סמ"ע/חושן משפט/ריב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אכילת פירות דקל זה. פי' אף שהפירות הן בעולם מ"מ שם האכילה דבר שאין בו ממש הוא ובטור לא כתב זה ובדרישה כתבתי שאפשר שכ"ע מודים להרמב"ם בזה לענין דינא (ודלא כב"י) אלא שלשון הגמ' לא משמע להרשב"ם והטור דקאי אזה ע"ש:
(ב) עד שיקנה גוף בית זה לדור בו בטור הוסיף וכ' ז"ל וכן המוכר רחל לגיזותיה כו' והמחבר השמיטו ואזיל לטעמו שכ' בב"י שלחנם כתבו הטור בסי' זה משום דכאן איירי בדין דבר שאין בו ממש ורחל לגיזותיה הוא משום דבר שאינו בעולם נגעו בה וכבר בתבו רבינו בסי' ר"ט ע"ש אבל בפרישה כתבתי טעם דברי הטו' ולק"מ ע"ש:
(ג) האומר ידור פלוני בבית זה ולא קצב כו' עד"ר שהוכחתי דל"ד קאמר האי דינא באומר ידור פלוני בבית זה אלא אפי' הקנה לו הבית לדירה נמי שעה א' משמע כיון דלא קצב לו זמן אלא דל' המרדכי נקט והוא היה צריך לכתוב בל' זה ע"ש דאל"כ הא אפילו שעה א' נמי לא קנה דדירה דבר שאין בו ממש הוא וכמ"ש לפני זה אבל א"ל דל' ידור פלוני בבית זה ה"ל כאלו הקנה לו הבית לדירה דשם במרדכי כ' בהדיא דל' זה הוה אין בו ממש ע"ש:
(ד) אפילו רק שעה אחת במשמע והא דכתב מור"ם לעיל בסי' [ס'] ס"ג די"א דבהמקבל עליו לזון לחבירו סתם או יתן לו ק' זהו' לשנה דנפטר בשנה אחת מנדרו דמשמע הא שנה אחת עכ"פ צריך לזונו כתבתי שם והוכחתי מתשו' הרא"ש דכלל ו' דין י"ז וי"ח דהיינו דוקא שם דגילה דעתו שרוצה לזונו שנה לפחות מדסיים בלשונו ואמר או אתן לו ק' זהובים לשנה הא קיבל עליו לזונו סתם אפי' ביום א' סגי ומטעם דהמע"ה ודלא כי"א שכ' מור"ם שם לפני זה והוא דעת הרשב"א שחולק וס"ל דסתם לעולם משמע והארכתי בראיות ע"ז ע"ש ושם כתבתי ג"כ ליישב הא דכ' מור"ם בס"ס קס"ג דבפטרוהו ממס סתם דיכולין לומר דלא פטרוהו כי אם לשנה דלא איירי בכל מיני מסים ע"ש ולכאורה היה נראה ליישב בענין אחר ולומר דמ"ש כאן אפילו רק שעה אחת במשמע לא איירי במקבל עליו ליתן לו דירה אלא כאלו אמר הרשות נתונה לפלוני לדור בביתי כ"ז שאין אני צריך בו ומ"ה יכול למחות בו כשירצה משא"כ במקבל עליו לזון לפלוני או ליתן לו דירה דס"ל דצריך ליתן לו לפחות שנה אבל בהגהות מרדכי שם משמע ומוכח דקאי אפילו המקבל עליו ליתן לו דירה ע"כ מחוורת' כמ"ש ראשונה ודוק:
(ה) יש לפר' השטר כו' ז"ל הרמב"ן שם שהקנין ענין חזק וכשבא באחרונה לא דירה בלבד שאין בו ממש נתן לו אלא מגופו של קרקע קנו מידו (משא"כ כשכתב בהשטר הקנין לפני הדירה וכמו שמסיק וכ' ז"ל אבל אם לא כתוב בשטר כן רק וקנו ממנו שנותן לו לדור כו'):
(ו) וכ"ש אם החזיר הקנין למטה כו' ז"ל שם כשכתבו בסוף השטר וקנינא לפלוני על מה דכתוב ומפורש לעיל מהני שהחזרת השטר שבסוף ליפות כחו כתבוהו שלא כתבו ב"פ בכדי עכ"ל:
(ז) שהקנה לו כתיקון חכמים כו' כיוצא בזה כ' הטור לקמן סי' רמ"א סעיף י"ד לענין תנאי כפול שם בסי"ז כתב דה"ה אם כתוב בשטר ותנאים הללו נעשו כתנאי' המקוימי' כו' ע"ש והמחבר כתבוהו שם בסי"ב:
(ח) ואויר חצירו כו' ז"ל הטור כגון שהיה לחבירו כותל סמוך לחצירו או לחורבתו וקונה לו אויר חצירו להכניס בו זיזין:
(ט) דהוה כאלו פיר' כו' דכל לגבי נפשו בעין יפה שייר וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ט ס"ז וע"ש:
(י) ע"מ שדיוטה עליונה שלי כו' דין זה יתבאר מילתא בטעמא בסי' רי"ד סי"א וז"ל הטור שם כיון דלא היה צריך לזה התנאי דבלא"ה אין הדיוטא העליונה נמכרת מסתמא בכלל הבית וצריכין לקיים יתור לשונו שמועיל לשום דבר אמרינן דיועיל לענין זה דיכול להוציא זיזין מאותו הדיוטא להחצר אף אם מכר החצר עם הבית כו' ע"ש ומזה יתבאר לך שמ"ש הטור והמחבר אלא מכר לו בית ר"ל בית והחצר ונקט בית משום שהדיוטא היא ע"ג וק"ל:
(יא) וגם שייר לאיש א' אמרינן כו' זה ל"ד למ"ש מור"ם בסי' ר"ג סעיף י' אם קנה דבר שמועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש כו' דכתב דיש בו פלוגתא וכאן משמע דלא פליגי ביה י"ל דשאני הכא דשניהן שוין דבעינן ששייר לנפשו מקום לדירה אלא שלגבי נפשו אמרינן מסתמא ששייר המקום מ"ה אמרינן כיון דההקנאה היה בפעם א' כמו ששייר לגבי נפשו כן שייר ג"כ להאחר משא"כ התם דבחליפין דנקנין בו המטלטלי' אינן נקנין המעות ומה"נ פסק מור"ם בסי' ר"ט ס"ד במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעול' דלא קנה הדבר שלא ב"ל כיון דלדבר שלב"ל לא מהני הקנין ולדבר שב"ל מהני הקנין כמות שהוא מהיכי תיתי לו' שכוונתו היה לשייר המקום ולהקנות ע"י הדבר שלב"ל וק"ל:
(יב) אבל הקונה לזמן כו'. פירוש אפילו לזמן קצר כמו שנה וראיה מהקונה קרקע בזמן הבית שהיא חוזרת ביובל לבעליה וקודם היובל היא ברשות הלוקח לעשות בו מה שלבו חפץ ולא חלקה התורה ולא רז"ל בזה אפילו לא קנאה אלא שנה או פחות קודם היובל ועפ"ר:
(יג) הוא בונה והורס ועושה כו' בא"ע סי' צ' ס"ט כתב מור"ם שאשה שמכרה נכסי מלוג שלה לאחר שנשאת דהלוקח יכול למחות בבעלה שלא יבנה ולא יהרס משמע אבל אם לא מכרה אין האשה בעצמה יכולה למחות בו והוא מה"ט שבעלה קנאה כל ימי חייה והא דכתב שם דהלוקח יכול למחות הוא לשיטת הרמב"ם דכתב שם משמו דאשה שמכרה הבעל אינו מוציא מיד הלוקח גוף הקרקע כ"א הפירות ע"ש בסמ"ע ודו"ק.
(יד) ובין המוכר פירות שדה פי' אחר שבאו לעולם דאז הקנין חל עליו וכ"כ הטור ועד"ר מה שכתב עוד מזה:
(טו) אפילו לכנוס כן צריך להיות:
(טז) והשוכר אינו כן. פי' אם נהגו בעליה בקרקע זו להובירה דהיינו לזרוע שנה ובשנה שאחריה אינן זורעין למען תת כחה יותר לשנה שלישית כשיזרענה וכן עושין תמיד שנה זורעין ושנה מניחה כך בלי זריעה אסור השוכר לשנות וע"ל בטור ובדברי המחבר בסי' קמ"ה וקמ"א ועיין בטור שכ' עוד נ"מ ז"ל והשוכר אין רשאי להשכיר והקונה מקנה לאחר כל מה שקנה עכ"ל והמחבר השמיט זה ואזל לטעמו שבב"י הקשה ע"ז מהא דכ' הרמב"ם דבקרקע השוכר רשאי להשכיר ועפ"ר שם כתבתי דיש חילוק בין שכירות בית לשכירות שדה דבבית כשימסרנה לידו בשלימותו צריך להחזירו לידו כמו שמסר לו וקלקולו ניכר משא"כ בשדה דיכול להכחישה בזריעה התמידית או שיזרע בו דברים המכחישים הקרקע ולא יהא נראה ונודע שהכחיש' ע"ש.
(יז) ומ"ש המחבר כמו שיתבאר בסי' ש"ך ע"ש בסימן ש"ך ס"ד שם כ' המחבר דבין חוכר ובין מקבל אם באו לשנות מהמנהג המחכיר מעכב עליהן משא"כ הקונ' שדה לפירותיה דאף אם נהגו להובירה יכול הוא לזרעה כ"ז שירצה ומ"ש לזורעה או לנוטעה בפרישה כתבתי דאינו מוכרח מזה דיכול לשנות מזריעה לנטיעה או איפכא אלא ה"ק אם דרכו לזורעה יכול לזרעה תמיד וא"צ להובירה מיהו בנטיעה לא א"ש פי' זה דשם לא שייך הובירה ועפ"ר:
(יח) או אתננו לצדקה בטור כתוב בשם הרמב"ם או תתננו לצדקה ובזה דוקא פליגי עליה וכדמסיק מור"ם אבל באתננו כ"ע מודו דמחוייב לקיים מכח נדר ועד"ר מ"ש מזה:
(יט) אם צוה אדם כשהוא שכ"מ כו' הב"י כתב דהיינו כשבניו היו באותו מעמד כשצוה ושתקו דאז אמרי' דקבלו עלייהו דאל"כ כיון דהנודר מת והבנים לא נדרו אין מחויבין לקיים ובפרישה כתבתי דנ"ל דטעם הרמב"ם הוא דכל שאומר כן הוה ליה כאלו הקנה הבית לעניים עד שקבלו השכירות וכן האילן לפירות ואין בניו יורשים אותו הדבר עד שיקיימו תחלה לנדר:
(כ) כשתלד בהמתי או יוציא אילן כו'. באלו גם הרא"ש ס"ל דאצ"ל ויבואו לידי אתננו דהא מיד כשתלד בהמתו או יוציא אילנו פירות ה"ל כאלו בא לידו ודוקא בחוב שיש לו ביד פ' הוצרך הרא"ש לומר לכשיבא מידו לידי ע"ש ועפ"ר:
(כא) שהרי אין כאן כו' ר"ל כיון שלא קיבל עליך אלא עד שיבא לעולם שאז יתננו והוא מת קודם שבא לעולם נמצא דאף לאחר שבא לעולם אין הנדר והחיוב חל על מי ליתננו מכח קבלה הראשונה וטעם הרמב"ם כבר כתבתי בסמוך:
(כב) ודברי המחבר שסתם לעיל כדברי הרמב"ם כו' עד אינו נכון עד"ר שם כתבתי ישוב נכון לחלק ביניהן דדוקא במה שתלד פרתי ויוציאו אילוני שהן דברים שבאין ממילא ס"ל להרמב"ם דחל עליו הנדר וצריך לקיימו משא"כ כאן דקנין בית הוא דבר שאינו בידו ולא יבא ממילא ובזה ישבתי ג"כ דברי הכ"מ והב"י שכתב שגם הרא"ש בדין הנ"ל ס"ל כוותיה דאליביה דוקא בגביות חוב שהוא ג"כ דבר שאינו בא ממילא כתב הרא"ש דלא חל עליו הנדר אם לא שאמר לכשיבא לידי אתננו ע"ש ודו"ק.
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |