פלתי/יורה דעה/פב

פלתי ‏ יורה דעה פב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) שהוא דורס ואוכל הרב הש"ך בס"ק ג' האריך דדעת המחבר כדעת רוב מחברים המפרשים דרוסה הנאמר פה הוא ענין דרוסה הנאמר לעיל סי' נ"ו ולכך קיצר בו בפירושו כי סמך על מש"ל ע"ש וכ"כ הפר"ח. ולע"ד לא עיינו כל הצורך דהא כתב מחבר אע"פ שיש לו כל ג' סימנים בגופו אין לאכלו לפי שאנו חוששין שמא דורס וכו' והיינו שיטת רש"י דפי' תלתא הדרי בכולהו בי"ט עופות טמאו' הדרי ג' סימני טהרה בכולן דלשיטת רמב"י דפי' י"ט עופו' לית לכל אחד רק סימן טהרה אחד רק הדרי הסימנים בזה זה סימן ובזה זה סי' א"כ אינו במציאות כלל שיהי' לעוף טמא שלשה סימנים טהרה בגופו ע"כ טהור הוא וברור דאינו דורס וצ"ל דדעת מחבר כרש"י דשלשה סימנים בגופא הדרי בכולהו וא"כ יש לחוש דדורס והוא מכ"ד מינים הטמאים וא"כ ע"כ צ"ל דגם זהו בכלל ספק אולי סי' החדש דלא יש בעשרים מינים הוא אינו דורס דאלו סי' בגופו דווקא הוא סי' החדש א"כ ביש לו ג' סימנים בגופו תו ליכא לספוקי כלל דכ' מינים אין לו סי' החדש ועורב ופרס ועזני' אין להם שלשה סימני טהרה כלל וע"כ צ"ל דהספק אולי אינו דורס סי' החדש וזהו דליתא בכל י"ט ולכך אף דנרא' בו ג' סימני טהרה אינו מועיל דלמא מן כ' מינים הוא דיש: להם ג' סימני טהרה וקשה מה נתחבטו תוס' ופוסקים איזהו הוא סי' החדש הא ע"כ אינו דורס הוא סי' החדש דג' סימני טהרה שווי' בכל ך' מינים ואין בהם סי' חדש ובתוך ך"ד מינים נץ והוא דורס כמבואר לעיל סי' נ"ז ובגמרא דרוסת הנץ וע"כ דג' סימני דנץ דיש לו ג' סימני טהרה הם סימנים בגופו וגם שארי מינים ע"כ יש להם הנך סימנים דאל"כ אין כאן סי' חדש ומוכח דאינו סי' חדש ומה צורך עוד לחקירה הא אינו דורס סי' חדש ומה נסתפקו המחברים וע"כ צ"ל די"ל נץ אינו דורס ודרוסה זו אינו דרוסה כמש"ל סי' נ"ז וזה ברור והר"ן לשיטתו אזיל דס"ל כרמב"י אבל המחבר והטור דגרירי בתר דעת רש"י ותוספ' ע"כ דאין דורס אין פירושו דרסה הנזכר לעיל בסי' נ"ז וברור ודו"ק:

(ב) כף רגלו רחבה וכו' בשיטה זו חברתי קונטרוס א' כשלמדתי סוגי' דנשר בעיון רב בלימוד ודיבוק חבירים ובררתי כל שיטת פוסקים והעולה לדינא אף כי אנו מחמירין אותן שקורין אווז בר בלשון אשכנז ווילדי גענז ווילדי ענטין כיון שכף רגלים רחבה אין לספק בהו להתיר בלי פקפוק כלל ומה שנגררי' אחר או"ה להחמיר אפשר או"ה ראה מין שאין כף רגלים רחבה אבל במין שכף רגלים רחב וכו' אין לפקפק בהו כלל והרב בעל מ"י נתן בשם אבותיו טעם לאסור שאוכלים שקצים ורמשים והוא שטות דבעינן נתפטם באיסור וגם שיאכל אסורי הנאה כמש"ל באריכות ואין לחוש לחומרא מה שאין להם שרש ועיקר בגמ' כלל:

(ג) ואם יצא ממקום שיש לו מסור' והפ"ח החמיר דבמקומו לא שכיח עופות טמאים ובאותו מקום שכיח והוא פי' בגמ' דחולין דף ס"ג דאמרי' שקאנ"ו ובטנ' מקו' שנהגו שלא לאכול אין אוכלין ופריך הגמ' אטו במנהג' תלי' מילתא ומשני הא באתר' דלא שכיח פרס ועזני' והא באתר' דשכיח ופי' הפר"ח דשני מקומות לא הי' שכיח פ"ו רק במקום א' חששו להחמיר דלא לחלוף במקום דשכיחי פ"ו ובאינך מקום לא חששו וזהו דוחק בלשון הגמרא והתוס' הקשו על רש"י דפי' דפ"ו שכיחי וחיישינן דלמא פ"ו הוא דא"כ בכל דוכתא ליתסרי וצ"ל בכוונת דבריהם דמה קושיא הא באמת במקום דשכיחי אסורי וצ"ל דהקושי' איך קתני מנהגא א"כ הכא לבא ממ"א ודעתו לחזור מותר כתורת הנהוג וזהו אסור דהא יש ספק איסור וזהו כוונתם בכל דוכתא ר"ל הבאים ממ"א ותי' התוס' דבאמת לא חוששין רק חששו לחומרא דלא לחלפי ותלא במנהגא וזהו דלא כפר"ח וא"כ הכל רק מנהגא ולכך ודאי ביש דעתו לחזור דמותר דמה בכך דשכיח מ"מ לאו מתורת איסור רק מתורת מנהג כמ"ש התוס' ופשיטא דמי שדעתו לחזור דאין מחויב במנהגם. אבל במי שאין דעתו לחזור ודאי נראה דאסור דהא מנהג נכון הוא וראוי לקיימו אמנם מסתימת לשון הש"ע משמע אפילו אין דעתו לחזור מותר וצ"ל ודאי בזמן הגמ' שהיו בקיאים בסימני עופות א"כ ל"ל דלכך נהגו הואיל אין בהם מסור' דל"ל מסור' נבדקו בסימני' וע"כ צ"ל החשש הי' משום חשש אחלופי (ובזה מיושב קושי' הת"ה דהקשה מאי פריך הגמ' אטו במנהגא תלי' דלמא לכך לא אכלו דלא היה להם מסורת דלפמ"ש ניחא בזמן הגמ' הי' יכולים לבדוק בסימנים) ושפיר אסור אבל לדידן דעם כל הסמני' אסור בלי מסורת א"כ מהכ"ת נימא דלכך לא אכלו בשביל חשש אחלופי מה דקיימ"ל פ"ו לא שכיחי בישוב ולא נימא דהמניעה היה מבלי היה להם מסורת וא"כ מהכ"ת להחמיר על הבא ממקום דיש לו מסורת וא"ש:

(ד) ויש מי שמתיר יש להבין א"כ כל הסעיף דלפני זה מיותר דהא אינו במציאות דאם יש מקום שיש להם מסורת הא כל בני העיר מותרים ומכ"ש מי שהלך לשם וצ"ל מתחל' איירי שקבוע להם מנהג מבלי לאכול ובזו לכ"ע א"י לסמוך על שאר מקומות שיש להם מסורת לבטל מנהגן הקבוע דדלמ' באמת היה הטעם הואיל דשכיחי פ"ו אבל אח"ז מיירי בעיר חדשה שאין להם מנהג רק אין להם מסורת בזו ס"ל דיש לסמוך על שארי בני עיר אך לפ"ז צ"ל היש מי שאוסר ס"ל דלמא הך צייד שמסר להם היתרא אלו היה במקום הזה נא הי' נתן מסורת דהיה בודק תחלה ואולי מצא דפ"ו שכיח וא"כ שפיר קשה איך כתב דמי שבא לשם מותר לאכול הא אפי' בלי מנהג כלל ועיר חדשה אסור לאכול ומכ"ש במקום שיש מנהג לבלי לאכול וריעותא לפניך: ובאמת ברא"ש משמע דדא ודא אחת היא ובתורת דלא זו אף זו נשנית דהוא מותר אף גם בני עיר מותרים ע"ש ובטור אבל בש"ע לא משמע כן וצ"ע ונראה ביש לעוף ג' סימנים ואין צריך למסורת רק דלמא דריס בהא סמכינן אמסורת דדוכתי אחרינא דלרוב פוסקים בלא"ה כשר בג' סימנים וא"צ מסורת כלל ובזו ודאי סמכינן להקל ופשוט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.