כף החיים/יורה דעה/טו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
א) [סעיף א'] אפרוח כל זמן שלא יצא וכו' אסור. משום השרץ השורץ על הארץ. חולין ס"ד ע"א. טור. ומשמע שם דאיסור זה אינו אלא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. וכ"כ הב"ח אלא שהביא משם הסה"ת סי' ל"ג דאסור מה"ת משום נבלה אלא דאיסור משום שרץ הוא אסמכתא יעו"ש ועיין בפר"ת או' א' מה שהאריך בענין זה יעו"ש. הלכך לענין דינא ודאי מספיקא לא נפקא והוי ספק איסור תורה ונ"מ אם יש ב' קדירות אחת היתר ואחת איסור ונפל אפרוח כזה ולא ידעינן להי נפל הוי ס"ס שמא לא נפל לכאן ושמא מה"ת מותר ואיסורו מדרבנן וכל מידי דרבנן אני אומר לתוך איסור נפל ושרי. שפ"ד או' א' זבחי צדק או' א' ונראה שצריך להיות ג"כ רוב בתבשיל דמדאו' בטיל ברובא.
ב[עריכה]
ב) שם. אפרוח כל זמן שלא יצא וכו' עיין לקמן סי' ס"ו סעי' ב' וסי' פ"ו סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד.
ג[עריכה]
ג) שם. ולאחר שיצא לאויר העולם מותר מיד. משמע אפי' לא גדלו הנוצות ולא נתפקחו עיניו מותר. אלא שבטור הביא סברת ר' אליעזר בן יעקב דבעינן נתפקחו עיניו וכתב שכ"פ אביו הרא"ש ז"ל אבל בב"י הביא כמה פו' דסברי כת"ק דלא בעינן נתפקחו עיניו וכתב דהכי נקטינן ולכן פסק כן בש"ע. מיהו כתב בהג"א פ"ק דביצה וכגון שנולד עם הכנפים דהיינו נוצה גדולה שעל גופו שיש לה קנים דכל עופות שלא גדלו כנפים אסר ר' יואל משום שקץ עכ"ל מא"ז. והב"ד הב"ח וכתב דהכי נקטינן. וכ"ה דעת הש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' פר"ת או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' שמ"ח או' א' מקום שמואל בחי' דינים ליו"ד סי' זה. מש"ז או' א' מחב"ר או' א' ער"ה או' ב' קומץ או' א' זב"ש או' א' ואם שחט בדיעבד קודם שגדלו הנוצות הפר"ת שם מתיר אבל השמ"ח שם כתב דאסורים. וכ"כ הקומץ שה. זבחי צדק או' ב'.
ד[עריכה]
ד) והנה ביונים קטנים ראיתי היום שעל שטח גופם נוצותיהן הן כעין קנים קטנים ובכמה מקומות משטח גופן חסר הנוצות ונוהגין לשחטם ולאוכלם. ונראה דהיינו מצד שרוב ככל הגוף בזה וכיון שרוב הגוף מכוסה בנוצות דקנים ורובא דרובא ממנו הוא מכוסה היטב לזה לכ"ע מותר. דע"ק או' א' זבחי צדק או' ג'.
ה[עריכה]
ה) גם נראה דמ"ש שיש בהם קנים א"צ תנאי זה כ"א על קנים הגדולים כעין דכנפים ודאחורי סוף גופם כידוע משא"כ נוצות קטני הגידול אף שיש בהם בעופות דעלמא קנים קטנים יוצאים גם מלמעלה על שטח גופם כקנים מ"מ אין זה בכלל קנים להא מילתא להצריכם בדוקא וכן משמעות הלשון נוצות הגדולים ואין שום פתחון פה על הנ"ל לכ"ע. דע"ק שם. זבחי צדק או' ד'.
ו[עריכה]
ו) [סעיף ב'] בהמה שילדה אם ידוע שכלו לו חדשיו וכו' והאידנא אין אנחנו בקיאין בכלו לו חדשיו ואין לסמוך אכילוי חדשים כלל ולעולם צריך שיהיו ז' ימים. כריתי או' ט' שמ"ח או' ד' קומץ או' ב' זבחי צדק או' ה' וכ"כ באו"ח סי' תצ"ח או' מ"ג בשם כמה פו' יעו"ש.
ז[עריכה]
ז) והנך ז' ימים בעינן מעל"ע דוקא ולא אם נולד סוף יום א' אם הגיע תחלת ליל מו"ש יצא מכלל נפל ומותר לשחטו. מש"ז או' ג' אבל השמ"ח שם כתב דלא בעינן מעל"ע ויום הלידה בכלל ובתחלת ליל ח' מותר לשחטו. וכ"כ הקומץ שם. וכן העלה בתשו' בית שמואל אחרון חי"ד סי' י"א דא"צ מעל"ע וכן העלה בתשו' תשובה מאהבה ח"א סי' קצ"ו וקצ"ז יעו"ש. וכן הסכים בתשו' ר' עקיבא איגר סי' נ"ז. וכ"כ בתשו' חת"ס חי"ד סי' י"ז. והב"ד פ"ת או' ב' וגם המש"ז באו"ח סי' תצ"ח או' ב' חזר בו ממ"ש כאן. וכ"כ היא"פ. וכ"כ השש"א באו"ח סי' תצ"ח או' א' זבחי צדק או' ו' וכ"כ באו"ח סי' תצ"ז או' מ"ז.
ח[עריכה]
ח) שם. ואם אין ידוע שכלו לו חדשיו אסור וכו' ובדיעבד אם שחטו קודם ח' אסור לאכלו. שמ"ח שם. דג"מ. בית יהודה ח"א חי"ד סי' ל"ח. מחב"ר או' ג' זבחי צדק או' ז' וכן כתבנו באו"ח שם.
ט[עריכה]
ט) שם. עד תחלת ליל שמיני. דמקצת היום ככולו כדכתיב והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי ומיהו לקרבן דוקא בעינן יום ח' דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן דאורתא לאו בת הקרבה היא כדכתיב ביום צותו להקריב אבל מכלל נפל נפיק ליה. רש"י שבת קל"ו ע"א. ב"ח. ט"ז סק"ג. באה"ג. שו"ג או' ו'.
י[עריכה]
י) ואם שהה ז' אעפ"י שחלה כל ז' יצא מחשש נפל אפי' דרבנן. שמ"ח או' ד' קומץ או' ג' מנחת יוסף או' ב' רק עכ"פ בעינן שילך בכל אותן הימים ד"א הילוך יפה. קומץ שם. מנ"י שם.
יא[עריכה]
יא) [סעיף ג'] אין סומכין על העכו"ם וכו' ואפי' העכו"ם מסיח לפי תומו אינו נאמן. ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגב"י או' ד' לה"פ או' ה' בל"י או' ד' שמ"ח או' ה' שפ"ד או' ד' קומץ או' ד' ברכ"י או' ב' חכ"א כלל ד' או' ג' זב"ת או' ה' זבחי צדק או' ח'.
יב[עריכה]
יב) אבל ישראל נאמן לומר שהם בני ח' מחב"ר או' ד' בשם תפארת למשה. פ"ת או' ד' זבחי צדק או' ט'.
יג[עריכה]
יג) וכתב מהריק"ש שמעתי מפי בקיאין שכל שגדלו שיניה בידוע שעברו עליה ז' ימים שלמים עכ"ל והב"ד הפר"ח או' ה' וכתב וגם אני שמעתי כן. וכ"כ הער"ה או' ה' בשם המאירי דכל שיש לו ז' שינים יש לו ז' ימים דכל יום מתוספת לו שן א' עכ"ד. ועוד שמעתי לבדוק בקרנים שכל שאינם רכים עדיין שיכול לתחוב בהם הצפורן אלא שהם קשים וחדודים בידוע שעברו עליהם ז' ימים שלמים ולמעשה צריך לבדוק בשינים ובקרנים אם גדלו השינים והקרנים קשים וחדודים סמכינן עלייהו להתירם הא לאו הכי אין ראוי להתירם כלל. פר"ח שה. לה"פ או' ה' בל"י או' ה' כריתי או' ט' וכ"כ השמ"ח או' ה' אלא שכתב דזהו בגדיים אבל בעגלים די ביש קרנים יעו"ש ובתב"ש או' י"ח. וכ"כ חכ"א כלל ד' או' ג' דבעגלים די ביש קרנים. והכנה"ג בהגב"י או' ה' כתב ששמע מפי שוחט מומחה ששמע מפי רבו מומחה דלהכיר הולד אם הוא בן ח' ימים או פחות יבדוק בראש הגוייה אם הוא אדום פחות מח' ימים ואם הוא לבן יותר מח' ימים וכתב שבדק ומצא כן. והשו"ג או' ז' כתב דמנהגם לבדוק בטבור כל שנתייבש אעפ"י שלא נפל עברו עליו ז' ימים יעו"ש. והער"ה או' ה' כתב בשם המאירי דכל זמן שתולה טיבורו אינו בן ז' אמנם הפר"ת בסוף הסי' כתב דאין לסמוך על הטבעיים והבקיאים בזה הגם דהויא מלתא דרבנן ולא שרינן לה בנמצא בשינים ולא בקרנים חזקים ולא בראש הגוייה לבן והגם דהוו כולהו סימנים מידי ספיקא לא נפיק ואסור עד ח' ימים יעו"ש. וכ"כ בתשו' בית אפרים חי"ד סי' ג' שאין לסמוך על שום סי' מהסמינים ונתן טעם כי הטבעיות משתנות לפי הזמן ולפי הארצות ובין אם העגל חלש או בריא יעו"ש וכ"כ באהל יצחק בז"ת שלו או' י"ד והב"ד בעשרון או' ו' יעו"ש. מיהו בתשו' חת"ס חי"ד סי' י"ז כתב להורות להלכה בנידון העגלים או שאר בהמה דקה הנקנים ע"י סי' דיהיב מהריק"ש שהביא הפר"ח והסכים על ידו התב"ש וכתב עוד הגם כי הפר"ת פקפק עליהם מ"מ נהוג עלמא כתלת סבי ועכ"פ בצירוף מסל"ת של עכו"ם שאינו מתכוין להשביח מקחו יש לסמוך אי איכא תרי סימנים ביחד עם מסל"ת יעו"ש. והב"ד פ"ת או' ה' אבל על נפילת טבור אין לסמוך כ"כ התב"ש שם. וכן הסכים בתשו' חת"ס שם סי' ט"ז. והב"ד הפ"ת שם. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ יש לילך בזה כפי מנהג אותו אותו מקום ואם מנהג אותו מקום שאינו מוציא ח' שינים או קרנים עד אחר ח' ימים יש לסמוך ע"ז ואם לאו אין לסמוך עד שישהה אצלו ח' ימים ויש לשאול ע"ז מן היהודים בעלי בקר וצאן של המקום ההוא. ולענין בדיקת השינים היינו התחתונים אבל עליונים לא יש לבהמה טהורה כמ"ש לקמן סי' ע"ט יעו"ש. וה"ד שינים אין להם בלחי העליון אבל מכתשות יש להם בין בלחי העליון בין בלחי התחתון כנודע. ועיין לקמן סי' ט"ז או' כ"ה.
יד[עריכה]
יד) ולענין לסמוך על אומד הדעת יש להקל לעת הצורך מפי שוחט מומחה ובקי בטבע גידול העגלים במקום אשר הוא חונה שם וברור לו שא"א שלא יהיה בן ז' ימים ובלבד שיהיה מוחזק ביראת שמים שלא יקל ראשו באומדנא כל דהו. יא"פ שכ"כ בספרו בית אפרים סי' ג' פ"ת שם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |