משנה ברורה/אורח חיים/תרנח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
א (א) אלא יום ראשון. דכתיב ושמחתם לפני ד' אלהיכם ז' ימים והיינו במקדש אבל בשאר א"י יום הראשון בלבד דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ וכו' וחכמים תקנו ז' בכל מקום זכר למקדש:
ב (ב) אינו נוטל וכו'. כן תקנו חכמים משום גזירה שמא יטלנו (א) בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים:
(ג) הלולב. וה"ה הערבות (ב) וההדסים:
(ד) דהוי כאבן. ואפילו (ג) לצורך גופו ומקומו אסור ולא דמי לשופר דשרינן בס"ס תקפ"ח לטלטלו לצורך גופו ומקומו דשאני התם דהוי כלי וראוי לאיזה דבר כלשאוב בו וכדומה משא"כ הכא דעץ בעלמא הוא:
(ה) דראוי להריח בו. ואף שכתב המחבר בס"ס תרנ"ג שיש למנוע מלהריח בו היינו בשעה שהוא נוטלו לצאת בו (ד) או עכ"פ שהוא יום חול ומשום שראוי ליטלו לצאת בו ומשום ספק ברכה כמו שנתבאר שם משא"כ בשבת שאיננו נוטלן בודאי ראוי להריח ולברך עליו ג"כ ועוד אם מברך על פרי אחר ומכוין להוציא גם הנאת ריח זו בודאי יכול להריח בו וע"כ אינו מוקצה:
(ו) ביו"ט. אבל (ה) מותר ליתנו על הבגד או מוכין שהיה מונח בו מעיו"ט שכבר קלט הריח:
(ז) דמוליד ריחא. בבגד והוי כתיקון מנא. ומשמע דאפילו (ו) אינו מכוין לזה ג"כ אסור מפני שא"א שלא יקלוט והוי פסיק רישא (ז) ויש מקילין בזה היכי דאינו מכוין. ובשעת הדחק שאין לו מקום משומר להניח האתרוג שמה (ח) אפשר דיש לסמוך אמקילין:
ג (ח) אין אדם יוצא וכו'. ואם אין האיש בביתו ונתנה האשה הלולב לאחד מאוהביו או קרוביו במתנה לא יצא דשמא לא ניחא ליה (ט) כ"א במכירה אם לא שהוא אדם חשוב דזילא ביה מלתא למכרו שרי דאז אמדינן דעתה דניחא ליה [מ"א] והבכורי יעקב (י) הקשה עליו דהלא בלא"ה ג"כ קי"ל דניחא ליה לאינש לקיים מצוה בממוניה ומחמת זה מותר ליטול לולבו של חבירו לצאת בו אפילו בלא דעתו ומ"מ לא מהני סברא זו רק לענין שאר הימים דהוי כאלו שאלו בעצמו ולא לענין יום הראשון דבעינן לכם וכדאיתא לעיל בסימן תרמ"ט ס"ה וא"כ מאי מהני מה דנאמר דניחא ליה הלא מ"מ אינו שלו ממש ואפילו כשהיא נושאת ונותנת בתוך הבית אין לה רשות ליתן משלו וע"כ מסיק שם דאפילו שמע בעלה אח"כ ונתרצה לא מהני דבעת הלקיחה לא היה שלו (יא) וצריך לחזור וליטול:
(ט) בלולב של חבירו שהשאילו וכו'. המ"א הוכיח מהא דשואל כלי מחבירו לקדש בו אשה דאמרינן שהיא מקודשת [באהע"ז סי' כ"ח סי"ט] משום דאמרינן מסתמא נתן לו במתנה ע"מ להחזיר שיהיה יוכל לקדש בו א"כ ה"ה באתרוג (יב) אם השאילו לצאת בו הו"ל כאלו נתנו לו במתנה ויצא וכ"כ הבית שמואל באהע"ז שם אבל הט"ז לעיל בסימן י"ד ובשו"ת בית יעקב פוסקים דלא יצא וע"כ צריך לחזור וליטול ובלי ברכה:
(י) דבעינן לכם משלכם. יש אומרים (יג) דהני דקני אתרוג למצוה ופרעי לאחר החג לא יאות עבדי דכל כמה דלא יהיב דמי לא קני אלא מדרבנן ואנן בעינן לכם דאורייתא אם לא שהביאו לרשותו וקנהו בתורת חצר. ולכתחלה נכון ליזהר בזה ולפרוע קודם החג:
(יא) דהוי כמו שאול. דאין זה לשון מתנה כיון שפירש שהוא רק לזמן:
ד (יב) שמה מתנה. דכשאמר חפץ זה נתון לך (יד) נפקע כל כחו ממנו ומה שאמר ע"מ שתחזיר לי (טו) הוא רק תנאי כשאר תנאים שאדם יכול להתנות במכירתו ובמתנתו:
(יג) ואם לא החזירו. וה"ה (טז) כשנפסל בידו והחזירו:
(יד) אפילו נתן לו את דמיו. ולא אמרינן בזה מה לי הן מה לי דמיהן (יז) כיון שצריך לו לצאת ידי חובה בודאי הקפיד על הלולב גופיה:
(טו) ואפילו נאנס מידו. ואע"ג דלדעת המחבר בחושן משפט סימן רמ"א במתנה ע"מ להחזיר ונאנס פטור מתשלומין היינו משום דאין עליו דין שומר שהרי בתורת מתנה באה לידו אבל עכ"פ התנאי לא נתקיים ואינו אלא כפקדון בידו ולהכי לא יצא בענינינו ומשמע (יח) מרוב הפוסקים דגם בנאנס לא מהני חזרת דמים. ועיין בח"א שמסתפק אם אמר הריני כאלו התקבלתי מהו ובספר מאירי כת"י אשר תח"י דעתו בהדיא (יט) דיכול הנותן למחול תנאו ולאמר הריני כאלו התקבלתי ויצא זה ידי חובה אע"ג שלא החזיר:
(טז) לאחר זמן מצותו. ר"ל אפילו באותו היום אם הוא שעה שא"א עוד לצאת בו דהיינו בערב ואם בשעה שנתן לו כבר בירך עליו (כ) צריך להחזיר לו עכ"פ ביום המחר בשעת מצותו (כא) ואע"ג דלא פירש לו בהדיא מתי שיחזירנו לו מ"מ אומדנא דמוכח הוא שכונתו היה שיחזירנו לו לשעה שיוכל לצאת בו. וכתבו הפוסקים (כב) דכ"ז באמר ע"מ שתחזירהו לי דמשמע שיהיה ראוי לו לדבר שעומד אבל באומר ע"מ שתחזירהו ולא אמר לי אפי' החזירו לאחר החג שאינו שוה כלום נמי קיים תנאו ויצא ועיין ביאור הלכה:
(יז) ומותר וכו' שלא יקדישנו. ר"ל דאם התנה במתנתו שלא יוכל המקבל להקדישו מ"מ הוי מתנה ואפשר לצאת בו וכדמסיים דלא גרע ממי שאמר ע"מ שתחזירהו לי דג"כ אינו יכול להקדישו ואפ"ה הוי מתנה ועיין ביאור הלכה:
ה (יח) נתנו לו סתם וכו' כיון שצריך וכו'. ר"ל בהיכי שאין לו רק אתרוג זה אפילו נותנו בסתם ג"כ אומדנא דמוכח הוא שלא כיון ליתן לו לחלוטין אלא ע"מ שיחזיר לו. ואפילו אם באותו היום כבר יצא בעצמו והוא צריך לו רק לשאר ימי החג ובשאר הימים הלא יכול לצאת בשאול מ"מ אמדינן דעתו (כג) דאדם שהוא רוצה יותר לצאת בשלו ולא כיון אלא ע"מ להחזיר לו שיהיה שלו כבתחלה:
(יט) וצריך לחזור וליתנו וכו'. קאי (כד) אכל הנ"ל גם בס"ד והטעם דכל שנתנו לו הרי הוא שלו לגמרי וע"מ להחזיר דקאמר הוא כמו שאומר ע"מ שתחזור ותתן לי במתנה:
(כ) כדי שיהיה של בעלים ויצאו בו. הלשון מגומגם (כה) דמשמע מזה דאם לא יחזור ויתן להבעלים במתנה גמורה לא יוכלו הבעלים לצאת י"ח באתרוג ולכאורה אינו כן דהבעלים בכל גווני יוכלו לצאת שהרי נתנו רק ע"מ שיחזירו להם במתנה כדין ואם לא החזירו להם באופן כזה נתבטלה המתנה למפרע וכלא נתנו דמי וצ"ע:
(כא) אלא לאחר וכו'. ר"ל שגם הוא נתן לאדם אחר האתרוג במתנה ע"מ להחזיר והלזה נתן ג"כ לשלישי להחזיר לבעלים הראשונים יצא ולא אמרינן הרי התנה עמו ע"מ שתחזיר לי והרי לא החזיר בעצמו לבעלים הראשונים דמסתמא לא היה כונת וקפידת הבעלים אלא שיוחזר להם החפץ בין ע"י הראשון בין ע"י באי כחו. מיהו (כו) מוכח לכאורה מדין זה דמקבל מתנה ע"מ להחזיר יש לו רשות לחזור וליתן לכל מי שירצה ובלבד שיתקיים תנאו. מיהו כ"ז בסתם (כז) אמנם אי מפרש בהדיא במתנתו שאין לו רשות ליתנו לאחר אינו יכול לזכות לאחר לצאת בו ואם יתן יתבטל המתנה וגם הוא לא יצא בו:
(כב) ואחר לאחר. ומשמע אפילו להרבה ובלבד שיוחזר לראשון בלא פסול. ונראה דהיכי שאיכא אומדנא שמקפיד הנותן שלא יטלוהו רבים שמא יפסד לו (כח) אין רשאי ליתן ובלא"ה (כט) יש מאחרונים שמחמירין בעיקר דינא דהמחבר וסוברין דלולב שקבל במתנה ע"מ להחזיר לא יתן לאדם אחר מבלי דעת ורשות הנותן:
ו (כג) ביום ראשון וכו'. וה"ה (ל) לדידן דעושין שני ימים:
(כד) קודם שיצא בו. וה"ה אם מזכה רבים בלולבו (לא) לא יתן לקטן עד שיברכו כולם:
(כה) אינו מוחזר. ולפ"ז יש ליזהר שלא לברך (לב) על לולב של אישתקד אם זוכר שנתן אותו במתנה לקטן:
(כו) הפעוטות. היינו כבן (לג) וי"ו או כבן ז':
(כז) מותר. דאז מתנתו מתנה מדברי סופרים ועיין ביאור הלכה:
(כח) כיון שלא יצא מידו ש"ד. ר"ל דעי"ז אין הקטן קונה כלל ולכן מותר אפילו בלא הגיע לעונת הפעוטות וה"ה אם לא מקנה ליה כלל לקטן או שאומר לו יהא שלך עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחלה דהו"ל כשאול כנ"ל בס"ג (לד) אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול שיהיה יכול אח"כ לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי לכם ולא קיים בו אביו מצות חינוך (לה) ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות וכן משמע במרדכי (לו) בשם ראב"ן:
ז (כט) אין אחד מהם יוצא וכו'. דבעינן שיהא כולו שלו. ואם אמר לו טול לך לצאת בו עיין לעיל בס"ג במש"כ שם:
(ל) חלקו במתנה. ואפילו בע"מ להחזיר ג"כ סגי כנ"ל בס"ד:
(לא) יוצאים בו מסתמא. ר"ל אף שלא פירשו כן בהדיא:
(לב) דאדעתא דהכי קנאוהו. ר"ל דכיון שידעו (לז) בשעת לקיחה שאינו ראוי ליחלק וע"ד כן לקחוהו הוי כאלו פירשו שלכל אחד בשעה שיקחהו לצאת בו יהיה כולו שלו ע"מ שאח"כ יחזירהו לחבירו (לח) ומ"מ טוב לומר בפירוש שנותן כ"א חלקו לחבירו במתנה ע"מ להחזיר בשעה שיוצא בו וכמו שכתבנו לקמיה בס"ט:
ח (לג) שקנו אתרוגים. (לט) לאכילה:
(לד) מתפיסת הבית. ר"ל מה שירשו מאביהם ועדיין לא חלקו:
(לה) ואין האחים מקפידים. דאז נחשב כשלו:
(לו) אין מחילתם בסתם מועלת. שאע"פ שאין מקפידים על האכילה (מ) מקפידין הם על המצות שאף הם רוצים לקיים המצות כמוהו:
(לז) לפי שאינן מקפידין. שגם הם יכולים לקיים המצות כמוהו:
ט (לח) שכל הקהל קונים וכו'. כתב הח"א אפילו לפי מנהגינו שכל אחד נותן כמו שירצה מ"מ זה שאינו נותן כלל נראה שלא יצא אם יש ביכולתו ליתן:
(לט) מסתמא הוי כאילו פירשו וכו'. ואע"פ שכל זה הוא דין גמור מ"מ כיון שאין הכל יודעין להקנות לכן כתבו כמה אחרונים שמוטב לברך על שלו אם יש לו כל ד' מינים כשרים אע"פ שאינם מהודרים כמו של חבירו. ואם אין לו מוטב שיטול של חבירו הכשרים משיטול של הקהל כי י"א דבשל קהל לא יצא דשמא יש באחד מהם מי שאין בדעתו להקנות חלקו לחבירו ואף דלא קי"ל הכי מ"מ לכתחילה עדיף טפי ליטול של יחיד [ח"א]:
(מ) שכל הקהל נותנים חלקם. ומ"מ לכתחלה טוב שיכריזו שיתן כ"א חלקו לחבירו במתנה ע"מ להחזיר [מ"א ודה"ח]:
(מא) ואשה פטורה וכו'. ואם היא רוצה לברך (מא) חייבת. ומי שאינו בעיר א"צ ליתן ועיין בשערי תשובה:
(מב) המצוה כתקונה. כי רוב העולם (מב) אינם יודעים להקנות לחביריהם ועוד לעשות הנענועים כהלכתן. (מג) אפילו חל יום ראשון בשבת דעצם המ"ע א"א שוב לקיים אפ"ה נכון להשתדל להיות לו לולב ואתרוג לעצמו וכדלקמיה. אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של קהל כ"כ מ"א בשם מטה משה ובמחצית השקל כתב דבזה"ז דרוב פעמים אחר עבור איזה ימים מהחג ע"י רוב משמוש בני אדם אתרוג של הקהל מתקלקל אפשר א"צ לשלוח לחבירו אתרוג שלו עכ"ל וספקו יוכל להיות רק על שאר הימים דביום ראשון אינו מצוי כ"כ להתקלקל גם יכול לברך עליו בבקר קודם שיד הכל ימשמשו בו:
< הקודם · הבא >