אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/ראש השנה/כו

יום חמישי כט חשוון תשפ"ב - מסכת ראש השנה דף כו

קרן של פרה לתקיעת שופר וכתיבת גט

פסול קרן של פרה לתקיעת שופר משום דקאי גילדי גילדי

במשנה בראש השנה (כו.) שנינו: כל השופרות כשרים [- לתקיעת שופר] חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי, והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר (יהושע ו ה) "במשוך בקרן היובל", ע"כ.

ובגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בביאור המחלוקת, ובכללם מובאת דעתו של אביי בביאור מחלוקת חכמים ורבי יוסי: ואביי אמר, היינו טעמייהו דרבנן, שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, והא דפרה כיון דקאי גילדי גילדי מיתחזי כשנים ושלשה שופרות. ופירש רש"י: בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו, והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון, בתכליתו של ראשון תחילת השני.

מבואר אם כן בגמרא, אליבא דאביי, שקרן של פרה פסול לתקיעת שופר, כיון ד'שופר' אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, ואילו בקרן של פרה כיון שהוא עשוי גילדי גילדי - הרי הוא כשנים ושלשה שופרות, ומשום הכי פסול הוא.

קושיית מו"ה לוי יצחק גרינוולד אב"ד ארשיווא מכשרות גט הכתוב על קרן פרה

בשו"ת קרן לדוד (או"ח סימן קמח) הביא קושיית מו"ה לוי יצחק גרינוולד אב"ד ארשיווא, שהקשה מסוגייתנו על המבואר בטור (סימן קכד) ושולחן ערוך (שם ס"ב) שכותבים גט על גבי קרן של פרה. דהא אף לגבי גט דרשו חז"ל (גיטין כ:) ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים, וכשם שקרן של פרה מתמעט מ'שופר' אחד ולא שנים ושלשה שופרות, כן יתמעט מ'ספר' אחד ולא שנים ושלשה ספרים.

בספר משמרת חיים (לרח"פ שיינברג זצ"ל, ח"א ענייני ר"ה אות ב) כתב לחלק, שהרי 'שם שופר' ניתן לקרן הפרה כבר בשעה שגדל בה גלד אחד, ושוב ממילא אחר כך - כשגדל גלד נוסף - נמצא שיש כאן שני גלדים זה על גבי זה - ושם שופר לכל אחד מהם, והרי כאן שנים ושלשה שופרות. משא"כ לגבי גט, הרי אין הקרן קרויה 'ספר' כל זמן שלא נכתב עליה הגט, ובאותה שעה כבר עשויה היא גלד על גבי גלד - וכולם יחד מכונים מעתה 'ספר'. לכן אין כאן חסרון של 'ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים'.

טענות רעק"א כנגד המתירים לחתוך עור בתמונת שי"ן ולהדביקו על התפילין של ראש

והנה בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן יא) נזקק לדון ב"דבר אשר חדשים מקרוב באו, להמציא לעשות שי"ן של ראש, מחתכים עור בתמונת שי"ן ומדבקים על הבית". ועיקר טענת המתירים שדיבוק הוי חיבור והביאו לכך כמה ראיות. ובכלל ראיותיהם הביאו את דברי התוספות בראש השנה (כז. ד"ה שופר) שם כתבו התוספות, וזה לשונם: ודיבק שברי שופרות נמי לא מיפסל מטעם שנים ושלשה שופרות, אלא דאין זה קרוי שופר. אי נמי, משום דכתיב "והעברת" - דרך העברתו כו'. ואפילו נפסל מטעם משום שנים ושלשה שופרות אין קשיא כלום, עכ"ד.

ולמדו המתירים בביאור דברי התוספות שדיבק שברי שופרות אין בו פסול של 'שנים ושלשה שופרות', שהוא מכח דין זה שדיבוק הוי חיבור, וממילא אין כאן אלא שופר אחד. ותמה על כך רבי עקיבא איגר, וזה לשונו: ומלבד כל אלה היסוד תמוה, דהא בראש השנה אמרינן, כיון דקאי גלדי גלדי - מיחזי כשנים ושלשה שופרות. והא גלדי הוי יותר חיבור מחיבור שעל ידי דבק ואפילו הכי מיקרי שנים ושלשה שופרות, ע"כ. דהיינו שרע"א מוכיח מסוגייתנו שבודאי אין כוונת התוספות לומר שע"י דבק אין חסרון של שנים ושלשה שופרות כיון שדיבוק הוי חיבור, שהרי גלדי גלדי הוי חיבור טפי מחיבור על ידי דבק, ואעפ"כ נפסל השופר משום 'שנים ושלשה שופרות'.

ולכן ביאר רבי עקיבא איגר את סברת התוספות באופן שונה. שיש לחלק בין קרן של פרה העשויה גלדי גלדי לשברי שופרות, כי בגלדי גלדי לכל גלד וגלד שם שופר קטן עליו, ואילו בשברי שופרות אין על כל שבר שם שופר, ואדרבה זה גופא טעם הפסול שאין על השברים שם שופר כלל, כמו שכתבו התוספות, דאין זה קרוי שופר. אך ודאי שאין כוונת התוספות שאין חסרון של שנים ושלשה שופרות מחמת הדבק, שהרי שופר של פרה הוי חיבור דרך גדילתו בידי שמים, והוא חיבור עדיף על דיבוק ואפילו הכי יש בו חסרון של 'שנים ושלשה שופרות', וכנ"ל.

דימוי התוספות בין קרן של פרה לכותב גט על ב' דפין ותפרן

והוסיף רעק"א להביא את דברי התוספות במסכת סוטה (יז: ד"ה כתבה) על המבואר בגמרא (שם יח.) שאם כתב מגילת סוטה על שני דפים, פסולה, משום ש'ספר' אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים. ומבואר שם להדיא בדברי התוספות שהפסול בקרן של פרה הוא משום ש"כיון דאית בה גילדי, כשנים ושלש שופרות דמי. ואע"ג דמחברי, התם דרכו להוסיף בכל שנה גלד אחד, והרי הוא כמביאו משופר אחר ומדבקו לזה". ודימו התוספות דין זה לגט שכתבו על ב' דפין ותפרן יחד, שאף הוא פסול. וכוונת התוספות אפילו באופן שתפר את הדפים קודם שכתב עליהם את הגט, שהרי דימו התוספות ל'גלדי גלדי' שאף הם היו מחוברים מתחילת בריאתן.

ולכאורה לפי סברת הגרח"פ שיינברג, יש מקום לחלק, כי הפסול בגט הוא משום 'ספר' אחד, ושם 'ספר' אינו אלא כשכותב עליו הגט, ובאותה שעה כבר היו הדפין תפורין זה לזה ושמא חשובים 'ספר' אחד. ואינו דומה לקרן של פרה שאף שמתחילת ברייתן הגלדים מחוברים, סוף סוף 'שם שופר' קרוי כבר בשעה שלא היה לפרה כי אם גלד אחד, וכשנוסף עליו גלד אחר - שפיר חשיב שנים ושלשה שופרות. אמנם יש מקום לחלק, בין קרן של פרה שאינה עומדת לכתיבה, ולכן שם 'ספר' לא נקרא עליה עד שעת כתיבת הגט, ובפרט כשכותב במחובר. משא"כ דפים אף אם לא כתב עדיין את הגט, סוף סוף 'ספר' הם, ואם כן שפיר יש לדמות שני דפים שתפרן זה לזה לקרן של פרה העשוייה גלדי גלדי, וכסברת רעק"א.

סברת החשק שלמה ש'שופר' קרוי מיד ו'ספר' אינו קרוי אלא בשעת הכתיבה

ובאמת בעיקר הקושיא משופר לגט ובעיקר חילוק המשמרת חיים, כבר עמד על כך החשק שלמה (גיטין יט.) בביאור מה שנקטה המשנה שם שכתב הגט דוקא על קרן של פרה, וביאר, שנקטה כן בדוקא להשמיענו חידוש שלא נאמר שקרן של פרה פסולה לכתיבת גט, שהרי מתחזי כשנים ושלשה ספרים וכמו שפוסלים קרן של פרה לתקיעת שופר מטעם זה. ובטעם החילוק כתב: דהתם, שם שופר עליו מיד, דשופר הוא מלשון שפופרת, ולכן אינו מועיל מה דנתחבר אחר כך. אבל גבי גט כל זמן דלא נכתב עליו אין שם ספר עליו, ובפרט בקרן של פרה דאינו עומד לכתיבה כלל, וכשכתב עליו כבר מחובר הוא. הרי שנחת לחילוק זה שבקרן של פרה דוקא אינו חשוב ספר כל זמן שלא נכתב עליו.

אמנם בשו"ת בית אפרים (או"ח סימן ב) הביא מה שכתב השואל לחלק בין שופר לכתיבת הגט, שגבי שופר מעיקרא נקרא עליו שם שופר, משא"כ בגט קודם הכתיבה לא יצדק עליו שם ספר, והיינו כסברת האחרונים הנ"ל. אלא שהוסיף שם עוד לפי זה שאם נתאחה קודם כתיבה על ידי תפירה, שוב ספר אחד מיקרי, משא"כ אחר התפירה. הרי שלדעתו אין מקום לחלק בין קרן של פרה לדפים, וניחא ליה לחלק סברא זו בין 'שופר' ל'ספר' גם לגבי דפים אף שעומדים לכתיבה.

ובחשק שלמה שם הביא דבריו וכתב שכן משמע קצת מדברי התוספות בסוטה הנזכרים. ואמנם לעיל נתבאר מדברי רעק"א שכוונת התוספות אף אם תפרן קודם הכתיבה. וכסברת השואל בבית אפרים לחלק בין תפרן קודם הכתיבה לאחר הכתיבה, כ"כ רעק"א עצמו (סימן ריג) בדעת רש"י והרמב"ם, אך בדעת התוספות לא סבירא ליה כן.

וכדעת השואל בבית אפרים, כ"כ גם הבית שמואל (סימן קל סק"ח) בדעת התוספות בסוטה. ובפירוש נחל אשכול על ספר האשכול (הלכות ספר תורה) פירש דברי הבית שמואל כסברת האחרונים הנ"ל, שלכאורה קשה בדברי התוספות בסוטה שפירשו שקרן של פרה פסול כיון דעשוי גילדי גילדי ומיחזי כשנים ושלשה שופרות, והוסיפו התוספות שהרי זה כגט שכתב על שני דפים ותפרן שאף הוא פסול מטעם זה. ולכאורה תמוה, שהרי דין גט אינו דומה לדין שופר לענין זה, שהרי אם כתב גט על קרן פרה ונתן לה הפרה, הגט כשר. ומכח זה דקדק הבית שמואל, שלכן דקדקו התוספות וכתבו שקרן פרה הרי הוא "כאילו גט שכתבו על ב' דפין ותפרן יחד דפסול', ולא כתבו 'כאילו תפר ב' דפים וכתב עליהם גט'. כי שם 'ספר' אינו נופל אלא על הכתוב, ולכן, אם כתב תחילה ואחר כך תפר הוי ב' ספרים, אבל אם תפרן קודם כתיבה - הרי בשעת התפירה לא היה על החתיכות שם ספר, וכשכתב ונעשה ספר כבר נתחברו החתיכות להיות אחד ואין כאן שנים ושלשה ספרים. וה"ה בכותב גט על קרן של פרה כשכתב הגט ונעשה ספר - כבר היו כל הגלדים לקרן אחד, משא"כ לענין תקיעת שופר כבר בצמיחת גלד אחד נקרא עליו שם שופר, וכשצמח האחר הוי ב' שופרות.

מו"מ אם אפשר להעמיד המשנה בכותב כל הגט על גלד אחד

והנה בהערות אור ליהודה על שו"ת רעק"א (סימן יא ענף ב אות ח) עמד מנפשיה על הערת האחרונים הנ"ל, וכתב: ולדברי רבינו ז"ל דפירש כן את דברי התוס' דדין גט על ספר אחד הוא כדין שופר דבעינן שיהיה שופר אחד, הכותב גט על קרן של פרה לא יהיה כשר אלא אם נכתב כל הגט על גלד אחד. אבל אם יכתוב מקצת הגט על גלד זה ומקצתו על גלד שני - ייפסל משום דהוי שני ספרים. וצריך לדחוק דהא דאמרו במשנה בגיטין (יט.) דאם כתב הגט על קרן של פרה כשר, הוא כשכתבו כולו על גלד אחד. [ועיין שם בהמשך הדברים, מה שביאר באופ"א דברי התוספות].

ואמנם בשו"ת בית אפרים שם העלה השואל הצעה זו וכתב עליה שזה דוחק לומר שכותב על גלד אחד שם האיש והאשה והמקום והזמן דאי אפשר לצמצם. והבית אפרים העיר על דבריו שהרי גדולה מזו שנינו במשנתנו 'על העלה של זית', ובאמת בירושלמי תמה על כך כיצד יעשה, וביאר הירושלמי נוסח קצר שיכול לכתוב וסגי לגט. ומשמע שלא הקשה כן אלא לגבי עלה של זית שהוא קטן מהכיל שיעור הגט, ואף על זה יישב הירושלמי מה שיישב, וכל שכן על קרן של פרה שודאי יכול לצמצם ולכתוב הגט על גלד אחד.

יישוב נכדו של בעל ה'אור ליהודה' שסברת גלדי גלדי אינה אלא בקרן תלושה

ובהערה הביא יישוב נחמד בשם נכדו, שיש לומר שכל דברי הגמרא בראש השנה שקרן של פרה פסולה לתקיעת שופר כיון דעשויה גלדי גלדי, היינו רק בקרן תלושה, שאז כל גלד חשוב כדבר בפני עצמו, אבל בשעה שהקרן מחוברת לבהמה, יש לומר שכל הקרן שם 'שופר' לה. וממילא לא קשה מידי, כי הגמרא בר"ה דנה לגבי תקיעת שופר שע"כ בתלושה היא, ואילו המשנה בגיטין עוסקת בכתיבת גט במחובר, ובזה יש לומר שאין חסרון של 'ספר אחד ולא שנים ושלשה ספרים'.

אמנם הוכיח לו שע"כ אין זו כוונת המשנה, שהרי בגמרא שם (כא:) הקשו מדוע מבואר במשנה שנותן לה את כל הפרה, והלא יכול לקוץ את הקרן ולתתה לה. ואם כנים הדברים שאכן דין גט שווה לדין שופר, ואיירי באופן שכתב את הגט על כל הגלדים, וכל טעם הכשרות הוא כיון שבעוד שהקרן מחוברת לפרה - חשובה כולה כ'ספר' אחד, אם כן לא קשה מידי קושיית הגמרא, שהרי אינו יכול לקוץ את הקרן כדי לתתה לה, כי מיד כשתקצץ נמצא שיש כאן גלד על גבי גלד, וייפסל הגט משום שנים ושלשה ספרים.