מחצית השקל/אורח חיים/תרצה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרצה

(א) (ס"ק א) ובסעודה כו' וב"ת כו' גם בלילה כו' ר"ל ליל י"ד כמ"ש מ"א סעיף קטן ב' והיינו דומיא דמגלה וכליל שבת ויומו. ואייתי הב"ח ראיה דגם בליל י"ד יש קצת מצוה מדאמרי' במגילה דף ז' ר"א הוי יתיב קמיה דר"כ בפורים נגה ולא אתו רבנן אמר מ"ט לא אתי רבנן א"ל אפשר טרידי בסעודת פורים א"ל ולא הוי אפשר למיכלי באורת'. א"ל לא סבר להא דרב' סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא כו' ובשלמא אי גם בליל י"ד יש קצת מצוה בסעודה אלא דעיקר הסעודה צריך להיות ביום. א"ש דטעה ר"כ והוי סבירא ליה דרשאי לעשות להיפך להיות עיקר הסעודה בלילה וביום רק קצת ולא צריך טרדה. עד דא"נ הא דרב' סעודת פורים כו'. אלא א"א דבליל י"ד ליכא מצוה כלל ומסתמא היה כן המנהג שלא להרבות בסעודת ליל י"ד. א"כ איך עלה על דעת ר"כ לטעות כ"כ שיוצאים בסעודת פורים בלילה וע"ש:

אפי' כשחל במ"ש. ר"ל דסעד מבע"י סעודה ג' אפ"ה החכם עיניו בראשו ביום למעט קצת באכילתו ביום ליתן מקום לסעודת ליל פורים ויסדר שלחנו במ"ש ליל י"ד:

(ב) (ס"ק ב) לילה. אפי' בליל י"ד. נקט לשון אפי' לפי מנהג העולם שמרבים בסעודה ליל ט"ו כמ"ש רמ"א בהג"ה. אבל באמת ליל י"ד יש יותר מצוה. מליל ט"ו. ובליל ט"ו עיקר הטעם דאזלינן בתר התחלת סעודה שהוא ביום כמ"ש ת"ה סי' ק"י:

(ד) (ס"ק ד) ת"ח. נ"ל כונתו כו'. ועמ"ש סי' תר"ד. שהקשה שם מ"א דהא דאמרינן בפסחים דף ס"ח מר בריה דרבינא הוי יתיב בתעניתא כולי שתא בר מעצרת ועי"כ ופורים. ונחלקו בפירושו. די"מ דכולי שתא הוי מתענה אם חלם לו חלום רע היה מתענה ת"ח. חוץ מאלו ג' ימים שאפי' ת"ח לא התענה. א"כ מוכח דאפי' ת"ח אין להתענות באלו ג' ימים. אבל י"מ כפשוטו שהתענה כל השנה יום ביומו חוץ מאלו ג' ימים. א"כ לא מיירי כלל מת"ח ואין ראיה שלא להתענות ת"ח באלו ג' ימים. והנה לעיל סי' תר"ד כ' דאין להתענות ת"ת בעיה"כ ע"כ ס"ל כפי' א' וכאן כ' דיש להתענות ת"ח בפורים ע' כ ס"ל כפי' הב'. והוי תרתי דסתרי ועמ"ש שם מ"א. לכן כתב כאן דכוונת רמ"א להתענות עד אחר מנחה דכה"ג התיר הרשב"א לעיל לכל הפירושי' ע"ש וגם בסי' תקנ"ב. וע' ר"ס תק"ע כצ"ל ר"ל דשם מבואר מחלוקת הפוסקים בזה אי חלה שבועה ולכן מסיק שם דיתיר את שבועתו ולא יתענה:

(ה) (ס"ק ה) ורוב כו' כדאשכחן ספ"ה דחולין כו' ר"ל דאשכחן גם בעלמא שמבטלים סעודת מצוה בשביל מצוה אחרת כ"ה שם בת"ה. והיינו מדאמרי'. ספ"ה דחולין בארבעה פרקים בשנה אם מכר באותו יום פרה אם שוב רצה למכור בתה או אמה צריך להודיע ללוקח ממכירה ראשונה. כי באותן ד' פרקים היה דרכם להרבות בסעודה ומסתמא ב' הלוקחים ישחטו הבהמות היום וכדי שלא יבואו לידי איסור שחיטת אותו ואת בנו צריך להודיע ללוקח שני ממכירה ראשונה. וחשיב בתוך ארבע פרקים הנ"ל עי"ט ראשון של פסח. ועי"ט אחרון של סוכות כי שמיני עצרת רגל בפ"ע. והקשו התוס' למה לא חשוב עי"ט ראשון של סוכות וע"ז תי' שלא היו מרבי' בסעודת כו'. וא"כ חזינן מפני טרדת מצוה היו ממעטים להרבות בסעודת י"ט ראשון של סוכות וה"ה פורים כיון שעכ"פ סועדים מבעוד יום אלא שאין מרבים כ"כ בסעודת היום והיינו מפני טרדת משלוח מנות:

(ז) (ס"ק ז) דאם כו' אבל באגודה כו' ומכין זא"ז פטורים כו' אם כן ס"ל דאין חילוק בין היזק גוף לממון דבאינו מתכוין בכ"ע פטור. ומתכוין בכ"ע חייב:

(ט) (ס"ק ט) אומר כו' כמה שכתב הב"י. סי' קפ"ח בשם התוס' דאע"ג דקי"ל בשבת אם שכח רצה בברהמ"ז מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל פת בשבת. מ"מ אם אכל סעודה ד' בשבת ושכח רצה בברכת המזון ודאי אין מחזירין אותו. דהא אי בעי לא אכל סעודה ד' והיה די לו בג' סעודות. וכן הדין בפורים בסעודה ב':

(י) (ס"ק י) ונוהגים כו' ונ"ל דבזה כו' אין מחזירין אותו כיון דיש בזה שני פלוגתות הפוסקים אי מחזירים. א' פלוגתא שהביא מ"א ס"ק ט'. ב' אי אזלינן בתר התחלת סעודה:

(יא) (ס"ק יא) שתי וכו' וה"ה משקה של"ה והאחרונים מביאים ראיה ממגלה דף ח' ר"י הנשיא שלח לר"א אטמא דעגל' תלתא וגרבא דחמר' שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות כו'. ובזה ניחא קושית מהרש"א בח"א שם מאי קמ"ל. והשתא קמ"ל דגם במשקה יוצא:

(יב) (ס"ק יב) ב' מנות כו' דמצוה לחלק. וז"ל הב"ח כי מי שי"ל מאה זהובים ליתן לעניים שגדול שכרו שיחלקם למאה עניים מאשר יתן הכל לעני א' או ב' כי זה שנתן למאה עניים החיה מאה נפשות כו' עכ"ל:

ונ"ל דמי שאוכל כו וכ"מ קצת ברש"י כו' והוא דף ז' אמרינן אביי ב"א ור"ח ב"א הוי מחלפי סעודתייהו להדדי. ופרש"י זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשנה שניה מהפכים ואוכל עם חבירו. והקשה הרב"י דאם כן איך יצאו בזה ידי משלוח מנות. ולכן הסכים לפירוש הר"ן וכאשר העתיק בש"ע זה שולח כו' וזה שולח כו'. וע"ז כתב מ"א דלפי דבריו א"ש פרש"י דאותו שהזמינו יצא דמה לי אם הזמינו והאכילו על שלחנו. או שולח מנות לביתו והשני אינו חייב כלל במשלוח מנות כיון שלא הכין לעצמו כלום ומצד עניים ודוחקם הפכו לשנה הבאה. ועיין ב"ח כ' תירוץ אחר לקושית הרב"י:

(טו) (ס"ק טו) ס' קידושין כו' דמאי דאמרי' בקדושין חוששין לסבלונות יש מחלוקת בין רש"י לר"ח. אי הפי' שחוששין שע"י הסבלונות מקדשה וא"כ בעינן שישלח הסבלונות ע"י עדים דהמקדש בעד א' אין חוששי' לקדושין. או הפי' דחוששי' מדשלח סבלונות ודאי קדשה קודם לכן וגם ל"ל שקדשה במעות. אף דאין מקדשים במטבע כמ"ש הב"ש באה"ע סי' ל"א ס"ק ה' בשם מרדכי המ"א עדיף מיניה קאמר דבמקדש בעד א' אם שניהם מכחישים לכ"ע אין חוששים לקדושין כדאיתא באבן העזר סי' מ"ב סעיף ב':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.