ערך/אליהו הנביא

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אליהו הנביא

ביאתו לבשר הגאולה

בכרתי ופלתי (סוף סימן קי, סוף קונטרס בית הספק) כתב בדעת הרמב"ם (מלכים פי"ב ה"ב) דידוע מ"ש חז"ל (סנהדרין צח:) על הפסוק (ישעיה ס כב) בעתה אחישנה, ודרשו "זכו אחישנה לא זכו בעתה", וסובר הרמב"ם: ודאי סדר ותנאי ביאת משיח הוא שאליהו בא לבשר ביאתו רק ה"מ אם נעשה בעתה אבל אם זכו שימהר ויחיש גאולה "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" לשנות הסדר, ואז יחיש הפדות והגאולה למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת אליהו ז"ל.

דרך פעולתו

במסכת (עדיות פ"ח מ"ז) אמר רבי יהושע: מקבל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרחקין בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק. רבי שמעון אומר להשוות המחלוקת. וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' (מלאכי ג, כג). והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (שם כד).

זמן הגעתו

בערב שבת כתוב בגמרא (עירובין מ"ג:) כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח.
אם בא בשבת. עי' להלן 'הזכרתו במוצאי שבת טעם המנהג'. ובסידור בית יעקב (דף רא.) כתב שהאותיות הנעלמות ב'שבת' כלומר השלמת שם האותיות 'שין' - 'ין' וכו', עולה עולה בגימטריא משיח בן דוד, כיון שבשבת הוא נעלם ואחר שבת מתגלה. והובאה גימטריא זו במגלה עמוקות (פ' ואתחנן אופן רנב) ובעונג שבת (אות פא).

הזכרתו במוצאי שבת

מקור

אור זרוע (הלכות מוצאי שבת סימן צה ד"ה בפרק אילו) הביא תשובת הגאונים לומר הבדלות ופיוטים שנתפייטו מאליהו במוצאי שבת. וכ"כ בספר המנהיג (הלכות שבת אות עא), מחזור ויטרי (סימן רג), אורחות חיים (הלכות הבדלה סימן כז), אבודרהם (סדר מוצאי שבת), צדה לדרך (מאמר רביעי, כלל ראשון, פרק שביעי), טור ושו"ע (או"ח סימן רצה).

טעם המנהג

א. אחר שלא יכול לבוא בערבי שבתות ושבתות מבקשים שיבוא במוצאי שבת - המנהיג (הלכות שבת אות עא), טור (שם), רמ"א (שם), הלבוש (שם ס"א) בשם ערך מילין. אך בדרישה (שם סק"ב) דחה שבשבת שאין טורח הכנה יכול לבוא, וביאר שבשבת אפשר שאינו יכול לבוא אם יש תחומין למעלה מעשרה. ובסדר היום (סדר ערבית של מוצאי שבת) הביא טעם זה וכתב שאף בשבת לפי שהעם בנחת ואין לבלבלם אין בן דוד בא. ובעולת שבת ^{[השלם מקור]} תירץ שאף שיכול לבוא בשבת אין מתפללים על כך.

ב. שבזכות השבת יגאלו ישראל - המנהיג (הלכות שבת אות עא), אורחות חיים (הלכות הבדלה סימן כז), אבודרהם (סדר מוצאי שבת ד"ה אליהו).

ג. שבמוצאי שבת נחרב הבית וראוי גם לנחמה - שו"ת בית ארזים (ח"ג הלכות שבת סימן רצו אות כא).

ד. מי שנתכפרו עוונותיו בגיהנום או צדיק שעשה מקצת חטאים מקבלם עליו אליהו הנביא שלא ישוב לגיהנום - שכחת לקט (ע' אליהו ואלישע) בשם הרוקח בספר סודי רזיא. כעי"ז כ' החיד"א (מחזיק ברכה או"ח סימן תרא סק"א) בשם תלמידי ר"י החסיד שקיבלו מרבם, שסובל דין הצדיקים שהיו צריכים לצאת מגיהנום בא' מימות השבוע.

ה. שאליהו יושב וכותב זכויותיהם של שומרי שבת - מהרי"ל (סוף הלכות שבת)^{[השלם מקור]} בשם ר"ש מנוישטאט. ובספר ברכת המזון וזמירות ופירושיהם מרבי יחיאל מיכל מוראפשטיק, כתב שמתפללים אנו שיכתוב זכויותינו לטובה כיון ששמרנו שבת כהלכתה, ובכף החיים (פלאג'י, סימן לא אות כב) כתב שמחזיקים לו טובה על שכותב זכויותיהם של שומרי שבת [עי' טעמים נוספים ספר מחמדי שבת (פרק כא)].

מלאך הברית

אליהו הנביא מכונה גם 'מלאך הברית', ועליו נאמר (מלאכי ג א) 'הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות'.

מצאנו כמה טעמים לכינוי זה:

א. הגעתו בכל ברית מילה

בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ט) מובא שאחר שברח אליהו הנביא למערה בהר חורב אמר 'קנא קנאתי לה' אלקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל' וגו' (מלכים א' יט י), וכוונתו היתה למצוות ברית מילה שהמלכות אפרים מנעה באותו שעה מישראל למול את בניהם. ועל כך השיב לו ה': לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות שנאמר פנחס בן אלעזר וגו' וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך.

כעין זה מובא גם בזוהר הקודש (ח"א דף צג.) 'תא חזי בקדמיתא כתיב מה לך פה אליהו וגו', וכתיב קנא קנאתי לה' וגו' כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'. אמר ליה חייך בכל אתר תזדמן ופמא דאסהיד האי יסהיד דישראל קיימין האי קיימא'.

וב'שלמונית' לברית מילה ייסד הפייטן: 'יען קנא גלעדי בקנאתך, ושנית על עזבו תורתך, כסאו לעדות מוכן לעדתך, זאת אות הברית. ערוכים הכסאות שלשה ימים, למשמרת לאות רמז לתמימים'.

ב. על שם הכתוב 'הנני נותן לו את בריתי שלום'

באלשיך (מלאכי א ג) הוסיף טעם נוסף לכינוי זה, לפי שעליו אמר הכתוב (במדבר כה יב) 'לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום'.

כסא של אליהו

עוד נאמר בפרקי דרבי אליעזר (שם): מכאן התקינו חכמים שיהו עושין מושב כבוד למלאכך הברית, שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו'.

להניח הילד על הכסא

באורחות חיים (הל' מילה) מובא בשם רב נסים גאון: הגידו לי זקנים שבדור שביום שהכניסני לברית מרנא אבא אלוף ז"ל כשנכנס לבית הכנסא ואני בידו ישב שעה אחת על אותו כסא המוכן ואחר כך עמד והושיבני על הכסא האחר של מילה. ואחר שיצא שאלו אותו מה טעם כי לא ראינו מעולם מי שעשה כך, ואמר להם קבלתי מן הזקנים הקדמונים שזה הכסא מוכן לאליהו והוא מלאך הברית וישבתי עליו עם הילד אולי יברכהו לי ומצא חכמה בברכתו.

לומר בפה זה כסאו של אליהו

בספר תולעת יעקב (סוד המילה) מביא בשם 'מדרשו של רשב"י' שכל זמן שאין אומרים 'זה כסאו של אליהו זכור לטוב' אין אליהו בא לברית המילה.

כמה זמן יהיה מונח הכסא

בספר מטה משה (עמוד גמילות חסדים, ח"ז בעניני מילה פ"ד) הביא שיש שנהגו להניח את הכסא במקום המילה שלשה ימים לאחר ברית המילה, וכן ייסד הפייטן 'ערוכים הכסאות שלשה ימים'.

הגדרתו כאדם או מלאך

בשו"ת תורה לשמה (סימן שפ) דן אם אליהו הנביא כשיורד לעולם הזה ומתלבש בגוף ולומד עם החכמים והולך ובא עמהם כשאר האדם אם יש לו דין נביא או מלאך, והנפקא מינה לענין חיוב להתפלל ושאר מצוות ואם מצטרף למנין קדיש וקדושה. והוכיח מדברי הגמרא בפסחים (פא:) בברייתא לענין טומאת התהום, איזהו טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם, הכיר בה אחד בסוף העולם אין זה טומאת התהום. וכן פסק הרמב"ם (נזירות פ"ו הי"ח). והרי אליהו הנביא מכיר בה ואם נאמר שנחשב כבן אדם אם כן בהיותו בעולם הזה ליכא טומאת התהום וע"כ שגם בהיותו מלובש בעולם הזה יש לו דין מלאך ולכן אין ידיעתו והכרתו מעכבת.

בירור על ידי אליהו בחלות מסופקת

עי' חדש על ה(מ)דף (קידושין נא).

לעיון נוסף

• חדש על ה(מ)דף (סוכה ה).

ערכים קשורים

*נביא *נבואה

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף