עמק סוכות/סוכה/כח/ב

עמק סוכות סוכה כח ב

דף כ"ח ע"ב

לא נצרכה אלא לתוספת עינוי כו'. וק"ל דביומא (דף פ"א) איתא דיש תוספת למלאכה ג"כ והאזרח בקרא דתענו את נפשותיכם וכל מלאכה ל"ת כתיב ולמה שבק תוספת מלאכה שוב ראיתי שהרש"ש ובערל"נ דברו מזה. ובפשוט י"ל דלא חש להאריך ונקט עינוי וה"ה למלאכה. והנ"ל דשבתות ויו"ט דהושוו נשים לאנשים ילפי' מיוה"כ דאתרבו נשים מהאזרח וה"ה שבתות ויו"ט דכמו דשוי בעיקר התוספת ה"ה דהוי גם בהו נשים כאנשים והוי כעין גילוי מילתא בעלמא וצ"ע בפרמ"ג א"ח סי' תר"ח באשל אברהם. ובמשבצות שם כ' נשים חייבות בתוספת יוה"כ מה"ת ואע"ג מ"ע שהז"ג באין עונש נ"פ י"ל היינו משום יוה"כ גופי' שייך בנשים ג"כ וכ"ש תוס' שבת נשים חייבות כו' ע"ש. וקשה דלא הביא סוגיא דהכא דיליף זה מהאזרח. ובסברתו י"ל בק' הצל"ח בפסחים סוף ד' ד' כיון דאיסור חמץ מסוף שש שעות ילפי' מקרא דאך ביום הראשון תשביתו והוא מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ממ"ע זו יהי' נשים מותרות באכילת חמץ עד הלילה כו' ע"ש. ולהנזכר נימא כמו דחייבות בתוספת עינוי משום דיוה"כ גופי' שייך בנשים [ואף אי אינו מגזירה שלא יבוא לאכול ביוה"כ גופי' ובפרט למה שהביא בשדי חמד (מערכת א' אות קכ"א) דהתורה לא אסרה איסורים משום גזירה] ויש לתוספת שייכות ליוה"כ גופי' למיתלי זה בזה. כן י"ל דיש שייכות לאיסור אכילת חמץ משש שעות בע"פ לאיסור דפסח גופי' ושפיר אסורות נשים משש דע"פ באכילת חמץ משום דאיסור זה בפסח גופי' ישנו בנשים וניתלו זה בזה. אך יש לחלק בין הנושאים למ"ש בסדר משנה פ"ה מת"ת בהא דגם נשים חייבות לקבל פני הרב ברגל אף שזהו זמן גרמא. משום דחיוב זה ברגל אינה מצוה פרטיית ומנין בפ"ע במנין התרי"ג מצות אלא חלק מחלקי המצוה של כבוד רבו שעיקרה היא מ"ע שאין הז"ג כו' ע"ש. וא"כ אף אנו נאמר דתוספת עינוי דיוה"כ דלא נמנה למצוה בפ"ע במנין התרי"ג מצות זה יש לתלותה בעיקר יוה"כ לחייב נשים כמו דחייבות בעיקר יוה"כ. אבל השבתת חמן בי"ד נמנה למצוה בפ"ע עי' רמב"ם ריש הלכות חמץ ומצה ושם רפ"ב. שפיר הי' אפשר לפטור נשים מזה וע"כ אנו צריכין למש"ש הצל"ח. ועפ"ז הי' אפשר לדון בחקירת הגרע"א בתוספותיו על המשניות בשבת (סי' ע"ד) די"ל דנשים לא יהיו מצווים בשביתת בהמתם היכא דליכא משום מחמר דה"ל מ"ע שהז"ג ורק בקידוש נתרבו מהיקש דזכור לשמור ע"ש. ולהנזכר י"ל כיון דלא נמנה עשה זו דשביתת בהמה למצוה בפ"ע עי' רמב"ם ריש הלכות שבת ובסה"מ שלו עשה קנ"ד שצוונו שנשבות בשבת כו' חובה עלינו ועל בהמתינו. והפרמ"ג בפתיחה כוללת להלכות שבת העיר אמאי לא מנאה עשה דשביתת בהמה למצוה בפ"ע ע"ש. ועכ"פ לסברתו דאינו מצוה בפ"ע שפיר י"ל דאשה חייבת בזה כמי דחייבת בשביתת עצמה [ושאני קידוש דאינו משום לתא דמלאכת ולכן הוא מצוה בפ"ע ולכך צריך היקש דזכור לשמור לחייבה כיון שהיא מ"ע שהז"ג בפ"ע וכדמנה הרמב"ם לקדש יום השבח למצוה בפ"ע] וכזה הי' אפ"ל בחקירת הגרע"א בתשו' סי' ט"ז אי נשים חייבת במצוה דלאכול בעיוה"כ מטעם שהיא ז"ג כו' ע"ש. דנמי נימא כיון שאף שהוא דאורייתא ממש עכ"פ לא נמנה למצוה בפ"ע שייך לתלותה ביוה"כ שיתחייבו נשים בזה כדחייבות בעינוי דיוה"כ. אך סברת הפרמ"ג נגד סוגיא דהכא דצריך לרבות תוספת עינוי דיוה"כ לנשים מקרא. ומ"מ יש לחלק בין זה להא דשביתת בהמה דש"ה דתוספת עינוי וכן מצות אכילה בעיוה"כ הוא מיומא אחריתא שאינו יוה"כ הלכך יש מקום לומר שאין לתלותם ביוה"כ דמיום זה ליום אחר לא תלינן. אבל לענין שביתת בהמה דמלאכת האדם עצמו ומלאכת בהמתו הוא מענין יום שבת גופי' שפיר יש לתלות שביתת בהמתה דהאשה במלאכת עצמה ובכה"ג יש מקום לסברת הפרמ"ג. ויתורץ בזה ק' השעה"מ פ"א משביתת עשור לשיטת הרמב"ם דשאר עינויים דיוה"כ מדאורייתא נינהו ג"כ מדכתיב שבת שבתון אמאי לא אמר הגמרא הכא דאצטריך האזרח לחייב נשים כשאר עינויים אף דלית בי' עונש ואזהרה ע"ש. ולדברינו י"ל דלזה ל"צ כיון דכל העינויים הוא ביוה"כ עצמו בחד יומא גם בלא קרא שפיר הוי תלינן להו באכילה ושתי'. ול"צ קרא אלא לתוספת עינוי שהוא מיום אחר והוי ס"ד שאין לחייבם מחמת שהוא ז"ג קמ"ל דמ"מ מחייבי נשים אע"פ שהוא ז"ג מיום אחר ואכמ"ל:

מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה. בתשו' עונג יו"ט (סי' מ"ט) דייק מלשון מותר דאי בעי גומר סעודתו והק' דיתסר ליהנות מסוכה של מצוה שלא בעידן קיום מצוותו ואותן שיש להם גגות ומכסין הגג בעת הגשמים אין חשש מה דמתהני ממנה דכיון דנפסלה הסוכה משום סוכה שתחת הבית מותר ליהנות ממנה מן התורה כו' ע"ש.

והנה למ"ש בביאור הגר"א (סי' תרל"ט ס"ק כ"ה) בשם הרשב"א דאין שם סוכה עלה בעת ירידת גשמים ע"ש. לפ"ז נפסלה הסוכה אז כסוכה שתחת הגג ומותר ליהנות ממנה אז כמסוכה שתחת הגג וגם אי בירידת גשמים שם סוכה עלה ופטור משום מצטער נמי איך נחשוב זה להנאה הישיבה אז כיון שמצטער בישיבתה. ואף אי טוב יותר לישב בסוכה מלישב בחוץ שבחוץ יותר מרובה הגשמים. מהיכי תיתי נחשוב זה הנאה נגד אם הי' יושב בחוץ. כיון דהי' יכול לישב בביתו דליכא גשמים כלל ולא יחשב שום הנאה מישיבתו בסוכה בעת הגשמים. ועי' בטורי אבן בר"ה דף כ"ז בד"ה בשופר ואכמ"ל.

ובמש"ש לדמותו לבגדי כהונה דניתנו ליהנות בהם משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו הכהנים זריזין להפשיטן בגמר עבודה וה"נ מותר ליהנות בירדו גשמים מהך סברא דא"א שלא ישהה רגע אחר שהתחילו הגשמים ולכן ר"ל אף דא"צ למהר לצאת אבל ליכנס לכתחילה בשעת ירידת גשמים לאכול אסור כדאסור ללבוש ב"כ לכתחילה שלא בשעת עבודה ע"ש. והנ"ל דמהר"ן משמע נגד זה דדייק מדנקיט כשהתחיל לאכול משמע דרק בכה"ג אינו מותר לפנות אלא משתסרח המקפה כדי שלא יראה כמבעט בסוכתו ויוצא אבל לא התחיל ליכנס בה כל שמצטער מחמת גשמים פטור כו' ע"ש. ולסברת העונג יום טוב הא י"ל דנקיט בהתחיל לאכול דאז מותר לפנות משתסרח המקפה אבל איסורא ליכא להשאר בה אבל בלא התחיל ליכנס בה איסורא נמי איכא בהגיעו הגשמים לשיעור כדי שתסרח המקפה ולעולם אימא לך דכשלא הגיע לשיעור זה חיובי נמי מחיייבי' לו ליכנס. ויש לדחות דבאמת מטעם זה כתב הר"ן שאין בזה ראי' ברורה. אך נ"ל דסברת הר"ן דבלא התחיל ליכנס כל שמצטער מחמת גשמים פטור כדשרי משום באקי וסירחא דגרגושתא. ומשמע מדבריו דמבאקי וסירחא דגרגושתא אינו מפנה כשהתחיל לאכול אף שמצטער. דאינו כמדרגת גשמים כשיעור שתסרח המקפה. והרי בירושלמי תני כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנה מפני השרב ומפני היתושין. ולכאורה באקי הוא כיתושין. ומשמע דמפני' אפי' אחר שהתחיל לאכול כמו פינוי דגשמים דהמשנה דע"ז קאי הירוש'. וכן שרב הוא כשאר צער דיתושין וכדומה. ובע"ז (ד' ג') בהא דמקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז וכאו"א מבעט בסוכתו ויוצא ופריך והאמר רבא מצטער פטור מסוכה ומשני נהי דפטור בעוטי מי מבעטי ע"ש. והקדרת חמה היינו שרב והוא ככל מצטער ומשמע בירוש' דמפנה מש"ה גם כשהתחיל לאכול כמפני הגשמים שהגיעו למדרגת שתסרח המקפה. וע"כ דקודם שהגיע למדרגה זו ל"ח כלל צער לסתם בני אדם וממילא מחוייב גם ליכנס לכתחילה בסוכה [ולסברת הר"ן המ"ל גם בלא הא דמבעטי דעשו שלא כדין שהלכו מהסוכה אחר שהתחילו לאכול] ואכמ"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף