יד אברהם/יורה דעה/סא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן ס"א סעיף ו'
אבל שחט ומצא טריפה פטור. הרמב"ם השמיט הך ברייתא דספרי דטריפה פטור ממתנות דאמעיט מדכתיב מאת זובחי הזבח. וכתב בס' תורת יקותיאל דס"ל להרמב"ם דז"א רק לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא קרינן בה זבח אבל לרבנן דשמה שחיטה לא ממעטי טריפה מזבח. ולא ס"ל להרמב"ם מ"ש רש"י בחולין (דף קל"ו ע"ב) דממעטינן טריפה מדכתיב תתן לו ומשמע לא לכלבו. ויש להביא ראי' לדעת הרמב"ם מהסוגיא דחולין (דף קט"ו) דבעי התם כלאי בהמה דשרו להדיוט מנ"ל. והקשה בס' שער המלך הל' כלאים דאמאי לא יליף דכלאים שרו להדיוט מדילפינן מקרא דכלאים חייבים במתנות ואי אסירי באכילה אמאי חייבים וקושיא זו אינה רק להפוסקים דטריפה לכ"ע פטורה ממתנות משום דאסורה באכילה ולא מקרי זבח. אבל לדעת הרמב"ם לק"מ דלרבנן דקיי"ל כוותייהו טריפה חייבת במתנות ולדידהו ליכא לאוכוחי דכלאים שרו באכילה מהא דחייבינן במתנות כהונה:
ועיין בפר"ח שכתב דמסתבר דאף טריפה שמטריפין אותה מחמת חומרות אחרונים ומדאורייתא כשרה יפטר ממתנות משום דבעינן זבח הראוי לאכילה לכהן ולא לכלבו דמפיק לה בספרי מקרא דזובחי הזבח והאי הא לא חזי לי'. וצ"ע בסוכה (דף כ"ג ושבועות (דף ל"א) דאיכא למ"ד דלא ממעטינן דרבנן מחמת קרא דאורייתא וכן גבי כסוי דם בחולין (דף פ"ו) וכ"כ בעצמו סי' כ"ח וסי' ט"ז גבי או"ב. וכ"מ בפמ"ג ע"ש:
סעיף ט'
לא יחלקם להרבה כהנים כו'. משמע דאם רוצה ליתן כל המתנות לכהן אחד רשאי. וכ"כ הרמב"ם פ"ט מהל' בכורים הלכה י"ז בהדיא. ומשמע אף בכל ימיו. וקשה מהא דאי' בעירובין (דף ס"ג) הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם. וכ"ת דהיינו דוקא כל המתנות שבביתו דא"כ ה"ל לומר כל מתנותיו. הגירסא ברי"ף. אבל סתם מתנות בכל מקום הוא זרוע ולחיים וקיבה כמ"ש הרמב"ם שם בר"פ. ונראה שיצא להרמב"ם מהא דב"ב (דף קכ"ג) ועי' בחי' ע"א. ועיין תוס' קדושין (דף כ"ז) דמוכח דס"ל דמדבר א' יכול ליתן כלו לכהן א' אבל משני מתנות אסור ואף בשנה א' ע"ש. ובחבורי להרמב"ם הארכתי:
סעיף י"א
במקום שאין מכירין שהוא כהן כו'. כתב הפר"ח דבמקום שאין מכירין שהוא כהן לא מהני נשיאת כפים ובגמ' פ' הזרוע איירי שכבר היה מוחזק בכהן וסגי לי' בנשיאת כפים כדי שלא ישתכח הדבר וכפרש"י שם. וכ"כ הפמ"ג בשם ב"ח. וצ"ע דמדברי הרמב"ם פ"ך דא"ב וא"ע סי' ו' מוכח נשיאת כפים מהני למתנות כהונה אף אם לא היה מוחזק. ומיהו י"ל דלא מהני רק לדבר דרבנן ולא לדאורייתא ומתנות כהונה הוי דאורייתא גם בזה"ז ויבוא לידי ביטול מצות נתינה. אך לשון הש"ע שם דמהני להיות ככהני זמן זה משמע דמהני גם למ"כ שאוכלין בזה"ז דלא כהפר"ח והב"ח. ואפשר דה"ט דהט"ז שפירש אין מכירים בע"א כמ"ש הפמ"ג. ומפרש"י אין ראיה כ"כ למבין ודו"ק:
סעיף טו
לא נתן המתנות לכהן אלא אכלן כו' פטור כו'. עי' בס' בה"י שכתב דמשמע בגמ' דלאו דוקא מתנות כהונה דה"ה תרומות ומעשרות כשעדיין ביד ישראל ולא בא ליד כהן פטור אם אכלן. והקשה דלא משמע הכי ברמב"ם פ"א דמעשר דין ה' אלא דמיד כשהרים חייב בתשלומין אף שלא בא עדיין ליד כהן וכבר הקשה כן בגמ' ותירצו ע"ש:
סעיף כ"ב
כהנים פטורים ממתנות. ועי' בפמ"ג שנסתפק בחלל אי חייב ליתן מתנות כהונה דאפשר דמ"מ הוי כלוי דלא אקרי עם. ומאי דמספקא ליה פשיטא ליה להמשנה למלך דחייב כיון דפקע קדושתיה מיניה. ואף אם האב כהן הבן חלל חייב בפדיון. ומ"מ צ"ע דאפשר דלא הוי חלל בכלל עם שהרי עבודתו רצויה לדעת הרמב"ם אף משנודע. ובזה יש לדחות מ"ש בס' שושנת העמקים כלל י"ד דמנחת חלל נקמצת כיון שהוא כזר. ואין מוכרח שהרי עבודתו רצויה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |