ערך/תוספת שבת

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי תוספת שבת

מקור הדין (מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל)

בגמרא ר"ה ט' א' מובאת ברייתא שמבואר בה (בדרך אגב) שיש דין ש"מוסיפין מחול על קדש".

ועל זה הגמרא שם אומרת: "ודמוסיפין מחול על קדש מנלן, דתניא, בחריש ובקציר תשבות. רבי עקיבא אומר, אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו'. אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר, מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה".

וממשיכה הגמרא (שם): "ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנא ליה, נפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה. יכול בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על קדש. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין, תלמוד לומר תשבתו. ימים טובים מנין, תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד, כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על קדש".

תוספת שבת לדעת רבי עקיבא

יש בזה ג' שיטות:

• לדעת התוספות (ראש השנה ט. ד"ה ורבי עקיבא) אף שרבי עקיבא לא למד דין תוספת אלא בשביעית, מכל מקום יליף משביעית לכולהו, לשבת ליום טוב וליום הכיפורים.
• הבעל המאור והרשב"א פירשו שלדעת רבי עקיבא בעינן לקרא ד'ועניתם' לדין תוספת דשבת ויו"כ.
• לדעת הלחם משנה (שביתת עשור פ"א ה"ו) כלל אין דין תוספת שבת ויו"ט אליבא דרבי עקיבא.

תוספת שבת אינה כתוספת שביעית

במכילתא מבואר שאין מושג של תוספת שבת דאורייתא אלא בזמן, כלומר להוסיף מחול על הקודש זמן נוסף. אבל אין ענין (קודם "זמן" התוספת) לא לעשות דברים ביום שישי לצורך השבת (ולא כמו תוספת שביעית, שאסור לעשות בשנת השישית עבודות קרקע לצורך השביעית). וזה לשון המכילתא: "או, לא יהא רשאי להדליק לו את הנר, ולעשות לו מדורה, ולהטמין לו את החמין מבעוד יום, תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר מערב שבת לשבת".

קודם פלג המנחה

כתוב בפוסקים (שו"ע או"ח רס"ז) שאי אפשר לקבל שבת קודם פלג המנחה.

מראי מקומות

תפילת מעריב של שבת - איתא בגמ' בברכות כז. דרב צלי של שבת בערב שבת אליבא דר"י שאפשר להתפלל מעריב מפלג, וכתבו התוס' שם שרב קיבל ע"ע שבת.

קידוש בשבת - הגמ' בברכות כז מסתפקת האם אפשר לעשות קידוש מבעוד יום ומכריעה שאפשר, ובפשטות הוא מדין תוספת. אמנם ברמב"ם מבואר שאין זה מדין תוספת אלא שאין צורך לעשות קידוש דוקא בשבת עצמה אלא אפשר גם בסמוך לשבת.

אם תוספת רק מדרבנן^{[דרושה הבהרה]} היאך אפשר לצאת י"ח קידוש מדאו' - מרדכי מגילה בשם ה"ר טוביה מוינה, ומגן אברהם רסט הקשה על זה. ונאמרו הרבה יישובים באחרונים על קושיית המגן אברהם.

סעודת שבת - רוב הפוסקים ס"ל שאפשר, מלבד דעת הרבנו יהודה (בתוס' פסחים צט:) והס' חסידים והמהר"ל (והביאוהו הב"ח והט"ז תעב) וטעמם הוא משום שנאמר 'היום' ג' זימני (א"ר ותו"ש), והמ"ב (רסז סק"ה) כותב שלכתחילה נכון לחוש לדבריהם).

סעודה שלישית - לכאו' מבואר בשעה"צ שלא מקיים מצות סעודה ג' בתוספת שכתב (רצט סק"א) שבבין השמשות יכול לאכול סעודה ג' משום שאתי ספק עשה ודחי ספק לא תעשה ומבואר שהוא רק ספק עשה משום שהוא ספק לילה ומבואר שא"א לקיים בלילה אפילו שיש תוספת. אמנם הגר"ח מבריסק חלק וס"ל שאפשר לאכול סעודה ג' לאחר השקיעה מדין תוספת שבת.

הפסק טהרה לאחר קבלת שבת - מחלוקת תרומת הדשן ומהרי"ל (רמ"א יו"ד קצו ס"א, ועי' בנו"כ שם).

כמה זמן אפשר להוסיף במוצאי שבת - מ"א קפח סקי"ח מביא מהעולת שבת שאפשר להמשיך עד שעה ורביע כמו בכניסת השבת. והמ"א חולק ומשמע מדבריו שאפשר רק כלשהוא.

התוספת במוצאי שבת הוא עד שיברך - עוד מבואר בלבוש שם שהתוספת היא עד שיברך משום שלא הסיח דעתו מהשבת, והב"ח (סוף רסג) והמ"א סקל"ג חולקים.

קידוש במוצאי שבת ויו"ט - מבואר בשעה"צ שלא מהני לזה תוספת, דכתב שאם לא עשה קידוש עד ביה"ש א"א לברך מספק, וחזינן שלא מהני לזה תוספת. (וקשה מאי שנא מקידוש מבעוד יום שלרוב הדעות מהני בתוספת).

להתפלל מנחה לאחר תוספת שבת - מבואר בשו"ע (רסג סט"ו) ומ"ב (סקמ"ג) שא"א להתפלל מנחה, אמנם כתב הבה"ל רסג סט"ו שאם הקבלה היא רק משום שהציבור קיבלו עלייהו והוא נגרר אחריהם בזה יכול להתפלל ורק אם קיבל בעצמו אינו יכול להתפלל.

האם מותר לאכול לאחר תוספת שבת קודם קידוש - מג"א רעא סק"ה אסור לאכול (מ"ב רעא סקי"א). (ויש מקילין)

תרתי דסתרי - עי' בתרומת הדשן (רמח) הביא לחלק שלאחר התוספת צריך לנהוג בדיני שבת רק משום שלא עבדי' תרתי דסתרי, אבל היכן שאינו עושה מעשה בידיים אלא בידי שמים אין בזה תרתי דסתרי.

תוספת מדין נדר - מבואר בלבוש רסג סי"ז שהקבלה היא מדין נדר (ונפק"מ שיכול להישאל על נדרו, וכן נפק"מ שאין איסור אמירה לנכרי משום שזה הוא לא קיבל) והא"ר שם חולק. ועי' חדש על ה(מ)דף (נדרים עו).

שני גדרים בתוספת - דגמ"ר סוף רסא והגר"ז שם בקו"א.

תוספת שבת מפלג - יש לחקור האם דין זה שאפשר לקבל שבת מפלג המנחה ולקדש הוא רק אליבא דר' יהודה, או גם אליבא דרבנן משום שרבנן לא חלקו אלא לגבי מעריב שא"א להתפלל כיון שלא התחיל היום אבל לגבי דין תוספת שגם לפי רבנן נאמר דין שיכול להוסיף מהחול על הקודש ה"ה שיכול להוסיף כן מפלג ולעשות קידוש.

וד"ז מפורש בריץ גיאות שהביא הטור רצג שא"א לעשות קידוש מבעוד יום אליבא דרבנן (ולכן כתב שם שכיון שנהגו להתפלל מנחה כרבנן אין לעשות כן). וכ"מ במג"א רסז סק"א ובבה"ל ריש רעא. והאריך בזה הפרי יצחק (ח"ב סי' ט').

ואכתי יל"ע דאולי רק לעשות קידוש א"א מפלג אבל רק לקבל שבת בעלמא אפשר גם לפי רבנן. ונפק"מ לגבי הדלקת נרות דמבואר בתוס' כז. שאפשר להדליק מוקדם רק אם מקבל תוספת שבת, שיכול להדליק מוקדם ולקבל ע"ע שבת.

ולפי"ז יל"ע מהו השיעור שאפשר לקבל לפי רבנן. ומנהג ירושלים להדליק מ' דקות קודם השקיעה, ויש שכתבו שלא להקדים יותר מכך משום שלא ברירא שאכן מהני לפי רבנן לקבל שבת קודם לכן (ואם התפלל מנחה לאחר פלג נמצא דקאי בתרתי דסתרי).

שתיית מים

אף אם קיבל שבת יכול לשתות מים קודם הקידוש, שכן הטעם לאסור שתית מים קודם קידוש הוא משום ששבת מחשיבה את שתיית המים לאכילת קבע (פסחים קה.), וקביעות זו אינה מתחלת בתוספת שבת (מהרש"ם בקונטרס אהב"ש בסוף ספר מנחת שבת סימן יא).

לעיון נוסף

• חדש על ה(מ)דף (כתובות מז).

ערכים קשורים

*מוסיפין מחול על הקודש. *תוספת יו"ט. *תוספת יום הכיפורים. *תוספת שביעית.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף