פלתי/יורה דעה/מד

פלתי ‏ יורה דעה מד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) או נחתכה וכו' ואע"ג דדעת הרבה מחברים וגם מהרש"ל בנחלקה לשנים טריפה ודייקי ליה מדברי איוב יפלח כליותי והיינו בקיע לשנים כמו פולח ובוקע עץ וקשה א"כ בנחתכה עד מקום חריץ היינו לשנים דכי בעינן שיהיה שוי' לא' א' גדול מחבירו. ונ"ל דרך משל הכוליא עב טפח ורחבה טפח ואם נחתכה דרך עוביו עד שהבקיעה עובר לגמרי והרי הן ב' חלקים טריפה אבל לא עבה כל עובי החתך רק ברוחב נחתך החתיכה אחת אבל בעובי שלימה ולא נבקעה כשרה ופשו' וכן מורי' הדברים באו"ה:

(ב) נחתכה הט"ז בס"ק ב' הביא הטור דכתיב נחסרה אפי' הגיע חסרון עד חריץ מ"מ כשר ורש"ל חולק דמ"ש נתמסמסה ומ"ש נחסרה והט"ז דוחה דגבי מסמס יגדל כאב משא"כ חסר ולענ"ד דברי הטור מוכרחים דאם נאסרה טריפה א"כ ה"ה לקותא ע"י מסמס דכל שנתמסמס היינו חסרון א"כ הא דאמרי' בריש פ' אלו טריפות שמונה מיני טריפות מנה עולא ולא מנה לקותא לאפוקי לקותא דרכיש בכוליא וקשה הא מנה סוג חסורה וא"כ היא בכלל חסרה הכוליא דטריפה ומכ"ש לקותא במסמס דהיינו חסרון שהרופא גוררו וכוליא יחשב ורש"י מנה נחתכה רגליה וצומת הגידין בכלל חסרה ומכ"ש חסורה דכולי' ומה לאפוקי יש כאן א"ו דחסורה כשרה רק לקותא וא"כ א"א לכלול אותו בסוג חסרה דהא חסורה כשרה ובפרט אם נאמר רכיש סתם אמר לקתה בכוליא טריפה ובני מערבא הוא דאמרו עד שיגיע למקום חריץ אבל רכיש סתם אמר (ועיין מש"ל סי' כ"ט ע"ש) אפי' לא הגיע למקום חריץ וקשה ממשנה חותך מן טחול וכליות ואין לך חסרון מה שחותך ממנו חתיכה ומניחו בגוף ועכצ"ל דנחתך מותר ולקתה איירי בנתמסמס ואסור והרי דברי הטור והט"ז מבוארים ומוכרחים. מיהו #א) י"ל לאידך גיסא לדברי מהרש"ל דלכאורה קשה דריש פ' אלו טריפות משמע דהלכה כעולא דמנה ח' מיני טריפות לאפוקי הך דרכיש וכאן קיי"ל הלכה כריב"ש ועיין מש"ל סי' כ"ט לרמב"ם א"ו דלרכיש דלא ת"ל עד מקום חריץ א"כ אתא לאפוקי דל"ל דהיא בכלל חסורה דהא חסורה כשר ומוכח ממשנה דבהמה המקשה. אבל לפי דקיי"ל דבעינן מקום חריץ א"כ לק"מ מהך משנה חותך מן טחול וכליות ושפיר י"ל דהוא בכלל חסרה ול"ק הלכתא אהלכתא ויש למהרש"ל סעד מזה:

(ג) שיעשה #ב) בשרה הט"ז הביא בס"ק ד' בשם מהרש"ל דחסר מבפני' בכולי' כשר רק ק"ל הואיל מגיע לחריץ לא שייך חסרון מבפנים ע"ש ולא הבנתי הא אמרינן כשר בריאה פסוק בכולי' והיינו מוגלא לפירש"י טינרי וח"ו דיהי' מוגלא עובר קרום אין לך לקותא יותר מזה וצ"ל דמוגלא רק תחת קרום מוגל' וממנו מהות הטינרא והא חסרון מבפני' וקשה ובכה"ג אף בכוליא כשר. ואין הבדל בין ריאה לכוליא א"ו בשלמא במקום דקתני ניקב כמו בריאה וכמ"ש בטחול בזה חסרון מבפנים לא שמיה חסרון אבל במקום דקתני סתם לקותא סוף כל סוף איכא לקותא וטרפה וברור:

(ד) עד הלובן דעת הש"ך ורוב אחרונים לקותא צריך להיות בלובן גופי' #ג) ויש להבין לפי מ"ש המחבר סעיף ג' דלקותא בלובן לבד טרפה א"כ כל לקותא בכוליא דאתמר ל"ל רק ה"ל להודיע דאי יש לקותא בלובן דממ"נ אי לקה הלובן לבד מטריף וא"צ לכל הכוליא ואי לא נלקה הלובן אפי' לקותא בכל הכוליא כשר. ואין לומר דקושיא זו קשה ג"כ לכבד בנטילת כזית במקום מרה וכן בגלודה בניטל סלע ע"פ רוחב שדרה וכו' דמשם יליף הב"י הך דינא דלובן. זה אינו בכבד לא נשנה כלל רק במשנה נזכר ולא נישתייר כלום דס"ל לא בעינן כלל כזית ואידך דס"ל בעינן כזית קתני ניטל כבד ונשתייר כזית כשר ואיך ה"ל למיתני ולק"מ. ובגלודה שפיר יש לכאורה קשה דלמה קתני גלודה דהיינו נפשט כל העור ולא קתני רק נפשט העור ממקום שדרה טריפה דבממ"נ אי איתא שם באמת כשר ואי ליתא מטרפא בהו. אך ז"א דהא כתב רשב"א בנפשט כל העור ושייר רק שדרה בעי' כל שדר' יהי' מכוסה בעור בלי אז מקום פנוי אבל בנפשט רק מן שדרה צריך להיות כל שדרה ערום אבל חצי מכוסה וחצי מופשט כשר משא"כ בגלודה צריך להיות כולה מכוסה ואם לאו טריפה וא"כ לק"מ דהא יש הבדל אבל כאן בלובן קשיא ודוחק לומר רכיש לא ס"ל דבעי לקותא בלובן ושפיר קאמר לקת' בכוליא ובני מערבא החולקי' ס"ל דבעי מקום חריץ באמת חולקים וס"ל הא דנקט עולא לקתה בכוליא בכדי נסבה דהכל תלוי בתריץ וזה דוחק ויותר נראה דבלקתה הכוליא אם נתפשט הלקותא במקצת מקום לובן טרפה דכל כוליא מצטרף והוי רובא לקוי משא"כ בלקותא לובן לבד בעינן רוב מהלובן דמעוט בטל לגבי רוב ואחרי רבים להטות וצ"ע. או לחלק בלקתה בכוליא ונאבדה ולא ידעינן אי פשיט לקותא במקום לובן טריפה כמבואר תשובת מהרשד"ם סי' ל"ה ודברי ריב"ם ע"ש אבל אם אין לקותא רק בלובן צריך בור דהי' שם לקותא ומספיקא לא מטרפינן ואוקי בחזקת כשרות וצ"ע:

(ה) מכת חרב וכו' תמהו הא רמ"א מתיר בנחתך הב"ח והט"ז תי' באיירי בנבקעה לשנים וכבר דחה הש"ך ויפה כתב כי נבקעה לשנים מאן דמטריף מטריף אפי' בלי חרב אפי' ע"י חולה וסיבה דהא למדו מן איוב יפלח כליותי ולא הי' השטן דוקרו בחרב. והש"ך פי' בכח גם זה דחה הפ"ח והדין עמו כי מי ישער וישקול אם נעשה בכח או לאו ולאו כל כוחות שוים כי יה' נמסר הדבר לכל אחד. אבל הענין פשוט ודאי אם נחתך דבר אפי' בחרב אינו מכאיב כ"כ ומילה יוכיח שמולי' וחתכין הערלה בסכין ומתרפא בקל אבל אם עושה פצעים בבשר דרך הכאה בחרב דהוא מוליד חום וארס בגו' והוא סכנה וזהו מכת חרב ועי' ע"ז דכ"ח תוס' ד"ה מכה שע"ג יד דכתבו התוס' היינו חולה שלא ע"י מכת חרב אבל מכת חרב אמרי' דבכ"מ מחללין שבת כדאמרי' כדעתא וכו' ומפרשים מכת חרב כ"כ פצע מכת חרב ע"ש ובפוסקים ומרדכי ותמצא וזהו שנתכוון לו רמ"א. והנה יש להתלמד למהרש"נ וסייעת דס"ל נבקעה לשנים טריפה ויליף מן יפלח כליותי דאיוב. #ד) וקשה עולא דלא ס"ל הך דרכיש מימרא דר"י דאהדר ריב"י לרבנן מן יפלח כליותי איך מתוקמא הא לדידיה כשר ומכ"ש לפי מה שלתב תוס' בדף נ"ד חזי' ר' יוחנן לית ליה דרכיש ור"י גופיה בעל מימרא זו דאהרו חברי' לר"י מן הך יפלח וכו' ויש ליישב ע"ש:

(ו) עד הלובן הש"ך בסק"ח ויתר אחרונים הביאו הדעת הרבה פוסקים במכת חרב הוא דבעינן עד מקום חריץ אבל במוגלא בלקותא כל דהוא מיטרף. #ה) ולא הבנתי דלפי הנראה מגמ' בני מערבא הוא דחששו עד חריץ אבל רכיש ס"ל אפי' לא הגיע לחריץ ואי ס"ד דמיירי במכת חרב הך משנה חותך מן טחול וכליות איך מתוקמא ול"ל כתירוץ ראשון בגמ' דבאמת טריפה ואיידי דסיפא דמלבד דזה דוחק אף גם א"כ למה הקשה הגמ' לר"ע ולא לרכיש א"ו רכיש דאמר לקתה י"ל רק במוגלא ומוכח דגם זה בעינן עד חריץ וכן הנכון:

(ז) נמצא דם דינה כמים ומהרש"ל החמיר רק אחרונים כתבו בשם או"ה הטעם דכוליא בעצמותה דם ואו'. דשיטתו דס"ל בלקותא לא בעינן מקום לובן א"כ שפיר כתב בנמצא דם לא הוי לקותא דכך תולדתו אבל לפי מה דקיי"ל דבעי לקותא במקום חריץ א"כ צ"ל דגם מקום לובן נתהפך לדם ובזה לא שייך כולו דם הלא הוא חלב כנודע בנקור לכ"ע ולכך צ"ע. גם נ"ל הא דמכשירין היינו בנשאר כשיעור כוליא רק מחמת לקותא בזה אמרינן דטבע הכוליא כך אבל בלית כשיעור כוליא כפול וכענבה קיים מי יועיל דם הא לית ביה שיעורא ואי דנימא דיתהפך לבשר א"כ בכבד נמי והא אמרינן בשני זתים דנתהפכו לדם דטריפה והשתא כבד כולו דם לא אמרינן דיחזור ויתהפך לבשר כבד איך נימא כן בכוליא. וביותר קשה על רמ"א שם דלעיל בכבד ס"ל דהוי לקותא אף דלא נמוחו שני זתים אמרינן סופן נימוק דהוי לקותא וכאן בכוליא לא ס"ל ללקותא כלל. ולא שייך אין אומרים בטריפות זה דומה לזה כיון דלא נזכר זה בגמ' ופוסקים קדמונים עד שנאמר שאין ללמוד זה מזה. ולי נראה לא שהוא דם בהחלט רק המים מראיהם כמראה דם וזהו דמכשיר דלית כאן לקותא כי עצמות הכוליא דם ואם יתערב במים איזה טיפות דם תיכף יהיה למים מראה דם בהחלט עד שישפט כל רואה שהוא כולו דם בהחלט. ולכך אין כאן לקותא ובזה מיושבים כל הקושיות אבל דם הוי לקותא כמו בכבד ויש להחמיר:

(ח) ואיך תחזיר להכשר' ומהרש"ל צעק מה בכך ועיין מ"ש אחרונים וביחוד הט"ז ואני הבאתי ראי' כפי מ"ש המהרש"ל דטריפה יכולה להתעבר אבל א"י להוליד וא"כ הא דדחק הגמ' גבי ולד טריפ' דר"א אומר לא יקריב ור"י אומר יקרב וקאמ' הגמ' למ"ד טריפ' אינו מוליד במה קמפלגי דל"ל בזה וזה גורס דהא טריפ' אינו מוליד ומוקי הגמ' בעיברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו. #א) וק' לן קמא בהאי גוונא דהקטינ' הכוליא והיא טריפ' ונתעבר' דטרפ' מתעבר וטרם שהגיע ימי' ללדת נתרפא כי ניטול הכוליא והרי היא כשירה ובכח' להוליד ועכ"פ בשעת שנתעברה היה בהמ' טריפה ופליגי ר"א ור"י אי זו"ז גורם מותר או אסור וא"צ לאוקמי בפלוגתא אחרינ'. #(ב מיהו זהו יש לדחות דמ"ש מהרש"ל דיכולה להתעבר ולא להוליד היינו שאין בכח טריפה להיות מעוברת מולד זרע קיימא רק מולד נפל ולכך אם תלד ולד קיימא אות היא שאינה טרפה אבל להוליד לבד מודה רש"ל דהא בנתעברה ואח"כ נטרפה אמרינן בגמרא דמוליד וא"כ ליתא להנ"ל כיון דאז היה טריפה לא היה בכחה להתעבר ולד קיימא שילדה אח"כ מה בכך שחזרה לכשרותה סוף כל סוף אז בשעת שנתעברה הי' טריפה וא"ש: אמנם #ג) התוס' לא ס"ל כסברת הרש"ל דבחולין דף י"א דילפינין דאזלינן בתר רובא מעדים זוממין דדילמא הך דאסהידו בי' טרפה הוי והקשה התוס' ד"ה ודלמא וכו' וא"ת יחבשו אותו י"ב חודש ואם יחי' לאו טרפה וקשה מה קושיא כיון דלא אזלינן בתר רוב וחיישינן לכל חששות אולי בשעת העדות הקטין הכוליא של הרוצח וטרפה הוא ועדים פטורים ומה שתי אח"כ הוא דנתמעט והלך עד שניטל הכוליא וחזר לכשרתן וחי' יתי' אפי' מאה שנים ובין כך העדים בשעת עדותן פטורים ולכאורה כ"כ יש לדקדק בהא דהקשו תוס' במה דפריך הגמ' דזבחים ע"א דלמא נח טריפה היה בעת מבול דהא חי כמה שנים די"ל דחזר לכשרתן כנ"ל רק זה אין כ"כ ראי' דתוס' כתבו בע"א דטריפות דלא היה צריך להיות גלוי וא"כ כמעט אינו במציאות דינו של מהרש"ל אבל מהנ"ל קשה ודוק: והנה לדינא של ש"ע אף בטחול דניטל אפי' בחולי כשר היינו חולי שהקטינה דטחול לא מיטרף בהקטין ואין שיעור לגדלתה אבל אם ניטל בחולי שנימוקה טרפה דהא מתחלה נימוק בסומכי' והיינו נרקב בשר שהרופא גוררו ומיטרף ואיך תחזור לכשרתה בניטל ולכן באמת טריפה והש"ע סמך עצמו אכוליא ודוק:

(ט) ברייתה וכשרה וכו' כתב הרמב"ם בפ"ח מהל' שחיטה הלכה כ"ה דנבראת בכוליא אחת כשרה #ד) ואני תמה דהא בבכורות דף ל"ט תניא בברייתא ואת שתי כליות לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש כליות פי' לפסול למזבח ותניא אידך יסירנה לרבות בעל כוליא אחת פי' שכשרה ופריך הגמר' אהדדו ואסקינא דפליגי איברי' באח' פירש"י אין בריה נברא בכוליא אחת והך בהמ' שאין בה רק אתת מיחסר דחסר ומר סבר יש בריא' בא' ומ"ס אין ברי' באחת והא ודאי חסר הוא ולכך פסול ומאן דמכשי' סבר יש ברי' באחת ונבראת באחת וליכא חסרון וכשר. ור"י אמר דכ"ע אין ברי' באחת רק כאן שחסר קודם שחיטה וכו' עכ"פ נשמע לפום הך ברייתא שתי כליות ולא בעל כוליא אחת או שלשה דלית ברי' באחת והרמב"ם בפ"ב מהל' איסורי מזבח העתיק הך ברייתא וכן הרי"ף הביא אותו וא"כ ע"כ דס"ל לית ברי' באחת ואיך כתב בספרו בהל' שחיטה דנבראת בכוליא אחת כשר הא ליתא במציאות וצ"ע לכאורה: ומה שי"ל #ה) הוא דרמב"ם ופוסקים מפרשי איפכא מפירש רש"י דהך ברייתא ואת שתי כליות סבירא ליה יש ברי' באתת. ולכך התורה דפרטה שתי כליות ודאי דממעט אחת ושלשה ושתים דוקא איירי אפי' נבראת חסר דהא דומי' דשלשה הוא כמבואר שם בגמ' דבעינן אתת דומי' דשלש וא"כ תו איך אפשר לומר כתניא אידך דיסירנה מרבה בעל כוליא אחת הא באותו פסוק אתמעט מן שתי כליות ול"ל דפסו' מרבה בחסרון אח"כ הא כ"ש הוא השתא בנבראת דלא שייך חסרון כלל פסול מכ"ש כשנטלה ופשוט וע"כ יסירנה לדרשא אחרינא אבל אידך ברייתא ס"ל דאין ברי' באחת וא"כ ל"ל שתי כליות למעט אתת דהא ליתא במציאות ועל חסרה ל"ל דהא דומיא דשלשה בעינן ועיין שם רש"י ד"ה מר דפסיל וכו' מ"ש רש"י בשם מורי ז"ל ורש"י דחק בתי' ולדידן א"צ. וע"כ דשתי כליות לא למעוטי חד קאתי רק בעל שלש ואף דאין במשמעות הלשון מכל מקום אידחק ומוקי אנפשי' וא"כ שפיר דרשינן יסירנה לרבות בעל כוליא אחת אפילו חסרה דאין חסרון מבפנים וא"ש לפ"ז כיון הך דקיי"ל בריית' ב' כליות וכו' כמ"ש הרמב"ם אף הך דיש ברי' באחת קי"ל: והנה הפר"ח סוף סי' מ"א הקשה להך דאמרי כל יתר כנטול דמי הוא רק במקום דביקות א"כ למה בעל ג' כליות פסול לגבוה דהא לית כאן חסרון עד שיחול עליו שם בלתי תמימות #ו) ולק"מ דרשב"א וסייעתו כמ"ד שם טע' דפסול משום תמים אבל במסקנא דדרשינן שתי כליות וכו' להוציא הנברא בלי כוליא לא שייך הטעם משום חסר דסוגיא דשמעתא שם דנברא בלי כוליא לא מיקרי חסר רק מגזרת הכתוב וה"ה לבעל שלש מגזרת הכתוב ולא מטעם חסר ונכון: ובזה יובנו #ז) דברי התוס' חולין דף י"א דילפינן דאזלינן בתר רובא מן פרה אדומה דלמא טרפה היא וחטאת קרי' רחמנא והק' הפוס' בד"ה אתיא כיון דפרה בת שתי שנים וטרפה אינו חי יותר מי"ב חודש וא"כ יש לה חזקה וצ"ל דס"ל דל"ל דסוגי' אתי' למ"ד טריפה חי כמ"ש התו' שם בד"ה ודלמא וכו' דא"כ תקשה למ"ד טרפה אינו חי מא"ל מנ"ל דאזלינן בתר רובא וקשה מאי קושי' הא חיישינן למועט א"כ דלמא הך פרה יש לה רק כוליא אחת או שלוש וא"כ פסול למזבח ואף לפרה פסול דחטאת קריו רחמנא וטריפה אינה ותוכל להחיות והא דנקט הגמ' בלישנא טרפה היינו דס"ל טרפה חי אבל באמת הדין מוכח לכ"ע. וצ"ל התוס' מפרש כפירש"י לעיל ולא כמ"ש לרמב"ם וא"כ לפי דפסקי' כברייתא דשתי כליות ליכא במציאות שיהי' בהמה חסירה בבריאה הכולי' וליכא כאן חשש רק דלמא חסרה אח"כ בחולי כדומה וע"ז שפיר אזלינן בתר חזקה דהא נולדה ודאי בשתי כליות. ולפמ"ש דלא אתמעט מן תמימה רק מגזרת הכתוב ובתוס' ד"ה חטאת וכו' כתבו דלאו מוחלט דטרפה פסול משום דתטאת קרי' דלא קאי רק הואיל וכתיב תמימה ובשלש כליות שייך ולק"מ ודו"ק: ובזה יובן דתוס' דייקי מפרה דלמא לא אזלינן בתר רובא רק בפרה הי' חזקה ודחו דיש חזקה כנגדו העמד טמא וכתבו מיהו לקמן דאמרי' יליף מרוצת קשה וכו' וזהו תליא אם אמרינן אדם טרפה יב"ח אין כאן ראיה עיין לעיל סי' למ"ד ולא הוכיחו בפשוט למ"ד דיליף דאזלינן ב"ר מן עגלה ערופה קשה לרבנן דס"ל במס' פרה עגלה בת שתים מנלן דאזלינן בתר רובא דלמא חי י"ב חודש ואזלינן בתר חזקה #ח) ולפמ"ש ניחא דעגלה ערופה כפרה כתיב בי' בקדשים ואם כן שפיר יש לומר דלמא הוא בעל שלש כליות וכו' ופוסל בקדשים:

(י) אין טריפות בכוליא של עוף הטעם היותר נכון ופשוט דלא אי' בי' תריץ וכל טריפות תלוי בחריץ וזה סתירה למחברים דס"ל במוגלא וכדומה לא בעינן חריץ וא"כ אף בעו' יפסול וא"ל מכולי' שהקטינ' דג"כ לא שיי' תריץ וא"כ יפסול בעוף ועיי' כה"ג זה אינו דשיעור כולי' בדקה כפול א"כ אף שיעור חריץ בדקה אורך פול דהוא הולך על פני משך הכולי' ואם הקטינה אף התריץ תקטון משיעור הראוי לו ולכך טריפה וזה לא שייך בעוף דלית בי' תריץ. והאגור נתן טעם דהם סוגרים וליכא חשש דיזיק לבני מעיים והיינו כמ"ש דהאגור סובר כדעת האומרים דבמוגלא בעינן חריץ. ומה שטענו עליו מנלן זה דטריפת דכליות מחמת היזק לבני מעיים #ט) נ"ל דס"ל כמ"ש בסי' שלפני זה בפי' בדברי רש"י בריש פ' בהמה המקשה דלכך נאמר במשנה טחול וכליות דלאו מטרוף בהו הכוונה דאין תלוי בו חיות כלל להכשיר ולהטריף וטחול דטריף בסומכא הטעם דיזיק לכרס וס"ל לאגור כליות מא"ל ולכך ס"ל דגם פה הטעם משום בני מעיים וא"ש ודוק. ואי קשה איך ס"ד ריש פ' א"ט למנות לקתה כולי' למנין טריפות הא טריפות מחמת בני מעיים כמ"ש התוס' דלכך קא מנה חסרון דגלגלת. עיין לעיל סי' כ"ט מ"ש שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.