כף החיים/יורה דעה/מד

כף החיים ‏ יורה דעה מד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ניטלו הכליות כשרה. וה"ה אם ניטלה אחת כשרה. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ת או' א' שה"מ או' א' זב"ת או' א' ענ"ה סי' כ"ג או' א' זבחי צדק או' א' והיינו אם ניטלו ביד או שנבראת כך אבל אם ניטלו ע"י חילי עיין לקמן סעי' ו'.

ב

ב) שם. לפיכך אם נבראת בכוליא אחת וכו' וה"ה אם נבראת בלא כליות כלל כשרה. חגורת שמואל. וכ"כ הרשב"ץ ביבין שמועה דף י"ג דיש בריות נעדרי הכליות ולפיכך ניטלו הכליות כשרה. מחב"ר או' ג' ענ"ה שם. זבחי צדק או' ב'.

ג

ג) שם. או בג' כליות כשרה. דאמרינן כל יתר כנטול דמי ותניא נמי הכי ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא א' ולא בעלת ג' ומדפסל רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי. ב"י בשם הרי"ף והרא"ש. וכ"כ המרדכי פא"ט. לבוש. מש"ז או' א' זב"ת או' ב'.

ד

ד) שם. או בג' כליות כשרה. וה"ה בד' וה' ויותר. מחב"ר או' ד' בשם כמה פו' ענ"ה שם. זבחי צדק או' ג' וכ"מ לקמן סעי' ז'.

ה

ה) ואף אם הג' כליות דבוקות לחריץ כשרה לכ"ע אף לדעת הרמב"ן ז"ל. ב"ח. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' מחב"ר או' ה' זב"ת שם. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' ב' זבחי צדק או' ד'.

ו

ו) והגם אם הם דבוקות ע"י חולי במקום חריץ ואפשר לידע שדבוקים מחמת חולי יש להכשיר אף בלא הפ"מ. מחב"ר או' ו' ענ"ה שם או' ג' זבחי צדק או' ה'

ז

ז) ואם הם דבוקים הג' כליות זל"ז עד שאם ינטל מקום הדיבוק לא ישאר כשיעור כוליא שהיא עד כפול בדקה וכענבה בגסה (כמ"ש לקמן סעי' ה') יש להטריף בלא הפ"מ. מש"ז או' א' מחב"ר או' ז' ענ"ה שם או' ב' ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ בעמ"ז או' א' זבחי צדק או' ו'.

ח

ח) שם. וכן אם ניקבה הכוליא או נחתכה אפי' עד מקום חריץ כשרה. ומקום חריץ היינו מקום שהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא. רש"י חולין נ"ה ע"ב. ובדברי הרשב"א בתה"ב מפורש יותר שכתב ומקום חריץ הוא לובן שתחת המתניים שנכנס בתוך הכוליא. ב"י לבוש.

ט

ט) שם. אפי' עד מקום חריץ כשרה. עד ועד בכלל דהיינו אפי' אם הגיע ללובן גופיה כשר בניקב או נחתך. ב"ח. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ג' לה"פ או' ה' מש"ז או' ג' ובשפ"ד או' ד' שה"מ או' ה' זב"ת או' ה' תו"ז סי' ס"ו או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ה'.

י

י) אם נחתכה וליכא חסרון אף עד מקום חריץ כשרה. מחב"ר או' ט' זבחי צדק או' ז'.

יא

יא) אם נבקעה לשנים אף דליכא חסרון טרפה. מחב"ר או' יו"ד. והוא שהגיע למקום חריץ. תב"ש או' ה' ענ"ה שם או' ט'.

יב

יב) אם חתך וחסר שלא במקום חריץ כשרה. מחב"ר או' י"א. זבחי צדק או' ט'.

יג

יג) ואם חתך וחסר במקום שהוא כנגד חריץ ולא הגיע עד כחריץ כשרה ואם הגיע עד החריץ יש להחמיר ולהטריף לחוש לדברי הגאין בה"ג ורוקח ורש"ל. מחב"ר או' י"ב. מיהו הער"ה או' ב' חולק וכתב דאפי' הגיע עד החריץ כשרה. ובאין הפסד גדול יש להחמיר. שמן הרוקח סי' ל"ה. פ"ת או' א' זבחי צדק או' י"א.

יד

יד) שם. וכן אם ניקבה הכוליא וכו' עד מקום חריץ כשרה. מסתמא שלא ניקבו ע"י חולי. או"ה כלל נ"ג או' ב' וכתב עליו הב"ח אבל משמעות שאר פו' שכתבו סתם דבניקב או חסר כשרה משמע אפי' ע"י חולי ולמעשה צריך להתיישב בדבר עכ"ל והב"ד הש"ך סק"ב. ולפי מ"ש בהגה לקמן ססי' ן' דאין אנו בקיאין במסמסה יש להחמיר. פר"ח או' ב' לה"פ או' ג' כריתי או' ב' וכ"כ כנה"ג בהגה"ט סיף או' ב' דאין להקל נגד האו"ה. בל"י או' ב' ועיין במחב"ר או' י"ג מה שהאריך בזה ומסיק באו' י"ד דניקב מחמת חולי אף שלא יש חסרון אם הגיע עד הלובן והבשר אינו בריא יש להחמיר אף בהפ"מ. ענ"ה שם או' ה' זבחי צדק או' י"ב.

טו

טו) ואם הגיע הנקב עד הלובן ולא יש חסרון והבשר בריא וטוב ולא יש כ"א הנקב יש להכשיר בהפ"מ. מחב"ר או' ט"ו. ענ"ה שם. זבחי צדק או' י"ג.

טז

טז) ואם לא הגיע הנקב עד הלובן ולא יש חסרון והבשר יש בו רעותא והרעותא אינה בלובן יש להכשיר. מחב"ר או' ט"ז. ענ"ה שם. זבחי צדק או' י"ד.

יז

טוב) וכל זה שנודע שהנקב מחמת חולי אך אם אינו יכול להתברר שהוא מחמת חולי ולא יש שום רעותא בבשר אם לא יש חסרון אף אם הגיע עד הלובן יש להכשיר. מחב"ר או' טו"ב. זבחי צדק או' ט"ו. משמע הא אם יש רעותא בבשר או אם יש חסרון יש להחמיר ונראה דיש להקל גם בזה דכיון דבכל צד איכא פלוגתא דרבוותא הו"ל ס"ס. ענ"ה שם או' ו'.

יח

חי) נמצאת מחט בכליות ומגיע עד הלובן והמחט הוא ניכר שהוא מעץ א' שלוקח הרועה ומעט ברזל ע"ג והוא כמחט ונמצא ראש המחט העב מחוץ לעור הבהמה וראש הדק לפנים והיה תערובת גדול בבהמות ובכליות כשרה ולא חיישינן שמא ניקב א' מאיברים הפנימיים משום שניכר שמחט זה נכנס מעור הבשר לכליות ע"י הכאות הרועה וניכר שראשה עב מבחוץ. הרב מהר"ש הלוי בתשו' כ"י סי' ס' מחב"ר או' ח"י. ענ"ה שם או' ז' זבחי צדק או' ט"ז.

יט

יט) [סעיף ב'] לקתה הכוליא וכו' לקותא היינו שמחמת חולי לקה הבשר ונתמסמס עד שנעשה כבשר שהרופא גירדו ומעמידו על בשר חי ואעפ"י שאם ניטלו הכליות כשרה גמירי דע"י המסמסה טרפה. ב"י בשם הרא"ש והרשב"א והר"ן ומ"ש כאן בש"ע הוא לשון הטור והרמב"ם פ"ח מה"ש הלכה כ"ו. ולדידן לא נפקא לן מידי בשינוי הלשון משום דאין אנו בקיאין וכמ"ש לקמן או' כ"א.

כ

ך) שם. לקתה הכוליא וכו' כי יותר מזיק לה כאב הלקותה מכאב החתך והנקב. ב"י בשם הרא"ש והר"ן. ט"ז סק"ד. ועיין לעיל סי' מ"ג או' ג'.

כא

כא) שם. שאם תאחוז במקצתו יתמסמס וכו' ולדידן דלא בקאינן בהמסה כל שנשתנה מראית הבשר מחמת לקותא דהמסה טרפה כמ"ש לקמן בהגה ססי' ן' וכ"כ הפר"ת או' ג' ענ"ה סי' כ"ג או' י"א. זבחי צדק או' י"ז.

כב

כב) שם. שאם תאחוז במקצתו יתמסמס וכו' ואעפ"י שלא התחילה ההמסה מבחוץ אלא מבפנים טרפה מאחר דעיקר ליקותא אינו אלא במקום חריץ וא"כ כשהגיע המכה בלובן הכוליא דהיינו החריץ אין זה חסרון בפנים אלא בחוץ שהרי לובן שתחת המתניים הוא הנכנס בתוך הכוליא ויוצא מן הכליות לחוץ וגלוי הוא ולא נקרא מכה שבפנים. רש"ל פא"ט סי' פ"ו. ט"ז סק"ד. לה"פ או' ה' הל"פ בסעי' ב' בל"י או' ד' זבחי צדק או' י"ח.

כג

כג) שם. והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא ה"ז טרפה. האי עד הוא לאו דוקא דבעינן שיכנס חולי זה תוך הלובן שבכוליא אבל אם לא נלקה הלובן כשרה ודלא כמשמע מדברי הלבוש דעד הלובן לחודיה טרפה. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"י סוף או' כ"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ו' הל"פ שם. שפ"ד או' ה' שה"מ או' ה' ביאור הגר"א או' ג' זב"ת או' ח' ענ"ה שם או' י"ב. זב"ש או' ב' זבחי צדק או' י"ט.

כד

כד) שם. והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא וכו' וה"ה יבש ונפרך בצפורן פוסל בחריץ לדעת או"ה דלעיל או' י"ד וכ"ה דעת רוב הפו' דכל חולי הוי רעותא. מק"מ או' ד' ואם משרטט ונשאר כך הו"ל כנפרך בצפורן כמ"ש לעיל סי' מ"ג או' כ"ב. וכ"כ זבחי צדק או' ך'.

כה

כה) שם הגה. מכת חרב דינו כלקותא. הרבה פירושים נאמרו בזה. י"א דהיינו שנבקעה לשנים דוקא וטרפה. ב"ח. ט"ז סק"ה. פר"ח או' ה' וי"א דמכת הרב היינו בכח כדרך שמכין בחרב והיינו לקתה הכוליא אבל נחתך בנחת כשר. ש"ך סק"ז. תב"ש או' ד' וכתב דהיינו אם נחתך במכה בכח עד מקום החריץ הוי לקותא. וי"א דמכת חרב היינו שהכה בחרב ועשה בה פצעים פצעים דמוליד חום וארס וטרפה. כריתי או' ז' ופליתי או' ה' והסכים לדבריו המחב"ר או' י"ט וכתב דהיינו שהגיעו הפצעים עד הלובן. וכתב זבחי צדק או' כ"א דיש להחמיר כג' הפירושים והיינו כל שהגיע ללובן שבתוך החריץ יש להטריף ואם לא הגיע יש להכשיר.

כו

כו) שם. וכן אם נמצאת בכוליא ליחה וכו' או שנמצא בה מים בה עכורים וכו' טרפה והוא שיגיעו עד הלובן. י"א דבמוגלא ובמים עכורים או סרוחים יש להטריף אפי' לא הגיעו עד הלובן כמ"ש בט"ז סק"ו ובש"ך סק"ח. וכן הסכימו קצת מאחרונים. אבל הפר"ח או' ו' הסכים לדברי הש"ע דאין להטריף כ"א בהגיעו עד הלובן. וכן הסכים הכריתי או' ח' ופליתי או' ו' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ו וסי' ק"ך. תורת יקותיאל. משכנות יעקב סי' י"ט. מחב"ר או' כ"ב. תו"ז סי' ס"ו או' ט' זבחי צדק או' כ"ד.

כז

כז) ואם הגיע ללובן קצת אפי' בלא רוב הלובן טרפה. כריתי או' ה' ופליתי או' ד' מש"ז או' ז' פ"ת או' ו' זב"ת או' כ"ה. מיהו מ"ש שם הכריתי דאם אין לקותא רק בלובן צ"ל ברוב הלובן המש"ז שם חלק עליו בזה וכתב דגם בזה אם לקה קצת יש להטריף יעו"ש. וכ"כ אכ"א כלל י"ח או י"ח. תולדות יצחק סי' יו"ד. פ"ת שם. זבחי צדק או' ל"ה. ועיין לקמן או' מ"א.

כח

כח) אם נמצאת רעותא בכוליא ולא הספיקו לבודקה אם הגיע למקום חריץ או לא ונאבדה טרפה. מהר"י אדרבי בתשו' סי' ש"י. מהרשד"ם חי"ד סי' ל"ח. מהרש"ך ח"א סי' ע"ז. שארית יהודה דף ס"ב וכתבו דלא מהני ס"ס מאיזה טעמים וגם איכא ס"ס להחמיר והב"ד כנה"ג בהגב"י או' ט"ו. וכ"כ פר"ח סוף או' ז' תב"ש סוף או' ב' בל"י או' ו' כו"פ שם. שה"מ או' י"א. שפ"ד או' ח' ער"ה או' ה' חכ"א שם או' י"ט. זב"ת סוף או' י"ד. ענ"ה שם או' י"ד. פ"ת או' ב' תו"ז שם או' י"ב. זבחי צדק או' ט"ל.

כט

כט) ומה שהתיר שם הרשד"ם הכלים שנתבשל בהם בשר זה אחר מעת לעת כתב עליו השפ"ד שם דאנן לא ק"ל כן דספק איסור תורה שנעשה אח"כ דרבנן אין להקל יעו"ש והב"ד פ"ת שם. בי"צ בתה"ב או' ח' שבאו' ב' וכן הער"ה בסי' מ"א או' ו' הביא פלוגתא בזה ומסיק לאסור יעו"ש. זבחי צדק או' מ"ד.

ל

ל) היו אנשים הרבה בבית המטבחיים וקצתם העידו שראו מים סרוחים בכוליא וקצתם ראו הכוליא ולא ראו הסרחין אין כאן הכחשה וטרפה שאין לא ראינו ראיה. מהרשד"ם שם סי' ט"ל. כנה"ג שם או' ט"ז. שה"מ שם. ענ"ה שם או' ט"ו. זבחי צדק או' מ'.

לא

לא) העידו שנים שראו הכוליא ולא היה בה מוגלא וב' אומרים שהיה בה מיגלא אבל לא ידעו אם היה מגיע עד חריץ הו"ל הכחשה והו"ל תרי ותרי והבהמה בחזקת התר עומדת. הרשד"ם שם. כנה"ג שם או' י"ז. בל"י או' ו' שפ"ד או' ח' ענ"ה שם או' ט"ז. בי"צ בתה"ב או' ד' שבאו' ב' זבחי צדק או' מ"א.

לב

לב) ומיהו אם כולם אומרים שהיה מוגלא אלא ששנים אומרים הגיע ללובן וב' אומרים שלא הגיע הוי ודאי טרפה דאיכא ס"ס לאיסורא. שפ"ד שם. ענ"ה שם או' י"ט. בי"צ בתה"ב שם. זבחי צדק או' מ"ב.

לג

לג) ראו בכוליא מים והריחו ריח סרוחים אין לתלות ולומר דשמא הסרחון הנרגש לא היה כ"א ממקום אחר והמים שבכוליא צלולים היו ולא עכורים וסרוחים דהיכא דאיכא רגלים לדבר תלינן להחמיר. מהר"י אדרבי סי' ש"י. כנה"ג שם או' ח"י. ענ"ה שם או' י"ז. זבחי צדק או' מ"ג.

לד

לד) שם. אבל אם נמצאו בה מים זכים כשרה אפי' הגיעו ללובן שבה. ומיהו הט"ז סק"ח וסק"י כתב דאפי' במים זכים בעינן עכ"פ שישתייר מקצת הלובן קיים יעו"ש אלא שהמש"ז או' ח' הקשה עליו וכתב הרב זבחי צדק או' כ"ו דבהפ"מ יש להקל ור"ל אפי' לא נשאר קצת.

לה

לה) שם. אבל אם נמצאו בה מים זכים וכו' אפי' הם מלוחים. חת"ס סי' מ"ז. דע"ק או' ד' מק"מ או' י"א. פ"ת או' ד' זבחי צדק או' כ"ז. ואפי' אינם צלולים לגמרי מותר. דע"ק או' ה' מק"מ שם. זבחי צדק או' כ"ח.

לו

לו) וכל שלא בדק אם היו זכים טרפה. ומ"מ כל שלפום ריהטא זכים אף שלא הבחין נגד האור אי צילי ביותר והובחן שאין סרוחין כשר. דע"ק או' ד' מק"מ שם. זבחי צדק או' כ"ט ואו' ל'.

לז

לז) שם. ואם נמצא בה דם דינם כמים. ודעת רש"ל פא"ט סי' פ"ז לאסור בנמצא בה דם. והכריתי או' ט' כתב דדוקא אם נשאר כשיעור כוליא שלם והנשאר נימוק והיה לדם או שרק מראהו כדם ואין בעצמותו דם יש להכשיר. אבל דעת הב"ח להתיר כדברי הש"ע. וכ"ה דעת הט"ז סק"ט. שה"מ או' ט' זב"ת או' י"ג. וכ"פ חכ"א כלל י"ח או' י"ז. בי"צ או' ז' ומיהו משמע מדברי הש"ע דאפי' אם הגיע הדם ללובן שלה דהיינו דגם הלובן נהפך לדם כשרה כמו במים זכים אבל התב"ש או' ז' חולק וכתב דאם גם הלובן נהפך לדם אין להקל. וכ"כ שה"מ שם. זב"ת שם. חכ"א שם. בי"צ שם. ומיהו לדעת הט"ז שכתבנו לעיל או' ל"ד גם לדעת הש"ע בעינן שישאר קצת מן הלובן קיים כמו במים זכים אבל אם נהפך כל הלובן שבתוך החריץ לדם יש להטריף וכ"כ המש"ז או' ט' ולכן בכה"ג דאיכא מטריפין בנהפך לדם יש להחמיר כדברי התב"ש ובעינן שיהיה כל הלובן שבתוך החריץ קיים וכדברי האחרונים הנז' שכתבו להחמיר.

לח

לח) שם. ואם נמצאת מלאה מים וכו' אלא מראיהם כרכומי כמראה הדבש כשרה ויש מי שאוסר. הגה. והכי נהוג. מ"ש בש"ע ויש מי שאוסר הוא מדברי הרשב"א בתשו' ח"ג סי' רנ"ח כמ"ש בב"י וכתב בד"מ או' א' דיש להחמיר כדברי הרשב"א. וכ"פ בספרו תו"ח כלל פ"ט או' ה' וכתב והכי נהוג ולכן כתב ג"כ בהגה והכי נהוג. והב"ד הש"ך סק"ט. וכן הסכים כנה"ג בהגב"י או' ח' להחמיר כדברי הרשב"א וכתב שכ"פ הרשד"ם חי"ד סי' ל"ח ומהר"י אדרבי סי' ש"י והלבוש ול"ח סי' רל"ט ודמש"א דף קמ"ו ע"א יעו"ש. וכן הסכים שה"מ או' יו"ד. מחב"ר או' כ"א. ענ"ה שם או' כ"א. תו"ז סי' ס"ו או' י"ד. זבחי צדק או' ל"ב.

לט

טל) ואפי' לסברת הרשב"א דאוסר בכרכומי לא הוי אלא ספק טרפה. מק"מ או' ט"ו. זבחי צדק או' ל"ג. ואם לא הגיעו ללובן סמכינן על המתירין משום דהו"ל ס"ס. פר"ת או' ז' ענ"ה שם.

מ

מ) [סעיף ג'] אם לא היה הלקות אלא בלובן אעפ"י שכל שאר הכוליא בריאה טריפה. כן הוא עיקר כפסק הש"ע ודלא כהראב"ד דמיקל אם לא לקתה הכוליא. פר"ח או' ז' פר"ת או' ח' לה"פ או' י"א. תב"ש או' ח' שה"מ או' י"א. זר"א או' קמ"ו. זב"ת או' י"ד. חכ"א כלל י"ח או' י"ח. ענ"ה סי' כ"ג או' כ"ב. תו"ז שם או' י"ז. זבחי צדק או' ל"ד. ואינה טריפה אלא מספק וכל דאיכא ספיקא אחרינא שרי. פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה שם.

מא

מא) והגם אם כל הכוליא בריאה ולא שלט הלקות אלא במקצת הלובן טרפה כמ"ש לעיל או' כ"ז יעו"ש.

מב

מב) [סעיף ד'] נמצאו בכוליא אבנים כשרה. כי משם יורדת לגיד הערוה. ב"י בשם הרוקח. ט"ז ס"ק י"א. ש"ך ס"ק י"א.

מג

מג) שם. נמצאו בכוליא אבנים כשרה. ואפי' נמצאו האבנים במקום חריץ כשרה משום דהיינו רביתייהו. תו"ח כלל פ"ט או' ו' ט"ז שם. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' כ"ה. פר"ח או' ח' בל"י או' יו"ד. כריתי או' יו"ד. זר"א או' קמ"ז. שה"מ או' י"ב. זב"ת או' ט"ו. זב"ש או' י"ג. תו"ז שם או' י"ח. זבחי צדק או' ל"ו. מיהו החכ"א שם או' ך' כתב דיש להכשיר בהפ"מ.

מד

מד) והגם שאפי' נמצאו האבנים במקום חריץ כשרה מ"מ גוף חוט הלבן שבחריץ צ"ל בריא ושלם. רש"ל פא"ט סי' פ"ז.

מה

מה) ואם נתקטנה הכוליא ע"י אבנים אלו לפחות מכשיעור שית' לקמן סעי' ה' המנ"י שם על התו"ח או' י"ט הניח בצ"ע והבל"י שם כתב דיש להכשיר. אבל התב"ש סוף או' ט' כתב דודאי טרפה. מש"ז או' י"א. ענ"ה שם או' כ"ד. זבחי צדק או' נ"ה. והא דאמרינן אם נתקטנה ע"י אבנים טרפה היינו אם יש סי' שאינו מתולדתה כגון דכויץ אבל אם היא קטנה מתולדתה כגון דלא כויץ ולא יש בה סי' מג' סימנים שנכתוב לקמן או' נ"ג כשרה. זבחי צדק או' נ"ו.

מו

מו) וכתב שם התב"ש דשני מיני אבנים הם הא' ידוע אצל רוב בני אדם שבא עם שתיה שאינו נקי מאבנים וצרורות וזהו אפי' אם נמצאו במקום חריץ כשרה אבל אם באו מחמת מכה ומוגלא אין להתיר כ"א לא הגיעו למקום חריץ יעו"ש אבל השה"מ שם חולק וכתב דבכל גוונא יש להכשיר וכתב דהכי נקטינן. וכ"כ זבחי צדק סוף או' ל"ו.

מז

מז) לפעמים נמצא שכליות של שוורים עצם בתוכו ונראה דיש להכשיר כדין עצם הנמצא בלב (כמ"ש לעיל סי' מ' או' י"ג) וה"ה בכליות וכן אירע פה אזמיר שנמצא בכוליא של בהמה עצם א' כצורת אדם ראש ורגלים וידים והכשירו רבני הדור מה"ט. תו"ז סי' ס"ו או' י"ט. זבחי צדק או' ל"ז.

מח

מח) מעשה בכוליא גדולה כשיעור ד' כליות בתוך כיסה וכשהוציאו אותה מכיסה נמצאת כולה קשה כאבן וענבים כצורת ביצים ומראיתה כמראית דם עם מים וקצת מוגלא בתוכה והלובן לא נמצא והעליתי בתשו' (בס' נד"ל) סי' ז"ן להטריף דהקשיות מורה על הלקות דלו יהיה ספק אי הוי לקותא ספיקא דאו' לחומרא תו"ז שם או' ך'. זבחי צדק או' ל"ח.

מט

מט) [סעיף ה'] כוליא שהקטינה טרפה וכו' בבהמה דקה עד כפול ופול בכלל טרפה ובגסה עד כענבה בינונית וענבה בכלל טרפה. ובה"ג כתב דכפול וכענבה כשרה וכ"כ ראב"ן סי' רנ"ז וכ"פ הא"ז. ש"ך ס"ק י"ב. אבל רש"ל סי' פ"ח פסק כדברי הש"ע דכפול וכענבה טרפה וביותר מכפול וכענבה כשרה. וכ"כ בהגהות שערי דורא סי' פ"ח וכתב ודלא כבה"ג. וכן הסכים הפר"ח או' יו"ד כדברי הש"ע. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"א. שה"מ סוף או' י"ג. שו"ג או' י"ד. חכ"א כלל י"ח או' כ"א. תו"ז שם או' כ"ב. בי"צ או' ב' והוי ספק ואי איתרמי גם ספיקא אחרינא הו"ל ס"ס וכשרה. פר"ת או' ט' ענ"ה שם או' ל"ב. זבחי צדק או' מ"ו. והש"ך בספרו הארוך כתב דבהפ"מ יכול להכשיר כפול וכענבה. וכן הסכים הער"ה או' ו' ענ"ה שם או' מ"ו.

נ

נ) ושיעור הפול כתב בשש"א או' ד' להוכיח מש"ס ופו' שהוא י"ח עדשות שהם ע"ב שערות כשהן עומדין בגופו של אדם כמו גריס דנגעים המוזכר בפ"ו דנגעים ושיעור ענבה בענבה הגדולה משערין להחמיר יעו"ש. וכ"כ בספרו ענ"ה סי' כ"ג או' כ"ח. וכ"כ שה"מ או' י"ד מפני החומרא יש לשער בענבה היותר גדולה שבזמנינו. וכ"כ התו"ז שם או' כ"ב. זבחי צדק או' מ"ח.

נא

נא) שם. בבהמה דקה עד כפול וכו' פי' כשכוליא שבצד א' הקטינה צריך בה שיור טפי מפול וכששני הכליות של ב' הצדדים הקטינו צריך בכל א' בפ"ע שיור הנז' דע"ק או' יו"ד. מק"מ או' י"ט.

נב

בנ) מסתברא דצריך שיור פול וענבה כברייתן ואם משוך או מרודד ומתלקט הוי ספק אך אם בקעים שדרך להיות בכוליא ומפסיק חלב בתוכן ומשלימין מצד זה לצד ב' דהבקע לשיעור מהני רק מה שאינו כסגנון בשר כליות במישוש ומראה אינו משלים. דע"ק שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' מ"ט.

נג

גנ) שם. והיכי ידעינן אי הוי מחמת חולי או לא אי חזינן שהקרום שלה כווץ וכו' ועוד סי' אחר בודקים את מקומה אם היא כולה מלאה ואין שם חלל סביבותיה ולא ריקוב כלל אז ניכר שכך היתה תחלת ברייתה וכשרה ואם נמצא חלל שם באמת הקטינה ואסורה. ש"ך ס"ק י"ד בשם הכלבו. פר"ח או' י"ב. ועוד אם יש קצת לקותא או רכותא איכא למיחש שמא הקטינה וספקא דאו' לחומרא. כנה"ג בהגב"י או' כ"ח בשם רש"ל. וכל שנמצא בה א' מג' אלו כויץ או חלל או ריקבון ורעותא טרפה ובלא נמצא שם אחד משלש אלו מאחר דהכוליא ממלא הכיס ודאי מתולדה הוא וכשרה. קומץ כלל ה' או' ט"ו. זבחי צדק או' ן'.

נד

דנ) כוליא שלא הספיקו לבודקה ובאו עדים והעידו שראוה בפי הכלב מוכחא מילתא דהיתה גדולה יותר מכעניבה שאם היתה היה מבליעה הכלב ברגע א' ולא היתה !נראית בפי הכלב וע"כ יש להכשיר. מהרשד"ם חי"ד סי' ט"ל. כנה"ג בהגב"י או' כ"ז. ענ"ה שם או' ל' זבחי צדק או' נ"א.

נה

הנ) כוליא שהיתה קטנה ולא הספיק לשערה אם היתה יותר מכפול או מכענבה עד שנאבדה הבהמה מותרת מטעם ס"ס ספק אם היתה יותר מכפול ומעניבה ואת"ל שלא היתה גדולה מפול ומענבה שמא מתחלת ברייתה היתה קטנה ולא ע"י חולי והוי ס"ס המתהפך. כנה"ג שם או' כ"ח. בל"י או' י"א. שפ"ד סוף או' ח' שו"ג מחו' או' ב' ברכ"י בשיו"ב או' ב' חכ"א כלל י"ח או' כ"א. זב"ת או' י"ח. זב"ש או' ט"ו. ענ"ה שם או' ל"א. תו"ז שם או' כ"ו. בי"צ בעמ"ז או' ג' זבחי צדק או' נ"ב.

נו

ונ) מיהו אם הכוליא האחרת שלא נאבדה היתה סרוחה או שום רעותא שלא הגיעו למקום חריץ שמחמת אותה כוליא הבהמה כשרה הכא טרפה דאין כאן אלא ספק א' ספק אם היתה גדולה כפול וכענבה או לא וכיון דאתחזק רעותא שהיא קטנה וגם האחרת סרוחה אזלינן לחומרא אבל ס' דשמא מתחלת ברייתה היתה כך אין לספק דכיון דראינו הכוליא האחרת סרוחה מחמת חולי אנן סהדי שאף האחרת קטנותה מחמת חולי. כנה"ג שם. בל"י שם. זב"ת שם. זב"ש שם. ענ"ה שם. תו"ז שם או' כ"ז וכתב ודלא כהשו"ג שפקפק בזה. זבחי צדק או' נ"ג.

נז

זנ) בהמה א' שנמצא בה כוליא א' גדולה מאד וכוליא שנית נתקטנה מאד וא"א לעמוד על הבירור אם ע"י חולי או מתולדתה הבהמה כשרה דאמרינן מדהגדילה שנית שלא ע"י חולי כי ודאי נעשית כך מתחלת ברייתה כך השנית מתחלת ברייתה נתקטנה. שבו"י ח"ב סי' ס"ב וכתב שכך הסכימו עמו גדולי הוראה להכשיר. בל"י או' י"ב. פ"ת או' ז' יא"פ על סעי' ו' יד דוד בהגה"ט או' ו' מק"מ סוף או' כ"ב. זבחי צדק או' נ"ד.

נח

חנ) כוליא שהיא מעט יותר מכפול דכשרה אם נמצא בה מוגלא שלא הגיעה לחריץ דכשרה מ"מ אם תסיר המוגלא הנז' ותהיה קטנה מכפול יש להטריף. זבחי צדק או' נ"ז.

נט

טנ) [סעיף ו'] יש מי שכתב וכו' היינו כשניטלו ביד או כשנבראת כך וכו' אבל אם ניטלה ע"י חולי וכו' זהו דעת הכלבו ומהרש"ל פא"ט סי' פ"ח השיג עליו ודעתו להתיר גם אם ניטל ע"י חולי אבל דעת האחרונים להטריף כדברי הכלבו ופסק הש"ע. ט"ז ס"ק י"ג. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח סוף או' י"ג. לה"פ או' ט"ו. בל"י שם. תב"ש או' י"א. שה"מ או' י"ז. שו"ג סוף או' ך' ענ"ה שם או' ל"ד. בי"צ או' ג' קומץ כלל ה' או' ט"ז. זבחי צדק או' נ"ח.

ס

ס) שם. צריך לבדוק אם הכיס וכו' ואם לא הספיקו לבדוק את הכיס שלהם עד שנאבד טרפה מספק. תולדות יצחק סי' י"ג. פ"ת או' ט'.

סא

סא) [סעיף ז'] אם היו ג' כליות או יותר והקטינו היתרות וכו' כתב הב"ח דהלשון משמע שהשלישית אינה עומדת בשורה א' עם השתים אבל אם עומדות זו אצל זו ולקתה חדא אז היא טרפה דמאן לימא לן דהיתירה לקויה דלמא שאינה יתירה לקויה והוה לקתה כוליא א' וטרפה עכ"ל ורש"ל פא"ט סי' פ"ט כתב דאם יש ג' כליות וכולם עומדות בדרא חדא ויש לקותה או שאר חסרון באחד מהם כשרה אבל אם הג' אינה עומדת בדרא והלקותה או החסרון הוא בא' מאותן השתים העומדות בדרא טרפה עכ"ל והפר"ח או' י"ד כתב דבכל גוונא יש להטריף בין שעומדת היתירה בחד דרא או עומדת במקום אחר ואפי' ד' או ה' ויותר כל שלקתה א' מהם טרפה. וכ"כ הכריתי או' י"ג. תב"ש או' י"ב. שפ"ד או' ט"ז. שה"מ או' י"ח. מחב"ר או' כ"ה. זב"ת או' כ"א. חכ"א כלל י"ח או' כ"ב. ענ"ה שם או' ל"ה. תו"ז סי' ס"ו או' כ"ח. זבחי צדק או' נ"ט.

סב

סב) ומ"מ אם היתירה קיימא במקום אחר והקטינה היא טרפה מן הספק ונ"מ אם מספקא לן אם היא מברייתה וכשרה או מחמת חולי וטרפה דיש להכשיר דהו"ל ס"ס. פר"ת או' י"א. זב"ת שם. ענ"ה שם. תו"ז שם. זבחי צדק או' ס'.

סג

סג) ולאו דוקא יתירה שהקטינה דה"ה בכל שאר !לקותות יש להטריף. תב"ש שם. חכ"א שם. ור"ל דלאו דוקא בהקטינה היתירה יש להטריף אלא ה"ה בשאר לקותא הנז"ל כגון נתמסמסה או יש בה עכורים וסרוחים וכו' בכל גוונא יש להטריף. וכ"כ זבחי צדק או' ס"א.

סד

סד) והא דמטריפין בכוליא יתירה שהקטינה או שלקתה ה"ד אם היא בצורת כוליא אבל אם אין לה צורת כוליא חשבינן לה כחתיכת בשר בעלמא וכשרה. תב"ש שם. זבחי צדק או' ס"ב.

סה

סה) [סעיף ח'] יש מי שכתב דלובן בכוליא לקותא הוא. ואע"ג דאינו פוסל עד שיגיע ללובן שבכוליא שהוא מקום חריץ ובמה ניכר דלקוי הוא הלא כבר הוא לבן י"ל כיון דא"א למיקם עלה טרפה דספק דאו' הוא. רש"ל פא"ט ססי' פ"ז. ב"ח. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ט"ו. פר"ת או' י"ג. בל"י או' י"ד. תב"ש או' י"ג וכתב ודלא כהט"ז. שו"ג מחו' או' ג' מחב"ר או' כ"ח. זב"ת או' כ"ב. ענ"ה שם או' ל"ז. תו"ז שם או' ל"א. זבחי צדק או' ס"ג. ומיהו לפעמים אפשר להכיר גם בלובן והוי ודאי טרפה. שפ"ד או' י"ז. זבחי צדק או' ס"ד.

סו

סו) ונראה דהגם דמין לובן הלקות משונה הוא ממין לובן הכוליא אעפ"י כן טרפה כי מן הסתם ישתנה גוון הליבון כשיהיה במין לובן אחר. והגם דחזינן דכל הלובן של הכוליא אין בו שינוי מקצתו לקצתו במין הלובן עכ"ז איכא למיחש דכולה לובן דכוליא זו לקוי וליכא לאכוחי ממין לובן כוליא אחרת כי לא כל לובן הכליות שוות הם. פר"ת שם. זבחי צדק או' ס"ה.

סז

סז) שינוי בלובן אי מפסיק אודם בינו ללובן החריץ לא שייך מ"ש האחרונים שאין היכר בלובן וכשרה. דע"ק או' י"ג. זבחי צדק או' ס"ו.

סח

סח) שם. וכל שינוי מראה פוסל בה. והטור כתב דירוקה כשרה וכן הסכימו כל האחרונים ופי' דה"ד ירוקה ככרתי אבל ירוק הנקרא גע"ל טרפה ובס' תו"ח ואפי רברבי כתבו אפכא ודעת הב"י להטריף כל מין ירוק ולפיכך יש לחוש בדבר ולהטריף בכל גוונא. פר"ח או' ט"ז. תב"ש או' י"ג. שה"מ או' ך' שו"ג או' כ"א. ער"ה או' ט' ענ"ה שם או' ל"ו. תו"ז שם או' ל"ב. זבחי צדק או' ס"ז.

סט

סט) ומעשה בכוליות שהיו שחורות כעורב והרתיחו אותם במים רותחים וחזרו למראיתן והכשרנום כדלקמן סי' נ"ב סעי. ב' הא דשינוי פוסל באברים וכו' אם שלקן וחזרו למראיתם כשרה עכ"ל וה"ה נמי בשאר מראות הפוסלות בכליות אם שלקן וחזרו למראיתן כשרה. ואמרו לנו הקצבים דהא דנמצאו הכליות שחורות היינו משום היות הבהמה עיף ויגע. שו"ג או' כ"א וכ"כ בספרו שו"ת אהל יוסף יו"ד סי' י"ד וכתב שכן מנהג שאלוניק"י. מחב"ר או' כ"ז. ענ"ה שם או' מ"א. זב"ש או' י"ט. יא"פ. תו"ז שם או' ל"ג. זבחי צדק או' ע"ב.

ע

ע) בלובן הכוליא יש עליו קרום דק מלמעלה דבוק בלובן שבתוך הכוליא ולפעמים נמצא אותו קרום שחור נוטה לדיותא ותחת אותו קרום מוצאים הלובן לבן כשאר הכליות יש להכשיר משום דהקרום לא נקרא חריץ אלא דוקא הלובן. פר"ח או' י"ז וכתב שכן נהגו בירושת"ו. פר"ת או' י"ג. בל"י או' י"ד. שה"מ או' ך' זר"א או' קנ"ג. זב"ת או' כ"ג. זב"ש או' י"ז. ענ"ה שם או' מ' חכ"א שם או' כ"ה. תו"ז שם או' ל"ד. בי"צ בתה"ב סוף או' ג' זבחי צדק או' ס"ח.

עא

עא) ודוקא אם נמצאת כל הכוליא בריאה ושלימה בלא שינוי מראה אז פשיטא דכשרה דלא אשכחן שום טרפות באותו קרום שלמעלה מן הלובן אבל אם נמצאת הכולוא בשינוי מראה כמראה לקות הקרום הנז' יש להטריף דחיישינן שמא נגע בלובן ולא מינכר. פר"ת שם. זב"ת שם. זב"ש שם. ענ"ה שם. זבחי צדק או' ס"ט.

עב

עב) אם נמצאת לקותא בכוליא ומגעת בלובן המכוסה בקצוות הכוליא כשרה דלא מקרי לובן אלא שבאמצע הכוליא אבל המכוסה לא מקרי לובן. משחא דרבותא בנימוקי מהר"ר חיים אלפאסי ז"ל. זב"ש או' כ"א. זבחי צדק או' ע'.

עג

עג) מעשה שהיה בבהמה א' שנמצאת כוליא א' מצד א' גדולה עד מאד וצד השני לא היה כוליא כלל רק במקומה היה כיס מלא מים ועפרורית ולא היה שום בשר של כוליא ולא לובן כלל ועוד אותו הכיס היה קשה ודומה לכיס של מי רגלים והתירו רבני הדור. זב"ש או' כ"ד. זבחי צדק או' ע"א וכתב ופשוט הוא.

עד

עד) ואם אמר הישראל שראה בהרת שחורה בכוליא ולקחה הגוי יש להכשיר מס"ס ספק אם לא הגיע השחרות ללובן ואת"ל הגיע דלמא אם היו שולקין אותה במים רותחין היתה חוזרת לברייתה והוא ס"ס המתהפך. שו"ת אהל יוסף יו"ד סי' י"ד. מחב"ר או' כ"ט. זב"ש או' כ"א. ענ"ה שם או' מ"ב. וא"פ. תו"ז שם או' ל"ה. זבחי צדק או' ע"ג. ועיין לעיל או' ס"ט.

עה

עה) כוליא שנמצא בה שלפוחית של מים ומראה השלפוחית שחורה מאד והיא גדולה וחתכוה ונמצא בה מים זכים שהגיעו עד הלובן ועשו בה רושם כי לובן זה משונה מראיתו מלובן אשר באותה כוליא עצמה במקום אחר אותה הבהמה טרפה. פרי האדמה ח"ד דף ך' ע"ד. והא דטרפה דוקא משום דנשתנה הלובן אבל אם לא נשתנה הלובן אף דהשלפוחית גדולה ומראיה שחורה אין לאסור משום זה וכשרה. זבחי צדק או' ע"ד וכתב ודלא כדמשמע מדברי הרב הנז' יעו"ש.

עו

עו) שם. וכל שינוי מראה פוסל בה. ואע"ג דכל האברים חוץ מריאה אין שינוי מראה פוסל שאני כוליא כיון דלקותא פוסל בה ושינוי מראה הוי לקותא כדאיתא בש"ס חולון מ"ז ע"ב. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ז. זב"ת או' כ"ג.

עז

עז) [סעיף ט'] כוליא שהאדימה וכו' כשרה. ודוקא האדים בשר דזיל בתר טעמא משום דהכוליא נוטה לאדמומות אבל האדים הלובן שבכוליא אין לך שינוי מראה גדול מזה וטרפה. תב"ש או' י"ד. שה"מ או' כ"א. זב"ת או' כ"ד. ענ"ה שם או' ט"ל. זב"ש או' כ"ו. תו"ז שם או' ל"א. בי"צ או' יו"ד. ואין לאסור אלא דוקא אם נהפך כל הלובן לדם אבל אם נשאר מקצתו כשרה כמ"ש המש"ז או' יו"ד. וכ"כ זבחי צדק או' ע"ה. ועיין לעיל או' ל"ז.

עח

עח) כוליא שנמצאת בה מכה ונפסק הבשר והאדים הלובן שבתוכה אעפ"י שלא אסרו חכמים אלא לקותא והאי מכה היא כיון שהאדים הלובן יש לחוש שמא מחמת המכה נעשית לקותא ולפיכך האדים הלובן שבתוכה וא"נ ספיקא היא הא ק"ל ספיקא דאיסורא היכא דאתיליד רעותא לחומרא והכא הא אתילידא. מהר"י הלוי ן' מיגש בתשו' סי' ל"ה. מחב"ר או' כ"ו. יא"פ. זב"ש או' ך' ענ"ה שם או' מ"ג. זבחי צדק או' ע"ו.

עט

עט) [סעיף יוד'] אין טרפות בכוליא של עוף. והטעם לפי שכוליות העוף הם סגורים בעצם ואין מגיעים שם בבני מיעים ואין שום טרפות נוהג בהם ולכן אין להחמיר בו יותר מאילו ניטל ונחתך. מהר"י מולין. ומטעם זה התיר הר' שמואל תרנגולת שלקתה כוליא שלה שהיתה נפוחה כביצת תרנגולת ושחורה כדיותא. ב"י בשם או"ה. ט"ז ס"ק ט"ז. והפר"ח או' י"ח כתב משום דליכא טרפות בכוליא אלא כשמגיע למקום חריץ דהיינו הלובן וכוליא שבעוף ליכא לובן בתוכה ולפיכך אין טעם להטריף בכאן עכ"ל וכתב שכ"כ הרשב"א בתה"ב דף ן' וכ"כ ביאור הגר"א או' ט"ז בשם תה"ב הנז'.

פ

פ) שם. אין טרפות בכוליא של עוף. אבל חיה בין דקה בין גסה דינה כבהמה. כנה"ג בהגב"י או' מ"ג. מק"מ או' ל'.

פא

פא) שם. אין טרפות בכוליא של עוף. ואם היה מכה בכוליא דעוף והיה העצם מעוכל בפילוש אצל הכליות שהיה שם נקב קטן בפילוש יש להחמיר שלא בהפ"מ. דע"ק או' י"ד. מק"מ שם. זבחי צדק או' ע"ח.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---