ערך/סיפור יציאת מצרים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
מעבר לתחילת הדף
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
סיפור יציאת מצרים
טעמים שלא תיקנו ברכה על סיפור יציאת מצרים[עריכה]
- כי יצא במה שאמר בקידוש[1] זכר ליציאת מצרים[2].
- משום שהוא מצוה שאין לה קצבה, שאפילו בדיבור אחד יצא[3].
- כי במקום שתיקנו ברכה בגוף המצוה לא תיקנו עליה ברכה נוספת, כי אינו בדין לתקן ברכה על ברכה, וכיון שכבר תיקנו ברכה אגוף הגאולה, והיא ברכת אשר גאלנו, לא תיקנו עוד ברכה אחרת על זה[4].
- שהברכה על הסיפור נכללת בברכת אשר גאלנו[5].
- דעיקרה בלב ועל זכירה בלב לא תיקנו ברכה[6].
- מפני שנכלל בכלל לימוד התורה[7].
- משום דעיקר הברכות תיקנום להודיע כי מעשה המצוה נעשה לשם שמים, ומשום הכי לא תיקנו לברך על ההגדה דקריאתה זו הלילה שבחים שנשבחו לשמן וכל הדברים אידי ואידי בהודאה להודות שם ה' והא תו למה לי לברך להודי' כי נעשה לשם שמים[8].
- שאין מברכים על מצוות שכליות[9].
חילוקים בין 'זכירה' דכל השנה ל'סיפור' דליל הסדר[עריכה]
- יש שכתבו[10] שכל הימים מדאוריתא סגי בלב, אבל בליל פסח כתיב והגדת בפה.
- נפקא מינה לענין אם שבועה חלה, דבשאר ימים שבועה חלה כיון דאינו אלא מרבויא, אבל בליל פסח אין שבועה חלה[11].
- בשאר לילות נהי דחייב, מכל מקום אינו במצות עשה, ובליל ט"ו בניסן היא מצות עשה[12].
- יש אומרים[13] שאפשר להזכיר יציאת מצרים קודם צאת הכוכבים; אך בנוגע למצות 'סיפור' בליל הסדר - שדינו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך - המספר קודם צאת הכוכבים לא יצא[14].
- 'זכירת יציאת מצרים' זמנה כל הלילה עד עלות השחר[15]; אבל 'סיפור יציאת מצרים' אינו אלא עד חצות[16].
- 'סיפור' הוא דוקא דרך שאלה ותשובה[17].
- ב'סיפור' צריך לספר כל השתלשלות הדברים ולא די בזכירת היציאה עצמה[17][18].
- ב'סיפור' צריך לספר טעמי המצוות שבאותו הלילה (פסח, מצה ומרור)[17].
החיוב לנשים[עריכה]
עי' ערך *נשים#חיובן בסיפור יציאת מצרים.
לעיון נוסף[עריכה]
- חדש על ה(מ)דף (מגילה כא).
- ↑ מה שלא אמרו שיצא במה שאמר זכר ליציאת מצרים בתפילה או בזכירת יציאת מצרים שבקריאת שמע, עי' לקוטי מהרי"ח שרצה לתרץ משום דאינו יוצא אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, אבל הקשה על זה ממה שמבואר באו"ח סי' תפ"ה שיוצא אף אם אין לו מצה ומרור, ולכן כתב תירוץ אחר (על פי הפרי מגדים באו"ח סי' תע"ט) דקריאת שמע ותפילה יוצאים גם קודם צאת הכוכבים.
- ↑ מעשה נסים (פתיחה) בשם הרי"ף; אבודרהם; פרי חדש (או"ח תעג ו ד"ה ויאמר הא לחמא עניא); ועי' מעשה נסים (שם) שהקשה על זה. ועי' ברכת השיר (ד"ה מעשה בר"א כו') מה שכתב עליו.
- ↑ אבודרהם ומעשה נסים (פתיחה) בשם הרשב"א; ועי' מעשה נסים (שם) שהקשה על זה. ועי' ברכת השיר (ד"ה מעשה בר"א כו') מה שכתב עליו. ועי' עוד שמחת הרגל (בפיסקא ואפילו כלנו חכמים וכו', ד"ה ויתכן) בסגנון אחר קצת: שמצוה זו אין לה גבול וכל דאת מרבה לספר הוא בכלל מצות סיפור יציאת מצרים. וכ"ה בחידושי מהרי"א על התורה (לפסח, ד"ה מצוה עלינו לספר) שלספר ביציאת מצרים לית ליה קצבה דכל מה שהוא מספר הוא רק מעט מזעיר. ועי' דרך אמונה (לרבי מנחם מענדיל רב דק"ק סיהאט, טשערנאוויץ תרט"ז, ענין הגדה ד"ה בהגדת מעשה נסים).
- ↑ מעשה נסים (פתיחה). ועי' ברכת השיר (ד"ה מעשה בר"א כו') מה שכתב עליו.
- ↑ תורת משה לחת"ס על התורה (לפסח, ד"ה עבדים היינו) בשם יש מפרשין, ומה שלפי טעם זה נמצא שמברכים אחר הסיפור (ולא עובר לעשייתו) מפרש החת"ס (שם) על פי ההלכה שמתחילים בגנות (מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו וכו'), והנה כמו שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כמו כן חייב לראות עצמו כאילו הוא היה עובד עבודה זרה ועכשיו קרבו המקום לעבודתו, וממילא כמו שמצינו בטבילת גרים שמברכים לאחר טבילה מפני שקודם טבילה אינו יכול לומר וצונו (עי' פסחים ו:), הכי נמי קודם הסיפור אינו יכול לומר וצונו מפני שעדיין אנו בבחינה כאילו הי' מעובדי עבודה זרה, ולכן מברכים אחר הסיפור בברכת אשר גאלנו.
- ↑ מערכי לב (ערך יציאת מצרים דרוש סד דף קמו.; הובא בשדי חמד כללים מערכת ז כלל יג) שכך מתבאר מדברי הרא"ש בתשובה (כלל כד סי' ב), ושהרב שבח פסח תמה בזה דהא כתיב והגדת לבנך וכיון שחייב להגיד לבנו בודאי צריך שיאמר בפה, והרב מערכי לב תירץ קושיתו זאת והוקשה לו כל שלא אמר ג' דברים אלו לא יצא ידי חובתו וכו', וגם ממ"ש בפסחים (קיז) חכם בנו שואלו אשתו שואלתו הוא שואל את עצמו, דמכל זה מוכח דבעינן הגדה בפה, ורצה לומר דמדאוריתא סגי בהרהור, וכל הני דמוכח מנייהו דבעינן הגדה בפה הוא מדרבנן, ולכן כיון דבעיקר המצוה מדאוריתא לא שייך ברכה לפי שהיא בלב, לא ראו לתקן ברכה על מה שהוסיפו מדרבנן, ושוב חזר בו שהרי כתב הרמב"ם (הל' חמץ פ"ו) מצות עשה לספר בנסים ונפלאות בליל ט"ו ניסן דכתיב זכור את היום הזה, וכן כתב במנין המצות (עשין קנז) וכן כתב הסמ"ג, וכן הביא מהרשב"א (הובאו דבריו בעין יעקב בברכות, סוף פרק א), עיי"ש. ומה שהוקשה לו מההיא דאמר רבן גמליאל כל שלא אמר ג' דברים אלו לא יצא ידי חובתו, כתב עליו בשד"ח שנראה דמשמע ליה להרב דלא יצא ידי חובתו מדאוריתא קאמר, אבל אינו פשוט לומר כן, דעיין בהר"ן (שם) דלאו דלא יצא ידי חובתו כלל קאמר, אלא דלא יצא ידי חובתו כראוי, ודומה לזה הא דתנן (סוכה פרק ב) אם כן היית עושה לא קיימת מצות סוכה מימיך, לאו דוקא דהא אינו אלא מדרבנן גזרה וכו' עי"ש, ומציין עוד לעיין בתוס' יו"ט (סוכה שם) בשם התוס'.
- ↑ מערכי לב (שם; הובא בשדי חמד שם), עיי"ש.
- ↑ שמחת הרגל (בפיסקא ואפילו כלנו חכמים וכו', ד"ה ואפשר).
- ↑ שפת אמת (ויקרא לב א, הובא במעינה של תורה על ההגדה ובאנציקלופדיה תלמודית ערך ברכת המצות כרך ד עמ' תקכה ציון 129).
- ↑ שדי חמד (כללים מערכת ז כלל יג) בשם בשמים ראש (סי' קעג) ובשם הגאון מוהרי"ם בספר נחלי מים (דרוש ט לשבת הגדול דף ל.) בשם הגאון פרי מגדים. ועי' מנחת חינוך (מצוה כא) שכתב שזה אינו, ומציין לשאג"א (ס"י) שהאריך לבאר שאין יוצאין ידי חובה בהרהור, ובשדי חמד (שם) העיר על המנחת חינוך שלא הזכיר דברי תשובת בשמים ראש הנ"ל.
- ↑ מנחת חינוך (מצוה כא), הובא בשדי חמד (שם).
- ↑ שדי חמד (שם) בשם הגאון מוהרי"ם בספר נחלי מים (דרוש ט לשבת הגדול דף ל.) בשם הגאון פרי מגדים.
- ↑ רבינו יונה (ברכות א. מדפי הרי"ף). ועי' שאגת אריה (סי' ח) שחולק.
- ↑ מנחת חינוך (מצוה כא אות ה).
- ↑ שאגת אריה (שם).
- ↑ מנחת חינוך (שם אות ב).
- ↑ 17.0 17.1 17.2 הגר"ח (כך סיפר בנו הגרי"ז, הביאו תלמידו רבי אריה פומרנצ'יק בספרו עמק ברכה, הגדה א, עמוד עו).
- ↑ שדי חמד (שם) בשם הגאון מוהרי"ם בספר נחלי מים (דרוש ט לשבת הגדול דף ל.) בשם הגאון פרי מגדים, ושדחה תירוץ זה דודאי מן התורה יוצא בדיבור בעלמא, ושכן כתב הרשב"א שיוצא בדבור בעלמא, ושהגאון מליסא בס' מעשה נסים דחה דברי הרשב"א.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |