משנה למלך/אישות/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה למלךTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
ברכת אברהם
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב[עריכה]

וכסף מד"ס כו'. (א"ה עיין מ"ש ה"ה דאע"ג דכסף דברי סופרים קרי ליה מ"מ קידושי תורה נינהו. ועיין במ"ש הרב המחבר לקמן פ"ד מהלכות אלו דין ו' גבי המקדש בפסולי עדות יע"ש):

ד[עריכה]

משנתנה תורה נאסרה הקדשה כו'. (א"ה כתב ה"ה ונראה סיוע לרבינו ז"ל ממ"ש בהרבה מקומות אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו'. ועיין מ"ש ע"ד ה"ה אלו בפ"ד מה' מלוה ולוה דין י' יע"ש:

ז[עריכה]

ועוד נקראין איסור קדושה ותשעה הם. (א"ה עיין בדברי ה' המחבר לקמן בסמוך דין ח'):

ח[עריכה]

ויש שאיסור ביאתן בעשה וכו'. מבואר בגמרא פרק אלו נערות. ואיכא למידק אמאי לא מנה הכונס את יבמתו דנאסרו צרותיה עליו ועל האחים בעשה כדאיתא בפ"ק דיבמות (דף י"א) וכ"פ רבינו ז"ל לקמן פ"א מהלכות יבום דין י"ב וז"ל הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים ואם בא הוא או אחד מהאחים על צרתה ה"ז עובר בעשה שנאמר יבמה יבא עליה לא עליה ועל צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ע"כ. וכבר ראיתי להרב בעל לח"מ שנתעורר בזה והניח הדבר בצ"ע. (א"ה עיין בהלכות יבום שכתב ה"ה דהרמב"ן השיגו בזה יע"ש). והנראה אצלי בזה הוא דרבינו לא מנה אלא אלו שבאה עליהם אזהרה מיוחדת לאיסור וכגון מצרי ואדומי שעיקר הכתוב שאמר דור שלישי יבא לאו למימרא שיהיה חיוב שדור שלישי יבא אלא עיקר הכתוב הוא לדיוקא הא דור א' וב' לא יבא. וכן והוא אשה בבתוליה יקח אינו מוזהר הכ"ג ליקח אשה יותר משאר אדם ואם לא נשא אשה פשיטא שלא ביטל עשה זו ודוקא ביום הצום צריך שיהיה לו אשה משום דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ועיקר הכתוב לא בא אלא לאסור עליו אם אינה בתולה הרי זה דומה למה שמנה רבינו במנין מצות עשה לבדוק בסימני בהמה ובסימני העוף ודכוותם וביאור מצות אלו הוא שאנו רשאים לאכול הטהורים ולא הטמאים והאוכל מהטמאים עובר בעשה דהיינו לאו הבא מכלל עשה וכמ"ש ה"ה רפ"א מהלכות מאכלות אסורות יע"ש. אבל קרא דיבמה יבא עליה לגופה איצטריך שהיא מצות עשה ליבם אשת אחיו אלא דמיתורא דעליה דרשינן דבא למעט הצרות. וראיה לזה שהרי רבינו לא מנה האיסורין אלא מנין האזהרות שבא בהן שהרי כשמנה חייבי לאוין לעיל דין ז' כתב שהם ט' וכשתדקדק תראה איך מנה עמוני ומואבי בא' ושני גופים מוחלקים הם אלא כיון שלא בא עליהם אלא אזהרה אחת כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי לא מנאם אלא בא' ה"נ גבי חייבי עשה לא מנה אלא אלו שבא עליהם אזהרה מיוחדת:

ותו איכא איסורי עשה והוא אשה שנסתרה אחר קינוי דאסורה לבעלה משום דכתיב ונטמאה וליכא לאו אלא היכא דודאי זינתה וכמ"ש הרב המגיד בפי"א מהלכות גירושין דין י"ד[1] ואיסור זה חשיב איסורי עשה כמ"ש הרא"ש בפ"ק דיבמות (דף י"א) אהא דאמרינן התם א"ר יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה כעריות וכ"כ התוס' שם[2] ובפ"ה דסוטה (דף כ"ח) ד"ה זו ובפרק אלמנה לכ"ג (דף כ"ט) ד"ה כי תהיה. ועיין בפרק יש מותרות {{ממ|[[בבלי/יבמות/פה/ב|(פ"ו)[פה:]}} ד"ה ולר' מתיא בן חרש שכתבו התוס' בסוף דבריהם וז"ל ועוד דלא מרגלא ליה דאיכא השתא תרי לאוי ע"כ. משמע דס"ל דבספק סוטה איכא לאו[3], ודוק. (א"ה ועיין בירושלמי שהביאו התוספות בשילהי פרק המגרש וז"ל בירושלמי פריך דאמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעלה ת"ל דבלא"ה אסור להחזיר סוטתו ומשני לעבור בשני לאוין ע"כ. ועיין תשובת הרשב"א סימן תקנ"ז וסי' אלף רל"ז. הלום ראיתי להתוס' פרק אלו נערות (דף מ') ד"ה ניתי עשה שכתבו דונטמאה הוא עשה יע"ש. ועיין בספר פנים מאירות סי' ק"ד שהגיה דברי התוס' ועיין בדברי הרב המחבר לקמן פ"ו מהלכות יבום וחליצה דין י"ט ופי"ט מה' איסורי ביאה סוף דין ה') ועיין בפ"ק דסוטה (דף ז') בגמרא דאמרינן סוטה שהיא בלאו לא כ"ש ופירש"י בלאו דלא יוכל בעלה הראשון יע"ש:

ותו איכא הא דקי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והוא דין תורה גמור דתרי ונטמאה כתיבי חד לבעל וחד לבועל וכמ"ש רבינו בפ"ב מהלכות סוטה דין י"ב ואין ספק שכל אלו חשיבי איסור עשה ורבינו ז"ל לא מנאם כאן לפי שלא בא עליהם אזהרה מיוחדת:




שולי הגליון


  1. ולמד כן בדעת הרמב"ם שכתב שם שהבא על אשתו ספק סוטה לוקה מכת מרדות, ומבואר שלדעתו אין בו לאו אלא בודאי.
  2. הערוך לנר (יבמות פה:) תמה שבדבריהם שם מבואר שלוקה על ביאתה ומבואר דאיכא לאו, וכן דקדקו בדבריהם רע"א בגלהש"ס ובהגהות הגר"י ברלין שם. ואכן הרשב"א (יא:) ביאר שבספק סוטה יש לאו שהרי לוקה על ביאתה. ובערוך לנר (יא:) הציע בביאור דברי התוספות שבאמת ליכא לאו אך ניהוג הדין הוא כלאו, שעשו ספקו כודאו.
  3. הרש"ש והערוך לנר תמהו שכוונת התוספות שם לפוסלה לכהונה על אחרים, ושני הלאוין הם לאו דזונה וגרושה, והניחו בצ"ע. וע"ע ביד דוד ובישרש יעקב.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף