ט"ז/יורה דעה/טו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לאויר העולם. בפ"ק דביצה (דף ו') פליגי ר"א בן יעקב ורבנן דראב"י ס"ל כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם ורבנן ס"ל כל זמן שלא יצא לאויר העולם ופסק רי"ף כרבנן וכתב הר"ן אע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי מ"מ כיון דקים ליה רבי יוחנן כרבנן ורב כראב"י וקי"ל רב ור"י הלכה כר"י. וק"ל מאי אולמיה דהאי כללא מהאי כללא דמשנת ראב"י קב ונקי. ונראה דלבטל זה מפני זה והדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכ"פ הרא"ש פרק א"ט וכ"כ כאן טור וש"ע. ותימא על הרא"ש שפוסק בפ"ק דביצה כראב"י וסותר דבריו בפא"ט וכתבתי דבר זה לפי שראיתי בהג"ה אשיר"י פ"ק דביצה וז"ל וכגון שנולד עם הכנפים דהיינו נוצה גדולה שעל גופו שיש לו קנים אבל עופות שלא גדלו כנפים אסר רבינו יואל משום שקץ מא"ז עכ"ל ומו"ח ז"ל הביא הג"ה זאת להלכה ותמהני דרבינו יואל שאסר משום שקץ כמאן ס"ל ונ"ל דס"ל כראב"י ושיעור דנפתחו עיניהם ושיעור דגדלות כנפים שיעור אחד הוא וא"כ למאי דפסק הש"ע כרבנן לא קי"ל ג"כ כהך הג"ה אשיר"י:
(ב) ולא חיישינן שמא נתרסקו כו'. בגמרא אר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים פרש"י שאין חוששין שמא נדחקו ונתרסקו איבריו ואין צריך להשהותו מעת לעת ובעי לאתויי סייעתא מברייתא דעגל שנולד בי"ט שמותר לשוחטו ודחי ליה דלמא התם שאני דמיירי שהפריס ע"ג קרקע פרש"י ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרי' לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה א"צ מעת לעת ממילא לפי האמת א"צ שיפריס ומזה תמהו רבינו ירוחם ומהר"י בן חביב ומהרי"ל בליקוטים הביא בשמו והב"י בא"ח סימן תצ"ח על מ"ש הרא"ש בפ"ק דביצה וז"ל והא דשרי לאכלו ביום הלידה היינו היכא דקים ליה שכלו לו חדשיו אבל אם לא קים ליה דכלו לו חדשיו אסור עד ליל שמיני כדאיתא פ' ר"א דמילה וגם צריך שיפריס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק איברים כדאיתא פא"ט עכ"ל וכ"פ שם הטור והוא נגד ההלכה דהא באמת אין צריך להפריס ותירץ ב"י שם בשם מהר"י בן חביב דלענין י"ט החמיר הרא"ש טפי וכ"כ רמ"א שם שיש חשש שמא ימצא ריעותא באיברים פנימיים ונמצא שחט שלא לצורך ולא דק בזה שתלמוד ערוך פרק ד' דביצה (דף ל"ד) בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא מהו לשחוט בי"ט בהמה שנדרסה בכותל וצריכה בדיקה שמא נתרסקו איבריה מי מחזקינן ריעותא דילמא משתכח טריפה ושחט שלא לצורך פרש"י בשלמא שאר בהמות אע"ג דמחמרינן ובדקינן מיהו סמכינן ארובא שאינן טריפות הכא בי"ט מאי א"ל תנן אין מלבנין את הרעפים בי"ט מפני שצריך לבודקן וחיישינן דילמא פקעי אלמא חיישינן ומחזקינן ריעותא א"ל אנן מפני שצריך לחסמן משנינן לה פי' לא משום פקיעה אלא דודאי משוה לה כלי בהיסק זה והנה הדברים ק"ו דמה התם דבחול אסור בלא בדיקה ואין לך רוב להיתר דדוקא גבי שאר בהמות יש רוב להיתר כדפירש"י משא"כ בנדרסת ואפ"ה שחטינן בי"ט עגל זה שבחול אין צריך בדיקה ואין בו חשש כלל ורובן ככולן הויין להיתר ולמה נחמיר בי"ט טפי וא"ל דשאני התם בנדרסה דהיה לו חזקה טובה כשנולדה משא"כ כאן זה אינו דאם כן מאי פשיט ר' זירא מבדיקת הרעפים דהא שם לא היתה חזקה טובה אי פקעי אי לא. ותו דכאן בעגל אין צריך לשום חזקה כלל כי אין כאן ספק והוה כשאר בהמות שהרוב כשירות כדפרש"י ועדיף מהם שהרי א"צ בדיקה כלל. כ"ז נראה פשוט אלא שראיתי למו"ח ז"ל בא"ח סי' תצ"ד שתיקן את דברי רמ"א כאן וכתב של"ד לנדרסה בכותל שמותר לשוחטה בי"ט כמ"ש הטור דהתם יש חזקה טובה משנולדה ואזלינן בתר רוב בהמות שהם כשירות ובלי ספק שלא עיין אז בגמרא בזה מטעם שזכרתי ואדרבה מוכח שכאן בנדרסה אין רוב להיתר דא"כ מאי שנא משאר בהמות וכפרש"י להדיא ואין שום מקום לחומרא כזו. ושמעתי מי שרוצה לתרץ דההיא שצריך להפריס היינו משום חשש שמא נפלה מבית הרחם לארץ ורב נחמן מיירי שראינו שנולדה ושבוש הוא דאין נפילה אוסרת אלא בנפלה מעשרה טפחים כמ"ש סי' נ"ח סעיף א' ואע"ג דקי"ל שם דבאם הפילו אחרים אפילו בפחות מי' חוששין לו היינו שאחרים זרקוהו בכח משא"כ כאן בלידה. ומלבד זה מה נפילה שייך בלידה דהא הבהמה כורעת לילד. וראיתי לרש"ל בפא"ט סי' ס"ג וז"ל ומה אעשה שלא הבינו כולם את דברי הרא"ש וקראו בדבריו ולא עיינו ושגו וטעו כי מ"ש הרא"ש וצריך שיפריס כו' קאי אמה שכתב דאי לא כלו לו חדשיו אסור עד ליל ח' וגם צריך שיפריס כו' דלא אמר רב נחמן דלא חיישינן לריסוק איברים אפילו אית ביה ריעותא אלא בכלו לו חדשיו אבל בלא כלו חיישינן וכמ"ש הרוקח בשם רבני שפירא ואפי' שהייה מעת לעת לא מהני ליה כ"ז שיש פה ריעותא שלא עמד עכ"ל ואני אומר כבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק כלל חדא דהא כתב הרא"ש כדאיתא בפ' א"ט ושם לא הוזכר מידי מן כלו לו חדשיו והיאך יביא ראייה לדייק בלא כלו חדשיו דלא מהני מע"ל אלא הפריס כו' ותו דעירבב ב' דברים להדדי שאין להם ענין זה לזה דהא דבעינן שיהיה כלו חדשיו היינו שיצא מחשש ספק נפל כדאיתא בהדיא פרק ר"א דמילה (שבת דף קל"ו) בכל ההלכה דכל שלא שהה ח' ימים הוה ספק נפל ואמרינן שם כל שכלו חדשיו יצא מספק נפל אבל אין ענין לומר כיון שלא כלו חדשיו נאמר שיש בו משום ריסוק איברים זה דבר שא"א לאומרו כיון דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים למה יהיה בו משום ריסוק איברים בלא כלו חדשיו וכי יש שינוי בין לידת ולד שכלו חדשיו ובין לא כלו חדשיו ומי הוא הנביא שיגיד לנו חילוק בזה אלא ודאי כל שלא כלו חדשיו ויצא מכלל ספק נפל בהמתנת ז' ימים ודאי אין צריך שיפריס כו' וכן מבואר בר"ן פ' א"ט דאין ריסוק בבית הרחם אפילו בלא כלו רק החשש משום נפל. וראייה ברורה מהא דאיתא בפרק רבי אליעזר דמילה רב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע אקלעו לבי בריה דרב אידי עביד להו עגלא תילתא ביום השביעי אמרו ליה אי היית ממתין עד לאורתא הוה אכלינן מיניה כו' הרי שלא הקפידו אלא על שלא המתין עד יום הח' ואלו המתין היו אוכלים אע"ג שלא ראו שהפריס ולא שאלו כלל אחר זה אלא ודאי שהוא דבר שאין צורך בו דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים ומה שהביא הרב ראייה מספר רוקח תמהתי על פה קדוש מה חשב בזה דשם סי' תס"ח מביא הרוקח וז"ל וכן ראיתי שאסר אבא מורי עגל שנשחט בתוך ח' ימים ואמר ודאי אם היינו יודעים בברור שכלו לו חדשיו היה מותר כו' אבל עתה שלא נודע אסור וכן הורו כל רבני שפירא עכ"ל הרי שלא אסר אלא תוך ח' ימים אבל לא זכר כלום שאחר הח' ימים צריך הפריסה על גבי קרקע שום רמז או רמיזה. ובר מכל דין תמוה על דעת הרב בזה דהא בכל מקום שיש חשש ריסוק איברים מהני שהייה מעת לעת עכ"פ כמו עמדה כמבואר בסימן נ"ח ובהדיא אמרו בגמרא עמדה אין צריך מעת לעת ש"מ דמעת לעת הוי עדיף להוציא ספק ריסוק איברים ובשום דוכתא בעולם לא מצינו שלא יועיל שהייה מעת לעת אלא דווקא עמדה זה לא עלה על דעת אדם ולא יעלה על לב לעולם וכן מבואר כאן דאחר ז' ימים אין שום דבר צורך עוד וא"כ אמאי נאסר בלא כלו חדשיו אחר ששהתה ז' פעמים מעת לעת ודוקא עמדה יעשה ההיתר ובודאי אגב ריהטיה כתב הרב כן ובאמת לא שגו הגדולים כלל בקושיא זאת והאמת כמ"ש רבינו ירוחם שיש ט"ס בדברי הרא"ש במה שהצריך הפריס כו' והטור נמשך אחריו בדרך העברה והעתקה בעלמא והאמת כמ"ש כאן שאם כלו חדשיו אין צריך שיפריס וכן אם לא כלו והמתין ז' ימים אין צורך כלל להפריס כנ"ל ברור להלכה ולמעשה והרב רש"ל לא יצא ידי חובת כל עיונו בזה:
(ג) עד תחלת ליל שמיני. ואע"ג דגבי קרבן כתיב מיום השמיני והלאה שאני קרבן דאין ראוי להקריב בלילה דכל קרבן הוא ביום דוקא.
(ד) אין סומכין על העובד כוכבים כו'. ) קשה הא הוה ספק ספיקא ספק שמא כלו לו חדשיו ואת"ל לא כלו שמא יש לו ח' ימים י"ל דס"ל כי"א בסי' ק"י סעיף ח' דדבר שיש לו מתירין לא מהני ביה ספק ספיקא אך קשה על רמ"א שכתב שם דלצורך יש להקל וכ"כ בת"ח סוף ע"ד בשם הר"ן להקל בס"ס ביש לו מתירין והיה לו להתיר גם כאן אפי' בלא נאמנות הכותי וי"ל דאין שייך כאן ס"ס דע"כ יש כאן ספק נפל או לא וא"א לך לומר אם תימצי לומר נפל ואין זה דומה לספק זינתה דפ"ק דכתובות בתוספות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |