ערך/תוספת יו"ט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png תוספת יו"ט

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מקור הדין[edit]

בגמרא ר"ה ט' א' מובאת ברייתא[1] שמבואר בה (בדרך אגב) שיש דין ש"מוסיפין מחול על קדש".

ועל זה הגמרא שם אומרת: "ודמוסיפין מחול על קדש מנלן, דתניא, בחריש ובקציר תשבות. רבי עקיבא אומר, אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וגו'. אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית, וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר, מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה".

וממשיכה הגמרא (שם): "ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנא ליה, נפקא ליה מדתניא[2] ועניתם את נפשותיכם בתשעה. יכול בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על קדש. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין, תלמוד לומר תשבתו. ימים טובים מנין, תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד, כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על קדש".

תוספת ראש השנה[edit]

יש בפוסקים ( ) מי שחידש שאין ראוי לקבל יו"ט של ראש השנה מדאי הרבה קודם השקיעה כבכל שבת ויו"ט, מפני יראת המשפט. (וצ"ע אם הוא דין מוסכם).

מראי מקומות[edit]

קידוש ביו"ט:
ליל פסח וסוכות- שו"ע תעב דאין לעשות קידוש מבעוד יום, ובנו"כ שם כתבו כמה טעמים. וכתב הפמ"ג שם דנפק"מ לגבי סוכות, ובמ"א תרלט מבואר שאפשר מבעוד יום אלא שאין לעשות כן משום שא"א לברך ליישב בסוכה, והביאו הבה"ל שם. וע"ע מש"כ בזה המטה אפרים תרכה סקע"ב.
ליל שבועות- מ"א ריש תצד שאין לעשות מבעוד יום כיון דבעינן תמימות.

מצה בליל יו"ט ראשון - תוס' פסחים צט: ורא"ש שם שא"א משום שבפסח נאמר בלילה הזה ומצה איתקש לפסח (ובי' הפמ"ג (מ"ז תעב סק"א) שאין לומר שהטעם הוא משום שנאמר בערב תאכלו מצות, משום שבערב היינו מחצות). ועי' בגר"ח (סטנסיל) משה"ק בזה.

שמחה - בתוס' בכתובות מז. לכאו' משמע שאין דין שמחה בערב יו"ט ולכן מותר לשאת אישה בזמן של תוספת יו"ט[3].

ליל יו"ט ראשון דסוכות - מבואר ברמ"א תרלט שילפי' ממצה שאין לאכול מבעוד יום, ואפילו אין מברכים לישב בסוכה (דהיינו שלא זו בלבד שאין מקיימים את המצוה של הכזית חובה, אלא אפילו אין מצוה קיומית מבעוד יום). ועי' בדברי יחזקאל מה סק"ה משה"ק בשם הגר"ח (ולכאו' סברתו היא היפך סברת המ"א תצא סק"א, הובא להלן). ובקבא דקשייתא כתב שמותר גם לאכול מחוץ לסוכה (ע"פ המ"א).

איסור חמץ - המ"א (תצא סק"א) מבאר שאין איסור אכילת חמץ במוצאי שביעי של פסח כיון שאינו תלוי בתוספת שהרי גם בחוה"מ היה אסור לאכול חמץ[4]. והביאו המ"ב שם.

שופר במוצאי ר"ה - מבואר בשעה"צ שמי שלא תקע בשופר ביו"ט ונזכר בביה"ש אינו יכול לברך על השופר מספק, וחזינן שלא מהני לתקוע מדין תוספת יו"ט מדין ודאי. (וגם זה צ"ב אמאי לא והרי כאן אין ילפותא כמו לענין מצה שא"א לקיים בתוספת יו"ט.

תוספת לקולא - הט"ז מחדש תרסח סק"א שמי שקיבל ע"ע תוספת של שמיני עצרת אינו חייב לשבת בסוכה וחולק על תשו' הרש"ל שכתב שצריך לברך, וכ"כ המנ"ח (שכג ב). וכעי"ז מבואר במהרש"א ברכות כז. שלפי ר' יהודה אפשר להוציא שבת מוקדם אפילו לענין דאו', אלא שלגבי דאו' לא קיי"ל כר"י.

ערכים קשורים[edit]

*מוסיפין מחול על הקודש. *תוספת שבת. *תוספת יום הכיפורים. *תוספת שביעית.



שולי הגליון


  1. העוסקת בעניני יובל.
  2. ברייתא זו מובאת ביומא פ"א ב' בגירסא שונה קצת: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש. יכול יתחיל ויתענה בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר מערב עד ערב. ואין לי אלא יום הכפורים, ימים טובים מניין, תלמוד לומר תשבתו. אין לי אלא ימים טובים, שבתות מנין, תלמוד לומר שבתכם. הא כיצד, כל מקום שנאמר שבות מכאן שמוסיפין מחול על הקודש.
  3. ולכאו' דבריהם סותרים למ"ש כהתוס' בפסחים וכה"ק הקוב"ש בפסחים ועוד. ויש שנוקטים שהתוס' פליגי אמנם באגור והגר"א (עי' רמ"א יו"ד קצו א שהביא את דברי האגור וכ"כ הגר"א שם) מבואר שאין מח' בין התוס' אלא אדרבא יסוד אחד להם וצ"ע. ובשש"כ ח"ג פמ"ו הע' י' כתב ששאני שמחה דנוהג גם בחוה"מ (וכמ"ש המ"א תצא לגבי חמץ) ולכן אינו נוהג בתוספת שבת משא"כ לענין עונג וכסות נקיה ומקרא קודש דשפיר נוהג גם בתוספת.
  4. לכאו' יל"ע מהתוס' בפסחים הנ"ל שלולי קרא הו"א שאפשר לאכול מצה בתוספת אפילו שאין איסור חמץ בתוספת ולכאו' ה"ה דין מצה.
מעבר לתחילת הדף