ערך/תוספת שביעית

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png תוספת שביעית

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מקור דין תוספת שביעית[edit]

לדעת רבי עקיבא[edit]

בגמרא ר"ה ט' א' מובאת ברייתא[1] שמבואר בה (בדרך אגב) שיש דין ש"מוסיפין מחול על קדש".

ועל זה הגמרא שם אומרת: "ודמוסיפין מחול על קדש מנלן, דתניא, בחריש ובקציר תשבות. רבי עקיבא אומר, אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו'. אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר, מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה".

וממשיכה הגמרא (שם): "ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנא ליה, נפקא ליה מדתניא[2] ועניתם את נפשותיכם בתשעה. יכול בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על קדש. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין, תלמוד לומר תשבתו. ימים טובים מנין, תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד, כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על קדש".

לדעת רבי ישמעאל[edit]

הלכה למשה מסיני[3]. ולדעתו אין תוספת בזה"ז, מכיוון שההלכה נאמרה ביחד עם ערבה וניסוך המים שאין נוהגים בזמן הזה, ודין שלוש ההלכות שווה.

תוספת שביעית מדאורייתא[edit]

בגמ' (מו"ק ג' ב') אמר רבי יצחק שמדאורייתא (מהל"מ) לא שייך תוספת שביעית יותר משלשים יום לפני ראש השנה, ופלוגתא דב"ש וב"ה (ריש מסכת שביעית) אינה אלא מדרבנן. וצ"ע אם דבריו נשארו גם למסקנא דרב אשי.

בזמן שאין בית המקדש קיים[edit]

בזמן הזה אין נוהג דין תוספת שביעית כלל, מפני שרבן גמליאל ובית דינו נימנו עליו וביטלוהו.

למסקנת הגמ' (מו"ק ד' א'), הטעם הוא, משום שסוברים כרבי ישמעאל שדין תוספת שביעית אינו נלמד מקראי אלא הלכה למשה מסיני הוא. וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים, דומיא דניסוך המים, אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא.

עשר נטיעות[edit]

הובא בגמרא[4] בכמה מקומות: "אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן, עשר נטיעות ערבה וניסוך המים, הלכה למשה מסיני". כלומר, שלשה הלכות הללו (עשר נטיעות, ערבה, ניסוך המים) אינם דינים דרבנן אלא דינים דאורייתא. ואעפ"כ אין להם מקור מפסוקים מפורשים בתורה, אלא נלמדו מהלכה למשה מסיני.

דין "עשר נטיעות" האמור, היינו ההלכה המוזכרת במסכת שביעית (פ"א מ"ו): "עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה". ועל הלכה זו א"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' נחמיה איש בקעת בית חורתן שהיא הלכה למשה מסיני.

ובמו"ק[5] מסקינן, שהדברים דלעיל הם כשיטת רבי ישמעאל שדין תוספת שביעית הלכה למשה מסיני הוא (דמבואר בהלכה הנ"ל שדוקא כשיש עשר נטיעות מותר לחרוש כל הבית סאה, אבל פחות מעשר נטיעות לא). אבל לרבי עקיבא דיליף חיוב תוספת שביעית מקראי, אין דין עשר נטיעות הלכה למשה מסיני, אלא הוא סברא (דאורייתא) בפרטי דין תוספת שביעית.

עשיית מלאכה בשישית באופן שתפעל בשביעית[edit]

חקר המנחת חינוך (מצוה שכו) באופן שאין איסור זריעה בתוספת שביעית האם יהיה מותר לזרוע סמוך לשביעית ממש באופן שתשריש הנטיעה בשביעית, וכמו שבשבת ויום טוב מותר לעשות מלאכה עד שחשיכה למרות שהמלאכה תעשה בשבת. או שכיון שאנו מצווים על שביתת הקרקעות בשמיטה אם כן הוה כמו שביתת כלים לדעת בית שמאי שאסור לו לגרום ביום שישי שיעשו הכלים מלאכתם בשבת. והוסיף צד שלישי, שאף שאסרה תורה שביתת קרקעות היינו במלאכות שנכתבו להדיא בתורה שהם זריעה וכו' וזריעה היינו עצם מעשה הזריעה ולא ההשרשה ואם כן לא שייך לאוסרו כדין שביתת כלים.

ערכים קשורים[edit]

*שביעית. *מוסיפין מחול על הקודש. *תוספת שבת. *תוספת יו"ט. *תוספת יום הכיפורים.



שולי הגליון


  1. העוסקת בעניני יובל.
  2. ברייתא זו מובאת ביומא פ"א ב' בגירסא שונה קצת: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש. יכול יתחיל ויתענה בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב. ואין לי אלא יום הכפורים, ימים טובים מניין, תלמוד לומר תשבתו. אין לי אלא ימים טובים, שבתות מנין, תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד, כל מקום שנאמר שבות מכאן שמוסיפין מחול על הקודש.
  3. גמרא ריש מסכת מו"ק.
  4. סוכה ל"ד א' (ושם ליתא לתיבות משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן), סוכה מ"ד א', תענית ג' א', מו"ק ג' ב', זבחים ק"י ב'.
  5. ד' א'

מעבר לתחילת הדף