פלתי/יורה דעה/טו

פלתי ‏ יורה דעה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) שמא נתרסקו אבריו מחבלי לידה והיינו כמ"ש הר"ן אפי' נתקשה בעת לידה מ"מ לא חיישינן דאזלינן בתר רובא ורוב ולדות אפי' בקשוי רב מ"מ הולדות בריאים חזקים. כ"נ מדברי הר"ן וצ"ל דאינו זה דהי' הבהמה מתקשה כלל בכלל ריעותא דאל"כ מה מייתי הגמ' סייעת' לר"נ מעגל שנולד ביו"ט דלמא שם לא נתקש' האם וצ"ל דגמ' ס"ל לדבר פשוט אם זולת קישוי לא חיישינן לריסוק אף בנתקש' לא חיישינן. וכן העלה התוס' והרא"ש אפי' אינו יכול לעמוד (ובתו' נאמר א"י להלוך והעיקר כרא"ש דא"י לעמוד) והיינו דחזינן בבירור שא"י לעמוד דאל"כ מה צורך תו' ורא"ש לראי' הא גמ' ערוכה בהפריס ע"ג קרקע כ"ע מודה דכשרה וא"צ למלת' דר"ן. רק דשם חזינן דעמדה ופשיט' דלית חשש רק אי לא חזינן אם עמדה או לא עמדה ה"א זולת ר"ן דעכ"פ בעי בדיק' וקמ"ל תוס' ורא"ש דאף זו לא קמ"ל ר"נ רק קמ"ל בריעות' לפנינו דחזינן דאינו יכול לעמוד או להלוך מ"מ לא חיישינן וע"ש בתוס' ומהרש"א ופשוט:

(ב) ואם אין ידוע וכו' #ה) הרא"ש בפ"ק דביצה כתב וז"ל והא דשרי לאוכלו בו ביום היינו בידוע שכלו חדשיו אבל אם לא קים לי' דכלו לו חדשיו אסור עד ליל ח' כדאיתא בפר"א דמילה. וגם צריך שיפריס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק אברים כדאיתא פרק א"ט עכ"ל. וע"כ הטור בא"ח והקשו כולם דהוא נגד הלכה דקי"ל בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים והגמ' ביקש לסייע לר"נ מהך דעגל שנולד הוא ומומו ודחזינן שהפריס ע"ג קרקע אבל לפי דקי"ל כר"נ לית בה משום ר"א אפי' לא הפריס כלל וכמש"ל בשם הרא"ש גופי' אפי' לא עמד' ורבו בו המפרשים ליישבו. #ו) ואתפוש ראשון דעת מהרש"ל ביש"ש חולין דפי' כונת הרא"ש ודאי בקים לי' דכלו לו חדשיו א"צ הפרסת קרקע ר"ל כמ"ש הרא"ש בפא"ט רק מדלא קים לי' בגווי' צריך המתנת ח' ימים וגם הפריס בקרקע ונסייע בכך מרבני שפירא הובא ברוקח. והב"ח והט"ז תמהו על זה דכתב כמבואר בפ' א"ט ושם אין זכר כלל מלא כלו לו חדשיו דבעי הפרים על גבי קרקע וגם מה ענין כלו חדשיו להפריס על גבי קרקע. ונראה לישבו ומבלי לדחות דשריו הנעימי' בשני ידים: ונשוב ונאמר מה טעם בעינן הפריס וצ"ל הואיל ולא כלו חדשיו חלוש ביותר ויש לחוש ביותר לריסוק אברים זה #ז) הוא טעות גמור דאם באמת אינו בן ט' חדשים שלימים הרי הוא נפל גמור ולא יועיל שהי' ח' ימים ויותר רק שהוי ח' ימים עדות הוא דהוא ולד שלם ונגמרו חדשיו וכיון שכן הקושי' במקומו מה נשתנה זה הולד מולד שידוע לנו שהוא בן ט' וכי בידעתו תלוי: ואם נאמר אין ח' ימים לבד מעידים שגמרו חדשיו רק בצירוף מפריס פרסה בקרקע. א"כ כל הטעם דבמינן מפריס להוציא מידי נפל ולדעת כי גמרו חדשיו ואולם הרא"ש לא אמר זה רק לברר דלית ביה ריסוק איברים ואם נימא דודאי אם אין הולך ביום שנולד ליכא ריעותא דחולשת הלידה גרמה אבל זה ששהה ח' ימים ומ"מ אינו הולך אתרע וחוששין לר"א. דא"כ בכל ולדות אף דקים לן דכלו חדשים ואינן הולכין כמה ימים אחר הלידה נחוש לרסוק איברים: לכן #א) נראה לומר דס"ל הא דסי' שהיה ח' ימים לכלו לו חדשיו לאו בכל לדות ואיכא ולדות דלא מלאו חדשים ומ"מ שוהי' ימים רבים כאשר העידו חוקרי הטבע רק רוב ולדות אינו כן ובכל התורה הולכין אחר הרוב ורובם השוהי' ח' ימים ולד מעליא הם והא דבית הרחם אינו חוששין לר"א היינו כמ"ש דרוב ולדות אף שא"י לעמוד מ"מ לית בהו רסוק אבל סמך תרי מעוטי מועט דלא כלו חדשיו ומועט דא"י לעמוד אתרע רובא הרי זה ספק ואסור ולכן בעינן דיפרוס ע"ג קרקע ולית בי' חשש כלל וזה נכון לענ"ד וע"ז כוונו רבני שפירא ברוקח: אמנם עדיין צריך ישוב הרא"ש כתב וכן משמע פ' א"ט ושם אין זכר וראי' כלל וכלל ונראה דכבר כתבנו בסי' הקודם מה שקשה בסוגי' שם דפריך מברייתא עגל שנול' ביו"ט ומשני ביוצא דופן והדר פריך מן ושוים שאם נול' הוא ומומו עמו שזה מהמוכן ומשני דהפריס ע"ג קרקע ולא משני תיכף על ברייתא ראשונה כך וגם דקארי לי' מה קארי' לי' לשני בהפריס או עמד: ונראה דבברייתא דת"כ דרב תניא עגל שנולד ביו"ט מותר ואפרוח אסור שזה מוכן אגב אמו וזה אינו מוכן. ועיין מהרש"א שהעלה לדינא לרב דלא ס"ל דמתיר עצמו בשחיטה אם נולד עגל ח' ימים קודם יו"ט ולא קי' לי' בגווי' דכלו חדשיו אסור ביו"ט דמוקצה היא ולא שייך מוכן אגב אמו ע"ש. והארכתי בשרש הלזה בחבורי להלכ' יו"ט לרמב"ם. ולפ"ז יש להקשות למה קתני בברייתא עגל ואפרוח לתני הכל עגל ובכה"ג עגל שכלו לו חדשיו ונולד ביו"ט מותר דמוכן אגב אמו אבל דלא כלו חדשיו ונול' קודם יו"ט וביו"ט כלו ח' ימים אסור לשחוט דאינו מוכן אגב אמו ויהי' אפרוח נלמו' במכ"ש דאסור דלא שייך בי' אגב אמו כלל. ויש לומר הברייתא ביקש אגב אורחא ללמדנו דאפי' לא הפריס ע"ג קרקע ונולדה ביו"ט מותר בשחיטה ולא חיישינן לר"א וזה נלמו' הואיל דקתני סתמא נול' ביו"ט ולא קתני בי' עמדה וסתם ולד אינו עומ' ביום שנול'. וגם דומיא דסיפא אפרוח שנול' ביו"ט דלא שייך בי' עמידה כלל. וזהו אי קתני אפרוח אבל אי קתני דנול' ולא קי' לי' דכלו וכו' כנ"ל וזהו ודאי איירי בהפריס דזולת זה אסור כמ"ש מהרש"ל הנ"ל וה"א רישא מיירי בכה"ג דהפריס ע"ג קרקע. ולא הוה ידענא דבלי עמידה ג"כ לא חיישינן לריסוק איברים: וזה קושי' הגמ' דפריך מעגל שנול' ביו"ט דכוונה להך ברייתא הנ"ל דת"כ דרב ומוכח כמ"ש דלא מיירי בהפריס כנ"ל ומייתי שפיר סייעתא לרב. ומשני הגמ' ביוצא דופן וא"כ תו לא קשי' ליתני בסיפא בדלא ידעינן דכלו חדשיו וביו"ט כלום ח' ימים כהנ"ל די"ל הא דסמכינן על שהי' ח' ימים לומר ודאי אינו נפל היינו דבלא"ה רוב מסייע רוב בהמות ולדו' מעליא יולדי' ואינה מפילת כפלים וזה זה שהי' ח' ימים גורמים על היתר ועיין תוס' שבת ובכורות ובכמה דוכתי. וזהו בילדה דרוב בהמות אינ' מפילי' נפלים אבל אם חתכו הרחם והוציאו העובר אזדא הרוב דבאמת לא הולידה הבהמה ועל שהיה לחודא לא סמכינן. וא"כ ל"ל לא כלו חדשיו והכל מיושב ולק"מ. #ב) ודברי מהרש"ל מוכרחים. אך עם כל זה משה אמת ותורתו אמת רבינו רמ"א בד"מ כי ממקומו מוכרע שהרא"ש כתב בביצה ולא בחולין אלא מודה הרא"ש בכל ימות השנה מותר אבל ביו"ט לא דאולי ימצא טרפה באברים הפנימי' ויהי' שחיטתו ביו"ט ללא צורך והרגיש בעצמו בקושי' הט"ז ואחרונים דקי"ל עוף הנדרס מותר לשוחטו ביו"ט ופשטינן לי' מן אין מלבנין רעפים. ותו' הרמ"א שם יש לו חזקה וזה הנול' ל"ל חזקה זהו תמצית דבריו ועיין כה"ג: וכבר הקשה המ"א דגם שם ליכא חזקה דאינה #ד) מבוררת וצ"ל מבורר מכח רוב ואף בו יש רוב ולדות מעליא הן. ועיקר קושי' מה מייתי ראי' מן א"ט דשם ליכא ראי' כלל והלואי שלא יהי' לסתור. ונראה דהתוס' העלו שם בחולין דאף ר"נ לא מיירי רק ביש ריעות' דא"י לעמו' ולהלוך אבל בליכא ריעותא לכ"ע לא חיישינן לר"א דאזלינן בתר רוב ולדות. וצווחין בבי מדרשא א"כ מה פשיט הגמ' מהנך תרי ברייתא שנול' ביו"ט דלמא שם איירי דליכא ריעותא ומה צורך הגמ' להשיב דהפריס בקיצור ה"ל לדחות דליכא ריעותא. ונראה דודאי לפי מ"ש רמ"א דאף דבחול אין כאן חשש דאין חוששין לר"א ביו"ט דיש חשש לשוחטו ע"ש. וא"כ כשאנו דנין על בהמה מחמת ריסוק אברים לא על זה דנין אי מותר או אסור רק אי מותר לשוחטו ביו"ט או אסור. וא"כ ה"ל דבר שיש לו מתירין כי יכול להמתין עד ימי חול והשחיטה בלי פקפוק וכבר כתבתי לעיל סי' א' בשם הר"ן בדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא כי עד שאתה סומך על הרוב המתן עד שיבא המתיר וא"צ ודאי רוב בהמות כשרות ואין בו ריסוק רק עד שאתה תשחוט ביו"ט ותסמוך על הרוב המתן עד למחר וא"צ רוב לשחיטה: והן הן #ג) דברי הגמ' בסייעת' לר"נ דבית רחם אין בו חשש ריסוק כלל ולכך אף דאתרע וא"י להלוך ולעמוד מ"מ אין כאן ריעות' דל"ל דיש חשש רק בעמדה לא חיישינן דאזלינן בתר רובא א"כ בשחיטה ביו"ט הא לא אזלינן בתר רובא כהנ"ל דה"ל דשיל"מ ואיך שוחטין אותו ביו"ט אף דראוי לעמוד א"ו דליכא האן חשש כלל לריסוק. ודחי' הגמ' לעולם בלא יכול להלוך חוששין ובראוי להלוך מותר מכח רוב ולדות כמ"ש התו' וזה באמת השחיטה ביו"ט אסור דאין הולכין אחר רוב רק מיירי דודאי הפריס לפנינו ולא בראוי להפריס ובודאי הפריס תו ליכא כאן חשש וא"צ לרובא ומותר השחיטה ביו"ט וא"ש: וא"כ אף דקיי"ל כר"נ מ"מ למדנו מדבריו דאם יש בו ריעותא דאינו יכול לעמוד מכשירין מטעם רוב וא"כ ביו"ט השחיטה אסור כנ"ל אבל אם ראי' לעמוד בזה לשיטת ר"נ א"צ לרוב ומותר ביו"ט וא"כ צ"ל הא דכתב הרא"ש והטור שהפריס אין הכוונה שהפריס בבירור רק חזי להפריס לאפוקי שא"י לעמוד. אך לכאורה אין זה בגדר דשיל"מ דהא חמץ בפסח דעת פוסקים דלא הוה דשיל"מ דחוזר לאיסורו לשנה הבאה ולא שייך תו תאכלנו בהיתר וא"כ אף זו ד"מ ביום ראשון דפסח כשיגיע ז' דפסח יהיה ג"כ אסור לשחוט מטעם הנ"ל וא"כ חזר לאיסורו. אך זה אינו דכיון דאסיק בעמד תו ליכא חשש א"כ ה"ה בשהה מע"ל דכלל הוא עמדה ושהה מעת לעת חד דינא אית להו. וא"כ כיון דנולדה ביו"ט ראשון טרם הגיע יו"ט שני כבר עברו כמה מעת לעת ותו ליכא חשש איסור ושייך ביה דשיל"מ משא"כ בנדרת דעמדה לא מועיל ושהי' מעת לעת אינו מועיל עד שתלך או תשהה יב"ח וא"כ עדיין יכול להיות שתחזור איסורו אם לא הלכה והגיע יו"ט שני. וא"כ תו לא מיקרי דשיל"מ כיון דיש באפשרות לחזור לאיסורו וכיון דל"ל דבר שיש לו מתירין סמכינן ארובא ומותר לשחוט וק"ל: ובזה שכבתבתי דכוונת הרא"ש והוא דמפריס פי' דליכא ריעותא מיושב קושי' פר"ח בא"ח דהקשה להרא"ש מה מייתי סייעת' לר"ן מהך עגל שנולד ביו"ט הא מ"מ בעינן הפריס לשחוט בי"ט ואי איירי בהפריס בל"ה ליכא סייעתא דכפי מ"ש ניחא דידע דליכא ריעות' רק לולי דברי ר"ן לא היה מועיל מטעם דשיל"מ כנ"ל. מיהו בלא"ה תרצתי על קושי' הפר"ח כיש לדייק בגמ' שהפריס ופירש"י שפשטה רגלה לעמוד וכמו שאמרו פשטה ידה לעמוד וכו' ויש להבין מה ביקש רש"י מזה עד שהביא ראיה עלי' ולא פי' כפשוטה דבאמת הפריסה. ונראה דודאי לא נעלם מן ס"ד דאיירי בעמדה רק זה אינו במציאות ברגע אחת כשהולד נול' יעמו' ע"ג קרקע וא"כ למ"ד מוקצה לחצי שבת רגע זו קודם עמידה הי' מוקצה דאולי לא תעמוד ויהי' אסור בשחיטה מחשש ר"א. וכעין זו אמרו גבי בכור שנולד הוא ומומו דברגע טרם שראו המום אתקצאי ומשני דיתבו ב"ד שם ע"ש וא"כ כאן ל"ל עמדה דמה מהני ועכצ"ל דלית בי' משום ר"א ואין כאן חשש כלל (וזהו תניא דמסייע לך היינו ר"ן דס"ל ביו"ט מוקצה בריש ביצה דלמאן דפסיק כר"ש ליתא לכל זה) ומשני הגמ' שהפריס #ה) פירש"י לאו הפריס ממש דזה ג"כ אינו במציאות שיהי' תיכף בעת לידה רק פשט' רגלים וזהו יתכן במציאות תיכף בעת לידה וליכא מוקצה לחצי שבת ודו"ק. וא"כ אף קושי' פר"ח מיושב דאמת אף בדברי ר"נ צ"ל שהפריסה רק זה רק לכתחילה להתיר שחיטה כנ"ל וליכא ביה חשש מוקצה לחצי שבת: כדקיי"ל גבי טבל דלא קרוי מוקצה הואיל אם עבר ותקנו מתוקן ודו"ק: ובאמת אלו נאמר דמ"ש התוס' מילתא דר"נ בלי הלכה ולא כתבו כהרא"ש בלי עמדה וי"ל דתוס' ס"ל באמת אי עמדה צריכה בדיקה וכן דעת הגאון מהר"ג בתשובה שלו הובא בספר חות יאיר. דאיך אמרינן הפריס וכו' הוי כעמדה והא קיי"ל עמדה צריך בדיקה וזהו איבעי בביצה בעוף הנדרס #ו) ולק"מ דכבר הקשינו למה לא תי' על הך ברייתא עגל שנולד ביו"ט וכו'. ולפי הנ"ל ניחא דזה ודאי אינו שכיח שתיכף ילך רק יוכל לעמוד ואי ישנה שעמד' תיקש' קושי' הגאון מהר"ג הנ"ל ותפשוט וכו' אבל בברייתא שני' דבלא"ה מוקמינן שם בביצה בדעבד ולכתחילה אסור לשחוט שפיר משני שהפריס' והוי כעמד' וא"כ איך מותר לשחוט לכתחילה דבאמת אסור רק אי שחט לית בי' משום ריסוק אברי'. ובזה גם קוש' הפר"ח מיושב דלולי קושי' מר"נ לא קשה מדעת הרא"ש דמוד' הרא"ש דאי עמד' א"צ בדיק' כיון דלא חיישינן לר"א וא"כ ידע הגמ' דמיירי בעמד' ולא קשה ותפשוט דהא אין צריך בדיק' כלל ולק"מ ודו"ק:

(ג) אין סומכין וכו' הש"ך העתיק דברי רשב"א בתשוב' דכתב דאין נכרי נאמן רק בעדות אשה ש"מ אף מסל"ת אינו נאמן בזה דהא באשה ג"כ אין נאמן רק במסל"ת. ויפה דייק אלא הוא גופי' קשי' הא הך רק איסור דרבנן דמן התורה אפי' לא שהה כלל מותר דאזלינן בתר רוב ורוב ולדות נולדים בשלמו חדשיו ולד מעלי' הוא ולכך פסקינן מן התורה א"צ חליצה ועי' תוס' בכורות דף כ' ע"א חלב פוטר דנתנו טעם למה החמירו בדרבנן דבעי שיהוי ח' ימים ולא אזלינן בתר רוב: ולכאורה מדברי תוס' מוכח דלא ס"ל כר"ן דבשיל"מ לא אזלינן בתר רובא דאל"כ אין כאן קושיא למה לא אזלינן בתר רובא רוב ולדות מעליא דהא יכול להמתין ח' ימים ומותרת והוי דבר דבר שיל"מ #ז) אבל באמת זה טעות דהר"ן אמר היכי דכבר קבעו חכמים לאיסורא כמו ביצה שנולדה ביו"ט דאסור ואנו באי' למידן על הך ביצה דניזול בתר רוב דלא נולדה ביו"ט ע"ז אמרינן דהוי דשיל"מ אבל כאן אנו דנין דלא היה לחכמים לתקן כלל איסור ושהיה כי אם לסמוך ארוב בזו לא שייך דינו של הר"ן ובית רחם אין בו משום ריסוק אברים ונתן התו' הטעם דאזלינן בתר רוב. ואף אנו נימא המתין עד מע"ל אלא דמחמת הרוב לא גזרו חז"ל מתחילה על כך ואף הנ"ל דכותי' ודו"ק כי נכון הוא. ובחידושי #ח) אמרתי ישוב על קו' תו' דהא אמרי' בגמ' דלולי דאזלינן בתר רוב א"א לאכול בשרא דלמא במקום נקב קשחיט רק אזלינן בתר רובא. וא"כ בלא שהה הרי חד מיעוט דלמא במקום נקב קשחיט ועוד מיעוט דלמא נפל הוא וסמוך תרי מיעוט' ואיתרע וכעין סברא זו כתב הר"ן גבי לוקחין ביצים דלמא עוף טמא הוא דסמוך תרי מיעוטא ואף זה כיוצא בו ודו"ק. עכ"פ לדעת כולם הוא רק איסור דרבנן ואולם מתוך דברים רבים ברשב"א ניכר שדעתו אפי' באיסור דרבנן אין נכרי נאמן במסל"ת ולכך מתמיר פה אבל לפי דקיי"ל בכמה דוכתי כש"ע ורמ"א דבדרבנן מסל"ת נאמן אף בזו נאמן וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.