פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/פב

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה פב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עוף. עש"ך דרבו חכם אין כלום שמא סמך על חכמתו ובדק בסימנים ושמא דורס הוא וכדומה ועשו"ת מהרי"ל ק' הביא הכה"ג בהגהות ב"י אות כ"ט דאין לסמוך האידנא על מסורת כלל כי צריך שיהא בר סמכא ומקובל מאדם גדול או ממדינה ועיר ועכשיו ליכא כה"ג יע"ש ומ"מ אם מדינה שלימה אוכלין יכולין בני מדינה אחרת לסמוך עלייהו ובתנאי שיתבאר סוף הסימן דהיינו שאין להם מסורת לא שנהגו איסור ולדינא צ"ע ועס"י פ"ו בזה:

ב

והוא. עש"ך ופשוט הוא דאי איהו גופא בקי למה ליה לקבלת רבו ומיהו הא דע"א נאמן היינו שאין להם מסורת הא קבלו שטמא הוא ודאי אין ע"א נאמן ואף מאה אין נאמנין ועמ"ש באות י"א בשם הרא"ש בתשובה:

ג

שהוא. הש"ך הסכים לפירוש הר"ן שדורס ומטיל ארס ונ"מ להחמיר ככל הפירושים ולומר שקבלה בטעות היה ועמ"ש בט"ז אות א':

ד

יש. עש"ך ומ"ש בג' סימנים יש להתיר הוא שיטת רבינו משה בר' יוסף דתלתא הדרי בכולו היינו ג' סימנים הדרי בכל עופות שיש לכ"א א' מהן וא"כ בב' ליכא למיחש למידי ואפ"ה הסכים המחבר שא"א אלא א"כ רגלו וחרטומו רחבה ולדידן אין נאכל אלא במסורת ועיין באורך בדרישה ובל"ח פא"ט אות קע"ו:

ה

אצבע יתירה. הש"ך הביא ב' פירושים אחורי הרגל או אחת משלפניה גדולה מחברותיה:

ו

אא"כ. עש"ך דבמסורת כל שא"י דדורס מותר אף שאין לו שום סימן בגופו דלא כאו"ה באות ט' דכתב בעינן ג' סימנים ומסורת ומ"ש אם דורס או חולק רגליו הוה קבלה בטעות א"י למה השמיט קולט מאויר ובאמת ביש"ש בא"ט סי' קט"ו כתב סימני דריסה היינו חולק או קולט ובלבוש ס"ג כתב בפי' דקולט מאויר לא מהני מסורת וקבלה בטעות היה ועיין ל"ח בא"ט אות שי"ח ושמ"ט כ"כ:

ז

וכן. עש"ך תרווייהו בעינן די"א חדא סגי או כף רגלו או חרטומו רחב. ומ"מ א"י לדידן אין נ"מ דכבר פסק רמ"א דאין לאכול שום עוף אפילו חרטומו וכף רגלו רחבה וג' סימנים אסור א"כ אין נ"מ גם אי חזינן דדריס פ"א אף שיש לו ג' סימנין וכף רגלו וחרטומו רחב אין לסמוך עליו וקבלה בטעות היתה כמו שאבאר באות ה' אלא נ"מ היכא דלא פשט האיסור כהר"ב עכ"פ בעינן ג' סימנים וכף רגלו וחרטומו רחבה אבל לדידן אין מהני אלא מסורת  :

ח

אם. עש"ך בשם יש"ש דג' סימנים בגופו אף שראינו פ"א דורס לית לן בה והש"ך סיים דאין להקל כ"כ משמע לכאורה דלא פליג עליה אא"כ בראינו שדרס פ"א הא לא"ה שרי בג' סימנים ואמנם המעיין ביש"ש הולך לשיטתיה דסובר דעיקר כשיטת רבינו משה בר' יוסף תלתא הדרי בכולהו שיש לכ"א חד סימן טהרה ואין לך בעופות טמאים א' שיהיו לו ג' סימני טהרה ואפ"ה כתב אם מקובלים דעוף זה טמא אין לסמוך על ג' סימנים גם א"א בקיאין בצורת זפק אם הוא כשאר זפק ע"כ אין לזוז מפסק רמ"א ואף דמסורת כל שראינו דרס אף שכף רגלו וחרטום רחב וג' סימנים צ"ע בזה וראוי לאסור כמ"ש באות הקדום. ולענין אווזות ובר אווזות הבר יש מחלוקת ועיין צ"צ סי' כ"ט אוסר ובק"א כתב ראיה מב"ק סוף פ' הפרה אווז ואווז הבר כלאים זה ביציו בחוץ וזה בפנים ואי מין א' טמא פשיטא דהוה ב' מינין וכתב בנו שם דלענין הנהגה אמר הר"מ ז"ל דמין אחד טהור וא' טמא הוה כלאים ד"ת משא"כ לענין הרבעה יע"ש. ואין נראה דודאי בהרבעה יודה הר"מ אף שניהן טהורים או טמאים הוה כלאים ד"ת אבל מין א' טהור וא' טמא שיהיו מין א' זה אין הדעת נותן. ועי' יש"ש פא"ט סי' קט"ז ובתוס' חולין ס"ב ונדה נ' דתרנגולת דאגמא הזכר אסור ולא הנקיבה א"א שיהיה מין אחד טהור וטמא יע"ש. גם אי יש במציאות גם בהנהגה אין איסור אלא ב' מינין ואחד טהור ואחד טמא דשור וחמור ב' מינים הם ואחד טהור ואחד טמא ומיהו כבר כתבנו שאינו כן ולענין דינא אין לאכול אותם ומ"מ ספיקא הוה וביש עוד ספק וה"מ צ"ע אם יש לצדד ולהקל  :

כתב הכה"ג בהגהות ב"י אות כ"ח כ"ט ל"א עוף פווא"ן שנוצה שלה מהודרת יש ראיה להתיר מדאמר פכ"ה לוי איקלע לבי יוסף רישבא וקריבי ליה רישא דטונסא בחלבא ופירש"י פווא"ן משמע דליכא איסור כ"א בב"ח ובב"ק סוף הפרה תרנגול טווש ופסיוני כלאים (ירצה בזה דאי טווס טמא פשיטא דהוה כלאים עם פסיוני דהוא מין טהור מין שליו) ומ"מ העלה כיון דבא"ט אמרי' דוכיפת ופירש רש"י פווא"ן שאלבי"א וכיון דיש ב' מיני פווא"ן אין לאכול שום א' מהן יע"ש:

ט

ואין. כתב הש"ך ולא בעי בדיקה פי' לראות אם אינו חולק רגליו או קולט מאויר גם תמה על או"ה דמצריך ג' סימנים בגופו דאפילו אין לו כלל סימן בגופו לאו מסורת בטעות הוא דיכול להיות שהוא טהור ואינו דורס וכדאמרן:

י

יכול. עש"ך העתיק ג"כ דברי הרא"ש ועמ"ש בט"ז דהמחבר סובר אף במקום א' נהגו איסור אפ"ה מותר במקום שהולך שם ועמ"ש באות י"א:

יא

ויש. עש"ך הנה לכאורה יראה מדבריו ד' חילוקים בדבר כמו שאומר. א' במקום שאין להם מסורת לא זו שההולך ממקום שיש מסורת למקום ההוא שמותר אלא אפילו כל המקומות יכולין לסמוך עליו וזה דין הרא"ש בפסקיו. הב' ההולך ממקום שיש מסורת למקום שנהגו איסור ואין ידוע אם מפני שמינים טמאים שכיחי דומים לאלו או מפני שאין להם מסורת וברבות הזמן קבילו עלייהו איסור אין להתיר להם בזה כי שמא בזמן קדום היה ידוע האיסור שטמאים שכיחי דומים לאלו וזה דין הרשב"א בת"ה הקצר וזה שדייק הרשב"א שאני אומר מותרים הם ומה שנהגו איסור מפני טמאים הדומים משמע שא"י טעם שלהם והאיש ההולך לשם אף שאין דעתו לחזור שרי אף דלא שייך טעם הדרישה דבזמן מועט לא חיישינן לאחלופי כיון דירד להשתקע אפ"ה כיון דאין הדבר ברור אם מפני טמאים הדומים או מחמת שאין להם מסורת קבילו עלייהו איסור תו הוה ליה ספק דרבנן לקולא כפי הנראה דחומרי המקום שהלך אינו אלא מדרבנן ועש"ך סימן רי"ד אות ה' דחומרי המקום שהלך אינו אלא בירד להשתקע וה"ה כאן איירי כן וע"כ באין האיסור ברור. הג' בהולך ממקום שיש מסורת למקום שאיסור ברור מפני טמאים דומים השכיחים אם דעתו לחזור אפשר דיודה הש"ך לדרישה דלפי שעה אין לחוש לאיחלופי ובאין דעתו לחזור אסור דאתי לאיחלופי. הד' הוא מ"ש הרא"ש בתשובה כלל כ' דין כ' על סיגאנ"ה שיש להם מסורת שהוא טמא ובקצת מקומות אוכלין אותה כתב הרא"ש ז"ל שקבלת בני אשכנז עדיף שהותרה להם בירושה יע"ש ובזה אם הולך ממקום שאוכלין למקום שמקובל שהוא טמא אסור לאכול שם וכן להיפך דנותנין חומרי המקום שיצא ושהלך למאן דאית ליה נותנין חומרי המקום אף שאין דעתו להשתקע ואין זה ענין כלל למ"ש הרשב"א ז"ל בקצר ששם מיירי שא"י מאיזה טעם נוהגין איסור או אפילו תימא שידוע היינו מפני טמאים הדומים ורא"ש מיירי מדבר דקבלו שהוא מין טמא. ודע דההולך למקום שאין אוכלין דרשאי לאכול היינו בצנעא לא בפרהסיא שלא יבואו למחלוקת ועיין א"ח סי' תס"ח באורך ועי' כה"ג בהגהות ב"י אות מ"ט כתב דהט"ז באות ו' הבין דהמחבר בס"ד מיירי דאין נוהגין לא איסור ולא היתר ובס"ה איירי כשנוהגין איסור ואין נכון עכ"ל. ובאמת כפי מה שהבין הוא אינו נכון דא"כ מה איריא שהוא מותר כל המקומות מותרין וכבר כתבנו בט"ז דהוא מפרש בס"ד דנוהגין איסור ואפ"ה שרי בס"ד דבזמן מועט לא אתי לאחלופי וכדכתיבנא:

כתב הפרישה אות יו"ד על מ"ש הטור ביצת עוף טמא אסורין דקמ"ל דל"ת מדכתיב בת היענה ש"מ דשאר ביצי טמאים מותרים קמ"ל דאסור דכתיב תקח לך כו' אי לבנים טמאים כתיב בפ' שמיני אלא לביצים וא"ל מדשרינן ביצים טהורים הוא חידוש כיון דחלב גלי קרא לאסור שוב לא הוה ביצה חידוש עכ"ל ובכל מ"ש כאן לא זכיתי להבין כלל וראיתי להב"ח בקו"א כתב עליו וז"ל מהרו"ך כתב כאן הפך האמת יע"ש ולי כל דבריו לא הבינותי הן לו שסותר דברי התוספות בפא"ט ס"ד ד"ה ריקמה ועיין במ"מ פ"ג ממ"א ה"ו מ"מ מ"ש תקח לך לביצים טמאים ואמאי לא לאפרוחים טריפה או לאפרוחים ביצים טמאים וקרא קאמר כל שאין אני קורא תקח לך פטור משילוח עיין תוספות חולין שם ואין להאריך וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.