כרתי/יורה דעה/סא

כרתי ‏ יורה דעה סא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) של שור ה"ה לכל בהמה טהורה לאפוקי חיה:

(ב) ושה ואין מברכין על נתינת מ"כ לכהן כי משלחן גבוה קזכו רשב"א בתשובה:

(ג) עד פיקה היינו שיפוי כובע ועד בכלל אבל טבעת גדולה אינה בכלל:

(ד) אא"כ נהגו וה"ה אם נהגו בשאר דברים לכל מה שנהגו יש לאשר ולקיים:

(ה) מותר לאכול ויש להחמיר לכתחילה דיחזקאל התפאר עצמו שלא אכל טרם שהורמו מתנות ועיין פלתי:

(ו) טריפה אפי' הוא רק טריפה מחמת חומרא שהחמירו מ"מ כיון דגם כהן נוהג חומרא זו א"כ לאיזה צורך יקחו המתנו' לתתן לכלבו בזו לא חייבה תורה וכ"כ פר"ח:

(ז) פטור ובן פקועה אפי' הפריס ע"ג קרקע דמחמירין להצריך שחיטה מ"מ מן מתנות פטור כעבואר בתוספתא מאת זובחי זבח דבר שנתחייב בשחיטה:

(ח) לכהנת אבל לא חללה רמב"ם:

(ט) לבעלה ואם אשתו גלתה דעתה שאין רצונה ליתן לבעלה אין ליתן דעיקר נתינה שתהנה אשתו פר"ח וליתן מתנה לשלוחו של כהן צ"ע דכתיב בספרי לו לעצמו משמע לא לשלוחו והא דבעל לוקח בשביל אשתו יד בעל כיד אשה ועדיף משליח כדמצינו לכמה דברים לכן אין ללמוד מאשתו ולא כפר"ת:

(י) ונותן הדמים וכמו דרשאי לחלק המתנות גופי' כן יכול לחלק הדמים:

(יא) דרך כבוד שהמתנה דרך כבוד או ששולחן לביתו דרך כבוד:

(יב) יטול ואפילו לתבוע חלקו בפה יכול מטעם הלזה:

(יג) שהוא כהן עיין פלתי ע"ש למה אין סומכין על נשיאת כפים:

(יד) צלי דכתיב למשחה ולגדולה כדרך שמלכים אוכלים אותו וא"כ צ"ל איך ינהוג בהם בזיון לתת לכלבים וצ"ל כדעת מהרש"ל דלא הותר לכלבים רק היכי דהיה מוסרח וגם מכר המתנות לישר' אין מצוה עליו לאוכלן צלי פר"ת. לכאורה י"ל דזהו למשתה ולגדולה הוא רק מדרבנן ואסמכת' למשתה דזה לא כתיב במתנות זרוע ולחיים שנאמר בפ' שופטים ועיין רמב"ם כי הוא מצוה חדשה אבל התוס' בבכורות פר' עד כמה דף כ"ו ד"ה ואתא כתבו ובכל מתנות כתיב למשתה אפי' בזרוע לחיים כדמשמע הכא וכו' ולכאורה צ"ע מה קמ"ל הלא גמרא היא על הך מתנות דאין נאכלין אלא צלי דכתיב למשחה וכו' אלא קמ"ל דד"ת היא והראיה מדגזרינן לנהוג בו חול ואלו גופי' דרבנן לא גזרינן:

(טו) כהן שיש לו מכירין עיין פלתי דבררתי ודאי אם באו מתנות ליד ת"ח הלזה פשיטא דזכה בו דה"ל שלוחו של כהן ושלוחו של אדם כמותו אלא אפי' מכרן טרם שבא לידו לאחר דתו לא שייך שלוחות מ"מ עשהו חז"ל כזוכה הואיל ומכירו כ"ע אסח דעת וזוכה מהפקר כ"כ רש"י:

(טז) יכול לזכותם לישראל ואם חזר בו בכל גוונא לא זכה הת"ח דהרי ביטל השליחות וגם אם מת ממילא אף דלא ביטלו היורש להדיא:

(יז) או הפסידן ואם בע"ב יש לו בהמה ובה מתנות ובא אחד ולוקחן ואוכלו ג"כ פטור דהזיק מתנות כהונה וכתב הפר"ח למ"ד טובת הנאה ממון צריך לשלם לבעל בהמה ממון שהי' לו בו טובת הנאה והוא יתנה לכהן ועיין פלתי דהעלתי דלא זו דאם משלם לבעה"ב דא"צ ליתן לכהן אף גם י"ל דגם לשלם לבעה"ב פטור מיהו בלא"ה רוב פוסקים ס"ל טובת הנאה אינו ממון:

(יח) לצאת ודעת הר"ן רק מדת חסידות ולזה הסכים הפר"ח ועיין פלתי שהארכתי בזה כי העיקר כפסק הש"ע ועיין ח"מ סי' כ"ח בספרי אורים ותומים שפלפלתי במקום שחייב לצאת י"ש אם תפס שכנגדו אי מוציאין מידו ע"ש:

(יט) לאוכלן וה"ה לקבלן דמסתמא כשורה באו לידו ולית ביה חשש גזל:

(כ) וכן בכוי היינו בריה בפ"ע שלא הכריעו בו חכמים אם בהמה או חיה ועיין לעיל דין אוא"ב מ"ש בזה:

(כא) בחצי מתנות דלמא חוששין לזרע אב והולד חצי בהמ' וחצי חיה:

(כב) פטור דלמא אין חוששין והרי הוא חיה גמורה והממע"ה:

(כג) אבל בכור וכו' ובכור שנתערב בבהמה כגון שנולדו תאומים ולא נודע מי הבכור ולקח כהן בהמה אחת והישראל אחת אותו אחת פטור מן מתנו' דה"ל כאלו בא ליד כהן ומכרו וא"כ פטור ממתנות כ"כ הרמב"ם ורוב מחברים:

(כד) וכן נהגו דנהגו עלמא כר"א דסובר דמתנות וראשית הגז נוהג רק בא"י:

(כה) לוים היינו דכתיב וזה יהי' משפט כהנים מאת העם הספק אם לוים אקרו עם וחייבים במתנות או לאו אבל הם אין יכולים ליקח מתנות בלי ספק דזה יהי' משפט כהנים כתיב ואין לוים בכלל כהנים ש"ך ופר"ח ועי' פלתי מ"ש בזה בישוב דברי תוס' בפ"ר ב"מ:

(כו) ויש חולקין דס"ל תקפו כהן מוציאין מידו ובכ"מ תפיסה לאחר שנולד הספק לא מהני זולת הרמב"ם דס"ל תקפו כהן אין מוציאין מידו ועיין פלתי מ"ש שנראה דעת הטור מיירי כאן שתפס ברשות שנתן לו בעל בהמה לכ"ע אין מוציאין מידו:

(כז) מכאן ואילך חייב מדרבנן מפני מראית עין ולכן בכוי וכיוצא בו פטור בספק דרבנן:

(כח) השוחט לכהן היינו ג' שבועות ולא יותר דאז כהן בעצמו חייב ואין מועיל שותפות:

(כט) והמשתתף עמה' וכו' אבל ישראלים שותפים חייבי' דכתיב זובחי זבח לשון רבים עיין פלתי:

(ל) צריך שירשום פירש"י סימן ידוע שזה בשר הוא בשר דאין חייב במתנות דאל"כ יחשדוהו ואף דנפל חלק מהמתנות לחלקו של ישראל מ"מ פטור ולא שייך שה אפי' מקצה שה דזה בטיב בהמה וזה בטיב בשר והרמב"ם מפרש שרושם בשר לישראל ומתנות לכהן וע"י רשימה מפורסם הענין שהוא שייך בהחלט נכהן וליכא חשדא:

(לא) יושב בבית מטבחיים ומפעי פעי ונודע דשייך לעכו"ם ובכהן לא מהני לפי סעיף שמקודם דהי' התקנה שאם קובע מטבחיים חייב במתנו' כן העלה הפ"ח ונכון הוא להנצל מדוחקים:

(לב) שנהגו וכו' העיקר כך אם בהמה עכשיו קודם שנתבררה כשרותו שייך לעכו"ם רק אם יתברר אז יקחנה ישראל ופטור ממתנות אבל אם עיקר בהמה לישראל רק אם כשתהי' טריפה מחויב העכו"ם ליקח אותה מישראל חייב במתנות ועיין פר"ח שמצ' פתח להקל אם מס המלך ליקח מכל ליטרא פרוטה או ב' דהוי כשותף עכו"ם. והפר"ח החמיר בזה והנכון אתו:

(לג) ומכר ראשה היינו קודם שחיטה דלאחר שחיט' כבר נפטר ממתנו' ופשוט:

(לד) ואסור דוקא במתנות דכתיב בי' ולמשח' ולגדולה ואם ימכרנו באופן זה ינהגו בם קלות ראש ולכך בתרומה מותר בכה"ג כי הכל יודעים דתרומה יש בה קדושה:

(לה) הוי תנאי באומר חוץ הוי שיור ושייר לעצמו המתנות ולא לקחן ישראל כלל אבל באומר ע"מ א"כ לקחן ישראל רק הוא יחזירן לכהן הוי מתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל עיין פלתי מ"ש לחלק מ"ש הרמב"ם המוכר שדה והתנה ע"מ שהמעשר שלו חייב ליתן לו המעשר ולכאורה סותרין הדברים כמ"ש הט"ז וכתבתי כמה חופנים דלק"מ:

(לו) חייב הלוקח מ"מ טובת הנאה לבעלים פר"ח:

(לז) או מכרן עיין פלתי שהארכתי דאין חייב לשלם בב"ד אבל לצאת י"ש כשהדמים בידו והרוויח על ידי המכירה פשיטא דחייב:

(לח) לקחה הימנו במשקל כיון דמרוויחי' חייב לצאת י"ש לשלם וא"כ אף הלוקח הדין עמו לשלם לכהן וליתן לו ואין לו להשמיט עצמו כיון דהם בעין ועדיין לא אכלם ודע דכתב הפר"ח בשם הר"ן דקיי"ל מתנות שלא הורמו כהורמו דמיין ואם לאחר מיתת הבהמה תפס הכהן הבהמה לרשותו בלי ידיעת בעל בהמה למ"ד טובת הנאה אין ממון וכן ס"ל לרוב פוסקי' והארכתי בזה בח"מ בספרי אורים ותומים א"כ הוי הכהן זוכה מהפקר והמתנות שלו דה"ל כמופרשין והם שלו והנוטלן גזלן הוא אבל למ"ד טובת הנאה ממון א"כ יד בעלים גבי' ולא זכה לי' רשותו כי אם שהפקיד בעל בהמה בהמתו לכהן ועיין ח"מ אי מהני בי' מטלטלין אגב קרקע דמתנות כהונה נתינה כתיב בי' ועיין פלתי:

(לט) ספק פטור דספק ממון לקולא עיין פלתי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.