ערך/תוספת יום הכיפורים
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי תוספת יום הכיפורים
מקור דין תוספת יום הכיפורים[עריכה]
לדעת רבי עקיבא (מתוספת שביעית)[עריכה]
בגמרא ר"ה ט' א' מובאת ברייתא[1] שמבואר בה (בדרך אגב) שיש דין ש"מוסיפין מחול על קדש".
ועל זה הגמרא שם אומרת: "ודמוסיפין מחול על קדש מנלן, דתניא, בחריש ובקציר תשבות. רבי עקיבא אומר, אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו'. אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר, מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה".
שיטה שניה [וכדעת רבי ישמעאל][עריכה]
הגמרא (שם) ממשיכה: "ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנא ליה, נפקא ליה מדתניא[2] ועניתם את נפשותיכם בתשעה. יכול בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על קדש. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין, תלמוד לומר תשבתו. ימים טובים מנין, תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד, כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על קדש".
לאחמ"כ הגמרא שואלת: "ורבי עקיבא האי ועניתם את נפשותיכם בתשעה מאי עביד ליה". ומתרצת: "מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדפתי, דתני חייא בר רב מדפתי, ועניתם את נפשותיכם בתשעה, וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
שיטה שלישית[עריכה]
הברייתא[עריכה]
בגמרא יומא פ"א א' מובאת הברייתא דלהלן: "ועניתם את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו. יכול יהא ענוש על תוספת מלאכה. תלמוד לומר וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה, על עיצומו של יום ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת מלאכה. יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה, אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי. תלמוד לומר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה, על עיצומו של יום ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי. יכול לא יהא בכלל עונש, אבל יהא מוזהר על תוספת מלאכה. תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, על עיצומו של יום הוא מוזהר, ואינו מוזהר על תוספת מלאכה. יכול לא יהא מוזהר על תוספת מלאכה, אבל יהא מוזהר על תוספת עינוי. ודין הוא ומה מלאכה שנוהגת בשבתות וימים טובים, אינו מוזהר עליה, עינוי שאינו נוהג בשבתות וימים טובים, אינו דין שלא יהא מוזהר עליו".
לסיכום, בברייתא מבואר (מדרשות הפסוקים) שאין עונש כרת, לא על "תוספת מלאכה" ולא על "תוספת עינוי". ושאפילו אזהרה (מלקות) אין, לא על "תוספת מלאכה" ולא על "תוספת עינוי".
ומכיון שיש כאן פסוקים המלמדים (לפי תנא דברייתא זו) שאין מלקות וכרת על תוספת יום הכיפורים (לא על "תוספת מלאכה" ולא על "תוספת עינוי"), הרי שאנו מבינים את דין תוספת יום הכיפורים (כלומר הדין המקורי, דהיינו שיש חיוב תוספת) מהפסוקים הללו, ואין אנו זקוקים לדרשה נוספת ללמוד דין זה. וזוהי שאלת הגמרא שם (בעמוד ב') "ותנא דעצם עצם האי בתשעה לחודש מאי עביד ליה", כלומר הדרשא שבתחילת הברייתא (שיטה שניה, וכדעת רבי ישמעאל) מיותרת לפי תנא זה, כי כבר אינו צריך מקור לדין תוספת יום הכיפורים.
הגמרא מתרצת, "מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדיפתי, דתני חייא בר רב מדיפתי, ועניתם את נפשותיכם בתשעה, וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
אזהרה לעינוי של יום עצמו[עריכה]
בתוך דברי התנא אנו מוצאים גם את המקורות של "עיצומו של יום", דהיינו מנין למד ה"עונש" גם על מלאכה וגם על עינוי, ומנין למד ה"אזהרה" על מלאכה. אבל לא מבואר בברייתא מנין למד התנא "אזהרה" על עינוי. וזוהי שאלת הגמרא[3] שם אבל אזהרה לעינוי של יום עצמו לא למדנו מניין.
במסקנת הגמרא, יש סה"כ ארבע שיטות מהו מקור האזהרה לעינוי של יום עצמו. שלש שיטות (אמוראים) בדעת התנא של הברייתא הנ"ל, ועוד שיטת "תנא דבי רבי ישמעאל".
שלשת שיטות האמוראים בדעת התנא של הברייתא הנ"ל, הם: רבינא, רב אחא בר יעקב, ורב פפא. לרבינא האי תנא עצם עצם גמר (אזהרה בעינוי מאזהרה במלאכה). לרב אחא בר יעקב יליף שבת שבתון משבת בראשית (ששם יש גם אזהרה). ולרב פפא ג"כ ילפי' לה משבת, אלא שרב פפא סובר שאין צריך לימוד מיוחד של "שבת שבתון" משבת בראשית, דסגי בזה שיום הכיפורים גופיה שבת איקרי, דכתיב "תשבתו שבתכם".
הגמרא מסבירה, שטעמו של רב אחא בר יעקב (למה הוצרך לילפותא ד"שבת שבתון", ולא רצה ללמוד כרב פפא מלשון הפסוק ביום הכיפורים גופיה "תשבתו שבתכם"), הוא משום שהמילים "תשבתו שבתכם" נצרכות כבר לדרשות אחרות, וכדברי הברייתא (שיטה שניה, וכדעת רבי ישמעאל) שלמדו מזה שמוסיפין מחול על הקודש גם בשבתות וימים טובים (ולא רק ביום הכיפורים)[4].
השיטה הנוספת היא תנא דבי רבי ישמעאל, שהאזהרה לעינוי של עצם היום נלמדת מגז"ש עינוי עינוי. וזה מתאים עם שיטת רבי ישמעאל (שיטה שניה) שבין כך לא סובר כהתנא של הברייתא הנ"ל (שיטה שלישית).
עינויים דיוהכ"פ במוצאי יוהכ"פ[עריכה]
נחלקו בזה הלבוש והמ"א תרכד האם במוצאי יוהכ"פ יש דין עינויים, שהלבוש אוסר והמ"א מתיר (והקשו האחרונים שלכאו' יש בזה סתירה למ"א לגבי חמץ), אמנם במ"ב מבואר שכוונת המ"א שהתוספת היא רק זמן מועט ולכן מותר גם קודם הבדלה משום שזמן זה כבר עבר. (אולם לענין שתיית מים לא נתפרש להדיא במ"ב אם מותר כמו קודם הבדלה במוצ"ש, עיי"ש בדרשו מה שציינו בזה).
ערכים קשורים[עריכה]
*מוסיפין מחול על הקודש. *תוספת שבת. *תוספת יו"ט. *תוספת שביעית.
- ↑ העוסקת בעניני יובל.
- ↑ ברייתא זו מובאת ביומא פ"א ב' בגירסא שונה קצת: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש. יכול יתחיל ויתענה בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב. ואין לי אלא יום הכפורים, ימים טובים מניין, תלמוד לומר תשבתו. אין לי אלא ימים טובים, שבתות מנין, תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד, כל מקום שנאמר שבות מכאן שמוסיפין מחול על הקודש.
- ↑ ויעוי' בתוספות הרא"ש שנראה מדבריו שהבין ששאלה זו (וכל ההמשך שם) הוא חלק מהברייתא עצמה (ולא דברי הגמ' על הברייתא). וזה צ"ע לפי הנוסח לפנינו בהמשך ובאמר רבינא כו', כי אם התנא עצמו להדיא נשאר בשאלה, מדוע באים אמוראים להסביר מה הוא סבר.
- ↑ לכאורה רב פפא לא חש לקושיא זו מפני שסובר שתנא דברייתא זו באמת חולק על הברייתא ההיא, וסבירא ליה שתוספת שבתות וימים טובים לא נלמדת מ"תשבתו שבתכם", אלא כנראה סברת בנין אב היא לשיטתו, דכמו שמצאנו תוספת ביום הכיפורים כך יש תוספת בכל שבת ויו"ט (לענין מלאכה). תדע, דלרבי עקיבא משמע בגמ' ר"ה ט' א' דיליף מסברא תוספת יום הכיפורים מתוספת שביעית (ומיהו, אינו דומה לגמרי, דהתם משמע שכיון שהפסוק "בחריש ובקציר תשבות" נאמר בפרשת שבת [ולא בפרשת שביעית] יש בו גופיה רמז לתוספת שבת, וממילא יותר פשוט ללמוד משם גם תוספת יוה"כ ויו"ט). ומרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא (שהיה לו הו"א שיש "תוספת יובל" מהא דמוסיפין מחול על הקודש) אין ראיה יותר מרבי עקיבא, דאין הכרח בסוגיא שם שהוא סובר כרבי ישמעאל לגבי מקור דין תוספת, ודלמא כרבי עקיבא סבירא ליה (ויליף כנ"ל). וצ"ע עוד בזה.
לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
---|---|
| |
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |