ערך/יובל

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png יובל

כמה יובלות היו בארץ קודם שגלו[עריכה]

בגמ' ערכין יב: מבואר שנהגו שבעה עשר יובלות, אמנם בבעל הטורים (ויקרא כה, נב) כותב: י"ד פעמים כתיב יובל בפרשה, כנגד י"ד יובלות שהיו בארץ עד שגלו בימי הושע בן אלה עכ"ל, ועי' בהערה[1].

אם מנו יובל בשבעים שנה שבין בית ראשון לשני[עריכה]

כתב הרמב"ם (פ"י דשמיטה ויובל הלכה ה) וז"ל: אבל כל הגאונים אמרו, שמסורת היא בידיהם איש מפי איש שלא מנו באותן השבעים שנה שבין חורבן בית ראשון ובנין בית שני אלא שמטות בלבד בלא יובל, וכן משחרב באחרונה לא מנו שנת החמישים אלא שבע שבע בלבד מתחלת שנת החורבן וכו' עכ"ל.

יובל בבית שני[עריכה]

דעת רש"י (גיטין לו. ד"ה בשביעית בזמן הזה) דבבית שני לא היה יובל נוהג כי אם מדרבנן. אבל רבינו תם תוס' שם ד"ה בזמן) ורמב"ן (שם, הו"ד גם בריטב"א שם) הוכיחו שהיובל נהג בבית שני[2].

מלחמה ביובל[עריכה]

הרמב"ן (גיטין לו. הו"ד גם בריטב"א שם) הוכיח שהיובל נהג בבית שני מהמעשה שהזכיר יוסף בן מתתיהו על אחד ממלכי בית חשמונאי שקרובותיו היו שבויות בידי תלמי ונמנע מלהלחם עמו משהגיעה שנת השמיטה, לפי שהיא שנה קדושה שאין ראוי להלחם בה.

דברים המעכבין את היובל - וגדרה של שנה כזו[עריכה]

בר"ה (דף ט ע"ב) נחלקו התנאים לגבי תקיעת שופר שלוח עבדים והחזרת קרקעות לבעליהן אם מניעת דברים אלו מעכבת את היובל, ולדעת חכמים מעכבין את היובל, וכן פסק הרמב"ם (פ"י משמיטה ויובל הי"ג).

וגדרה של שנה כזו, כתב המנ"ח (מצוה שלה סק"ד) שאף דאין היובל נוהג, מ"מ אין שנה זו נחשבת למנין השמיטה שאחריה ע"ש.

חזרת קרקעות ביובל[עריכה]

JewishBook-logo-שקוף.png ערך מורחב – חזרת קרקעות ביובל

מכירת קרקעות בשנת היובל עצמה וזמן השמטת יובל[עריכה]

עי' חדש על ה(מ)דף (גיטין מד).

שמיטת כספים ביובל[עריכה]

איתא בספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיב "שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה שהיה בדין מה שמטה שאין מוציאה עבדים משמטת מלוה יובל שמוציא עבדים אינו דין שישמט מלוה תלמוד לומר וזה דבר השמטה שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה, קל וחומר לשמטה שתוציא עבדים ומה יובל שאין משמט מלוה מוציא עבדים שביעית שמשמטת מלוה אינו דין שתוציא עבדים תלמוד לומר [ויקרא כה יג] בשנת היובל הזאת שביעית משמטת מלוה ויובל מוציא עבדים.



שולי הגליון


  1. ובספר טעמא דקרא (פר' בהר) כותב: י"ד יובל כתיב בפרשה ו' מלאים וח' חסרים. והנה בערכין יב, ב מבואר די"ז יובלות מנו ישראל וג' יובלות אחרונות לא מנו אלא לקדש שמיטין ע"ש בסוגיא ותוס', נמצא שלא קדשו אלא י"ד יובלות וכנגדן כתיב י"ד פעמים "ביובל" (וכן מצאתי בבעה"ט כאן) ולפי החשבון מנו ו' יובלות בפני הבית וח' יובלות שלא בפני הבית וכנגד הו' שמנו בפני הבית כתיב "יובל" מלא ו' וכנגד אלה שלא בפני הבית כתיב "יבל" חסר דו"ק ותשכח עכ"ל.
  2. ראה להלן הוכחת הרמב"ן מדברי יוסף בן מתתיהו.
מעבר לתחילת הדף