תוספות יום טוב/סוכה/ב

תוספות יום טוב ‏ סוכה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הישן. עיין מ"ש בס"ד במשנה ו' דפ"ק:

תחת המטה. כתב הר"ב ובלבד שתהא המטה גבוה י' טפחים דאז היא חשובה אהל. פירוש לבטל אהל הסוכה שעליה. אע"פ שיש לה גג טפח צריך ג"כ שתהיה גבוה עשרה וכמ"ש במשנה ג' בפ"ק. אע"ג דלענין שאר דברים אהל טפח מקרי אהל. וכדלעיל משנה (ט') [‏ח'] וי"א. וכעין זה פי' הר"ן לפי דרכו:

אמר רבי יהודה נוהגין היינו כו'. פירש הר"ב דקסבר לא אתי אהל עראי [דמטה דמסלקין אותה ממקום למקום רש"י פרק קמא דף י"א] ומבטל אהל קבע דר"י לטעמיה אזיל דסבירא ליה בריש פ"ק דסוכה דירת קבע בעינן. גמרא. וצ"ע דלא פליג רבי יהודה בקינוף, דמשנה ג' דפ"ק. ובגמרא [שם] איתא דר"י ס"ל בכילת חתנים דמותר לישן בה אע"פ שיש לה גג, ואע"פ שגבוה עשרה, מהך טעמא דהכא, דלא אתי כו'. ואע"ג דאיכא נמי התם לעיל מההוא דקינוף מיקרי קביעה לגבי כילה. מיהו לגבי סוכה ודאי דלא מיקרי קביעה °דלא עדיף ממטה דמיטלטלת והכי נמי קינופים:

שעבדים פטורים מן הסוכה. מ"ש הר"ב וכל מצוה שאשה חייבת בה כו'. כלומר וכל מצוה שאין נשים כו' וזהו שסיים רש"י כדאמרינן בחגיגה דהתם סיומא דמימרא הכי הוה. ועיין מ"ג פ"ג דברכות:

ב

הסומך סוכתו בכרעי וכו'. פי' רש"י מטה שלימה. וכתב הר"ן פירש רש"י שהסוכה סמוכה על כרעי המטה וכשהמטה מיטלטלת הסוכה מוטלטלת עמה ע"כ. ונראין דבריו כפירוש הב"י בטור סימן תר"ל דמיירי במטה שמוקפת קרשים שראשן אחד קבוע בארץ. וראשן עולה למעלה מהמטה י' טפחים. והמטה היא חבלים או קרשים קבועים במחיצות אלו ומפני כן נקראו אותן קרשים שהן המחיצות כרעי המטה ע"כ. ומיהו א"צ שיהו שם חבלים וקרשים לקרקע הסוכה והיינו מטה עצמו. אלא שקרקע הסוכה הוא קרקע עולם. וז"ש רש"י מטה שלימה ר"ל שכל הכרעים מחוברים יחד אבל אין כאן חבלים וקרשים מתחת. ובהכי מחלק הר"ן בין מתניתין דהכא למתניתין דלקמן בראש העגלה. וכתב דהתם לד"ה שנויה. דהתם קרקע הסוכה נשאר לעולם אחד בעצמו משא"כ הכא שקרקע הסוכה משתנה לפי שהוא קרקע עולם ואינו ע"ג המטה ע"כ. אבל לפי שהרמב"ם לא העתיק משנה זו בחבורו נראה ודאי לפי שסובר שהיא בכלל ההיא מתני' דלקמן שהעתיקה. לפי שיש בה עוד חלוקי דינים אחרים. וא"כ ליתא להא דהר"ן, דאי התם דברי הכל היא א"כ מתניתין דהכא לא תשמע מינה. ופירוש התוספת והרא"ש ודאי אינו עולה לדברי הרמב"ם והר"ב. שהרי להרא"ש רבי יהודה לפרושי אתא ולא לאפלוגי. אלא נאמר דמפרשי מתניתין דהמטה היא קרקע הסוכה כמו עגלה ממש ואי נמי אינה קרקע הסוכה כמו שאמר הר"ן, אפ"ה אין חילוק בכך בין הכא לעגלה שהיא עצמה קרקע הסוכה. וא"נ י"ל שהר"ב מפרש למתניתין כפי' הר"ן בשם הראב"ד, דפי' שלא קבע הסוכה על המטה, אלא סמכה עליה ואם המטה זזה הרי הסוכה נופלת ע"כ:

המדובללת. פירש הר"ב שלא השכיב כו'. ופירש בגמרא, מאי מדובללת מבולבלת. ומ"ש הר"ב שחמתה מרובה וכו', ואשמועינן מתניתין דאמרינן רואין כו' [*ובתנאים שאכתוב במשנה ה' פי"ב דאהלות] והקשה בטור סימן תרל"א שאי אפשר להכשיר סוכה שחמתה מרובה מצלתה שהרי קנים שאין ביניהם ג' חשובין כסתום ואפ"ה לא חשיבי להכשיר בסכך אם לא שנאמר כיון שיש כאן צל מרובה כשהשמש עומד באמצע השמים רק כשנוטה לצדדין אז החמה מרובה, קרינן ביה שפיר צלתה מרובה מחמתה, וכן דעת ר"י [בתוספות] ע"כ:

ושצלתה מרובה מחמתה. הא כי הדדי פסולה. דהכא אמלמעלה קאי וריש פרק קמא (מ"א) אדלמטה כדמפרש בגמרא ועיין לעיל בפי' הר"ב, ועוד שם במשנה ח' מה שכתבתי בס"ד:

המעובה. עיין משנה ח' בפ"ק מ"ש שם בס"ד:

ג

בראש הספינה. כתב הר"ב דדירה קרינא ביה. לשון רש"י. דדירת עראי סגי ביה:

בראש האילן. פירש הר"ב תיקן מושבו בראשו ונמצא כשהולך בסוכה משתמש באילן. תוס' סוף מסכת שבת:

ואין עולין לה ביו"ט. פירש הר"ב דגזור רבנן דאין עולין באילן וכן על גבי בהמה במשנה ב' פ"ה דביצה ע"ש:

זה הכלל כו'. לאתויי שאם אותן דפנות שהן בידי אדם אינן סמוכות כגון שעומדות מזרח ומערב, או צפון ודרום, ויכול לסמוך סככה באותן דפנות עד שאם ינטל האילן, הסוכה יכולה לעמוד עולין לה ביו"ט. הר"ן:

ד

העושה סוכתו בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש"י:

והאילנות דפנות לה. כתב הר"ב והוא שהאילנות עבים ר"ל עיקר האילן עצמו. וז"ש וצריך נמי למלאות בין הענפים כו' ועיין במשנה ח' פ"י דערובין. ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ"ל:

שלוחי מצוה פטורין. כתב הר"ב אף בשעת חנייתו וכפירש"י וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורבי משה איסרליס בהג"ה סימן ל"ח כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת. אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן. וזה כדעת הר"ן:

חולין ומשמשיהן פטורין. ומ"ש הר"ב הולכי דרכים ה"פ אם הולכים ביום פטורים ביום. וחייבים בלילה. ואם הולכים בלילה פטורין בלילה וחייבים ביום. והא קמ"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א"צ למנוע מפני זה. ב"י סימן תר"מ בשם א"ח ומ"ש תשבו כעין תדורו גמ' וטעמא נ"ל דדריש דהל"ל [בסוכות] תהיו אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו:

אוכלין ושותין עראי כו'. עיין משנה ו' דפרק קמא:

ה

מעשה והביאו לו לריב"ז לטעום וכו'. גמרא מעשה לסתור. חסורי מחסרא והכי קתני. אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית בה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לו לריב"ז וכו':

וכשנתנו לו לרבי צדוק כו'. כתב הר"ן קתני מעשה ברבי צדוק שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה תלמיד חכם שלא להחמיר על עצמו בכך, רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות ע"כ:

אוכל. פי' רש"י מאכל ע"כ. ונמצא במקרא ויתן אוכל בערים. דיוסף:

נטלו במפה. פירש הר"ב משום נ"י. דרבי צדוק כהן הוה כדמוכח פרק מי שמתו. והיה אוכל על טהרת תרומה. וידים שניות הן ופוסלות את התרומה. שזהו אחד מי"ח דבר דפ"ק דשבת (מ"ד). דאפילו פחות מכביצה מקבל טומאה, כדמוכח בפ"ב דטהרות (מ"א). וכביצה לא משתרי במפה, דחיישינן דלמא נגע כדמסיק בפרק כל הבשר. כ"כ התוס'. ועיין רפ"ב דטהרות מ"ש שם בס"ד (ד"ה אין בו):

ולא בירך אחריו. פי' רש"י דדריש כרבי יהודה [דמשנה ב' פרק ז' דברכות] אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה, שהרי נהנה, ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. ע"כ:

ו

רבי אליעזר אומר י"ד סעודות וכו'. מפרש טעמא בגמ', דאמר קרא (ויקרא כ"ג מ"ב) בסכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה, אחת ביום, ואחת בלילה. ורבנן אמרי כדירה. מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אף סוכה [נמי] אי בעי אכיל, ואי בעי לא אכיל. וז"ש הר"ב רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו. כ"כ רש"י. ור"ל מדין סוכה אין נזקקין לו אבל ודאי דאסור להתענות ביו"ט. גם בחול המועד. ובשבת חייב בג' סעודות. ועוד כתב הרא"ש [בברכות פ"ז] דביו"ט חייב בפת. אלא שאם ירדו גשמים פטור [מסוכה] ואהא קתני חוץ מלילי יו"ט כו':

חוץ מלילי יו"ט הראשון. כתב הר"ב מה אכילת מצה לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בפרק ערבי פסחים. דכתיב (דברים ט"ז ח') ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. מה שביעי רשות שהרי היה בכלל שבעת ימים תאכל מצות. ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצה האמור בו רשות. ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו [יצא]. רש"י. ומיהו לילה הראשון כתיב (שמות י"ב י"ח) בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. גמ'. ודקדוק לילי, כתבתי במשנה ג' פרק ח' דתרומות:

מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים בלילי יו"ט האחרון. ופריך בגמ' והאמר חייב לאכול בסוכה וכיון דביום האחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא. ומשנינן חזר בו רבי אליעזר ופרש"י אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה. חוץ מלילי יו"ט הראשון. ובהא מיהא פליג עלייהו. דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון. אף ביו"ט האחרון [כדתנן במשנה ו' פ"ק דחגיגה] ע"כ. והתוספות הקשו דא"כ יליף לה נמי מפסח כמו רבנן ולא מצינו ללילה הראשון דפסח יש לה תשלומין. ופירשו דחזר בו ממה שהיה מצריך סוכה. ולעולם י"ד סעודות בעי ע"כ. וצ"ל דה"ק אפי' ליל יו"ט הראשון ישלים וכ"ש שאר הסעודות:

על זה נאמר מעוות וגו'. עיין משנה ז' פ"ק דחגיגה:

ז

מי שהיה ראשו ורובו כו'. [*דרך סעודתם בהסיבה היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם ואין אוכלים זקופים ויושבים כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו כו'. לשון רש"י רפ"ק דף ב' ע"ב]:

בית שמאי פוסלין. כתב הר"ב והלכה כב"ש. בין בסוכה גדולה וכו'. דהכי אסיקנא בגמרא. בפ"ק דף ג' ע"א. דמדתנן מי שהיה ולא קתני שאין מחזיק ש"מ דבגדולה מיירי. וקשיא פוסלים ומכשירין. יצא ולא יצא מיבעי ליה. אלא בתרתי פליגי וחסורי מחסרא וה"ק מי שהיה ראשו ורובו וכו'. ב"ש אומרים לא יצא. וב"ה אומרים יצא. ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו ב"ש פוסלים. וב"ה מכשירים. ואתמר התם. אמר רב שמואל בר יצחק. הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו. וכתב הרי"ף (יג. מדה"ר) כיון דתרוויהו בחד טעמא נינהו °הלכה כב"ש בתרווייהו:

משם ראיה. פירש"י בתמיה ע"כ. ואפשר לפרש בניחותא. ומאף הם א"ל הביאו ראיה דומיא דמשם ראייה דסוף פרק ח' דשבת. ומיהו התם נמי איכא לפרושי בתמיהה:

לא קיימת מצות סוכה מימיך. ואע"ג דאינה אלא גזירה שמא ימשך כו', כמ"ש הר"ב, אפ"ה אמרו לו, שלא קיים אפילו דאורייתא. כ"כ התוספות [*בפרק קמא דף ג' ע"א בסד"ה דאמר לך מני כו'] אבל הר"ן פירש שלא קיימת מצות סוכה כראוי וכמצות חכמים וכבר כתבתי זה בשמו במשנה ה' פרק בתרא דפסחים:

ח

נשים. כתב הר"ב דאמר קרא (ויקרא כג מב) כל האזרח בישראל להוציא הנשים. בגמרא. ופירש"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים. וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים ע"כ. ומ"ש הר"ב דאע"ג דחייבות כו' כלומר ובמשנה ו' ילפינן לסוכה בגזרה שוה ממצה. דאי לאו הכי, קרא למה לי, דתיפוק ליה דנשים פטורות, משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכו':

ועבדים. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דברכות:

קטן שאינו צריך לאמו. בגמרא. מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים. [*ומ"ש הר"ב ודוקא שקורא ושונה. ואינו שותק עד שתבא אמו אליו כו' אבל קורא פעם אחת ושותק כו'. קשיין דיוקין אהדדי. דמרישא משמע אפילו קורא כמה פעמים כל ששותק אח"כ א"צ לאמו מקרי. ומסיפא משמע דוקא כשאינו קורא אלא פעם אחת ושותק לא מקרי צריך לאמו. אבל אם קרא שני פעמים, אע"פ ששותק מקרי צריך לאמו. ולשון רש"י כל שנעור ואינו קורא אימא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו. אבל קורא שותק לאו צריך לאמו הוא. ע"כ]:

מעשה וכו'. גמרא. מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה. חסורי מחסרא וה"ק. ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו וכו'. ופי' הר"ן דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפי' קטן הצריך לאמו. כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחנוך סוכה, כל שהוא צריך לה:

ט

עושה סוכתו קבע. כתב הר"ב שאם יש לו כלים כו'. בברייתא ומסיים נמי אוכל ושותה ומטייל בתוכה. ומסיים הרמב"ם, וישים ביתו כמו בית השמוש, וסוכה כמו בית הדירה. ולשון מעלן שכתב הר"ב עיין במשנה ח' פ"ד:

מאימתי מותר לפנות. כתב הר"ן דכיון שהתחיל לאכול אינו מותר לפנות, אלא משתסרח המקפה כדי שלא יראה כמבעט בסוכתו ויוצא. אבל אם לא הכניס וכנס בו כל שמצטער מחמת גשמים פטור כי היכי דשרי מצטער משום ריח רע וכו' [שפי' הר"ב במשנה ד'] זהו דעתי. אבל למעשה איני סומך על סברתי אחר שאין זה ראיה ברורה ע"כ:

משתסרח. פי' הר"ב משתקלקל. וכ"כ הרמב"ם סריחה בלשונם הוא כמו הפסד ע"כ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע. ונ"ל שהיא מלה ארמית כדמתרגמי' אשר העוה עבדך שמואל ב' י"ט [כ'] די סרח עבדך. ואנכי העותי שם כ"ד (יז) ואנא סרחית:

משתסרח המקפה. מ"ש הר"ב מקפה של גריסין הכי תני בגמרא. ומ"ש אם ירדו גשמים עד שאילו היה לפניו כו', כ"כ הטור [בסי' תרל"ט] בשם הסמ"ג והשיב עליו דלא משמע כן מדלא אמר כדי שתסרח המקפה. אלא משתסרח. משמע שתסרח ממש. ע"כ. וכתב הב"י לאו דיוקא הוא דהיאך אפשר דלא יהבא מתניתין שיעורא היכא דליכא מקפה. הלכך ע"כ לומר דמכדי שתסרח המקפה שמעינן לה ע"כ. [*ובני מהרר"א הראה לי דלהטור והב"י אשתמטיתינהו ירושלמי אמתניתין. לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח וממנו הוא שיצא לו להסמ"ג]:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---