פלתי/יורה דעה/סא

פלתי ‏ יורה דעה סא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) שמותר לאכול דעת התוס' שאסור לכתחילה וכתב הפר"ח לדעת התוס' מה רבותא דיחזקאל דשיבח עצמו שלא אכל מבשר שלא הורמה מתנותי' ותי' דיחזקאל גופי' הי' כהן והתו' בדף ל"ו דחה להך תי' דכהן גופי' אסור לאכול טבל ונראה דיחזקאל הנביא בח"ל היה בבבל ובבבל אין מתנות כהונה נוהג כדקיי"ל להלכה ומ"מ החמיר על עצמו מבלי לאכול בלי הפרשת מתנות ומיני' יש אפשר ללמוד דיש להחמיר בח"ל ג"כ לאיש חסיד ופרוש כמו יחזקאל:

(ב) במקום שאין מכירין בגמ' דף קל" "כ לא ה"ל לש"ע לסתו' רק לכתוב במקום דיכול לישא את כפיו א"צ ופר"ח דחק עצמו בזה ונראה דס"ל מה קושיא יפרוס ידו לדוכן כל השנה כן כתב רש"י פשיטא דזה טורח גדול וגם איכא דידעי מזה ולא ידעי מזה אלא ס"ל הא דבעינן נ"כ לא לסימן שהוא כהן דגם לקיחת מתנות אינו סימן דלמא אשתו כהנית כהנ"ל דא"נ לסימן רק להיפוך כאשר יראו כמו ערב יוה"כ דנפישי מתנות והכל לוקחים והוא אין נוטל ישפטו דלא כהן הוא וחלל כהונתו ולכך לצאת מחשד נוטל ופריך הגמ' א"כ איך הניח אביי כל שנה ולא נשא את כפו ואיך ינצל מהחשד דיאמרו בשביל דלא נשא כפו והוא מצות עשה מברכין עליו ודאי חילול הוא ומשני הגמ' זה אין תימא לגבי ת"ח דיודעים דעידנא מאנס להם ומונע מזה וליכא חשדא משא"כ במניעות מתנות דיש חשדא דמתקיים ע"י שליח אבל לא שתהא נשיאות כפיו לסימן ודברי הש"ע נכונים:

(ג) שיקבלנו מיד מכיריו הפר"ח הביא דברי רש"י בפ' כל הגט הואיל ומכיריו הוא אסחו כל הכהנים דעתו מיני' ע"ש וכפי הענין פה שמזכה לת"ח שהוא יטול עבורו כל מתנות מזובחי זבח א"צ לכל זה דכי לא יכול לעשות שליח לקבל בשבילו מתנות וא"כ ת"ח המקבל מתנות זוכה בשליחות הכהן שלוחו של אדם כמותו בכל תורה רק רש"י כ' שם דלא הגיע ליד כהן מעולם וא"כ לא שייך שליחות וכן בסעיף זה אם זה ישראל הזוכה בשביל כהן מכר המתנות טרם שהגיע לידו ליד אחר וא"כ לא שייך שלוחות ומ"מ זוכה מטעם שליחות ופשוט:

(ד) אי הפסידן וכו' וכתב הפר"ח דלפי דעת רשב"א בחידושיו דאם נטל מבעל בהמה שיש בו מתנות והפסידן פטור וכתב דלמ"ד טובת הנאה ממון א"כ בעל בהמה הי' לו טובת הנאה לתתן למי שירצה וא"כ הוא התובע מן המזיק טובת הנאה וחייב לשלם והוא יתנם לכהן וקשה א"כ מאי פריך הגמ' בעה"ב שהי' עובר וכו' א"א עני היה באותו שעה הא עשיר חייב והא מזיק מתנות כהונה וקשה מאי קושי' הא בעה"ב נטל ממי שיש לו מעשר עני לחלקן וא"כ אלו עשיר הוא הי' חייב לשלם לו טובת הנאה משא"כ דעני הי' ובדין הי' נטל לפטור וי"ל כיון דהוא לקח המעשר מיד מי שיש לו מעשר הי' לו לבעל מעשר טובת הנאה שנתן לו המעשר ואי עשיר הי' יותר טובת הנאה שהי' מהנה לעשיר וא"כ תו לא מצי לתבוע טובת הנאה כי מרצונו נתן והוי טובת הנאה והפר"ח איירי שנטלו בלי רצונו ולא דק. איברא #א) מה שסיים הפר"ח שיתן דמי טובת הנאה לבעלים והבעלים יתנו לכהן לא הבנתי למה הלא טובת הנאה לבעלים והתורה זכהו בו שיכול ליתן למי שירצה וזהו שלקח ואפסיד לטובת הנאה דצריך לשלם כהן מה עבידתי' בי' ומה לו בשל בעלים ולכן אגב שיטפ' כתב כן. מיהו אף בגוף הדין אני מסופק דוודאי להך לישנא דלכך המזיק מתנות פטור משום דה"ל ממון שאין לו תובעי' יפה כתב פר"ח בזה הבעל תובע אפסדתין טובת הנאה שלי אבל לאידך טעמא דהתורה פטרה מתשלומין משום דכתי' זה וא"כ י"ל אם גוף מתנות פטרן התורה איך יצטרך לשלם טובת הנאה וכי יהי' כח הבעל עדיף מיד כהן והך דתרי לישנא ספיקא הוא והממע"ה ופטור ולכן צ"ע:

(ה) חייב לפרוע לצאת וכו' כ"כ הרא"ש והתוס' להך לישנא דהוי ממון שאין לו תובע והפר"ח הסכים להר"ן דאינו חייב לצאת י"ש רק מכח מדת חסידות ועיקר ראיתו מהא דאמרינן בגמ' לרבנן טעמ' דעני הא עשיר משלם אמאי להוי כמזיק מתנות כהונה וקשה הא לצאת ידי שמים חייב: והנה באמת יש לעיין בתוספת ד"ה תנא דהקשו מה פריך הגמ' תנא תני ישלם ואת אמרת מדת חסידות הא ישלם פי' לצאת ידי שמים כדאמרינן בב"מ ותי' דאפי' להך טעמא דאין לו תובעין דחייב י"ש ה"מ שלוקחן באיסור אבל בעה"ב העובר שלקחן ברשות אפי' לצאת י"ש פטור ולכך אמר ר"א מדת חסידות בעלמא וכתבו א"כ הא דקאמר טעמא דעני הא עשיר חייב וכו' ומאי קשי' עשיר חייב י"ש (והוא קושי' פר"ח). ומפר"ח דה"ק תנא תני ישלם לר"א ורבנן פליגי עלי' ואת אמרת מדת חסידו' כו' ועל מדת חסידו' לא יפלגו רבנן עכ"ל. ויש להבין מ"מ לפי ר"ת איך מיושב מה פריך הא עשיר וכו' דלמא עשיר חייב לצאת ידי שמים ויש לומר דוודאי אי מדת חסידות ולצאת י"ש חד בבא או תרי נינהו בזה יש פנים לכאן וכאן ואי חד בבא א"כ ר"ח דמשני מדת חסידות בס"ד דחייב בב"ד לפרוע: וא"כ יפה מקשה עשיר נמי בב"ד פטור דהוי מזיק מתנות אבל אי אמרינן תרי בבא ור"ח אמר דאין צריך רק מדת חסידות וזולת ר"ח ה"א לצאת ידי שמים לכ"ע חייב א"כ לא פה"ג מהא עשיר דעשיר חייב לצאת י"ש: והנה בס"ד בתוס' דס"ל הקושי' תנא תנא ישלם משמע לצאת י"ש ואת אמרת מדת חסידות וכך שורת הדין דאין בזה לצאת י"ש כמ"ש התוס' כיון דברשות אכיל שפיר פריך התוס' מוכח בזה דלצאת י"ש ומדת חסידות תרי בבא א"כ מה פריך הא עשיר וכו' בעשיר חייב לצאת י"ש אבל השתא דחדית לן ר"ת דהקושי' תנא תני ישלם לא מן ישלם קאי רק איך יחלקו חכמים עם ר"א בזה א"כ אמרינן לצאת ידי שמים ומדת חסידות הכל חד והמקשן לא הקשה מן ישלם וכו' כמ"ש התוס' רק מן רבנן: ולפ"ז שפיר פריך הגמ' הא עשיר חייב ול"ל לצאת י"ש דזה מדת חסידות דשני באמת ר"ח ובס"ד ס"ל תשלומין לגמרי וא"ש: ועיין תשובת רמ"א סי' ק"ז ותראה דנתכוון ג"כ למ"ש וא"כ למסקנא מדת חסידות היינו לצאת י"ש דהיינו מדת חסידות ולא קשי' מהך מהא עשיר וכו' וכ"כ התוס' דלצאת י"ש חייב. מיהו הא דכתבו בפסקי תוס' דבעה"ב העובר ונצרך ליטול חייב לשלם לצאת י"ש קשה בגמ' לא נאמר רק מדת חסידות בעשיר דאל"כ מה בין עני הי' באותו שעה לעשיר וצ"ע. והרמב"ם בפי' משניות גבי בעה"ב פי' וכו' דחייב לשלם ממדת חסידות ומוכח עכ"פ דעשיר חייב לצאת י"ש עכ"פ דאל"כ מה אריא עני כנ"ל: ובאמת #ב) הך קושי' לתי' ר"ת מה פריך הא עשיר דלמא לצאת י"ש לא ידעתי מה קו' בשלמא לר"א שפיר הקשו התוס' מה פריך דלמא משלם לצאת י"ש ולא קשה להך לישנא דמפיק ליה מזה אם כן אף י"ש פטור דמנ"ל להקשות דלמא רבי אליעזר לא דרש זה רק מכח שאין לו תובעין דהא דחינן ליה לגמרי דרבי אליעזר ל"ל כלל הא דר"ח אבל לחכמים שפיר פריך הגמ' הא עשיר חייב ול"ל לצאת ידי שמים היינו לאידך לישנא להך לישנא מא"ל דאליבא דרבנן צריכין להיות כל הלשונות אתיא על נכון ויש ליישב בדוחק ועכ"פ אין כאן כ"כ קושי' מהך אם עשיר: והנה #ג) יש להבין איך ס"ד בגמ' דר"א ל"ל הא דר"ח המזיק מתנות וכו' הא ר"א ס"ל מי שנטל פאה ואמר הרי זה לפלוני עני רא"ח זכה לו וקאמרינן אפי' בעשיר לעני מגו דמפסיד נכסי' והוי עני וחזי לי' ואיך יפקיר נכסיו הא יחזור ויזכה בו שנית דכי ישליך הונו בחוץ א"כ יצטרך לשלם מה שנטל מפאה ומה זכות אית לי' אם יצטרך לשלם במלואו בשלמא א"א אין מן הדין חייב לשלם רק מדת חסידות א"כ שפיר אית ליה בגווי' וקרוי מגו לנפשי' כו' אבל א"א דחייב לשלם א"כ מה זכי' לנפשי' יש כאן כיון דצריך לשלם תמורתו ואולי אפשר לומר. #ד) דהא דצריך ליתן לעני היינו למי שירצה אם כן באומר זה לפלוני עני שפיר יכול להפקיר נכסי' ואח"כ לזכות שנית בנכסיו ואי דיצטרך לשלם לאותו עני שחופץ בטובתו וזהו שמבקש ודו"ק:

(ו) וכן נהגו היינו דקיי"ל כר"א בראשית הגז כדאמרינן נהוג עלמא בראשית הגז כר"א ומהרש"א הקשה על רש"י דפי' במשנה זרוע ולחים בארץ ובחוץ לארץ איידי דחולין ומוקדשים נקט לי' והקשה הא הך גופא קמ"ל בח"ל דלא כדקיימ"ל #א) ויש לומר דס"ל לרש"י כיון דקתני בראשית הגז בארץ ובח"ל א"כ מכ"ש מתנות וא"כ במשנה דזרוע מיותר ולכך פי' רש"י איידי דמקודשין וכו' א"ש: והנה כתבו אם ירצה א' להחמיר וליתן לכהן לקיים מצות עשה לית ביה משום יוהרא ובאמת לא ידעתי אנשי מעשה המחמירין בכמה דקדוקי מצות וחומרות למה אינם מהדרים לקיים מ"ע של תורה אשר לדעת רוב מחברים נוהג בח"ל ורוב חז"ל בש"ס שנהגו בו ואפשר הואיל אין לנו בעו"ה כהן ידוע מיוחס רק כהני חזקות (ועיין תשובת ח"י ומ"ש במ"א בגין זה) ובאמת חתני הרב החסיר המפורסם לרבים מהורר בנימין וואלף פרענקיל ז"ל כשעשה פדיון הבן לבנו הילד ה' יאריך ימיו הב"ח המופלא ומעולה כהרר זעליג יצ"ו לקח אז בהמ' משלו ימסרו לטבת ליקח הימנו בשר לסעודה והוא ירצה לתתם לכהן שפודה ממנו ילד הנ"ל ואמר מה איחוש הוא רק כהן חזקה הלא אני פודה בני ממנו ונתחרט אולי הוא בכלל דאין ליתן כל מתנותיו לכהן א' פדיון והנ"ל ולכך נתן המתנות לחמי הגאון המפורסם מהור"ר יצחק שפירא ז"ל שאכלן בשביל אשתו חמותי הרבנית מרת מאטי בת חמי זקני הנגיד כהרר מרדכי כהן ז"ל ואני מסופק אם נהוג ליתן לכהן אם לא הוה קבלה דיקבל לנהג מצוה זו אף בח"ל וצריך לקיים תמיד מצו' זו כמ"ש בכמ' דוכתי' גבי תפלת ערבית רשות ודכוותי' וצ"ע כי לא שכיח דרוב ב"ב אין להם בהמו' לטבוח וכמה אנשי מעשה שנתנו להני חכמים שלימים דאזלו לא"י מעות ומינהו לשלוחים לקנות בשבילן בהמות ולהפריש מתנות כהונה בעבורן זרוע לחיים ראשית הגז ושלוחו של אדם כמותו בכל דבר ואני הייתי מסופק כיון דאיהו לא מצי עביד כי רחוק ממנו הדרך איך מצי שוי' שליחא וכ"כ דייקו התוס' בנזיר על הפרשת חלה והארכתי בזה במקום אחר וכל לבבות דורש ה':

(ז) לוים ספק וכו' כבר העלה הש"ך בפשיטות דספק הוא אם הלוים מחוייבים ליתן מבהמתם מתנות דכתיב וזה משפט כהנים מאת העם אם גם לוים בכלל או לא חייבה תורה לוים אבל שיהי' הלוים נוטלים מנות מישראל הטבח זהו לא ס"ד כלל דכהנים כתיב וכי לוים כהנים מקרי ור"י ס"ל דזהו היה קלקול בני שמואל שלקחו מתנות ולא הי' כהנים רק לוים ולכך נאמר בהו ויטו אחר בצע ומכח זה עמד הרב פר"ח בתוס' ב"מ דף ו' ד"ה וכו' דכתבו וז"ל ובפרק הזרוע דאמר בן לוי דחטף מתנות פריצתא הוא משמע דאין חייב לשלם אין ראי' דשמא מיירי כשאכלן כדאמרינן התם המזיק מתנות כהונה וכו' עכ"ל מזה משמע דס"ל לתוס' דלוי הנוטל מתנות ויש לו בו צד זכות ותפיסה ולכך הקש' הא תקפו כהן מוציאין מידו ודבר זה צ"ע כי אין כאן נדנוד ספק כלל ומה לו ללוי לתפוס מתנות של ישראל ומעולם לא ס"ד בזה ואין כאן מקום תפיסה והרב בעל פ"ח ביקש לשלוח יד בתוס' להגיה ובכל זה לא תי' כלום לכן נראה דקשי' לי' לתוס' למה שתק רב במה דקאמר לא די דמיהב לא יהיב אלא משקל שקיל ולא כף כאגמון ראש הלוי החוטף להחזיר הגזל גמור כי מה לו במתנות כהונה והוא לוי ומה שייכים יש זה לזה לא די דלא יהיב משקל שקיל מה שייכים זה לזה ליתן פטור אבל לו אין זכי' ליטול לכן ס"ל לתו' דהאי לוי דחטיף מתנות' לא של ישראל חטיף רק לוים אחרים שלא ידעו הדין ושלחו המנות ע"י תנוקות ובא הלוי הזה וחטפן כי אמר שלא כדין נותנים הלוים מתנות והם אתיאשו מיני' ובא הוא כזוכה מן הפקר ולזה אמר רב לא זו שהוא מקיל לעצמו מבלי ליתן ולא מחינין בידים משקל איך שקיל מה שלוי' אחרים החמירו ליתן וע"ז שפיר הקשו התוס' איך יכול לתפוס מספק אולי לוי חייב והרי הוא לכהן איך נתפס מה שאין לו בו זכות והרי זה גרע מתקפו כהן ושפיר הקשו וע"ז תי' דכבר אכלן ולא הי' אפשר להוציא ממנו אבל אלו הי' קיים היה מוציאין כי מה לו בשל אחר הא אין לו זכות בו והם שייכים לכהן הנשלח לו ודוק כי לדעתי כוונו התוס' לכך ועיין בכה"ג שהאריך בזה למה שתק רב ולפמ"ש הדברים ברורים:

(ח) וי"א שצריך להחזירן הוא דעת הר"ן דקיי"ל תקפו כהן מוציאין מידו ובחבורי על ח"מ ספר אורים ותומים אשר שם מחברתי על ספר תקפו כהן קראתי אותו קונטרס התפיסו' שמה הארכתי דהר"ן טעין על הרמב"ם מתקפו כהן מוציאין מידו ולכאורה תמו' הא הרמב"ם פסק תקפו כהן א"מ מידו ושם בררתי דס"ל להר"ן דלא אמרה הרמב"ם רק בבכור דאין בה קדושה וחלק גבוה מעורב בו ולא זולתו וע"ש. והנה טענו על הטור קושי' הר"ן דהוא גופי' פסק תקפו כהן מוציאין וכאן פסק בזה הלשון אם נטלה הכהן מידו א"צ להחזירן לו ותי' הש"ך אשר באמת הן הן הדברים הנאמרים במשמרת הבית כי בזה אין ספק בעצם המתנות רק במקבלין אם רשאי לזכות בהן או לאו ולכך זכה זהו תורף דבריו והם דחוקים לדינא כאשר בררתי בקונטרס התפיסות הנ"ל: ובאמת #ב) אם נדייק בלשון הטור דכתב ואם נטלן הכהן מידו א"צ להחזירן ולא קתני אם חטפן וגם כתב מידו דווקא ולא ממנו או מרשותו רק מידו היינו שנתנו לו מיד ליד ואז א"צ להחזירן וא"כ הוי תפיסה ברשות דהא נתנם לו ובתפיסה ברשות לכ"ע אפי' תפיסה לאחר שנולד הספק מהני ועיין בהרא"ש בכורות מ"ש שם ועיין תרומת הדשן ותמצא הכל ולק"מ וברור בכוונת הטור:

(ט) והמשתתף עמהם הא ישראל שותפים חיבים ובגמ' דחולין דף קל"ז ע"א אמרינן מתנות אע"ג דכתיב ונתן וה"א נילף נתינה מראשית הגז ושותפים פטורים כתיב מאת זובחי הזבח ופריך אדרבה נילף מתרומה ופירש"י לקולא וחומרא לחומרא מקשינן ומשני אין ה"נ וזובחי זבח אתי' שהדין עם טבח והרמב"ם כתב שותפים חייבים במתנות דכתיב זובחי זבח ותמהו הא לא קאי בגמ' #ג) ונראה דס"ל לרמב"ם הא דקאמר רבא הכי הכל לר"א דאיירי בי' ושפיר י"ל לילף מתרומה ול"ל אי מה תרומ' ח"ל פטור אף זה בח"ל פטור דלר"א באמת ח"ל פטור אבל לדידן דקימ"ל בח"ל חייב ליכא למילף מתרומה דאדרב' שם פטור וחומרא ילפינן מראשית הגז ושפיר איצטריך זובחי זבח ואדרב' בזה י"ל דרש"י פי' אדרב' נילף מתרומה דקולא וחומרא לחומרא ילפינן וקשה ה"מ באיסור אבל בממון קי"ל לעולם קולא לנתבע המוציא מחבירו ע"ה ואף בזה קולא מבלי ליתן המוציא מחבירו ע"ה ולכן ודאי תוס' כתבו בדף קל"ב ע"ב ד"ה כאלו אוכל טבלים משום דילפינן מתנות מתרומה וא"כ י"ל הא דס"ל לר"י אוכל בלי מתנות אוכל טבלים והיינו לר"א אבל אנן דס"ל דלא ילפינן נתינה מתרומה דהא בח"ל חייב אינו כאוכל טבלים ולכך בס"ד כר"א הוי בלי מתנות כאוכל טבלים וא"כ הוי חומרא וקולא לחומרא מקשינן דהא הוא מלתא דאיסורא אבל לדידן דלא קיי"ל כר"א לית הלכתא כר"י ולא הוי מלתא דאיסורא ולא שייך קולא וחומרא ולכך כתב הרמב"ם הקר' זובחי זבח וק"ל:

(י) הוי תנאי זהו בגמ' דחולין באומר חוץ מתנות המקח קיים וחייב ליתן לכהן המתנות אבל אמר ע"מ המקח קיים והתנאי בטל ויכול ליתן מתנות לכל מי שירצה וכן כתב הרמב"ם ואלו האומר שדה זו מכור לך ע"מ שהמעשר שלי פסק הרמב"ם דמקח קיים וחייב ליתן המעשר והדברים סותרים כאשר האריכו האחרונים. ומה שיש ליישב או דזהו אי תנאי הוי או שיורי שייר ספיקא הוא ועיין פ"ב מסכת נזיר ולכך הלוקח מוחזק בבהמה וטעון אני אומר תנאי היה ותנאי בטל דה"ל מתנה על מה שכתב בתורה והמקח קיים והממע"ה אבל קרקע אין הלוקח קרוי מוחזק אדרבה מוכר קרוי מוחזק דקרקע בחזקת בעלים קיימי וא"כ המוכר טוען שיורא הוי ולא מתנה על מה שכתב בתורה ולכך אם רוצה הלוקח להחזיק מקחו יקיים תנאו והש"ך אפשר ג"כ כוון לתי' זה רק לשונו מגומגם ובחנם כתב פר"ח עליו שלא דיבר נכונה ועי"ל לפי דאמרינן בפ' הזהב כי אמרינן מתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל ה"מ היכי דוודאי עקר אבל בספק עקר לכ"ע תנאו קיים והנה במתנות ודאי עקר דמתנה ליתן לו מתנות והרי עקר דאין באים לידי נתינה כלל משא"כ במוכר שדהו כמה הרפתקאות דעדו טרם שיגיע לכך אולי לא יצמיח ולא יעשו פרי בכרי או אולי יפטרם מן מעשר דרך גגין וכו' וא"כ לא ודאי עקר. וגם לא ידעתי עיקר מצוה מהמעשר בתורה להפריש מעשר וליתן ללוי וכהן אבל אם בעל השדה נותן או אחר בשבילו אין זה עקירה ממ"ש בתורה וא"כ בשלמא מתנות דרצון התורה שיהי' בעל בהמה נותן מתנות לכהן וזה אם הכהן שייר לעצמו את המתנות אינו מחמת נתינת המתנות רק שלו הם ויזכו בו כי הוא פטור מן מתנות א"כ פשיטא דמבטל ממה שכתב בתורה אבל במתנה על שדה שיהי' לוהמעשר אמרינן שיורי שייר בקרקע וא"כ הוא מקבל המעשר מיד הלוקח וא"י להחזיק לעצמו רק צריך לחלקן ללוי וכהן דכיון שהוא שלו אף הוא צריך להפרי' משלו ואפי' נאמר דיכול להחזיק לעצמו ליתנם דווקא ללוי מ"ש לוי אחר מ"ש לו על כל פנים נתקיים המצוה בפרשת מעשר ונתינה לנוי מה לי זה ומה לי אחר ואין כאן בטול מה שכתב בתורה וברור: ועי"ל בשלמא מתנות ע"כ לתנאי נתכוון דאי לשיור הל"ל בקצרה אני משייר לי מתנות וש"מ לתנאי נתכוון משא"כ בשדה הא צריך לומר כיצד ואיך יהיה שיור אם יאמר אני משייר חלק ט' בשדה זה אינו מוחלט אם צד אחד מרבה מצד אחד ממעט ואנה יהי' השיור וגם בשנה שאין בו מעשר כגון ז' לעשות בו שאר צרכיו בזה לא שייר ואיך יאמר סתם שמשייר וצריך לפרש שמשייר בשביל שיזכה רק במעשרות וזולתו וזהו שצריך לומר וזהו דבריו ע"מ שהמעשר שלי כי ע"י כוונת בשיור כדי שאזכה במעשרות אבל מ"מ שיור הוי ולא קשה הנ"ל כי הוצרך לפרש כוונתו ודו"ק:

(יא) מכרן הפר"ח עמד במה דקאמרי בגמ' על המזיק מתנות כהונה דפטור מהא דתנן הרי שאנס המלך גורנו אם בחובו חייב לעשר ואם באנפרות פטור ופירש"י אלמא דינא הוא ויש לו תובעין דאי חיוב מצוה הוא הא לא פש גבי' ומשני הגמ' שאני התם דמשתרשי לי' בגווי' ופירש"י התם לאו להוציא בדיינים אלא לחיובא בעלמא וחיובא ודאי איכא דהרי מרווח מעות ומשתכר שהי' מוכן להרוויח מעות עכ"ל וכתב הפר"ח א"כ במכרן והדמים פה הוא מרווח מעותו וא"כ יהי' חייב לפרוע וע"ש דביקש לומר בדעת הר"ן נגד דעת התוס' דהקשו באוכל מתנות כהונה ג"כ מרוויח שא"צ לאכול דבר אחר ותי' דיכול להתענות וזה לא שייך במכרן והדמים צבורים. #א) ולכן נראה דיש להבין במה דפריך בגמ' לקח הימנו במשקל נותן לכהן ומנכה לו מדמים ואמאי להוי כמזיק מתנות כהונה וקשה הא המוכר מתנות כהונה משתרשי לי' דהא שקלן ולפי משקלן קיבל הדמים מן הלוקח וא"כ צריך לשלם לכהן וא"כ למה לא יתנם לכהן הא חייב תמורתן לכהן וגם יש להבין במה דפריך הגמ' על הך דבעה"ב העובר ואין לו נוטל לקט וכו' מעשר עני וכו' וחד אמר עני הי' באותו שעה טעמא דעני הא עשיר חייב ואמאי להוי כמזיק וכו' וקשה הא בכל גוונא איירי דזה העובר הי' חייב לאחרים אשר לקח לצורכו והיא לקט ומעשר עני לפרוע חובתו וא"כ אם ישיג ידו הרי חייב לשלם דהא משתרשי' לי' ופרע חובתו רק ח"א עני הי' באותו שעה וצריך ישוב. ולכן #ב) נראה דהא התוס' והרא"ש ס"ל דהנך תי' טעמא דמזיק מתנות פטור או דכתי' זה או ממון שאין לו תובעים נ"מ אי חייב לצאת ידי שמים ללישנא קמא פטור ובזה י"ל הא דפטור אף לצאת י"ש היינו בדלא משתרשי' לי' אבל בדאשתרשי' לו' ודאי דחייב לכ"ע לצאת י"ש דכיון מרויח בהן אמנם בב"ד ודאי דפטור אף דמרויח בהו דמ"מ אין כאן דין ממון ועיין ודוק ברש"י ותמצא כדברי. ובזה יובן מה שעמדנו לעיל בתוס' דהקשו מה פריך הגמ' הא עשיר הא חייב לצאת ידי שמים והקשינו לעיל דלמא קו' הגמ' לתי' ראשון דכתיב זה וא"כ אף לצאת י"ש פטור ועמש"ל ולפ"ז ניחא דהא כאן משתרשי לי' ולכ"ע חייב לצאת י"ש וא"ש ועכ"פ הגמ' דס"ל ישנם מדינא בב"ד שפיר הקשה הא עשיר דמדינא אין מועיל משתרשי לי' והא דפריך הגמ' הרי שאנס המלך גורנו ודאי להך לישנא דס"ל חייב לצאת י"ש לא מקשה הגמ' דחייב דקתני היינו חייב מצוה לצאת י"ש ועיין רש"י רק קושי' הגמ' ללישנא קמא דאף לצאת י"ש פטור וע"ז משני הגמ' שאני הכא דמשתרשי' לי' ומרויח וזהו ודאי לצאת י"ש חייב ולכך פריך הגמ' לקחן המינו במשקל דנותן לכהן וכו' דמשמע בדין ולא לצאת י"ש דמה לו לצאת י"ש בלי רצון חבירו כיון דדינא הוא שפיר פריך ולא מועיל משתרשי ליה וזה פשוט ונכון. ואמת כי הר"ן לא ס"ל כן בדעת רש"י ותוס' מ"מ האמת יורה דרכו ולכך סתם הש"ע בכאן אף דמרויח הדמים דמה בכך לצאת י"ש בלא"ה אמורה לעיל בכל מקום חייב ולדין פטור אפי' מרוויח וק"ל:

(יב) נותנן לכהן ואע"פ שנאמר לעיל דהלוקח מותר לאכלן ולמה צריך ליתן לכהן נראה דכיון דיכול לנכות מהדמים לא מפסיק מידי והוי כאלו לא לקחן וצריך ליתן לכהן והא דמוכר חייב ולא הוי בגדר מזיק מתנות תירץ בגמ' שאני הכא דאיתנהו בעיני' ופשוט ופר"ח דחק עצמו:

(יג) במשקל הפר"ח הביא דלפי דקיימ"ל מתנות שלא הורמו כהורמו אם הפקיד בהמה שחוטה שלימה ביד כהן זוכה בהן במתנות הן למ"ד טובת הנאה ממון איכא דעת א' מקנה ואי אין ממון זוכה מהפקר והביא בשם הר"ן דכתב ג"כ כנ"ל למ"ד כמי שהורמו דמי זוכה הכהן במתנות וכתב והכי קיי"ל דרבא אסיק בפ' בתרא דנדרים כמ"ד טובת הנאה ממון וכן דעת ר"ח ז"ל עכ"ל וכתב הפר"ח דאין לשונו מדוקדק דאי לאו ממון פשיטא דיכול הכהן לזכות ואין זה דהוי כמו שהורמה ענין כלל להך טובת הנאה ממון וכתב דצ"ל ט"ס ע"ש. ולי נראה בפשו' דעל הך ברייתא הגונב טבלו של חבירו דרבי ס"ל משלם דמי כולו וריב"א ס"ל דמי חולין שבו מוקמינן דפליגי או בטובת הנאה ממון או אי מתנות כמי שהורמו דמי ע"ש סוף נדרים והנה א"א טובת הנאה אין ממון א"כ נאמר דרבי וריב"י פליגי אי מתנות שלא הורמו כהורמו דמי ועדיין לא מוכרע לן אי הלכה כר' או כריב"י אבל א"א טובת הנאה ממון ס"ל לרבי לכך חייב לשלם דמי כולה וריב"י דלא ס"ל טובת הנאה עדיין קשה למה לא ישלם דמי תרומה הא עדיין לא הופרש וצ"ל דס"ל כמה שהופרש והורם דמי וא"כ אף בזה י"ל רבי מודה דרבי ס"ל טובת הנאה ממון וא"כ מהכ"ת לחדש פלוגתא אחריני בין רבי לריב"י ואמרינן לכ"ע כמי שהורמה דמי והן הן דברי הר"ן כיון דקיי"ל טובת הנאה ממון א"כ י"ל ברבי הך טעמא ממון טובת הנאה ממון דכי נימא רבי וריב"י תרווייהו ס"ל אינוז ממון ואתי' דלא כהלכתא וא"כ צ"ל דרבי ס"ל כמו שהורמה דמי וזה לא מצינן לרבי חולק דהא צ"ל דס"ל טובת הנאה ממון הלכתא וריב"י ס"ל אינו ממון כהורמה דמי וע"ז לא יחלוק רבי דמהכ"ת לומר בתרתי פליגי והלכה כך דכמו שהורמה דמי ודברי הר"ן מדוקדקים היטיב:

(יד) ספק ולא דמי לחלה דכאן ממון ויש לי' ספק בידוע שנתגייר חצות היום רק הספק אי קודם חצות נשחטה או אח"כ למה לא מוקמינן פרה אחזקת חיים והשתא דנשחטן והלא אמרינן בגבינות השתא נטרפה ולמה לא נימא כן בפרה השתא נשחטה ואף דיש להגר חזקת ממון דמי מתנות הא גבי הנושא אשה בריש פ"ק דכתובת מוקמינן אחזקת הגוף השתא נבעלה והבעל חייב וכו' ולכן צ"ע כי אין כאן מקומו והארכתי בזה במ"א:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.