בשמים ראש/קעג
|
< הקודם · הבא > |
ומה ששאלת; לרב אחא בר יעקב ורב יוסף ורב ששת דאמרי הגדה בזמן הזה דרבנן; אטו הזכרת יציאת מצרים דרבנן; והלא כל המצוות כולן תלוין ביציאת מצרים? ואף אי מצה איתקש לפסח יציאת מצרים דכתיב בה למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, מנא להו, ואם מצות הזכרה של כל יום דאורייתא, מאי שנא ההגדה דלא. ועוד הא אין שיעור להגדה, כדאמר רב נחמן לדרו עבדי', והרי קיי"ל דכל יום חייב ביציאת מצרים, ואמת ויציב דאורייתא, ובמה נשתנה ליל התקדש חג[1]:
תשובה וודאי דאין לה שיעור, עם כל זאת צריך לומר דברי שבח איש כפי כחו והראי' מדרו עבדא דר' נחמן אינו כלום, שכבר פירשוהו דהכי קאמר ליה שיכול להתחיל בשבח דכבר תירץ המה נשתנה וצריך לשבח ולומר הלל בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניו, נוסף על המלות המועטות שאמר בתפלה, ולדעתי יציאת מצרים של כל הימים מדאורייתא סגי לה בלב, מדאצטריך גבי זכירת עמלק אל תשכח לשכחת לב, וזכירה בפה, מכלל דבעלמא זכירה בלב והרהור כדבור, אבל בליל פסח כתיב והגדת בפה[2], ואהא קאמרי הני רבנן דסברי דמצה דרבנן היא, והכתוב תלאו במצה, לא אמרתי אלא בזמן שיש מצה ומרור מונחים לפניך:
עי' רמב"ם (פ"ז מהל' מצה דין ה'), והשואל ורבינו סבורים דאין זה לעכב, ומפרש' להו כדפריש הטור בשם רבינו יחיאל א"ח סי' קפ"ז האי דלא אמר ברית ותורה. ואפי' אי עכובא, אינו אלא מטבע דרבנן, ומדאורייתא אין בו שיעור וודאי. ועי' עוד בלשון רבינו דכלל הלל תחת המצוה. וברמב"ם ורמב"ן בשורש ראשון למנין המצוות בעני' הלל ויקשה, למאן דמנה יציאת מצרים בליל פסח, והלל בפרט ובהלל יוצא, ובמקום אחר השבנו על הרמב"ן במה ששאל מגמרא דברכות, דאפשר דאם כל זה הלל דחנוכה דאורייתא, ובספר יריאים קך"ה מבואר דהלל דכולהו ימים טובים דאורייתא. ובמקום אחר תמהתי על מוני המצוות הרמב"ם וסמ"ג ורמב"ן, שלא מנו זכירת יציאת מצרים בכל יום, ומצאתיו אח"כ בזוהר הרקיע ועי' בדברי רבינו פה מה שאמר דאין לו שיעור דסגי ליה בלב, ובדברי הירושלמי פ' היה קורא על שאלת רב לרבי חי' לא סגי דלא יטיף מלה ובקושי' שבסי' הקודם, אבל בגמרתינו לא משמע כן. ובפרק השג יד הרחבנו הדבור בהך דמגילה וכאן סגי בדברים שבלב:
- ↑ בעיקר הנדון בהבדל חובת סיפור יציאת מצרים דליל התקדש חג ממצות זכירת יציאת מצרים שבכל לילה, עמדו רבים, וראו המצוין בזה בספר המפתח על הרמב"ם (פרנקל) פ"ז מהל' חמץ ומצה ה"א ד"ה מאי שנא.
- ↑ עי' מה שציינו בענין זה דבעינן דוקא דבור בפה בזכירת יציאת מצרים של ליל פסח, בספר המפתח על הרמב"ם (פרנקל) פ"ז מהל' חמץ ומצה ה"א ד"ה בעינן דוקא דיבור בפה, אחר הביאם דברי הבשמים ראש כאן.