עמק סוכות/סוכה/כ/ב

עמק סוכות סוכה כ ב

דף כ' ע"ב

חזיין לנזייתא. בקו' התוס' דהא חיפוי טהור כתב ביד דוד דחיפוי אוכלין שאני גם הביא משבת (דף קל"ט ע"ב) פרוונקא אכולי כובא אסור משום אהל וה"נ כיון דהוי אהל הוי כמו וילון עכ"ד. וריש דבריו אין לזה מקור וסוף דבריו איני מבין מה ענין אהל לוילון דטעמי' דוילון מפני שהשמש מתחמם כנגדו עי' ביצה (די"ד) ובפרש"י וזה לא שייך בכיסוי דעל גיגית שכר ואי כוונתו כעין מ"ש התוס' בביצה דפרוכת המשכן דמקבל טומאה לפי דכייפי על הארון וה"ה אהל ומטמא במת ע"ש זה לא שייך בשעם וגמי דמתורת כלי עץ הוא כמ"ש התוס' והרי כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן כדתנן בשבת (דף כ"ז ע"ב) וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' ועי' בהגהות בעל ברוך טעם:

הישן תחת המטה פרק שני

אר"י נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא א"ל דבר. בירושלמי מקשה דמחלפא שיטתי' דתמן אומר המעשה קודם לתלמוד דס"ד דסובר כת"ק אלא מפני הלימוד עשה כן ומסיק דס"ל דיצא י"ח ע"ש והנ"ל דלר"י דסובר סוכה דירת קבע בעינן כדמסיק בסוגיין דמה"ט לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע מסתבר כהירושלמי דפליג על ת"ק אבל על הזקנים דלא א"ל דבר אפשר דס"ל סוכה דירת עראי והמטה מבטלו ומ"מ לא מיחו דלימוד עדיף ממעשה כס"ד דהירושלמי לר"י והרי לשיטת התוס' בבבא קמא (דף י"ז ע"א) בד"ה והאמר באמת כן הוא וכ"מ מדאמר רבא לקמן (סוף דף כ"ח) דתנוי בר ממטללתא ומשום דצריך מחשבה ורוחב אויר הרי דמבטל לשעתו מצות סוכה מפני הלימוד ולפרש"י בב"ק שם דמעשה עדיף מלימוד דעצמו ק"ק הא דתנוי בר ממטללתא. אך כיון דגם מפני דבר הרשות נמנע מסוכת כמו הולכי דרכים דפטורין מסוכה ועי' לקמן (דכ"ו ע"א) בתוד"ה הולכי דילפי' מתשבו כעין תדורו כמו שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת בדרך ע"ש וא"כ למה יגרע הרצון דללמוד מדבר הרשות ואכמ"ל:

ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח כו'. בריטב"א ור"ן הק' לס"ד דהירושלמי משום שהיה אסור לישב בסוכה ישב תחת המטה למה יתסר ואיזו צד איסור יש בזה ול"ד לתפילין דשייך איסור דרבנן מפני זלזול קדושתן כו' ע"ש ומדבריהם נראה דלא כמ"ש בעונג יו"ט (סי' מ"ט) דאסור ליהנות מהסוכה שלא במקום מצוה דעצי סוכה אסור בהנאה מקרא דחג הסוכות לה' כדאיהא לעיל (דף ט') ואשה דמותרת לישב עם בעלה הוא מתשבו כעין תדורו איש ואשתו ע"ש. ולפ"ז הי' אפ"ל דעבד עם אדונו ל"ד כ"כ לאיש ואשתו שיהא זה ג"כ בכלל תשבו כעין תדורו [ועי' בדף הסמוך בתוד"ה למדנו] ומשמע קצת דל"ל סברת התוי"ט יעמ"ש לקמן (דף כ"ח ע"ב) בד"ה מאימתי והר"ן כתב דס"ד שהי' מוחה כדי שלא יברך עלי' כו' ע"ש וצ"ע במ"ש הפרי מגדים (במשבצות סי' תרכ"ז סק"ב) דפסול תחת המטה להרז"ה משום דנראה כעומד בצל אהל לא בצל סוכה הוא פסול דרבנן ובליל א' באין לו מקום רק תחת המטה יושב שם כדי לצאת מה"ת ואפשר אף מברך כו' וכן להרי"ף דפסול דתחת המטה דהוי דומיא דסוכה תחת סוכה ג"כ הוי פסול דרבנן ע"ש דלדברי הר"ן בס"ד דהי' מוחה כדי שלא יברך מאי תיקון במה דהי' תחת המטה כיון דגם שם שייך לברך לדברי הפרמ"ג.

וביותר תקשי בהא דפריך בירושלמי אי שלא לדחוק את החכמים ישב לו חון לסוכה ומשני דרוצה הי' לשמוע דברי חכמים. ולהפרמ"ג תפ"ל בלא"ה דהי' רוצה לקיים המצוה של תורה כיון דבן חורין יוצא מצוה של תורה בתחת המטה וחייב לישב שם כשאין לו מקום בסוכה ואפ"ל למ"ש לעיל (דף י"ב ע"א) בד"ה הכא מהתוס' דמשום גזירה דרבנן ל"מ גם בדיעבד ומהירושלמי משמע דמגזירת אוצר כשר בדיעבד והבאתי דשעת הדחק הוי כדיעבד ואין לגזור כשאין חשש מאיסור לאו ע"ש. וא"כ הי' אפ"ל דזהו רק בבר חיוב דאין לבטל מצוה של תורה מפני חשש וגזירה דתקלה שיש לבוא עי"ז להבא בביטול מצוה. אבל עבד דפטור אף דמצי לקיים ככל המצות שהז"ג דנ"פ ומקיימות וכדלא מיחו בטבי שהניח תפילין זה אינו רק באי אפשר לבוא עי"ז תקלה ומכשול להבא ולאחרים. אבל בזה כשישב תחת המטה בשביל קיום מצות סוכה דיש חשש מכשול לאחרים שיטעו דגם תחת אהל אחר יוצא בזה י"ל דיצא שכרו בהפסדו דיש חשש מכשיל ומעות במקום אחר אף דבן חורין א"צ לחוש לזה הוא כדי שיקיים מצוה של תורה שמחוייב בה משא"כ עבד ושפיר פריך ישב חוץ לסוכה ומשני רוצה הי' לשמוע דברי חכמים. וי"ל דבשביל חביבות שמיעת דברי חכמים לא חש לתקלה וגם ר"ג לא מיחה מפני זה וגם ליכא כ"כ חשש תקלה דגם הרואים יאמרו שאינו תחת המטה מפני קיום מצות סוכת אלא מפני שמיעת ד"ח וצ"ע:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף