ריטב"א/ראש השנה/כו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א ריטב"א חידושי הר"ן יום תרועה פני יהושע טורי אבן ערוך לנר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' שופר של ר"ה של יעל פשוט. וא"ת דהא קתני רישא כל השופרות כשרין ולא מפלגינן בין פשוט לכפוף וכ"ת דמתני' פליגא רישא אסיפא ותנאי היא כדמפרשי קצת רבנן ז"ל חדא דא"כ תנא היכא מסתים לה סתומי ה"ל למתני בסיפא ר' פ' אומר א"נ אחרים אומרים ועוד היכא לא מפרשי לה בגמרא ונוקמה כתנאי ונימא אינהו הני תנאי דהכי אורחא דתלמודא ועוד אי הך סיפא לעיכובא הוא ומדאוריתא מנא ליה להאי תנא דבעינן מדאוריתא כפוף ולא פשוט דהא שופר אמר רחמנא וכין שהוא כפוף או פשוט שופר הוא. והנכון דעיקר מתני' מילי מילי קתני וברישא קתני דין תורה והך סיפא למצוה מן המובחר מדרבנן דסבר ת"ק דפשוט מעלי טפי לר"ה כדאמרי' בגמרא דהא דפשוט טפי מעלי כדי שיהא זכר לפשוט הדורי הלב וגם לפשוט ראשנו בתפלה למעלה כדכתיב נשא לבבינו אל כפים וכו' ומשוה יובל לר"ה משום דכתיב שביעי שביעי לגז"ש כדאיתא בפ' דלקמן. ור' יהודה סבר דמצוה יותר בר"ה בכפופין דכמה דכייף טפי מעלי זכר לכוף הגוף לתפלה ותחנונים כעני כי יעטוף וביובל בעי של יעל פשוט לפי שהוא דרך חירות לעבדים שנשאו ראש א"נ כטעמא דפרישו בירושלמי תקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי ולאו למימרא דר' יהודה לית ליה גזירה שוה דשביעי שביעי דהא לא סגיא דלאו הכי אלא דקסבר דבהא מלתא דרבנן למצוה לא חיישינן לג"ש ומאי דשייך במלתא למעבד עדיף טפי. ויעל פרש"י שהוא מין חיה שהוא עז הבר ולא כפי' בעל הערוך שהוא כשבה קטנה דהא כתב שור שה כשבים ושה עזים וכתיב ואקו ודישון ומתרגמינן ויעלא ורימא אלמא לאו כשבה היא אלא מין חיה וכן הכתוב אומר הרים הגבוהים ליעלים ומיהו קשיא דהא כתיב קרנות שן והבנים ותרגם יונתן קרנין דיעלין וא"כ של יעל קרן אקרי שופר לא אקרי וי"ל דההוא מינא אחרינא הוא שאין קרן שלו חלול (והני) [והוי] יודע דהא דקתני של יעל פשוט לאו למימרא דמצוה בשל יעל ממש אלא מצוה בפשוטין ויעל נקט משום דרגילי ביה במקדש וכדקתני ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדין לפי מנהג המקדש וחיוב שלו תדע דהא ר' יהודה קתני בר"ה בשל זכרים כלומר בשל איל כדאמרי' דקרו לדוכרא יובלא ובודאי דבשל זכרים לאו דוקא אלא לפי שהוא מצוי ורגיל אלא בשל כפופים דוקא תדע דהא א"ר לוי בגמרא מצוה בכפופין ופרכינן ולימא הלכה כר' יהודה אלמא דר' יהודה לא קפיד אלא אכפופין ומינה דת"ק לא קפיד אלא אפשוטין והכי מוכח טעמא דאמרינן עליהו בגמרא דמר סבר כמה דפשיט טפי מעלי ומר סבר כמה דכייף טפי מעלי והא דאמרי' בפ"ק למה תוקעין בשופר של איל הא פרישנא עלה דאדרבה היא זו שאלתו של ר' אבהו על המנהג כיון דליכא לא חיובא דאוריתא ולא חיוב מצוה דרבנן:
ובתענית בשל זכרים. פי' דאע"ג דתענית יום צרה וצעקה הוא כמו ר"ה אפ"ה כיון דתקיעתא אינם בחיוב גמור אלא בכנופיא ולהעלות תפלה בתקיעות ואין סדר תקיעות ולא פסולי שופר מעכבין בהן דין הוא דמשוינן בהו הפרישא ביניה ובין תקיעות דאוריתא ונעביד בכפופין משום הלכף כאגמון ראשו כאדם הנכלם ונחפר כי מעשיו הביאו לו צרה הזאת:
שוה היובל. פי' י"ה של יובל:
לתקיעה ולברכות. פי' לסדר תקיעות ולסדר ברכות לומר מלכיות זכרונות ושופרות משום דעבדינן גזירה שוה בכולהו ואע"ג דברכות דרבנן נינהו כדאיתא לקמן ור"י פליג בענין השופר מטעמא דכתיבנ' לעיל וחזינן לר' יהודה דלא איירי בענין התעניות וי"א דכיון דלא פליג מודה הוא לת"ק דבתעניות בשל זכרים ודינן לדבריו כר"ה דלדידה דמי טפי מיובל שהוא דרך חירות וק"ל א"כ ר' לוי דאמר ובתעניות בפשוטין כדאיתא במקצת נוסחי דאמר כמאן לא ת"ק ולא ר"י וי"א דר' לוי אף בפשוטין קאמר לאפוקי דלא בעינן דוקא בכפופין בר"ה א"נ ר' לוי פליג וסבר דפשוטין דוקא עדיפא להיכרא בעלמא ויותר היה נ"ל דר' יהודה בתעניות פשוטין בעי דלכ"ע מפלגינן בין תקיעות דר"ה ושל תעניות דהני דאוריתא והני דרבנן ולהכי לא חייש לפרושי אלא (רמא) [רמז] לה במאי דקתני בר"ה תוקעין בשל זכרים כלומר ולא בתעניות ונקט יובל לפשוטין להדיא משום דאיירי ביה ת"ק דידיה ור' לוי דאמר כר' יהודה ומכל מקום נוסחאות דלא גרס ברר' לוי בתעניות כלום ובודאי הא דלא איירי ביה או משום דסבר דליכא קפידא בתעניות בין כפופין לפשוטין או משום דסבר דמצוה בפשוטין דכיון דלדבריו מצות יובל ור"ה בכפופין א"א לחייב בהם בתעניות דא"כ יהו כל תקיעות השנה שוין והעולם נוהגין לתקוע בתעניות בכפופין כדברי ת"ק וכפי סברא ראשונה שכתבנו:
גמ' אמר ר' לוי וכו'. פי' ארכבה אתרי רכשי ס"ל בר"ה כר"י דמצוה בכפופין ולענין יובל סבר דבעינן למעבד ג"ש כת"ק ואפי' בהא דליכא אלא מדרבנן דכיון דשוה בדיני דאוריתא דין הוא דלשוו בהא ואע"ג לפי סברא פשוטין עדיפא טפי ליובל שהוא חירות ושמחה וי"ה האמור כאן פשיטא דהיינו י"ה של יובל דאלו י"ה דעלמא ליכא לא חיוב בתקיעות ולא חיוב ברכות כלל ומה שנהגו לתקוע במוצאי י"ה סימן תשר"ת מנהג בעלמא הוא וי"א כדי לערבב השטן וליתא דשטן ביומא דכפורי ליכא כדאית' בנדרים וביומא ועוד שתוקעין לאחר מעריב בחול אלא הטעם כדכתב רבינו האי ז"ל שהוא זכר ליובל ולפי שאין שנת היובל ידועה לכל תוקעין בכל שנה ושנה ולד"ה אין ברכה בתקיעה זו ואין מדקדקין בה בשום פיסול לא בתקיעה ולא בשופר:
ושל כל השנה בפשוטין. פי' של תעניות והא פרישנא במתניתין:
ר' לוי דאמר כמאן והאנן תנן שופר של ר"ה של יעל. פי' דקס"ד דר' לוי כיון דעביד לה שמעיתא לד"ה קאמר לה ומהדרינן דאיהו דאמר כר' יהודא ולהכי פרכינן ולימא הלכה כר' יהודה ומהדרינן דא"כ הוי משמע דאפי' ביובל פסיק כותיה ולא ניחא ליה דלימא הלכה כר' יהודה בר"ה והלכה כדברי חכמים ביובל דאם כן הוי משמע דביובל בפשוטין ולמימר והלכה כת"ק ולהשות יובל לר"ה לא ניחא דקמאריך בלישניה טובא הילכך אמר לה כשמעתא והלכה כמותו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |