פורת יוסף/מכות/ב/ב
גמרא. ואין משלמין את הכופר. הריטב"א ז"ל הקשה למאי דמספקא ליה להגמרא ב"ק (דף מ.) חייבי כופרין אי ממשכנין אותם אי לאו א"כ אם אין ממשכנין אותם הא בודאי בעצמו לא ישלם אחרי שבאמת לא הרג שורו אדם ופטור מלצאת ידי שמים.
ולא הבנתי דבריו, דהא בכריתות (דף כד) לא אמרינן כה"ג אלא כשאמרו שהוא בעצמו רבע שורו שיודע בעצמו שהם עדי שקר אבל לא כשאמר שורו נרבע ע"ש. וגם אם היה מכחישן הרי אז ממשכנין אותם גם חייבי חטאות ואשמות. ואין חילוק אלא קודם שעברו ג' רגלים וכשרואין שמתעצל ע"ש. וא"כ גם חייבי כופר אם עברו ג' רגלים עובר בבל תאחר וממשכנין אותו. וצ"ע בזה למ"ד כפרה אי שייך בו בל תאחר:
גמרא. תדע שהרי ממון ביד בעלים ומשלמין. משמע דאם שילם על פיהם לא הוי קנסא דהא אין ממון ביד בעלים. וא"ל דא"כ הוה כאשר עשה הא כתבו התוס' ב"ק (דף ג:) דבממון לא שייך כאשר עשה וכן ג"כ הנימוקי יוסף ב"ב פ' חזקת הבתים (דף נו) על משנה דהיו שנים מעידים וא"כ מאי מקשה הגמרא היינו דרבה:
תוס' ד"ה ומה הסוקל אינו נסקל כו'. המהרש"א ז"ל כתב דגם גבי שריפה וחנק יש לומר האי קל וחומר. וצ"ע דהא חנק קיל מסייף וא"כ הא ליכא האי ק"ו. ואפ"ל דקאי לר"ש דס"ל דסייף קיל: