אבודרהם/מוצאי שבת
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נהגו לומר במוצאי שבת קודם התפלה שירות שבתלים. ואומר הטעם במדרש משל לכלה ומלכה שמלוין אותה בשירות ותושבחות ושבת מלכה וכלה כדאמרי' בפרק כל כתבי הקדש בא ונצא לקראת שבת מלכתא בואי כלה בואי כלה ואנו מלוין כך השבת בשירות ותשבחות. ודכותה אמרינן בבראשית רבה ויכל אלקים ביום השביעי אמר הב"ה בואו ואמרו שירה פנים חדשות באו לכאן כלומ' בהכנסת הכלה שבאה מחדש. וסימן לשירות שבתלים אאשאלה בלא רמיזהה ובלבד שיהיו אלף ראשונה של אשאלה וה"א של רמיזה כפולות.
גרסינן בפרק תפלת השחר ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת, טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה שנייה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו, למימרא דכיון דלא הבדיל בקמיתא כמאן דלא צלי דמי ורמינהי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השני' מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא. וכתב ה"ר האיי אע"ג דנשארה בקושיא כיון דלא קאמא תיובתא לא משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא דכיון דהבדיל בשנייה גלי דעתיה דכיוון בראשונה לשם תשלומין ושנייה משום חובתו ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שנית. וכת' הרא"ש אם לא הבדיל באחת מהן או שהבדיל בשתיהן אין מחזירין אותו דאין כאן גלוי דעת דראשונה לתשלומין וכן משמע מדפריך למימרא דכיון דלא אבדיל בקמיתא כמאן דלא צלי דמי יצא ידי שתיהן ואע"ף שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה ראשונה עלתה לו לשם חובה ושנייה לשם תשלומין ע"כ. וזה שאמרו שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויוצא בה בשל שבת מפני שגם בשבת ראוי להתפלל י"ח אלא מפני הטורח תקנו ז' ברכות הילכך כשלא התפלל במנחה שבע ברכות יצא באותם י"ח ברכות שמתפלל במוצאי שבת דאינון נמי שייכי לשבת.
מי שטעה והתפלל בשבת במנחה י"ח ברכות ולא הזכיר של שבת אם נזכר מבעוד יום צריך להתפלל ז' ברכות מפני שלא יצא באותה תפלה. ואם לא נזכר מבעוד יום י"א שאינו חוזר ומתפלל למוצאי שבת מפני שכבר התפלל י"ח ברכו'. וי"א כיון שלא יצא ידי חובתו בזאת התפלה הוה ליה כאלו לא התפלל וצריך להתפלל ב' למוצאי שבת אע"ף שאינו מזכיר של שבת. וכת' הר"י לצאת מן הספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה. ואין צריך לחדש בה דבר שכיון שמתפלל אותה על דרך הספק אין לך חדוש גדול מזה כמו שאמרנו בתחלת הספר הזה.
תפלת ערבית של מוצאי שבת[עריכה]
מה שמאחרין התפלה כדי להוסיף מחול על הקדש דא"ר יוסי יהא חלקי עם מוציאי שבת בצפרי שהיתה יושבת בהר והיה נראה להם יום גדול עד צאת הככבים ולכך היו מאחרין במוצאי שבת. ומ"מ זמן יציאת השבת להיות מותר במלאכה הוא ג' חלקי מיל אחר שקיעת החמה. למי שהוא אנוס ויכול להתפלל מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על הנר אבל במלאכה אסור עד הלילה. כתב הראב"ד יש מתמיהין איך יאמר המבדיל בין קדש לחול ועדיין הוא שבת ואני תמה על המתמיהין ומאי שנא על הכוס מתפלה וכי מעידין אנו על השבת שהוא חול ועד החול שהוא שבת אבל שבח הוא לבורא ית' שצוה על השבת וקדשו והבדיל בינו ובין החול. וכן כתב הר' יצחק בן גיאת שהרבה מן הגאונים הראשונים טעו בדבר זה ורצו לומר שאין אומ' קדוש והבדלה מבעוד יום עד שתחשך.
וקורי' ק"ש בברכותיה ואומ' ש"צ קדיש עד לעילא. ומתפללין ג' ראשונות אחר כך ומתחיל אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. ואומר אתה אמרת להבדיל בין קדש לחול שנא' ולהבדיל בין הקדש ובין החול. ובין אור לחשך שנא' ויבדל אלקים בין האור ובין החשך והאור נברא במוצאי שבת. ובין ישראל לעמים שנא' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וכתי' בשבת כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם הרי בשבת ישראל נבדלין מן האומות ומקודשין. הרי אלו שלש הבדלות דשיכי למוצאי שבת והינו דאמרינן בפרק ערבי פסחים הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף על שבע. אבל ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אינו מן המנין אלא מתוך שצריך לאמרו בהבדלה על הכוס כדי לומר מעין חתימה סמוך לחתימה גם בתפלה לא תקנו להסירו. כשם שהבדלתנו ה' אלקינו מעמי הארצות על שם ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וממשפחות האדמה על שם נהיה כגוים וכמשפחות האדמה. כן פדנו והצילנו מאדם רע על שם חלצני ה' מאדם רע. ומשטן רע על שם והשטן עומד על ימינו לשטנו. ומפגע רע על שם ואין פגע רע. ומכל שעות הרעות המתרגשות לבא בעולם על שם מרגשת פועלי און. ואומר וחננו מאתך דעה ובינה והשכל בא"י חונן הדעת. ומסיים התפלה.
והטעם שתקנו ההבדלה בחונן הדעת לפי שאין אדם מגיע לדעת בין קדש לחול ואור לחשך אלא אחר חכמה גדולה ויגיעה רבה. ועוד כשם שאין לו לאדם לעשות מלאכה במוצאי שבת קודם שיבדיל כך אין לו לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ולכך קבעו ההבדלה בברכת חונן הדעת שהיא ראש לכל הצרכים. והכי איתא בירושלמי אסור לאדם לתבוע צרכיו עד שעה שיבדיל.
ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא ואחר כך אומר פסוק ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו שהוא סוף מזמור תפלה למשה. ונהגו לאומרו בנעימת קול ובנחת כדי להאריך מנוח לרשעים מלהחזירם לגהנם עד השלמת הסדר כמו שאמרנו למעלה.
ואומר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן שהוא מזמור של פגעים. וכל האותיות יש בו חוץ מזי"ן. ואומ' במדרש שכל האומרו אינו צריך לכלי זין. וגם תמצא כי ז' פעמים בשנה אין אומרים אותו ואלו הן בשבוע שיבא בו פסח ב' ושבועות א' וראש השנה א' ויום הכפורים אחד וסכות שנים הרי שבעה.
והטעם שכופלין בתחלה ויהי נועם ולבסוף אורך ימים אשביעהו. יש אומרים מפני כי יושב בסתר עליון עם פסוק ויהי נועם יש בו קכ"ד וכשתכפלם יהיו רמ"ח ומן הדין היה לכופלו פעם אחרת אלא מפני טורח הצבור תקנו לכפול הפסוק הראשון והאחרון בלבד ויחשב כאלו כופלו כלו. ולכך תקנו לאומרו במוצאי שבת שהוא תחלת השבוע כדי לשמור רמ"ח איברים כדאמרינן באלה הדברים רבה ברמ"ח תיבות שיש בקריאת שמע שמור מצותיו וחיה. שמור רמ"ח תיבות שבקריאת שמע והב"ה ישמור רמ"ח איברים שלך.
וכתוב בתשובת הגאונים שאין אומר ויהי נועם אלא במוצאי שבת לששת ימים כלם של חול אבל במוצאי שבת שבא י"ט באותו השבוע אין אומרים אותו מפני שמזכיר ומעשה ידינו עלינו שני פעמים שאלו היה מזכירו פעם אחת היינו אומרים כשהם רוב ששת ימי השבוע של חול אבל כיון שמזכירו שני פעמים אנו צריכין שיהיו ששת הימים כלם של חול ע"כ. ועוד טעם אחר דאמרינן בספרי וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגומ' ויברך אותם משה מה ברכה ברכם אמ' להם תשרה שכינה על מעשה ידיכם והם אמרו ויהי נועם ה' אלהינו וגומ' ועל כן נהגו לאומרו בכל מוצאי שבתות חוץ משבת שיצא יום טוב בתוכה שעצור מן המלאכה. ואע"ף שבתפלה ובהבדלה אומר ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אף אם יבא יום טוב באותו שבוע הא אמרינן בפרק ערבי פסחים סדר הבדלות הוא מונה. אבל כשאומר בהבדלה החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו וכו' אין להזכיר ששת אלא ימי המעשה בלבד.
וכתבו הגאונים בכל עת שאין אומרים ויהי נועם אין אומרים סדר קדושה שאם נדחה זה נדחה זה. שלא תקנו סדר קדושה לומר אלא שאין דרך לברך לתלמיד שלא יתברך רבו עמו לכך מאחר שמתחיל בברכת עצמו. ומיהו אין נוהגין כן אלא מתחיל מאורך ימים אשביעהו ואומר אחריו סדר קדושה.
ואומר קדיש תתקבל ואחר כך מבדיל שליח צבור כדי להוציא עניים ידי חובתן שאין ידם משגת לקנות יין כי אין מבדילין על הפת אלא על היין כמו שיתבאר לקמן. וכתב רב נטרונאי שכיון שהבדיל שליח צבור יצא כל הצבור כלו ידי חובה. והרוצה לחזור ולהבדיל בביתו הרשות בידו. ואם לא רצה או שאין לו יין יצא ידי חובתו בהבדלת שליח צבור.
ומתחיל שליח צבור ואומר אליהו הנביא אליהו הנביא אליהו הנביא במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד. וכופלין אותו הקהל. והטעם שמזכיר אליהו ג"פ לחזק הענין. על שם והחוט המשולש לא במהרה ינתק. איש אשר קנא לשם האל שנאמ' בקנאו את קנאתי ואתיא כמאן דאמ' פנחס הוא אליהו. איש בושר שלום ושנאמ' הנני נותן לו את בריתי שלום. על יד יקותיאל זה משה רבינו כי ששה שמות נקראו לו חוץ מהשם שנקרא בו משה ובפרק קמ' דמגלה הם נדרשים מן הפסוק דגרסינן התם ר' שמעון בן פזי אמ' ואשתו היהודית ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרדי, וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה ולמה קרא שמה יהודיה על שם שכפרה בע"ז שנא' ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ואמ' ר' יוחנן משום ר' שמען יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה כתיב הכא ותרד בת פרעה לרחוץ וכתי' התם אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ילדה והלא רבוי רביתיה לומ' לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו, ירד זה משה ולמה נקר' שמו ירד שירד מן לישראל בימיו ובשבילו, גדוד שגדר פרצותיהם של ישראל, חבר שחבר את ישראל לאביהם שבשמים, שוכו שנעשה כסוכה, יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו, זנוח שהזניח עונותיהם של ישראל, אבי אבי אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו אלא אמר הב"ה יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא בתיה בת פרעה שמרד בגלולי אביה. איש גש ויכפר על בני ישראל שנאמר ויכפר על בני ישראל. ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר וחוזר ואומר פעם אחרת אליהו הנביא אליהו הנביא וכו' וכופלין אותו הקהל. איש דורות שנים עשר ראו עיניו ואלו הן נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם. איש הנקרא בעל שער בסימניו פירוש איש אחד מכלל סימניו הוא זה שנאמר איש בעל שער. איש ואזור עור אזור במתניו שנא' ואזור עוד אזור במתניו. ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר וחוזר ואומר אליהו הנביא וכו' וכופלין אותו הקהל. ויש מסיימין אלפא ביתא על זה הדרך איש זעף על עובדי חמנים שנאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. איש חש ונשבע מהיות גשמי מעונים שנא' חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. איש טל ומטר עצר שלש שנים שנאמר ויהי ימים רבים ודבר ב' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר לך והראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. ועונין הקהל אליהו הנביא על כל דבר ודבר וחוזר ואומר אליהו הנביא וכו' וכופלין אותו הקהל וכענין זה עונין בשאר האלפא ביתא. איש יצא למצוא לנפשו נחת שנאמר וירא ויקם וילך אל נפשו וגומ'. איש כלכלוהו העורבים ולא מת לשחת שנאמר ואת העורבים צויתי לכלכלך שם. איש למענו נתברכו כד וצפחת שנאמר כד הקמח לא כלתה וצפחת המים לא חסר. איש מוסריו הקשיבו וכמהים שנאמר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים וגומ'. כמהים אלו ישראל על שם כמה לך בשרי. איש נענה באש משמי גבוהים שנאמר ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים וגומ'. איש סחו אחריו ה' הוא האלקים שנא' ויאמ' ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים. איש עתיד להשתלח משמי ערבות שנאמר הנח אנכי שולח לכם את אליה הנביא. איש פוקד על כל בשורות טובות שאמר משמיע שלום מבשר טוב וגומ'. איש ציר נאמן להשיב לב בנים שנאמ' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. איש קרא קנא קנאתי לה' בתפארה שנאמ' ויאמר קנא קנאתי לה' אלקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגומ'. איש רכב על סוסי אש בסערה שנא' והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים. איש שלא טעם מיתה וקבורה שלא מת כמות כל האדם אלא שהעלתהו רוח סערה מן הארץ עד גלגל האש ושם כלה בשרו ושב כל יסודו אל יסודו והרוח שבה אל האלקים אשר נתנה. איש תשבי על שמו נקרא פירוש מוסף על שמו נקרא תשבי על שם שהיה מתושבי גלעד. תצליחנו על ידו בתורה שהוא עתיד להסיר לנו כל הספקות שיש לנו בתורתנו. תשמיענו מפיו בשורה טובה על שם מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. תוציאנו מאפלה לאורה שעל ידו נצא מזה הגלות שהוא כאפלה לימות המשיח שיהיה לנו כאורה במהרה בימינו. ואומ' ככתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'.
ואמ' בעל המסרה כי בחמשה מקומות יעקב מלא ו"ו ובחמשה מקומות אליהו חסר וו ואלו הן יעקב מלא ו"ו וזכרתי את בריתי יעקוב, והנני שב שבות אהלי יעקב, גם זרע יעקוב ודוד עבדי, ושב יעקב ושקט תנינא לא כאלה חלק יעקב. אליה חסר ו"ו ומלאך ה' דבר אל אליה התשבי, וילך אליה, אליה התשבי הוא, ויען אליה וידבר אליהם, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. והטעם דרך משל לומ' כי יעקב אבינו תפש לאליהו הוא"ו משמו בתורת משכון עד שיבא עם משיח בן דוד המוכתר בששה מדות שנא' במשיח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמ' ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ואז יחזיר לו הוו ויהיה שמו שלם. והטעם של אליהו כי דיו לעבר להיות כרבו.
והטעם שתקנו להזכיר אליהו במוצאי שבת כתב אבן הירחי משם דאמרינן בעירובין מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח וממוצאי שבת והלאה הוא זמן ביאתו. וקשה לו לזה הטעם למה אין מזכירין אליהו גם כן במוצאי ימים טובים. ויש לתרץ מפני שדין יום טוב הוא יום אחד ואנו עושים שני ימים והואיל ונדחה נדחה. ומיהו אינו נכון זה הטעם. והנכון בעיני כי מה שתקנו להזכיר אליהו במוצאי שבת שהוא על שם דאמרי' בשבת בפרק כל כתבי הקדש אמר רב יהודה אמ' רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנא' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו וכתי' בתריה ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, ועוד אמרינן התם אמ' ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין שנאמר כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגומר וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי, ועל כן אנו אומרים להב"ה הרי שמרנו את השבת כמו שצויתנו מעתה שלח לנו את אליה הנביא. וגם הטעם שתקנו לומ' אליהו הנביא בהבדלה לפי שההבדלה היא סימן להבדיל בין קדש לחול וכמן כן אליהו כשיבא יבדיל בין כשרים שבישראל לפסולים שבהם שנאמ' כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים.
ואחר כך אומר אלקינו ואלקי אבותינו תחל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים וכו'. ויש מקומות שאין נוהגין לאומרו. אבל בירושלמי דברכות בפרק אין עומדין אומר שצרי לאומרו. דגרסינן התם ר' ירמיה בשם ר' זעירא בשם ר' חייא צריך לומר אלקינו ואלקי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה וכו' והעונין אמן צריכין ליתן עיניהם בכוס ועיניהם בנר. וכן בסדר רב עמרם ישנו. החל עלינו יש מפרשים שהוא לשון התחלה כמו החלותי תת לפניך. ויש מפרשים שהוא לשון יחולו על ראש יואב וכן בדברי רבותינו ז"ל יום טוב שחל להיות בשבת, וזהו הנכון. את ששת ימי המעשה כבר אמרנו כי במוצאי שבת שיבא יום טוב באותו השבוע אין להזכיר ששת אלא ימי המעשה בלבד. הבאים לקראתינו לשלום על שם הנה ימים באים. ואמר לקראתנו על שם וגם הנה הוא יוצא לקראתך. ואמר לשלום כי כן דרך התלמוד לכל אדם הבא אומר לו בואך לשלום וכן כתיב וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. חשוכים מכל חטא ופשע על שם כי אתה חשכת למטה מעונינו וכתיב ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי. ואומר חטא ופשע על שם ופשע וחטאה. ומנוקים מכל עון ואשמה ורשע על שם מנסתרות נקני וכתיב וניקתי מפשע רב. וא"ת כיון שכך הוא אלך ואגרה בשינה ולא אחטא לכך אמ' אחר כן ומדובקים בתלמוד תורה ע"ש ולדבקה בו שכל הנדבק בתורה כאלו נדבק בשכינה. ומעשי' טובים על שם והיה מעשה הצדקה שלום. וחנונים דעה ובינה והשכל מאתך כבר זכרנום למעלה. וסמך וחנונים אצל מדובקים בתלמוד תורה על שם ותורתך חנני. ותשמיענו בהם ששון ושמחה על שם ותשמע שמחת ירושלם עד מרחוק. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבנו על שם ויקנאו בו אחיו וכתיב ויקנאו אותו פלשתים כי הקנאה גורמת הרבה רעות כמו שמצינו בענין יוסף. וכל היועץ עלינו ועל עמך ישראל עצה טובה על שם איעצך נא עצה. ומחשבה טובה על שם אלקים חשבה לטובה. אמצו על שם אאמיצכם במו פי. ברכו על שם כי תקדמנו ברכות טוב. גדלו על שם אחל גדלך. קיימו על שם קיימנו כדברך. קיים עצתו על שם ועצת ה' היא תקום. כדבר שנאמר יתן לך כלבבך וגומ' ונאמר ותגזר אומר ויקם לך וכו'. וכל היועץ וכו' עצה שאינה טובה ומחשבה שאינה טובה לא רצה לומר עצה רעה שהוא לשון מגונה אלא אמר דרך כבוד כדאמרינן בפרקא קמ' דפסחים לעולם יספר אדם בלשן כבוד. אבדו על שם ואחריתו עדי אובד. בטלו לשון חכמים הוא על שם ובטלו הטוחנות. גדעו על שם גדעת לארץ. השפילו על שם ושפלת מארץ תדברי. הכניעו על שם והוא יכניעם לפינך. והמון העם אומרים הפרו והוא בלא טעם כי לא יתכן לומר על האדם הפרו. הפר עצתו כדבר שנאמר ה' הפיר עצת גוים וגומ' ונאמר עוצו עצה ותופר וגומ'. ומהר לנו ה' אלקינו מה דכתיב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגומ' חזר עתה ואמר מענין מה שאמר בתחלה על ביאת הגואל שיגלה במהרה בימינו.
ומברך על היין בורא פרי הגפן. ומברך תחלה על הבשמים ואחר כך על האור. וסימן לדבר בשמים ראש. והרב ר' מאיר דרוטנבורק כשהיה מברך על הבשמים היה נוטל ההדס בימינו וכן משמע בברכות בפרק אלו דברים דבר שיש לו לברך עליו יטול בימינו. שאל רבינו יהודה ממגנצא לרבינו אפרים למה מברכין על ההדס יותר מכל מיני בשמים כגון עשבים המריחים או פירות. והשיב לו איני מברך על ההדס שוטה שלכם שלבו יבש ואין בו לחלוחית של ריח ויש לי זכוכית קטנה של בשמים ועליה אני מברך. והרב ר' ברוך כת' שמצוה מן המובחר לברך על ההדס וסמך לדבר ותחת הסרפד יעלה הדס וסמיך ליה שומר שבת מחללו. כתב הרב ר' שמואל ב"ר גרשום מי שאין לו עצי בשמים ולא עשבי בשמים שיכול לברך בריח הפירות שריחם מבושם ונודף ויברך שנתן ריח טוב בפירות וכן בלחם חם שריחו נודף. והטעם שמריחין הבשמים במוצאי שבת כדי לעשות נחת רוח לאדם על שהלכה ממנו הנשמה היתרה האבודה במוצאי שבת שנאמ' שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש.
נשאל הרשב"א מפני מה אין מברכין על הבשמים במוצאי יום טוב שחל להיות בתוך השבת כמו שמברכין במוצאי שבת שהרי יש ביום טוב נשמה יתרה ועל זה מברכין ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת יקנה"ז ואין מברכין על הבשמים. והשיב נראה לי כי נשמה יתרה שאמרו הוא מפני שהימים נפעלים כפי התחלת בריאתם וכמו שאמרו במסכת תעניות בפרק בשלשה פרקים. תנו רבנן אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי, בשני על יורדי מים כלומר מפני שבו נחלקו המים ועלול להיות צער בימים. ובשלישי על הולכי מדברות כלומר מפני שבו נראית היבשה, וברביעי על אסכרא שלא תפול בתינוקות כלומר מפני שבו נבראו המאורות דכתי' בהו והיו למאורות למארת כתיב, ובחמישי על עוברות ומניקות. עוברות שלא יפלו ומניקות שיניקו את בניהם כלומר שבו נבראו העופות והדגים ולפי' כשנגמרה מלאכת הבריאה עמד העולם על שלימותו ובריאותו בשבת וכשיצא השבת חוזרות ימות השבת חלילה וחס להיותם נפעלים בתחלתם, ויום הראשון חלוש מכלם שממנו התחלה, וענין זה אמרו שם עוד שביום הראשון לא היו מתענין מפני שהוא יום שלישי ליצירה כלומ' ליצירת האדם והאדם חלוש בשלישי ליצירה כתינוקות שהם חלושות בשלישי כמו שמוזכר בדברי חכמים, ואמרו ריחני משום נשמה יתירה ופירושו כמו שאמרתי ולפיכך צריך ריחני להשיב את הנפש ולחזקה, אבל במוצאי יום טוב אינו צריך ומכל מקום כשבא יום טוב במוצאי שבת אינו צריך לבשמים שעונג יום טוב עולה כבשמים לנשמה יתירה ויותר, ויש מפרשים נשמה יתרה הוא המנוחה והעונג שהנפש מוצאה בשבת כאלו היא נשמה יתרה וכשנכנס לימי הטורח והענוי כאלו אבדה ממנו נשמה יתרה ונחלש, ולפי פירש זה בשבת נתוספה בו נשמה יתרה מפני שהוא יום מנוחה ואפי' ממלאכת אוכל נפש מה שין כן ביום טוב, ומכל מקום כשבא יום טוב במוצאי שבת אינו צריך לבשמים שעונג יום טוב עולה כבשמים ע"כ תשובת הרשב"א.
והרב ר' אברהם בן עזרא ז"ל פירש נשמה יתרה כי בשבת יתחדש בגופות יתרון כח ובנשמה יתרון השכל וזהו ויברך אלקים את יום השביעי. ולפי פירוש זה אין חדוש זה ביום טוב ולפיכך אין מברכין על הבשמים במוצאו.
כתב הרב ר' גרשום ב"ר שלמה וזה לשונו שאל אחד מחכמי הדור אם יכול להריח בהדס של לולב להבדלה מי אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו או דילמא כיון דעיקר מצות בשמים משום הנאה דוינפש אבדה נפש אסור, ומסתברא דאסור דהא אין מחזרין על האור כדרך שמחזירין על המצות דהוא הדין לבשמים וכן הסכימו כל המפרשים ע"כ.
ומברך על האור בורא מאורי האש. ואמרי' בפרק קמא דפסחים אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. וגרסינן בברכות בפרק אלו דברים בית הלל אומרי' נר ובשמים ומזון והבדלה. ואמרינן עלה בירושלמ' קשיא לבית הלל היכי עבידא. פירוש היאך עושה שיברך ברכת המזון והבדלה על הכוס והא אמרי' בפרק ערבי פסחים אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ואמימר בת טות פירוש לן בתענית לפי שלא היה לו בלילה כוס להבדיל. ומתרץ היה יושב ואוכל וחשכה לו למוצאי שבת ואין לו אלא כוס אחד אמרינן יניח עד לאחר המזון ומשלשלן כלן עליו וכו'. ומה שאינו מבדיל ושותה הימנו מעט ומן המותר יברך ברכת המזון משום דאמרינן בפרק ערבי פסחים דאין לברך על כוס פגום ואע"ף שנשאר בו יותר משיעור רביעית משום דמחזי כמאן דמברך אשיורי כוסות ויש לו לחזר אחר כוס שאינו פגום אבל אם לא ימצא אלא כוס פגום יותר טוב הוא לברך בפגום מלברך בלא יין. ובירושלמי משמע דכוס פגום מרבה עליו כל שהוא ומכשירו ואפי' מים יכול לתקנו דגרסינן התם ר' יונה טעים כסא ומתקן ליה פירוש היה שותה כוס של קדוש ומשים בו מעט מים ומניחו עד למחר. ומקשי והא תניא השותה משקין מזוגין שעבר עליהם הלילה דמו בראשו' אמר ר' והוא שלנו בכלי זכוכיתף וכן לכל הברכות שנתקנו על היין בין להבדלה בין לקדוש בין לברכת המזון בין לברכת אירוסין בין לברכת נישואין אם טעמו פגמו חוץ מלענין בורא פרי הגפן שהיא ברכת הנהנין שאפי' שתו מן הכוס עשרה אנשים אין לשתות ממנו עד שיברך עליו שאסור ליהנות בלא ברכה ואין בו דין טעמו פגמו. ואם טעמו באצבעו לא פגמו כדחזי' בברכת מילה שמושיט אצבעו בכוס ונותן בפי התינוק ומברך עליו ולא הוי פגום.
תנן בפרק אלו דברים אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, פירוש (שיאמ') [שיאור] כל כך בטוב עד שיהנה ממנו. ושיעור ההנאה מפרש בגמרא כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפרי. פירוש בין מטבע של טבריא שהיה מפותח ובין מטבע של צפרי שהיה חלק בלא פתוח ולכך נהגו להסתכל בצפרנים ואחר בכף בשעה שמברכין על האור להראות שיכול ליהנות ממנו ולהכיר בין צפרניו שהם כנגד המטבע החלק ובין כפו שהוא כנגד המטבע שיש בו פתוח. ואמרי' בירושלמי בפרק כיצד מברכין על הנר משיכיר בין צפורן לבשר. ואמרינן בירושלמי בפרק אלו דברים עלה דמתני אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו דרש ר' זעירא ברי' דר' אבהו דקסרין וירא אלקים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלקים. ותמצא שכמנין ויבדל מבדילין בשנה במוצאי שבתות.
כתבו הגאונים סומא אין צריך להבדיל על האור ובתפלה סגי לה. והטעם מפני שאין לו הנאה באור.
גרסינן בפר' ואלו דברים אמ' רב יהודה אמ' רב אין מחזרין על האור כדרך שמחורין על המצות לפי שברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא שנברא האור במוצאי שבת שאם משום הנאת האור מברך היה צריך לברך בכל פעם ופעם שנהנה מן האור וכל שכן שאין מחזרין על הבשמים שאינן אלא להשבת נפשו.
וגרסינן בפסחים בפרק מקום שנהגו אמ' ר' בנימין בר יפת אמ' ר' יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר מתיבי אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות הואיל ותחלת ברייתו הוא וכשהוא רואהו מברך מיד ר' יהודה אומ' מסדרן על הכוס ואמ' ר' יוחנן הלכה כר' יהודה. ומתרץ לא קשיא כאן באור ששבת כאן באר היוצא מן העצים ומן האבנים. דאין מברכין במוצאי יום הכפורים אלא על אור ששבת אבל על האור היוצא מן העצים ומן האבנים לא דדוקא במוצאי שבת שנברא בו האור מברכין עליו. ואם חל יום הכפורים בשבת אין צריך לברך על האור ששבת. ונר שהדליקו מגחלים ששבתו מברכין עליו גם במוצאי יום הכפורים.
ותנן במסכת ביצה בפרק אין צדין אין מוציאין האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים. פירוש אור היוצא מן העפר הוא היוצא מן הסיד שמשליכין עליו מים. ואור היוצא מן המים הוא שממלאין אשישה זכה מזכוכית מים ומשימין אותה לנוכח השמש וכנגדה צמר גפן נקי ויבער בה האש וכן בקערות הבאות מאלסין וכן באבן שקורין אל מהא בערבי וכן עושין באבן וברזל וכן עושין בעץ בהרגילו על עץ אחר במהירות.
ותמצא שאנו מזכירין במוצאי שבת שלש בריאות בורא פרי הגפן בורא עצי בשמים בורא מאורי האש והם כנגד שלש בריאות שבפסוק ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם.
ואומ' ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול וכו'. ומקשי בירושלמי גבי כל הברכות פותחות בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה והרי הבדלה. פירוש שיש בה כמה ברכות תחלה אפי' הכי פותח בה בברוך. ומתרץ שניא היא דאמ' ר' אבא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. וכיון שלפעמים מפזרן לא מקריין סמוכו'.
ואמרינן בירושלמי אסור לאדם לעשות מלאכה עד שעה שיבדיל. וגרסינן בברכות אמר רב יהודה אמ' רב שמואל המבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס. וכתב הנגיד הבדיל בתפלה עושה צרכיו קודם שיבדיל על הכוס ואם הבדיל על הכוס עושה צרכיו קודם שיבדיל בתפלה ואם לא הבדיל לא בזו ולא בזו וצריך לצאת לדרך או לעשות צרכיו מברך ברך אתה ה' אלקינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול וכו' ועושה צרכיו אלא שאסור לו לטעום כלום עד שיבדיל על הכוס.
מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום רביעי ולא יום רביעי בכלל כדאמרינן בגיטין חד בשבא ותרי ותלתא בשבא בתר שבתא ארבעה וחמשה ומעלי שבתא קמי שבתא. ודוקא בורא פרי הגפן והמבדיל בין קדש לחול אבל על הבשמים והאש אינו מברך אלא במוצאי שבת.
כתבו התוספות שאין מבדילין על הפת אבל מבדילין על השכר אם הוא חמר מדינה. והגאונים כתבו אע"ף שאי מבדילין על הפת אם חל יום טוב במוצאי שבת מבדילין עליו כיון שמקדשין עליו הקדוש עיקר ואגב הקדוש מברכין גם כן עליו. כתב אבן הירחי מה טעם אין מבדילין על הפת כמו שמקדשין על הפת ויש לומר שאינה דומה הבדלה לקדוש מפני שהקדוש אי איפשר לו שלא לסעוד אחריו דקיימא לן אין קדוש אלא במקום סעודה וכיון ששלחנו קבוע וסעודתו קבועה ואי איפשר לו שלא לסעוד מקדש על הפת אבל הבדלה לא נתקנה על הפת אלא על היין כדאמרינן בברכות העשירו קבעוה על הכוס הענו קבעוה בתפלה, הילכך אין מבדילין על הפת ומי שאין לו אלא כוס אחד לקדוש ולהבדלה מקדש על הפת ומניח אותו הכוס להבדלה כיון שאינו יכול להבדיל על הפת, ומזה הטעם יראה שהמבדיל על שלחנו צריך לברך בתוך הסעודה על היין בורא פרי הגפן ולא יפטר באותו שבירך בתוך ההבדלה מפני שאיפשר לו שלא לסעוד שהבדלה ישנה שלא במקום סעודה אבל קידוש שאינה אלא במקום סעודה אין צריך עוד לברך ברכת הנהנין על היין שעל כרחו קובע סעודתו לאלתר עד כאן. ונ"ל שזה אינו כן מפני שכשהוא מיסב על השלחן ולא הפסיק בין הבדלה לסעודה עולה ברכת היין מכוס של הבדלה לכאן ולכאן וכן כתב הר' מאיר דרוטנבורק והרא"ש. ומי שאין לו יין ומצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל.
כתב הר' מאיר דרוטנבורק שאם הוא מבדיל על שולחנו במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב שצריך ליזהר שלא יבא הלחם לשלחן עד לאחר ההבדלה ואם הביאו פורס עליו מפה ומכסנו לפי שהוא מוקדם וצריך להקדימו אם לא יכסנו.
ואחר ההבדלה אומר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'. שהוא כולו מלא פסוקים של ברכה והצלחה לסימן טוב מתחלת השבוע שיתברכו במעשה ידיהם. ואומר קדיש יהא שלמא רבה וכל העם נפטרין לבתיהם לשלום. וכתב אבן הירחי נהגו בפרובינצא לומר אחר אלו הפסוקים אין כאלקינו ופטום הקטרת והטעם משום דתניא ביומא מעולם לא שנה אדם בה מפני שמעשרת שנא' ישימו קטור' באפך וסמיך ליה ברך ה' חילו ונשלמה פרים שפתינו למען נתעשר ונצליח בכל דרכינו עד כאן.
ואמרינן בפרק כל כתבי הקדש אמ' ר' אלעזר לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצאי שבת אע"ף שאינו צריך אלא לכזית כדי ללוות את השבת.
גרסינן בפסחים בפרק מקום שנהגו העושה מלכ' במוצאי שבתות וימים טובים אינו רואה סימן ברכה לעולם. ודוקא קודם הבדלה קאמ' כדאיתא בירוש' בפ' מקום שנהגו נשי דנהיגי דלא למעבד עיבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא פירוש אינו מנהג טוב עד דתתפני סדר מנהגא פירש עד שישלימו סדר התפלה. ומיהו נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מוצאי שבת.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |