משנה ברורה/אורח חיים/תרצה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דיני סעודת פורים
(א) ובסעודה אחת יוצאים. לאפוקי (א) ממ"ד דחייב לאכול גם בלילה של י"ד דומיא דמגילה ומ"מ נכון לאכול גם בלילה וכדלקמיה בס"ב בהג"ה:
(ב) שעשאה בלילה. היינו (ב) בליל י"ד (ג) דבליל ט"ו לבני עיירות (ד) פשיטא דכבר עבר זמנה:
(ג) וירבה קצת בסעודה. ואפילו כשחל הי"ד במוצאי שבת דעשה סעודה חשובה בסעודה שלישית מ"מ צריך להרבות קצת בלילה לכבוד פורים אך אינה סעודה כמו למחר דשם צריך להרבות יותר. כתבו האחרונים דנכון ללבוש בגדי שבת ג"כ מבערב וימצא אח"כ בביתו נרות דולקות ושולחן ערוך ומטה מוצעת:
(ד) בין ארור המן. שזה מפלה ראשונה שניטל (ה) נקמה רבה ממנו ועוד טובה יתרה מזה גדולת מרדכי שבירכו הקב"ה שעלה למעלה ראש והנה קודם שנשתכר נתן בודאי תודה להש"י על שתי הטובות וע"כ אחז"ל שלא יפסיק מלתן שבח ע"ז בשמחה עד שיבוא לידי כך שלא יבחין עוד מה בין טובה זו לזו.
ועיין בא"ז דמ"מ יראה להיות זהיר בענין נט"י וברכת המוציא ובהמ"ז ויהיה שמחה של מצוה ועיין בפמ"ג שכתב דענין סעודת פורים ומתנות לאביונים ומשלוח מנות אפשר דצריך כונה ע"ז לשם מצוה:
(ה) וישן ומתוך שישן וכו'. וכן ראוי לעשות [פמ"ג]:
(ו) מלבד תענית חלום. ויתענה (ו) עד אחר מנחה (ז) ויאכל קודם ביאת השמש רק פ"א. הנשבע להתענות בפורים (ח) יראה להתיר שבועתו:
(ז) וע"ל סימן תקס"ח. ס"ה ובסימן תק"ע בכל הסימן:
(ח) לאחר מנחה. הא דלא נהיגי לעשותה בשחרית (ט) משום שטרודים במשלוח מנות (י) ונמשכין ברוב עד המנחה ואסורין להתחיל בסעודה קודם מנחה:
(ט) בעוד היום גדול. כתב א"ר בשם של"ה המשובח מי שעושה סעודה בשחרית וכתב עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו דא"א לשמוח כראוי ביחיד. ומ"מ יהיה שמחה של ד"ת וכדלקמיה:
(י) הסעודה בשחרית. היינו (יא) קודם חצות היום לכתחלה ועיין ביד אפרים מה שכתב בשם מהרי"ל:
(יא) מאכל זרעונים. בלילה (יב) הראשונה:
(יב) דניאל וחביריו. וגם אסתר אכלה זרעונים כדאמרינן פ"ק דמגילה וישנה לטוב שהאכילה זרעונין:
(יג) דאם הזיק וכו'. בב"ח מחלק בין היזק גדול לקטן בין בגוף בין בממון דבהיזק גדול מקפידין (יג) ואין מנהג לפטור בהיזק גדול:
(יד) מכח שמחת פורים. פי' שעשה מכח שמחה (יד) אבל אם כיון להזיק חייב:
(טו) אומר עה"נ בבהמ"ז וכו'. ואם שכח לומר עה"נ (טו) י"א דמחזירין אותו (טז) וי"א דאין מחזירין אותו (יז) וספק ברכות להקל ודוקא בסעודה ראשונה שאוכל בו ביום אבל בסעודה שניה שאוכל אחר המנחה שקורין סעודת פורים וכבר אכל סעודה אחת ביום (יח) שוב אין מחזירין אותו לכו"ע אלא כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'. כשחל פורים בע"ש ומשכה סעודתו עד הלילה חייב להזכיר של עכשיו דהיינו רצה וא"כ איך יאמר על הניסים דהוי תרתי דסתרי וכיון דאין הזכרת עה"נ חמור כ"כ לכן יאמר (יט) רק של שבת. וכ"ז אפילו כשלא התפלל עדיין ובפרט אם התפלל מקודם בודאי אינו כדאי להזכיר אח"כ עה"נ בבהמ"ז וכדלקמיה:
(טז) אומר על הניסים. י"א דוקא (כ) כשלא התפלל ערבית עדיין אבל משהתפלל שוב אינו אומר עה"נ וי"א דבכל גווני אומר וע"כ מהנכון (כא) שיברך בהמ"ז קודם שיתפלל להוציא עצמו מפלוגתא. ואם רוצה למצוא תקנה שיתפללו קצת מהצבור בבהכ"נ כדרכו תמיד (כב) נראה שמשהגיע הזמן בלילה יברך בהמ"ז ויאמר עה"נ וילך לבהכ"נ להתפלל ואח"כ יכול לאכול ולשתות ולשמוח עוד דהא מצוה בשמחה בשני ימים:
(יז) ונוהגין וכו'. ובזה אם לא אמרו (כג) בודאי אין מחזירין אותו אפילו לדעת המחמירין הנ"ל דהא אפילו בלכתחלה יש פלוגתא אם לאמרו וכנ"ל:
(יח) לשלוח. בת' בנין ציון (סי' מ"ד) נסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא ע"י שליח אי יוצא כיון דכתיב ומשלוח נימא דבעינן דוקא ע"י שליחות ע"ש:
(יט) שתי מתנות. בעניים הקפידו (כד) ליתן לשני עניים דמצוה לחלק משא"כ בעשיר דדי כשנותן לאחד:
(כ) מיני אוכלין. ולא בגדים ושארי דברים (כה) וה"ה משקה דשפיר דמי דשתיה בכלל אכילה (כו) וכן סגי באחד אוכל ואחד משקה ובעינן שיהיה מין אוכל (כז) המבושל ולא בשר חי דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע (כח) וי"א דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד שרי:
(כא) זה שולח לזה וכו'. ויוצא י"ח (כט) אע"פ שהולך אח"כ לסעוד אצלו:
(כב) לשלוח מנות ביום. וה"ה מתנות לאביונים אם לא שקיים המצוה דשילוח מנות לאיש אחד ומתנות לשני אביונים ביום אין נ"מ במה שרוצה להוסיף עוד בלילה:
(כג) או מוחל לו. ר"ל שאומר הריני כאלו התקבלתי:
(כד) יצא. והפר"ח חולק ע"ז וכן החתם סופר בסי' קצ"ו מתמה ע"ז:
(כה) ואשה חייבת וכו'. שכולן (ל) היו באותו הנס וצריכה היא לשמוח ולשמח לב אביונים וכתיב קימו וקיבלו היהודים וגו' וגם נשים בכלל. וכתב המ"א לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דוקא באלמנה אבל אשה שיש לה בעל בעלה משלח בשבילה לכמה אנשים ומ"מ יש להחמיר:
(כו) ספק קידושין. שיאמרו שזהו סבלונות שאחר הקידושין וחיישינן שמא קידשה כבר בפני עדים ואינם לפנינו:
(כז) אין לחוש. דזה (לא) הוי במעות וליכא למיחש לסבלונות ואפילו אם נותן לאביון מאכל (לב) הוא דרך צדקה ואינו דרך סבלונות:
< הקודם · הבא >