שאגת אריה/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png ח

סימן ח

שאלה הזכרת יציאת מצרים של יום ושל לילה מאימתי תחלת זמנם של כל אחד ואחד ועד מתי נמשך סוף זמנם משל יום ושל לילה:

תשובה נ"ל דשל לילה תחלת זמנו משעת צאת הכוכבים כדקיימא לן בכל דבר הנוהג בלילה דמשעת צאת הכוכבים הוי לילה ולא קודם לכן כדאמרינן בסוף פ"ב דמגילה (דף כ) ויליף לה התם מקראי. והכי נמי כיון דהא דמזכירים יציאת מצרים בלילות ילפינן לה מקרא דכל ימי חייך אלו הימים כל ימי חייך לרבות את הלילות כדדריש לה בן זומא בסוף פרק קמא דברכות במתני' (דף יב) וקיימא לן כוותיה וכמ"ש לקמן סימן י"א אין זמנו עד צאת הכוכבים דהוה ליה לילה ואפילו אם הזכיר בבין השמשות פשוט לי דלא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולהזכיר בלילה וודאי כיון דבין השמשות ספיקא הוא הא קיימא לן ספיקא דאורייתא לחומרא. וכדאמר שמואל בפרק מי שמתו (שם כא.) ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט אמת ויציב דאורייתא הוא מפני הזכרת יציאת מצרים שבו.

ואפילו להני תנאי דמקדמי זמן קריאת שמע של ערבית קודם לצאת הכוכבים כדאמרינן בריש פרק קמא דברכות (ב:), הני מילי קריאת שמע דלא כתיב בה לילה אלא בשכבך כתיב גבה וסבירא להו להני תנאי דבשעוריה דכל חד וחד הוה ליה זמן שכיבה אף על גב דאכתי לא עייל לילה. אבל גבי הזכרה דכתיב כל ימי חייך ימי חייך אלו הימים כל לרבות את הלילות אם כן לא מטי זמן הזכרה עד צאת הכוכבים, דמקמי הכי לאו לילה הוא וזה ברור.

אלא שראיתי לתלמידי רבינו יונה שכתבו בריש ברכות [השלם מקור] דאף על גב דאין אדם יוצא ידי חובתו בקריאת שמע שקורא בבית הכנסת מפלג המנחה ולמעלה וצריך לחזור ולקרות אחר צאת הכוכבים. אם לא ירצה לקרות אלא ב' פרשיות סגי ליה בהכי, דכיון שהזכיר יציאת מצרים בשעה שקרא אותם בבית הכנסת סגי[1]. ועוד כתבו וברכת גאל ישראל נמי אף על פי שהתקינו לאמרה בלילה כנגד יציאת מצרים שהיה בלילה מכל מקום כיון שלא למדנו הזכרת יציאת מצרים בלילה אלא מרבויא דכל ולא כתיב לילה בפירוש לא חיישינן אם אין אנו אומרים אותו בלילה ממש דכיון דלילה הוא לענין תפלת ערבית לילה הוי להזכיר יציאת מצרים עכ"ד.

ודברי תימה הן דמה בכך שלא כתיב לילה בפירוש הרי כיון דכתיב ימי חייך לימים ורבי קרא מיתורא דכל לרבות הלילות הוה ליה כאילו כתיב בקרא בהדיא{{עי' קרן אורה (ברכות ג. אות ח) שבדבר שנלמד בדרשת חז"ל אמרינן ספק דרבנן לקולא, ולפי זה אפשר לומר שלכך לענין הזכרת יציאת מצרים בלילה אמרינן ספק דרבנן לקולא כי היכי דאמרינן לענין תפלה וקרינן אף קודם צאת הכוכבים כתפילה.}}. ומה שכתב כיון דלילה הוא לענין תפילת ערבית לילה הוי להזכיר יציאת מצרים לא דמי דתפלת ערבית שאני דתקנו רבנן כנגד אברים ופדרים וכיון דלרבי יהודה אין זמן הקרבת תמיד של בין הערבים אלא עד פלג המנחה והוא הדין לתפלת מנחה שתיקנו כנגדו אין זמנו לא עד אותו שעה וכיון דכלה זמן מנחה עייל זמן תפלת ערבית כדאמר בפרק תפלת השחר (דף כז) והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, כלומר לא כרבי יהודה דאמר תפלת המנחה עד פלג המנחה ולא כרבנן דאמרי עד הערב, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד אבל הזכרת יציאת מצרים בלילה תליא מילתא, אין זמנה עד צאת הכוכבים דהוי לילה. וכהאי גונא כתב הרא"ש (פ"א ס"א) על דברי ר"ת (ב. ד"ה מאימתי) שרצה לדמות קריאת שמע לתפילת ערבית לרבי יהודה, וכמש"כ למעלה סימן ג' בשמו.

ועק"ל כיון דהזכרת י"מ של לילה הוי מה"ת נהי דלר"י כמו דס"ל דת"ע הוי מפלג המנחה ואילך ה"נ הוי זמן הזכרת י"מ מאותו שעה. מ"מ כיון דלדידן ספיקא הוא אי הלכה כר"י או כרבנן כדאמר' השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר כו' נהי דלענין תפלה דרבנן הקילו ואמרו דעבד כמר עבד ואי צלי דערבית מפל"ה ולמעלה כר"י שפיר דמי אבל הזכרת י"מ דהוי מה"ת בלילה ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא דילמא קי"ל כרבנן.

Finger-pointing-icon-right-to-left.png והא דמקיל ר"ת גבי ק"ש מפל"ה ולמעלה כר"י הא כבר כתבתי שם משום דס"ל דקי"ל כשמואל דאמר ק"ש דרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא. ואין להקשות לדידי דאין זמן הזכרת י"מ עד צה"כ והרי סוף זמנו הוא עד שיעל' עמה"ש וכמ"ש לקמן בס"ד א"כ תקשה לך הא דתנן בספ"ב דמגילה (דף ב) זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כ"ה ואמר בגמ' זה הכלל לאתויי מאי לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע דס"ל דאין זמן אכילת פסחים אלא עד חצות כדתניא התם. ולפ"ז פליג האי סתמא אתלתא סתמי דברפ"ק דברכות בעובדא דבניו של ר"ג שבאו מב"ה דלא קחשיב אכילת פסחים עם דברים שמצותן כל הלילה כדאמרי' התם בפ"ק (דף ט) וכן בסוף מס' פסחים דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים ובפרק איזהו מקומן דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות דמוקי לה בגמרא כראב"ע ה"ל למימר דזה הכלל דדבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה דלאתויי הזכרת י"מ בלילה קא אתי דנוהג כל הלילה. וה"ה דאינו נוהג קודם הלילה מפלג המנחה ולמעלה ושלא כדברי תר"י. וה"נ תקשה למש"כ לקמן דזמן הזכרת י"מ של יום הוי כל היום דא"כ למה מוקי הגמ' התם דזה הכלל דדבר שמצותו ביום כשר כל היו' דלאתויי סילוק בזיכין וסידור בזיכין דכשר כל היום וכר' יוסי דאמר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום ל"ל לאוקמי כיחידאי דהא רבנן פליגי עליה דר"י במס' מנחות (ד' צט) במתני' וברייתא ה"ל לאוקמי דזה הכלל דדבר שמצותו ביום כו' לאתויי הזכרת י"מ קאתי דנוהג כל היום. והא ל"ל דהא דקאמר הגמ' דזה הכלל דיום לאתויי סידור וסילוק בזיכין ודלילה אכילת פסחים קאתי לאו משום דליכא לאתויי מילתא אחרינא דהא וודאי איתא הזכרת י"מ דיום ודלילה וכדאמרן והא דקאמר הגמ' דלאתויי הני קאתי משום דמשמע ליה כל דבר הנוהג ביום וכ"ד הנוהג בלילה משמע דליכא מידי שנוהג ביום שאין מצותו כל היום ושנוהג בלילה שאין מצותו כל הלילה וממילא קם לן מתניתין דלא כרבנן דפליגי עליה דר"י ודלא כראב"ע דאילו לדידהו הא סילוק וסידור בזיכין לרבנן שמצותו ביום ואינו כשר כל היום ואכילת פסחים שנוהג בלילה ואינו כשר כל הלילה לראב"ע דא"א לומר כן חדא לאתויי דקאמר הגמר' לא א"ש לפי"ז. ועוד דע"כ לאו כללא הוא דדבר שמצותו ביום כשר כל היום דהא איכא ק"ש של יום שמצותו ביום ואין כשר כל היום אלא לת"ק עד הנץ החמה ולר"י עד ג' שעות ותו לא כדתנן בפ"ק דברכות ועוד איכא תמיד של שחר שנוהג ביום ואין מצותו כל היום אלא עד ד' שעות לר"י ועד חצות לרבנן כדתנן ר"פ תפלת השחר (ד' כו) וכן תמיד של בין הערבים שנוהג ביום ואין מצותו כל היום אלא מכי ינטו צללי ערב ולמעלה כדאמרי' ר"פ תמיד נשחט (ד' נח). אלא וודאי אין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ כדאמר בפ"ק דקדושין (ד' לד) וברפ"ג דעירובין (ד' כז) וא"כ תקשה אמאי ל"ק דזה הכלל דיום ודלילה לאתויי הזכרת י"מ קאתי וכדאמרן. וי"ל דה"ט דל"ק דלאתויי הזכרת י"מ קאתי דמשמע ליה להגמרא דרבויי דזה הכלל איזה רבותא קמ"ל דנוהג כל היום וכל הלילה ואילו אמר דלרבויי הזכרת י"מ קאתי מילתא דפשיטא היא ולא הוי קמ"ל מידי דכיון דכתיב יום סתמא בקרא גבי הזכרה כל ימי חייך פשיטא דנוהג כל היום. וה"נ כיון דמרבינן מרבויי דכל לילות מילתא דפשיטא הוא דנוהג כל הלילה דמהיכא תיתי לומר דבקצתן נוהג ובקצתן אינו נוהג. הילכך הדבר ברור שחייב אדם להזכיר י"מ בלילה וודאי ואפי' אם הזכיר בין השמשות לא יצא י"ח דבין השמשות ספיקא הוא וקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וכדכתיבנא:



שולי הגליון


  1. וכן מבואר לכאורה ממה שכתב רש"י (ב. ד"ה עד) שבקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא, והיינו שאם קרא בבית הכנסת קודם צאת הכוכבים אינו צריך לשוב ולקרות אלא פרשה ראשונה. ועי' לעיל (סימן ג) שביאר דעת רש"י שמפלג המנחה עד שעת צאת הכוכבים ספק לילה הוא מחמת פלוגתת רבי יהודה ורבנן ולכן סבירא ליה לרש"י שאינו צריך לשוב ולקרות אלא פרשה ראשונה לחוד שהיא מדאורייתא, ולדבריו כאן תמוה שהרי צריך לשוב ולקרות אף פרשת ויאמר משום זכירת יציאת מצרים
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף