משנה ברורה/אורח חיים/תרצו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דיני הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים
(א) מותר בעשיית מלאכה. דאע"ג דכתיב משתה ושמחה ויו"ט (א) מ"מ לא קיבלו עליהם לעשותו יו"ט אכן אח"ז נהגו מעצמן באיזה מקומות שלא לעשות:
(ב) אין עושין. וע"י עכו"ם (ב) שרי:
(ג) בכל מקום שלא לעשות. ופרקמטיא (ג) מותר ששמחה היא לו:
(ד) סימן ברכה. כגון אם זורע איזה דבר אינו מצמיח [ב"י] אבל הרא"ם כתב שאינו מרויח אבל אינו מפסיד ג"כ [מ"א]:
(ה) או אבורנקי של מלכים. שנוטעים לצל להסתופף בצלו:
(ו) פסקי הלכות. ופשטי (ד) המקרא ואגרת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שא"צ עיון גדול. וכתב בסי' עמודי שמים דמ"מ יש לראות שלא ימשוך בה ויתבטל משמחת פורים. מגילה מותר לכתוב (ה) בפורים:
(ז) אינו מנהג. ויש (ו) מחמירין בזה ונראה (ז) דתלוי במנהג אותו המקום:
(ח) בהספד. ומקום שנהגו שביום ז' הולכים על הקבר לקונן (ח) אסור בפורים אלא האבל לבדו ילך לשם עם חזן אחד ויאמר לו השכבה ואפילו בערב פורים לא ילך לשם שלא יחשבו העולם שהאבילות נפסק בפורים:
(ט) ותענית. ולענין ת"ח עיין לעיל בסימן תרצ"ה ס"ב בהג"ה ובמ"ב שם. ודין ת"ח בפניו עיין ביו"ד סימן ת"א:
(י) ילך לבהכ"נ לשמוע וכו'. ומה שכתב בסעיף ה' בסופו דלמחרת לא יצא מפתח ביתו (ט) מיירי כשיש לו מנין בביתו אף דבעלמא קריאה בצבור עדיף טפי:
(יא) המגילה. אבל תפלת מעריב יתפלל בביתו:
(יב) וי"א שאין וכו' וכן נוהגין. אף שהב"ח ועוד אחרונים כתבו שבמקומם היה המנהג להתאבל אבל כבר כתב בשע"ת בשם כמה אחרונים להקל ושכן פשט המנהג במדינות אלו ובפרט בענין חליצת מנעלים וישיבה ע"ג קרקע (י) בודאי אין להחמיר ומ"מ יראה (יא) למעט במיני שמחה שעושין. כתב בתשובת בנין עולם (סי' ל"ה) לענין לקרות האבל המגילה בביהכ"נ אם אין שם אחר שיודע לקרות כ"כ בנקודות ובטעמים ובדקדוק האותיות טוב יותר שיקראנה האבל כמ"ש ביו"ד לענין להתפלל בשבתות ויו"ט:
(יג) דברים שבצנעה נוהג. הנה ט"ז כתב דהליכה מביתו לתפלה אסור גם לדעה זו ולא מקרי זה בפרהסיא דלא מינכר שעושה כן משום אבילות ובמ"א כתב דמשמע בטור דבשחרית הולך לבהכ"נ להתפלל ועיין בפמ"ג שכתב דהמיקל להתנהג כן לא הפסיד וכ"כ בדה"ח דשחרית הולך לתפלה בבהכ"נ:
(יד) עולה לו למנין שבעה. אפילו (יב) מת בפורים:
(טו) לא יצא משם וכו'. דין זה כתבו הרוקח ובמקומו היו אוכלין סעודה שלישית קודם מנחה לכן קאמר דבבואו להתפלל מנחה לא יצא משם (יג) אבל לדידן צריך לילך לביתו אחר מנחה לאכול סעודה שלישית ובלילה יתפלל מעריב ויקרא המגילה בביתו אם יש לו מנין וא"ל ילך לבהכנ"ס בעוד יום ויהיה שם לתפלה וקריאת המגילה:
(טז) מפתח ביתו. ורק לשמוע מקרא מגילה אם אין לו מנין בביתו וכנ"ל. והנה המחבר שהעתיק דברי הרוקח אזיל לשיטתו בס"ד דאבילות נוהג בפורים אבל כבר כתב הרמ"א לעיל דאנן נוהגין כהפוסקים דאין אבילות נוהג בפורים. ולפ"ז אפילו אם יש לו מנין בביתו (טז) הולך לבהכ"נ לשמוע מקרא מגילה בצבור [ולצאת מפתח ביתו לעניני רשות משמע מפמ"ג שיש להחמיר] וכ"ז ביום דימי משתה ושמחה כתיב (טז) אבל בלילה אם יש לו מנין יתפלל ויקרא המגילה בביתו ואם אין לו מנין (יז) יתפלל בביתו וילך לשמוע מקרא מגילה בבהכ"נ ולבד הקריאה לא יצא מפתח ביתו. ועיין בדה"ח דביום ט"ו לא ילך מביתו לביהכ"נ אפי' להתפלל שחרית ומ"מ לענין חליצת מנעלים וישיבה ע"ג קרקע משמע מן הפוסקים דאפילו ביום ט"ו א"צ. כתב הלבוש א"א צידוק הדין ולא קדיש אלא לחכם בפניו אחר שדורשין עליו ואע"פ שא"א צ"ה אומרים קדיש:
(יז) שהאבל וכו'. אפילו (יח) תוך שבעה דהא חייב בכל מצות האמורות בתורה וכ"ש דחייב במתנות לאביונים:
(יח) חייב לשלוח מנות. אכן (יט) כל דבר שמחה לא ישלח וז"ל ס"ח מי שמת אביו בפורים לשנה הבאה ישלח מנות (אף דהוא יא"צ) ובאותו שנה ישלח מעות או בשר לעניים רק לא תפנוקים העשויים לשמחה:
(יט) אבל אין שולחין לאבל. אפילו (כ) דבר שאינו של שמחה. ואם האבל הוא עני (כא) מותר לשלוח לו מעות אפילו תוך ז' דלא גרע מצדקה:
(כ) כל י"ב חודש. היינו לאביו ואמו [ולשאר קרובים תוך ל'] (כב) והטעם כדין שאילת שלום שאסור י"ב חודש:
(כא) וכמו שיתבאר ביו"ד סימן שפ"ה. כונתו להורות (כג) דבמקום שנהגו להקל לשאול בשלומם מותר לשלוח להם מנות ג"כ בתוך י"ב חודש [אבל (כד) לא בתוך שלשים] (כה) אבל לא ישלחו לו מיני שמחה:
(כב) אא"כ מחל האבל וכו'. דאין נותנין (כו) לאדם מתנה על כרחו:
(כג) שאונן וכו'. אונן נקרא כ"ז שלא נקבר המת:
(כד) מותר בבשר ויין. אף דדעת המחבר לעיל דאבלות נוהג בפורים מ"מ אנינות ס"ל דאינו נוהג וכמו שכתב הטעם ועיין במ"א שהעלה דדוקא ביום שחל מצות שמחת פורים דימי משתה ושמחה כתיב (כז) אבל לא בלילה אפילו בלילה ראשונה. וכ"ש בלילה שניה ומש"כ אח"כ ונ"ל דוקא בלילה לא קאי רק לענין מגילה ותפלה וק"ש:
(כה) וכ"ש שחייב במקרא וכו'. ר"ל דכשם שבשביל מצות שמחת היום דחינן את העשה דאבילות והתרנוהו בבשר ויין בודאי אין ראוי לפטרו בלילה ממקרא מגילה ושאר מצות כיון שאין דרך לקברו אז ודומה לאונן בליל יו"ט שני דהרבה פוסקים חייבוהו במצות מטעם זה אבל יש לפקפק ע"ז אחד דליל יו"ט שני גופא יש דיעות בפוסקים ועוד דשם עכ"פ יו"ט הוא ולכך אין חל האנינות מחמת שאין דרך לקברו בלילה משא"כ בפורים דעיקר שמחה ביום הוא ובלילה דומה לשאר לילה של חול דבודאי חל אנינות אף שאין דרך לקברו אז ולכן כתב (כח) בדה"ח דבליל י"ד ישמע קריאת המגילה מאחר:
(כו) קבורת מתו קודם כמו שנתבאר וכו'. ר"ל דשם מוכח דלאו דוקא מת מצוה קודם לקריאת המגילה דה"ה כל מת שאין לו קוברין כדי צרכו הפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא. והנה באמת כבר כתב שם המ"א דהרבה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דבכל מת קריאת המגילה קודם לקבורתו וכן נוהגין לקברו אחר יציאת בהכ"נ והקשה המ"א דהא תינח באנשים אחרים אבל האונן איך הוא חייב בקריאת המגילה הלא הוא פטור מכל המצות ואיך יצא במה ששמע בצבור אחרי שאז לא היה חייב כלל (כט) וע"כ מסיק המ"א דאע"פ ששמע הקריאה בצבור (ל) יקראנה שנית אחר שנקבר המת. ולענין ק"ש ותפלה (לא) הוא כשאר אונן בימות החול דקודם הקבורה הוא פטור ולאחר הקבורה עיין לעיל בסימן ע"א במ"ב סק"ד שם מבואר כל הפרטים. ולענין תפילין דעת (לב) כמה אחרונים דלא יניח וכדלעיל בסימן ל"ח ס"ה:
(כז) אחר כך. ר"ל אבל קודם הקבורה הוא פטור מזה ולזה מסיים דלא עדיף משבת ויו"ט (לג) והיינו ביו"ט שני כשקוברו וכן בשבת כשמחשיך על התחום לצרכי הקבורה הוא פטור אז מכל המצות וכ"ש כאן:
(כח) מותר לישא וכו'. ולא דמי לחג דכתיב ושמחת בחגיך ולא באשתך משא"כ בפורים והמ"א כתב דיעשה החופה ביום י"ג והסעודה בערב ועיין בשע"ת שכתב שבמדינות אלו פשט המנהג להיתר כדעת הש"ע ובחמד משה כתב שנכון יותר לעשות החופה בסוף יום י"ד וסעודת פורים יעשה מקודם:
(כט) פדיון הבן. וברית מילה דבזה אין שמחה כ"כ דיהיה שייך בהו לומר אין מערבין שמחה בשמחה:
(ל) הראשונה. עיין ביו"ד סימן קפ"ב שכתב שם הט"ז בשם הב"ח שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין וכ"כ באה"ג שם ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג] ועיין בכנה"ג ובשל"ה שהזהירו להרחיק מזה:
(לא) משום לא תגזול. ולפ"ז מותר לברך על מה שחוטפין מיהו כתב בשל"ה לאו משנת חסידים היא ושומר נפשו ירחק ממלבושים דכלאים ולחטוף מחבירו [א"ר]:
(לב) ונהגו כך. היינו מעת קריאת המגילה עד ליל סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד [א"ר]:
< הקודם · הבא >