב"י ותחבו כף חולב ב"י אף לפי המנהג הקדרה שריא. מש"ז או' ט'.

מט

מט) שם בהגה. קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף ב"י והקדרה אינה ב"י. דאלו היא נמי ב"י הכל אסור הקדרה והמאכל והכף כדלקמן סי' צ"ה סעי' ג' בהגה. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' י"ז. והיינו לפי המנהג שכתב שם בהגה אבל לפי מה שפסק שם בש"ע הכל מותר אפי' אם שניהם ב"י משום דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא יעו"ש.

נ

נ) או שיש במאכל ס' הכל שרי. ואפי' אם הקדרה והכף שניהם ב"י אם יש ס' בתבשיל נגד הכף הכל שרי. ואפי' הכף. או"ה כלל ל"ז דין ט' תו"ח כלל פ"ה דין ה' ד"מ או' ה' ט"ז סק"ז. לה"פ או' י"ח. בל"י או' ט"ז. חו"ד או' ט"ו. מש"ז או' ז' ועיין לקמן או' נ"ה.

נא

נא) שם בהגה. ונוהגין להחמיר וכו' קאי אחלוקה ראשונה ולא קאי איש במאכל ס' ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ז.

נב

בנ) שם בהגה. ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי וכו' צ"ל במין הכלי בבי"ת. ש"ך ס"ק י"ח. חו"ד או' ט"ז. שפ"ד או' י"ח. ביאור הגר"א או' י"ח. והיינו שאין לאוכלו לא עם בשר ולא עם חלב רק לערות במין הכלי שהוא ב"י. ש"ך שם. חו"ד שם.

נג

גנ) שם בהגה. ונוהגין להחמיר לאכול המאכל וכו' דוקא המאכל אבל המים הואיל ואינם מאכל אסורים כדלקמן סי' צ"ה סעי' ג' בהגה. ש"ך ס"ק י"ע. לה"פ או' ך' בל"י או' י"ח. חו"ד או' י"ח. והיינו לכתחלה וכמ"ש שם בהגה יעו"ש.

נד

דנ) שם בהגה. ולאסור הכלי שאינו ב"י. אפי' לבשל בו שאר דברים. ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' ך' חו"ד או' י"ז. והגם דלעיל סי' צ"ג סעי' ג' בהגה כתב אבל שאר דברים מותר כבר כתב הש"ך שם סק"ג דהתם סתם הדברים לענין דינא והכא כתב מצד המנהג יעו"ש וכ"כ האחרונים כמ"ש לעיל בסי' זה או' מ"ג ולענין דינא למנהג האשכנזים והספרדים כבר כתבנו בסי' צ"ג או' ט"ז יעו"ש.

נה

הנ) שם בהגה. ולאסור הכלי שאינו ב"י. וה"ה ביש ס' בהקדרה נאסר הכף לפי המנהג. חו"ד שם. ועיין לעיל או' ן' וכ"ז לכתחלה ולפי המנהג שכתב בהגה.

נו

ונ) שם בהגה. ואינו אלא חומרא בעלמא כי מדינא הכל שרי. וכן סברת מרן ז"ל דהכל שרי כמ"ש לקמן סי' צ"ה סעי' ג' יעו"ש וא"כ לדידן (ר"ל למנהג הספרדים) הכל שרי ויכול לאכול המאכל בין עם בשר בין עם חלב גם יכול לאכול בכל מין שיהיה ואפי' שניהם בני יומן. זבחי צדק או' ל"ח. וכ"כ לעיל או' מ"ז ובסי' צ"ג או' ע"ז יעו"ש.

נז

זנ) בצלים או ירקות שבלועים מבשר וכו' פי' מבשר עצמו או שחתכם בסכין של בשר דק דק אבל אם חתך במקום א' מהם מבואר לקמן בסי' צ"ו סעי' א' בדברי רמ"א שא"צ רק ס' נגד מקום הנטילה. ט"ז סק"י. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. חו"ד או' י"ט. מש"ז או' יו"ד. והיינו אם הנטילה היא פחותה מסכין. חו"ד שם. מש"ז שם. ור"ל אבל אם הסכין פחותה מהנעילה משערין בסכין וכמבואר בש"ך שם סק"ט. והיינו בסכין שאינו מקונח או ב"י כמ"ש בש"ע שם וית' בדברינו לשם בס"ד.

נח

חנ) שם. בצלים או ירקות הבלועים מבשר וכו' הא דקאמר הבלועים מבשר לא בא לאפוקי הבלועים משאר האיסורים דהא לדעת הש"ע בסי' צ"ב סעי' ד' דלא אמרינן חנ"נ אלא דוקא בב"ח ולא בשאר איסורים א"כ ה"ה אם בלעו משאר איסורים א"צ לשער אלא כנגד בליעת האיסור ולא כנגד כל הבצלים או הירקות אלא בא לאפוקי אם בלעו בשר וחלב ביחד דאז צריך לשער נגד כל הבצלים או הירקות. וכ"כ השפ"ד או' כ"ג וזבחי צדק או' ט"ל. ועיין לעיל סי' צ"ב או' י"ח.

נט

טנ) שם. בצלים או ירקות הבלועים מבשר וכו' ולדידן דק"ל בכל איסורים חנ"נ א"כ דוקא בבלועים מבשר דינא הכי. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. ור"ל לדידן האשכנזים דק"ל כפסק מור"ם ז"ל בהגה לעיל סי' צ"ב סעי' ד' דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ א"כ דוקא בבלועים מבשר דינא הכי דמשערים ס' נגד הבלוע אבל אם בלעו משאר איסורים צריך ס' נגד כל הבצלים או הירקות.

ס

ס) שם. א"צ ס' אלא כנגד הבשר. ואם יש ס' כנגד הבשר דוקא התבשיל מותר אבל הבצל אסור משום דהגם דהבצל נפלט ממנו טעם הבשר בקדרה מ"מ אין נפלע כולו אלא נשאר ממנו מעט טעם בשר וכשנכנס טעם החלב בבצל מתערב בטעם הבשר ונעשה נבילה ומשו"ה הבצל אסור ודלא כשו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ח שהתיר הבצל. פליתי או' ח' וכריתי או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ג. ומיהו עיין לקמן סי' צ"ו או' י"ט שהבאנו שם כמה פו' הסוברים כמהר"ם מלובלין ודחו דברי הפלתי הנז' יעו"ש.

סא

סא) שם בהגה. וכ"ש בקדרה של חלב וכו' כלומר כ"ש בקדרה דאינו אלא נ"ט בר נ"ט דאמרינן הכי. ש"ך ס"ק כ"ד. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' כ"ג. שפ"ד או' כ"ד. ביאור הגר"א או' כ"א.

סב

סב) שם בהגה. שבשלו בה מים תוך מעת לעת. ר"ל לבישול החלב.

סג

סג) שם בהגה. ואח"כ בשלו בה בשר וכו' פי' אפי' תוך מעל"ע של בישול החלב. ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' כ"ז. בל"י שם. חו"ד או' כ"א. שפ"ד שם. אבל אחר מעל"ע אפי' נגד החלב א"צ ס' חו"ד שם. וה"ד שבשלו בה חלב וכו' אבל אם בישלו בה בשר בחלב חשבינן מעל"ע מבשול המים כמ"ש לקמן סי' ק"ג סעי' ז' יעו"ש.

סד

סד) [סעיף ז'] בשר רותח שחתכו בסכין חולבת וכו' אפי' היה הסכין למטה והבשר למעלה דתתאה הוא צונן דאגב דוחקא דסכינא בלע טובא. ש"ך ס"ק כ"ה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ח. חו"ד או' כ"ב. חכ"א כלל מ"ז או' א' בי"צ ח"ג או' א' זבחי צדק או' מ"ב.

סה

סה) וה"ה איפכא סכין של בשר שחתכו בו גבינה רותחת. מהרי"ל בתשו' סי' קע"ב. כנה"ג שם או' ט"ו. זבחי צדק או' מ"ג.

סו

סו) שם. אם אין בה ס' כנגד מקום הסכין וכו' דלא כהר' פרץ דמצריך ס' נגד כל הסכין משום דאיהו סובר בתוחב כף חולבת לקדרת בשר שאם היא של מתכת משערינן בכולה וכו' משום דחם מקצתו חם כולו אבל לדעת החולקים עליו שם ה"נ א"צ אלא ס' כנגד חלק הסכין שחתך בבשר. ב"י. וא"כ לפי מ"ש לעיל או' ט"ז דהש"ע חשש לדברי החולקים הנז' ואין מתיר אלא בהפ"מ א"כ ה"ה לכאן באין הפ"מ יש לשער בכל הסכין. וכ"כ זבחי צדק או' מ"ד. וכ"מ מדברי הלבוש. ומה שלא ביאר כאן בש"ע סמך על משמעות ב"י ועל מ"ש לעיל סעי' א' ודלא כהשו"ג או' כ"ד שנדחק בזה.

סז

סז) שם. אם אין בה ס' כנגד מקום הסכין וכו' וכן עיקר דלא כרש"ל דמחמיר ומיהו ודאי דלא אמרו אלא כשידוע לו בבירור עד כמה חתך אבל מן הסתם ודאי הדרך לחתוך בכל הסכין וצריך ס' כנגד כל הסכין חוץ מן הקתא. ש"ך ס"ק כ"ח. לה"פ או' כ"ט. חו"ד או' כ"ג. חכ"א כלל מ"ז או' א' ערוך השלחן או' כ"ט. זבחי צדק או' מ"ח.

סח

סח) שם. אבל אם אינו ב"י וכו' אינו אוסר אלא כדי קליפה. משום שמנונית שעל הסכין שסתם סכין יש עליו שמנונית. ומטעם זה אפי' ברישא שיש ס' כנגד מקום הסכין מ"מ בעי קליפה במקום נפילת האיסור מועט ששם האיסור עכ"פ יותר דבוק ונסרך משאר מקומות. ט"ז ס"ק י"ג. ש"ך בנה"כ. כנה"ג בהגה"ע סוף הסי' לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ה. הל"פ בסעי' ז' חכ"א שם באו' א' ובאו' ב' ערוך השלחן או' ל' ומיהו הכריתי או' כ"א כתב דאף ביש ס' כנגד הסכין יש להחמיר ולהצריך כדי נטילה. וכ"כ החו"ד או' כ"ג. מש"ז או' י"ג. בי"צ ח"ג או' א' וכ"ז לכתחלה אבל אם כבר נתבשל אין לאסור כיון דאיכא ס'.

סט

סט) שם. אינו אוסר אלא כדי קליפה. ואם נתבשל בלא קליפה מותר דטיחת הסכין דבר מועט הוא ומסתמא יש בתבשיל ס' נגדו. הר' בית דוד דף י"ח ע"ג בשם רבו. ער"ה או' י"ב. זבחי צדק או' מ"ז.

ע

ע) דג שחתך בסכין של נכרי ב"י מאחר שא"א לתקנו הו"ל כדיעבד וישטוף עליו מים ויעביר עליו בכח בחודו של סכין וגרירה ממש מבשר הדג לא בעי. חו"י סי' קע"ט. לה"פ או' כ"ח. זבחי צדק או' מ"ח.

עא

עא) שם בהגה. ואף הסכין צריך הגעלה וכו' הא דכתב כן אסכין ב"י דצריך הגעלה ולא כתב כן נמי אאינו ב"י דהא הוא בלוע מבשר וחלב דאסור להשתמש בו לא בשר ולא חלב כדלעיל סעי' ד' גבי כף היינו משום דבאינו ב"י מותר להשתמש בו שאר דברים כגון דגים וירקות וכה"ג וכדלעיל סי' צ"ג בהגה משא"כ בב"י דנעשה הסכין נבילה ואסור להשתמש בו אפי' שאר דברים והלכך צריך הגעלה. ש"ך ס"ק ל"א. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ל"ב. בל"י או' כ"ז. חו"ד או' כ"ה. זבחי צדק או' מ"ט. והיינו מדינא ומנהגא אף שאר דברים אסור להשתמש בהם. שפ"ד או' ל"א. ור"ל אף באינה ב"י דמותר להשתמש בה שאר דברים היינו מדינא אבל מצד המנהג אסור. ועיין לעיל סי' צ"ג או' ט"ז.

עב

עב) שם בהגה. אבל אם הוא כלי שני הבשר צריך קליפה וכו' אמנם דעת האו"ה כלל ל"ו דין ז' דאפי' בכלי שני נדון ככלי ראשון כ"ז שהיס"ב וצריך הגעלה הואיל והוא דבר גוש. וכ"כ רש"ל פג"ה סי' מ"ד דלא שייך כלי שני אלא במים ורוטב וכל הדבר הצלול שמתערב מיד ונתקרר במהרה אבל לא בחתיכת בשר ודג וכל דבר שהוא גוש דכל זמן שהיס"ב עומד בחמימותו ומפליט ומבליע שפיר. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק י"ד והש"ך סק"ל. בל"י או' כ"ו. הל"פ בסעי' ז' חו"ד או' כ"ו. בי"צ ח"ג או' ג' וכן בתורת האשם האריך לקיים דעה זו אך שמחלק דהיכא שעירו הבשר עם הרוטב תוך הכלי שני אז מתקרר גם הבשר ע"י הרוטב שמקררו וסובב הבשר מכל צדדין. והב"ד סול"מ שבסוף התו"ח כלל כ"ג דין ז' ער"ה או' י"ד. ערוך השלחן או' ל"ב וכתב ובודאי נכון להחמיר כדיעה זו שיש בזה סברא נכונה אמנם בהפ"מ או דיעבד כדאי רבינו הרמ"א לסמוך עליו יעו"ש שהביא ראיה לדברי רמ"א מירושלמי פ"א דמעשרות. וכ"כ חכ"א כלל ס' או' י"ב דבהפ"מ יש לסמוך על הפו' דאין חילוק דגם בדבר גוש לעולם אמרינן דכלי שני אינו מבליע אלא א"כ יש ג"כ דוחקא דסכינא ודבר גוש אז יש להחמיר עכ"ל.

עג

עג) ומטעם זה נראה דדוחן ואורז ג"כ אחר שנתערו מקדרה לתוך קערה כל זמן שהיס"ב הם ככלי ראשון ונ"מ לענין בב"ח שאם הכף ב"י מבשר והדוחן בלוע מחלב או איפכא נאסר המאכל משום בב"ח וגם נאסר הכף ואוסר אח"כ קדרה אחרת אם תחבו לתוכה א"נ אם הכף של איסור נאסר הדוחן מבליעת איסור שהכלי אוסר דבר אחר אפי' בלא רוטב. רש"ל שם. ט"ז שם. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דדעת האחרונים להקל בהפ"מ כדברי רמ"א והיינו דהתבשיל סגי בקליפה במקום שנגע בו הכף אבל הכף צריך הגעלה.

עד

עד) שם בהגה. אבל אם הוא כלי שני הבשר צריך קליפה וכו' משום השומן הדבוק בסכין תו"ח כלל ס"א דין י"ג. משמע אבל כשיודע שהוא מקונח אף שהוא ב"י א"צ קליפה. וכ"כ בחי' רע"ק. וכ"כ ערוך השלחן או' ל"א כשיודע שהוא מקונח די הבשר בהדחה ונעיצה הצריך לסכין. ועיין לקמן סי' צ"ו סעי' א'.

עה

עה) שם בהגה. והסכין נעיצה בקרקע. ודין נעיצה בקרקע עיין לקמן סי' קכ"א סעי' ז'.

עו

עו) שם בהגה. והסכין נעיצה בקרקע. אף שהבשר הוא רך אבל אם חתך בו דבר קשה כגון גבינה קשה וכה"ג אעפ"י שהוא צונן צריך הסכין נעיצה כמ"ש האו"ה כלל נ"ח דין ד' ש"ך ס"ק ל"א. כריתי או' כ"ג. הל"פ בסעי' ז' ער"ה או' ט"ו והשיג על הפר"ח. חכ"א כלל מ"ז או' ד' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' י"ח. זבחי צדק או' נ"ג. ומיהו אם חתך בו בשר צונן סגי בהדחה. ער"ה שם. זבחי צדק שם.

עז

עז) [סעיף ח'] אם נפל לתנור פנאד"ש גבינה וכו' פי' קערה של בשר שעושין בה המאכל שקורין פנאד"ש (שנפל עליה גבינה אפי' לחה) כיון שאין שם דוחקא דסכינא ולא רוטב אינו אוסר יותר מכדי קליפה. באה"ג. ט"ז ס"ק ט"ו. והפר"ח פי' שפנאד"ש של בשר בתנור ונפל עליה גבינה אפי' לחה סגי לפנאד"ש בקליפה משום דאין דרך גבינה ליכנס כ"כ וכמ"ש ב"י בשם רי"ו ולפ"ז הגבינה עצמה צריך נטילה עכ"ל וכך הם דברי הש"ך ס"ק ל"ב. בל"י או' כ"ט. וזהו לדעת המחבר אבל לדידן (ר"ל מנהג האשכנזים) שכתב הרב בהגה סי' ק"ה דכדי שלא נחלק בין כחוש לשמן משוינן הכל לשמן אף בדבר שאין בו סרך שמנונית יעו"ש א"כ אף בגבינה אוסר הכל וכן מוכח בסי' צ"א סעי' ה' דאפי' במליחה אוסר הגבינה עד ס' והא דלא הגיה הרב כאן דסמך עצמו אסי' ק"ה. חו"ד בביאו' או' י"ז. וכ"כ הדג"מ. בי"צ ח"ג או' ו' וכן המש"ז או' ט"ו הניח בצ"ע אם יש להתיר בכה"ג לדעת מור"ם ז"ל וע"כ להאשכנזים ההולכים על פי דברי מור"ם ז"ל יש להחמיר ולאסור הכל אי ליכא ס' ומ"מ בהפ"מ יש להקל כפסק הש"ע.

עח

עח) ואם הפנאד"ש שמן נאסרה הגבינה כולה. דג"מ. ור"ל אף לפסק הש"ע משום דדבר שרון מפעפע בכל החתיכה כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ז' יעו"ש. והגם דאיכא ס' צריך כדי נטילה כמ"ש שם בסי' ק"ה סעי' ה' יעו"ש.

עט

עט) שם. וכן גבינה חמה בקערת בשר ב"י אינו אוסר אלא כדי קליפה. ואף ששניהם חמין הקערה אסורה והגבינה אינה נאסרת אלא כד"ק ואם יש בגבינה רוטב קצת צריך נטילת מקום. ש"ך ס"ק ל"ג. פר"ח או' ל' לה"פ או' ל"ה. בל"י או' ל' שפ"ד או' ל"ג. ערוך השלחן או' ל"ד. זבחי צדק או' נ"ו. ואם הוא לח גמור צריך ס' נגד הקערה דבכולה משערין. פר"ח שם. לה"פ שם. ערוך השלחן שם.

פ

פ) [סעיף ט'] בשלו דבש במחבת של בשר ב"י מותר וכו' ואפי' הקערה מותרת. ש"ך סוף ס"ק ל"ד. חו"ד או' כ"ט וכתב ואף לדעת מור"ם בהגה סי' צ"ה סעי' ג' דאוסר הכא שרי. וכ"כ חכ"א כלל מ"ח או' י"ד. ערוך השלחן או' ל"ה. ודלא כהבל"י או' ל"ב שכתב דלדעת מור"ם שם יש להחמיר לכתחלה.

פא

פא) שם. משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא. ואפי' אם יש שמנונית בעין במחבת שבשלו בה הדבש שרי מטעם המרדכי דבשר בדבש פוגם והוי נותן טעם לפגם. ט"ז ס"ק י"ז. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ג ד"ה ולענין הלכה. פר"ח או' ל"ב. כריתי או' כ"ו. זבחי צדק או' נ"ח. וכ"פ הש"ע לקמן סי' ק"ג סעי' ד' דבשר פוגם הדבש אלא דלדעת מור"ם שם בהגה באין הפ"מ יש להחמיר יעו"ש וה"ד לאשכנזים ההולכים ע"פ דברי מור"ם ז"ל אבל הספרדים ההולכים ע"פ פסק הש"ע יש להתיר אף באין הפ"מ.

פב

פב) ובמקשה מע"ד הנעשה מדבש אפי' הבשר בעין מותר דנותן טעם לפגם. חו"ד שם. חכ"א שם. והיינו אפי' לדברי מור"ם ז"ל וכמבואר שם בהגה יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---