כף החיים/אורח חיים/תרצה

כף החיים ‏ אורח חיים תרצה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הגה. מצוה להרבות בסעודת פורים. דמשתה ושמחה כתיב. לבוש:

ב

ב) שם הגה. מצוה להרבות וכו'. בפ"ק דמגילה (ז' ע"ב) רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולאו אתו רבנן א"ל מ"ט לא אתו רבנן א"ל דלמא טרידי בסעודת פורים ע"כ. שמעינן דשרי להרבות בסעודת פורים ושלא לבא לבה"מ מחמת טירדא דסעודתא דכיון דעסיק במצוה להרבות בסעודת פורים פטור ממצות ת"ת בבה"מ. ב"ח:

ג

ג) שם הגה. מצוה להרבות וכו'. אם עשה סעודת פורים בלא לחם יצא. אחד קדוש בתשו' כ"י. ברכ"י או' א' שע"ת. ועיין לקמן אות ל"ב:

ד

ד) שם בהגה. ובסעודה א' יוצאים. לאפוקי ממ"ד דחייב לאכול גם בלילה דומיא דמגילה. והב"ח כתב דמ"מ יש לאכול בלילה אפי' כשחל במו"ש כמ"ש לקמן בהגה סעיף א' מ"א סק"א. ור"ל אפי' כשחל הי"ד במו"ש דעשה סעודה חשיבה בסעודה ג' מ"מ צריך להרבות קצת בלילה לכבוד פורים אך אינה סעודה כמו למחר דשם צריך להרבות יותר. מ"ב אות ג' ומ"מ החכם עיניו בראשו שלא יאכל הרבה בסעודה ג' אלא יניח מקום לסעודת הלילה. וכן כתב המחצית השקל:

ה

ה) שם. סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא י"ח. דכתיב ימי משתה ושמחה. לבוש:

ו

ו) שם. סעודת פורים וכו'. כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. הרמב"ם פ"ב מהל' מגילה הלכה ט"ו:

ז

ז) שם. סעודת פורים שעשאה בלילה וכו'. ופי' בלילה ליל שבו קורין את המגילה אבל בליל אחר יום הקריאה פשיטא דלא יצא שכבר עבר פורים. מ"מ שם ה' י"ד. וכ"כ הר"ן וס' המנהיג בסי' כ"ח. שו"ג אות ב' מאמ"ר אות א' יפ"ל ח"ב אות ב' מ"ב או' ב':

ח

ח) שם. שעשאה בלילה לא יצא י"ח. מי שהיה אוכל בליל פורים ונמשכה סעודתו עד היום ואכל קצת ביום יצא. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' כ"ד. ברכ"י או' ב' שע"ת:

ט

ט) וכתב המו"ק נ"ל שא"צ להזהר לעשות בסעודת פורים זכר לאבילות ירושלים כיון דחייב לבסומי עד דלא ידע וכו' שע"ת. ועיין לעיל סימן תק"ס אות ט"ז:

י

י) שם הגה. ומ"מ גם בלילה ישמח וכו'. ויש נהגו שלא לאכול בשר בלילה שלא יטעו ויחשבו שהוא עיקר סעודת פורים. כלבו. עט"ז. מ"א סק"ו. ואין נוהגין כן. עט"ז. א"ר או' ה' שו"ג או' ג' א"א אות ו':

יא

יא) ואופין מיום הקודם שהוא ערב פורים כדי לאכול בלילה פת חמה וגלוסקה יפיפיה סולת בלולה כי זה בכלל שמחת פורים כמו בשבת ויום טוב. יפ"ל ח"ב או' ג':

יב

יב) שם הגה. ומ"מ גם בלילה ישמח וכו'. וימצא בביתו נרות שדולקות וערוך שלחני ומטה מוצעת ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לב וישמח אנשי ביתו וירחק מהם כל ריב ומצה וכו' סדה"י. א"ר שם:

יג

יג) מהרח"ו זיע"א היה רגיל לטבול בערב פורים כמו ערב הרגל. וילבש בגדי יו"ט מבערב ולא כאותן שנוהגין ללבוש בבקר יום פורים והוא זכר ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות ואיך יתכן לקרוא פסוקים הללו במגילה בלבוש חול. מל"ח סימן ל"א או' ח"י:

יד

יד) [סעיף ב'] חייב איניש לבסומי בפוריא וכו'. וא"ת היאך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות דהשכרות מכשול גדול וי"ל מפני שכל הנסים שנעשה לישראל בימי אחשורוש היו ע"י משתה כי בתחלה נטרדה ושתי ע"י משתה ובאה אסתר וכן ענין המן ומפלתו ע"י משתה היין היה ולכן חייבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין. א"ר אות א' מ"ב בב"ה:

טו

טו) שם. חייב איניש לבסומי בפוריא וכו'. היינו למצוה ולא לעכב. תשו' מהרי"ל סי' נ"ו בשם ראבי"ה. וכ"כ הגמ"י פ"ב דמגילה. ד"מ או' א' כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' א"ר שם. מ"ב שם:

טז

טז) שם. עד דלא ידע בין ארור המן וכו'. יש מפרשים עד דלא ידע לחשוב חשבון זה כזה. חי' אגודה למס' מגילה. ואני שמעתי עד דלא ידע הי מינייהו קדים ארור המן לברוך מרדכי או ברוך מרדכי לארור המן. כנה"ג שם. והמנהגים כתבו דפיוט א' היה שהיו עונים בבית א' ארור המן וטל בית א' ברוך מרדכי וצריך צילותא שלא יטעה לפעמים. ד"מ שם. והט"ז סק"א כתב דצריך האדם לתת שבח לו ית' על טובה כפולה שעשה עמנו הא' הוא פורענות שהביא על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאד והטובה יתירה ע"כ אמר צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתינו מן ארור המן שזה מפלה שלו לברוך מרדכי שזה מעלתינו שניה יעו"ש. ובשער הכוו' דף ק"ט ע"ד כתב כפשוטו שיטעה לומר במקום ברוך מרדכי ברוך המן ויעו"ש טעם בסוד. וכ"כ בסידור עמודי שמים לרב יעב"ץ שאביו הגאון ז"ל היה בבחרותו לקיים המימרא כפשוטו. אלא שכתב אך החלש שמזיק לו השכרות פשיטא שאינו מחוייב ברך גם לא המשתטה ביינו ואין בו מדעת קונו וראיה לדבר ריב"א וע"ז נאמר אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים יעו"ש. וכוונתו במ"ש ריב"א הוא ר"ת ר' יהודה בר' אלעאי ר"ל שר' יהודה בר' אלעאי אמר בירושלמי דלא שתי אלא מפסחא לפסחא וחוגרני צדעי וכו' משמע דבפורים לא שתה ששתייתו היה מזיק לבריאת גופו. שע"ת או' ב' ומ"מ אף מי שאינו יכול להשתכר יעשה סעודה ובתוך הסעודה ישתה איזה כוס של יין כדי לקיים ימי משתה ושמחה. וקודם הסעודה יאמר לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצות סעודת פורים במאכל ומשתה כמו שתיקנו מרדכי ואסתר לעשות ביום זה כמ"ש לעשות אותם ימי משתה ושמחה לתקן את שורש מצוה זו וכל מצות הכלולות בה במקים עליון. ויהי נועם וכו' ואחר הסעודה קודם בהמ"ז ילמוד משניות של מסכת מגילה והם ד' פרקים ויכוין שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וד אותיות אדנ"י:

יז

טוב) שם. עד דלא ידע וכו'. והיודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י ובברכה ובהמ"ז או שלא להתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר. ח"א כלל קנ"ה או' ל':

יח

חי) שם בהגה. ואין להתענות בפורים. דכתיב ימי משתה ושמחה. ועיין לקמן סי' תרצ"ו סעי' ג':

יט

יט) שם בהגה. מלבד תענית חלום. נראה דכוונתו דיתענה עד אחר מנחה ואח"כ יאכל. ועיין מ"ש סי' תר"ד וסי' תקנ"ב סעי' י"א. מ"א סק"ד. ור"ל דשם בסי' תקנ"ב סעי' י"א בהגה כתוב ג"כ לענין ערב ט"ב דיתענה עד אחר מנחה ואח"כ אוכל יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן ויאכל קודם ביאת השמש רק פ"א. א"א או' ד':

כ

ך) שם בהגה. מלבד תענית חלום. והמתענה תענית חלום בחנוכה ופורים צריך למיתב תענית לתעניתו כדין המתענה ת"ח בשבת כמ"ש לעיל סי' תקס"ח סעי' ה' יעו"ש ודין ת"ח באיזה גוונא מתענין עיין לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' וסעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

כא

כא) ובס' התניא כתוב הנשבע להתענות בפורים יעמוד בשבועתו ויסעוד בלילה אעפ"י שמצוה מן המובחר ביום יעשה מה שיוכל. ועיין לעיל רסי' תק"ע דלא ק"ל כן. מ"א סק"ד. ור"ל דשם כתוב שיש להתיר נדרו ולאכול יעו"ש ובדברינו לשם:

כב

כב) שם בהגה. יש נהגו ללבוש בגדי שבת וכו'. ויש ללבוש מבערב כמ"ש לעיל או' י"ג יעו"ש:

כג

כג) שם בהגה. ונוהגין לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וכו'. והטעם כתוב שם בתה"ד סי' ק"י משום דבי"ד שחרית צריך שיהוי בקריאת המגילה ואח"כ הוא טרוד ושולח מנות ומתנות לאביונים ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה וכו' אלא שכתב אף שישבתי המנהג מ"מ רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית יעו"ש. וכ"כ השל"ה דף רס"א ע"א וכל מי שמקדים ומזרז ביותר לעשות סעודה בהשכמה הוא משובח בעיני יעו"ש. והב"ד הא"א או' ה' וכתב וכן אני נוהג. וכ"כ בס' מעשה רב להגר"א או' רל"ח סעודת פורים עיקרה ביום ע"כ הנכון לכוין לצאת בסעודת שחרית עכ"ל וכ"כ בסידור הרש"ש ז"ל וז"ל להזהר ולהזדרז לעשות סעודה אחר תפלת שחרית לכמה טעמים ידועים לי וגם בעוד שהארות הנז' בתוקפם אחר התפלה ולא יסתלקו אח"כ מהכלים הפנימים דשחרית כי תפלת המנחה היא בכלים אמצעים כנודע לפיכך כמעט קבלתי בקבלה לעשות הסעידה אחר תפלת שחרית בעזרת האל עכ"ל וכ"ה מנהג חסידי בית אל יכב"ץ:

כד

כד) וכתב בסדה"י יקבץ כל אנשי ביתו וחביריו דכי אדם יושב גלמוד יחידי א"א לשמוח כראוי. א"ר או' ד' א"א או' ה' והיינו אם אין עוסקים שם רק בד"ת ודברי תשבחות אבל אם עי"ז יבואו לדבר דברים בטילים וכ"ש דברים שאינן מהוגנין אדרבה היותר טוב לשבת לבדו:

כה

כה) שם בהגה. י"א שיש לאכול מאכל זרעונים וכו'. כ"כ ב"י בשם או"ח נהגו לאכול בליל פורים אחר התענית זרעונים זכר לזרעונים וכו' והטעם כתב הלבוש שגם המגילה היה ג"כ ע"י דניאל שהוא התך לפי דברי רז"ל. והלב"ש כתב דגם אסתר אכלה זרעונים כדאמרינן פ"ק דמגילה וישנה לטוב שהאכילה זרעונין עכ"ל ור"ל שגם עי"ז יבא לזכור הנס:

כו

כו) שם בהגה. טוב לעסוק מעט בתורה וכו'. ויש ללמוד משניות של מס' שקלים שהוא מענינא דיומא ואחר הסעודה מס' מגילה כמ"ש לעיל סוף או' ט"ז יעו"ש ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ו':

כז

כז) שם בהגה. טוב לעסיק מעט בתורה וכו'. והיא מגינה עליו שלא יארע לו קלקול בסעודה. ד"מ או' ג' ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ה':

כח

כח) שם בהגה. וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים י"ד וט"ו. שנאמר את שני הימים האלה. ד"מ או' ד' ונהגו לשמוח אף בליל ט"ו שביניהם. לבוש:

כט

כט) שם בהגה. וי"א דאם הזיק וכו'. ובכנה"ג כתב דוקא כשהזיק ממונו אבל גופו חייב עכ"ל אבל באגודה סוכה כתב כשמשחקים הבחורים בשבת ומכין זה את זה פטורים ובלבד שלא יתכוונו עכ"ל. מ"א סק"ז. והעו"ש או' א' כתב דהכל לפי ראות עיני בית דין. ועיין בחו"מ ססי' שע"ח:

ל

ל) שם בהגה. מכח שמחת פורים וכו'. פי' שעשה מכח שמחה אבל אם כיון להזיק חייב עיין בחו"מ שם. מ"א סק"ח:

לא

לא) שם בהגה. ועיין בחו"מ בדיני נזיקין. ססי' שע' ח:

לב

לב) [סעיף ג'] אומר על הנסים בברה"מ וכו'. כתב רש"ל בתשו' סי' מ"ח באם שכח על הנסים בברהמ"ז בסעודה זו צריך לחזור ונמשכו אחריו מט"מ ושל"ה ומ"א מפקפק בזה והט"ז סי' תרצ"ג הוסיף דבסעודה שאוכל בו ביום בפורים צריך לחזור דבו קיים סעודת פורים יעו"ש ואני אומר דאשתמיט לכל הגדולים הנ"ל דברי התה"ד סי' ל"ח דמבואר שם דראיית רש"ל ממרדכי דחויה וכ"מ בשם הגאון מהר"ל מפראג שפסק דלא כרש"ל דאף בסעודה זו א"צ לחזור ואף שחייב במשתה מ"מ אין חיוב בפת. א"ר או' ז' וכ"כ הברכ"י או' ג' בשם תשו' כ"י לאחד קדוש ומהר"ל מפראג דלא כרש"ל וסיעתו יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' א' דלא כרש"ל וכתב שכ"ה בהדיא באו"ח והכלבו הלכות תפלה יעו"ש. וכ"כ הכס"א או' א' דכ"ה מבואר להדיא ברמב"ם פ"ב מה' ברכות ובטור סי' קפ"ז ובהגה שם סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ הנה"ש בסי' תרצ"ג או' ב' וכן הסכים המאמ"ר או' ג' שו"ג בסי' תרצ"ג או' א' במחו' בגדי ישע סק"ט יפ"ל ח"ב או' י"ד וכתב ודלא כרב יעב"ץ בס' עמודי שמים יעו"ש. וכ"פ הרב בן א"ח פ' תצוה או' י"ד. ובלא"ה הא ק"ל סב"ל ואיך יוכל לחזור ומה שמזכירין מעין המאורע הוא מדבריהם כמ"ש לעיל סי' קפ"ח או' כ"ד יעו"ש אלא יאמר אותו בתוך הרחמן כמ"ש לעיל ססי' תקפ"ז בהגה ובדברינו לשם יעו"ש:

לג

לג) שם. ומשכה עד הלילה אומר על הנסים וכו'. ויש מי שאומר שאין לאומרו וכו' עיין לעיל סי' קפ"ח או' מ"ג שכתבנו שכן ראוי לנהוג כיש מי שאומר משום דיש לחוש להפסק בתוך הברכה יעויין שם אלא יש לאומרו בתוך הרחמן כנז':

לד

לד) [סעיף ד'] חייב לשלוח לחבירו שתי מנות וכו'. עיקר המצוה שיהיה המנות יקרות הערך ועריבות שדה יהושע מגילה דף טו"ב משם מהראנ"ח. ברכ"י או' ד':

לה

לה) שם. שתי מנות בשר וכו'. ודוקא מיני אכילה ושתיה אבל חלוקין וסדינים אין יוצאין בהם חובת ומשלוח מנות. תרומת הדשן סימן קי"א. ט"ז סק"ד. כנה"ג בהגה"ט עו"ש או' ג' א"ר או' ט' ער"ה או' ב' וכתב ודלא כהלק"ט ח"ב סי' קס"ג יעו"ש. וכן אם שלח תרנגולים חיים נראה שלא קיים המצוה. אבל שחוטים יצא. פר"ח. אבל מדברי מהרי"ל שנכתוב לקמן או' ט"ל משמע דבעינן דוקא מבושלים יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קנ"ה או' ל"א. קיצור ש"ע סי' קמ"ב או' ב':

לו

לו) שם. שתי מנות בשר וכו'. ויש לשלחם בבת אחת ולא בזה אחר זה. יפ"ל ח"ב או' ט"ו. וקודם שישלח יאמר לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצית ומשלוח מנות איש לרעהו שתקנו מרדכי ואסתר לשלוח ביום זה שתי מנות לאיש א' לתקן את שורש מצוה זו וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו:

לז

לז) שם. שתי מנות בשר וכו'. נגד שתי מתנות שנתן אחשורוש לאסתר אחד בית המן ואחד הטבעת. ב"ח. א"ר או' ח':

לח

לח) שם. שתי מנות בשר וכו'. נראה דבעניים הקפידו ליתן לשני עניים דמצוה לחלק משא"כ בעשיר דדי כשנותן לאחד. מ"א ס"ק י"ב. ועיין לעיל סי' תרצ"ד אות ח' והא דתיקנו לשלוח לעשיר נראה כדי שיהא אהבה בישראל שע"י שזה שולח לזה וזה לזה יהיה אהבה ביניהם.

לט

לט) שם. שתי מנות בשר וכו'. מבושלים הראוי לאכילה. מהרי"ל. וה"ה משקה. של"ה. מ"א ס"ק י"א. וכ"כ א"ר אות ט' דמש"ס מבואר דבמין אחד מאכל ומין אחד שתייה יוצא. וכ"כ הפר"ח. וכ"כ הר"ן פ"ק דמגילה ב' מנות לאדם א' היינו מיני מאכל ומשתה. וכ"כ לעיל או' ל"ה:

מ

מ) שם. שתי מנות בשר וכו'. הרב ח"א כלל קנ"ה או' ל"א כתב להוכיח מהירושלמי שאם שולח דבר פחות לעשיר אינו יוצא בזה ידי משלוח מנות יעו"ש וכ"מ בריטב"א לפי גירסא אחת שם בגמ' אכן שאר פי' לא הכירו דבר זה ונכון ליזהר בזה לכתחלה. מ"ב בב"ה:

מא

מא) שם. חייב לשלוח לחבירו שתי מנות וכו'. בתשו' בנין ציון סי' מ"ד נסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא ע"י שליח אי יוצא כיון דכתיב ומשלוח נימא דבעינן דוקא ע"י שליחות יעו"ש. ולי נראה דאין יכול לדקדק מזה דוקא ע"י שליח דהרי מצינו בתורה בכמה מקומות לשין משלוח ואינו ע"י שליח כמ"ש בנח וישלח ידו ויקחה. וגבי אברהם וישלח אברהם את ידו. וכי תשלחנו חפשי מעמך וכאלה רבות ומ"מ אם אפשר יש לעשות ע"י שליח מפני הכבוד אבל אם א"א אין לבטל המצוה משום זה והוא פשוט:

מב

מב) ומי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ"מ קצת ברש"י לבי מחלפי סעודתייהו להדדי ומ"מ צ"ע וטוב להחמיר. מ"א ס"ק י"ב ונראה דהרוצה לצאת ידי משלוח מנות במה שמזמין את חבירו שיש לתפוש הלחם והתבשיל או ב' מאכלים אחרים בידו ולומר לו הרי לך שתי מנות אלו במצות משלוח מנות איש לרעהו שתיקנו מרדכי ואסתר לתת ביום זה לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וכו':

מג

מג) ואם שלח מנות ונאנסו המשלח לא יצא דהכל תלוי בשמחת המקבל. וכן העלה בתשו' משאת משה ח"ב סי' ד' דלא כס' בני חיי יעו"ש. א"א שבגליון הש"ע סי' תרצ"ד או' א' והשע"ת בסי' זה או' ז' כתב דגם לדעת בני חיי לא יצא יעו"ש ועיין לעיל סי' תרצ"ד או' ט"ו:

מד

מד) הרב עדות ביעקב בסי' צ"ב נסתפק בדג וביצה שעליו יעו"ש ולע"ד אין שום מקום להסתפק בזה דפשיטא דיוצא אליבא דכ"ע. כס"א או' ב' יעו"ש:

מה

מה) שלח מנות ונגנבו או נאבדו חייב לשלוח אחרות. מהרח"א בהגהות בני חיי. וכן הסכים הרב משאת משה ח"ב סי' ד' כס"א או' ג' ברכ"י או' ז':

מו

מו) נסתפקתי מי ששלח לחבירו בשביל מנות תרנגולת טרפה והוא לא ידע ואכל ואח"כ ביום פורים עצמו נודע לו שהיתה טרפה אם יוצא י"ח מנות אם לא. י"א בהגה"ט. והכס"א או' ד' כתב דיצא וא"צ לחזיר ולשלוח יעו"ש אבל הברכ"י או' ז' כתב דזה נכנס במחלוקת הראשונים י"ל דיצא וי"ל דלא יצא יעו"ש:

מז

מז) עני המתפרנס מן הצדקה חייב במשלוח מנות. ב"ח סי' תרצ"ד. פר"ח בסי' זה. ועיין לעיל סי' תרצ"ד או' א':

מח

מח) שם. או של מיני אוכלים. ומנהג העולם לשלוח מיני מתיקה. שכנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. וכתוב בס' תורה לשמה שצריך להניח כל מין בכלי אחד בפ"ע ולא יניח שניהם בכלי אחד. בן א"ח פ' תצוה או' ט"ז:

מט

מט) שם. ואם אין לו מחליף וכו'. ועכשיו נוהגין כולם לעשות בדרך זה כדי שלא לבייש למי שאין לו ושבזה יקיימו שניהם ומשלוח מנות איש לרעהו. יפ"ל ח"ה או' ה' ומיהו מדברי הש"ע משמע דדוקא מי שאין לו מחליף אבל מי שיש לו צריך לתת במתנה גמורה בלתי חליפין. ומשמע מדברי הש"ע שכתב ואם אין לו וכו' דגם לעני יוצא אם שולח לו בתורת משלוח מנות. וכ"מ בירושלמי דמגילה דף ג' ע"ב ר' יודן נשיא שלח לר' הושעיה רבה חדא חטם וחד לגין דחמר שלח וא"ל קיימת בנו ומתנות לאביונים חזר ושלח ליה חד עיגל וחד גרב דחמר שלח וא"ל קיימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו עכ"ל נמצא אעפ"י שהיה עני ששלח לו מתנות לאביונים אפ"ה יצא במה ששלח לו אח"כ משלוח מנות:

נ

נ) שם הגה. ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה. וה"ה מתנות לאביונים. מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' י"א. מ"ב או' כ"ב. ועיין לעיל סי' תרצ"ד או' ח"י:

נא

נא) שם בהגה. או מוחל לו יצא. ר"ל שאומר הריני כאלו התקבלתי:

נב

בנ) שם בהגה. או מוחל לו יצא. כ"כ ד"מ או' ז' בשם הריב"ש. והפר"ח כתב ע"ז תימא דזה מנין לו. ובס' קרבן נתנאל פ"ק דמגילה כתב להשיב על דברי הפר"ח הנז' אבל בתשו' חת"ס סי' קצ"ו כתב דיפה כתב הפר"ח מנין לו להריב"ש ולרמ"א שכתב משמו להכריע בזה יעו"ש. וע"כ הנכון לחזור לשלוח לאחרים כדי לצאת אליבא דכ"ע:

נג

גנ) שם בהגה. ואשה חייבת וכו'. כ"כ ד"מ שם בשם הריב"ש. והפר"ח כתב דאין דין זה מחוור דאיש כתיב ולא אשה יעו"ש אבל השבו"י ח"א סימן מ"א כתב דדברי רמ"א והריב"ש ברורים דודאי גם נשים היו באותו הנס דמהאי טעמא נשים מחוייבות במקרא מגילה וגם אצל משלוח מנות כתיב קבלו עליהם היהודים גם הנשים בכלל יעו"ש וכן בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"ח השיג על דברי הפר"ח הנז' מהני טעמי שכתב השבו"י יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ט' יעו"ש וכ"כ א"א או' י"ד. חמ"מ או' ד' וכ"פ ח"א כלל קנ"ה או' ל"ג. קיצור ש"ע סי' קמ"ב או' ד' בן א"ח פ' תצוה או' י"ז. מ"ב או' כ"ה:

נד

דנ) וכתב שם הרב בן א"ח דבעיר שקורין המגילה גם בט"ו בלא ברכה משום ספק מוקפת חומה צריך לקיים גם ביום ט"ו סעודה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אחד אנשים ואחד נשים ורק אין מרבים בהם כמו יום י"ד עכ"ל. ועיין לעיל סי' תרפ"ח או' כ"ב ואו' כ"ג:

נה

הנ) מנהג יפה לכתוב עמלק ושם המן ולמחותם וקידם שימחם ידרוס ויכה עליהם בסנדלו ולא ימחם ברוק שבפיו אלא במים מזוהמים ואם יש שכר לפניו ימחם בשכר וסימן תנו שכר לאובד. בן א"ח שם או' ך' אבל לא יכתבם בכתב אשורית כדי שלא לזלזל באותיות הקודש:

נו

ונ) שם בהגה. ואשה חייבת וכו'. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דדוקא באלמנה אבל אשה שיש לה בעל בעלה משלח בשבילה לכמה בני אדם ומ"מ יש להחמיר. מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' י"ג. ח"א כלל קנ"ה או' ל"ג. קיצור ש"ע סי' קמ"ב אות ד' מ"ב או' כ"ה. והיינו שתקח רשות מבעלה שימחול ותשלח או במחלפי סעודה כמ"ש באו' שאח"ז:

נז

זנ) ואלמנה ובתולה חייבין ויראה קטנים מחנכין בכל חינוך אף בדרבנן. א"א או' י"ד. ועבד חייב במשלוח מנות דמחלפי סעודה ומתנות לאביונים כשיש לו מאחרים באין לרבו רשות בו. ובן חורין ששלח לעבד כנעני יצא דבכלל רעהו הוא. א"א או' י"א:

נח

חנ) שם בהגה. ואשה תשלח לאשה וכו'. וא"כ אשה הרוצה להנית לאיש כגון ת"ח וכדומה תשלח לאשתו אם בעל אשה הוא וממילה יהיו שלו דכל מה שקנתה אשה וכו':

נט

טנ) שם בהגה. שלא יבא איש לשלוח לאלמנה וכו'. וה"ה לגרושה או לבתולה אשר לא אורשה. יפ"ל חלק ה' אות ח':

ס

ס) שם בהגה. ויבואו לידי ספק קידושין. פי' שיאמרו שזהו סובלונות וחוששין לקידושין (דאע"ג דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין מ"מ כיון דאין דרך לשלוח סובלונות אלא אחר קידושין חיישינן שמא קידשה כבר בפני עדים ואינם לפנינו. לב"ש) אבל מתנות לאביונים הוי מעות וליכא למיחש לסבלונות וגם ליכא למיחש שקדשה במעות הללו שהרי צריך שיאמר בפני ב' עדים הרי את מקודשת. מ"א ס"ק ט"ו. ומשמע מאכל אסור לשלוח לאשה אף במתנות לאביונים אבל בהרמב"ם פ"ב מה' מגילה משמע אף מאכל שרי. א"ר אות י"ד. א"א או' ט"ו. מ"ב או' כ"ז. ועיין לעיל סי' תרצ"ד או' ה':

סא

סא) שם בהגה. אבל במתנות לאביונים אין לחוש. פי' במתנות לאביונים לא חששו לכך דאם לא כן לא שבקת לה חיים. עו"ש או' ג':

סב

סב) שם בהגה. אבל במתנות לאביונים וכו'. אמר קחי זה המטבע למעות פורים והתקדשי בו כיון דחייב ליתן לה דכל הפישט ידו ליטול חייב ליתן לו אפשר דאינה מקידשת והדבר צריך הכרע. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ל"ה. ברכ"י או' ט' והשע"ת בסוף הסי' כתב דיש להחמיר בזה עכ"פ ספק קידושין יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---