משנה ברורה/אורח חיים/תלט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search

משנה ברורה TriangleArrow-Left.svg אורח חיים TriangleArrow-Left.svg תלט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
ביאור הגר"א
ישועות יעקב



דפים מקושרים

סימן תלט
דין מי שבדק ולא מצא מספר ככרות שהניח

(א) ובא עכבר ונטל וכו'. הטעם שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (א) ודוקא שנטל העכבר בפנינו ממקום קביעות דאי נטלו העכבר שלא בפנינו הוי דינו כאילו פירש שלא בפנינו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש:

(ב) צריך לחזור ולבדקו. מדסתם המחבר (ב) משמע דאפילו כבר ביטל החמץ דתו הוי בדיקה מדרבנן אפ"ה לא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא והטעם לזה משום דתחלת תקנתם היה בבדיקה על הספק לכן החמירו בספיקו יותר משאר ספיקות של דבריהם:

(ג) תלינן להקל. דהוי ס"ס שמא נטל מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו וא"צ לחזור ולבדוק הבית אפילו אם עדיין לא ביטלו ויש דעות באחרונים אם גם המחבר מודה לזה או לא ולדינא יש לסמוך על הכרעת הרמ"א ובפרטות כשביטלו [ח"י] ועיין בפמ"ג שכתב דלכתחלה בודאי מהנכון שיבטל ולא לסמוך על ס"ס לבד:

(ד) שכל קבוע וכו'. ואם נתערבו הצבורים זב"ז (ג) תו לא מקרי קבוע כיון שאינו עומד החמץ בפ"ע:

(ה) ואם פירש הככר וכו'. דוקא (ד) כשלא פירש לפנינו:

(ו) מרובא פריש. ומ"מ אין לסמוך ע"ז רק לענין שא"צ לחזור ולבדוק הבית אפילו לא ביטל אבל לא שיהא מותר מחמת זה לאכול בפסח דלענין אכילה לא אזלינן בתר רובא בחמץ וכ"כ בחק יוסף:

(ז) ואין ידוע וכו' זה שנטל החמץ. מיירי (ה) כשבטלו וא"כ אינו אלא ספיקא דרבנן לכן אינו צריך לחזור ולבדוק כדמסיים ולפי דעת רמ"א לעיל בס"א בהגה"ה שהעתיק דעת הטור (ו) ה"ה בעניננו דאם הככר קטן שיכול העכבר לאוכלו אף אם לא ביטל ג"כ א"צ לחזור ולבדוק:

(ח) ואין ידוע לאיזה בית נכנס. ואפילו (ז) אם באו שניהם לשאול בבת אחת אמרינן לכל אחד דא"צ לחזור ולבדוק דמוקמינן לכל אחד אחזקתו שהיה בדוק (ח) ומיירי כשביטל דאינו אלא ספיקא דרבנן וע"ז מסיים הרמ"א בסמוך דמסקנת הפוסקים אינו כן דאפילו ביטול לא מהני אלא כשבאו לשאל בזה אחר זה ולא בב"א דכיון דבודאי נכנס החמץ לבית אחד מהם (ט) א"א להתירן בב"א אלא צריך לחזור ולבדוק:

(ט) ובדק ולא מצא כלום. וס"ד (י) שצריך לחפש כמה פעמים שמא ימצאנו. ועיין בטור דזה הוא אפילו בלא ביטל והיינו דתלינן שהעכבר אכלו:

(י) או שבדק וכו' ומצא ככר וכו'. ר"ל ולא אמרינן דזה הככר אפשר שהוא אחר וצריך לבדוק כל הבית (יא) ודעה זו אינה מחלקת בין ביטל ללא ביטל דבכל גווני תלינן להקל והטור חולק וס"ל דלא מקילינן לומר שזהו הככר שהכניס העכבר אלא בביטל שהוא ספיקא דרבנן אבל בלא ביטל (יב) צריך לבדוק כל הבית דוקא וזהו נכלל במה שסיים הרמ"א אבל מסקנת הפוסקים אינו כן. ודע דכל מה שכתבנו בסעיף זה דלא מקילינן אלא כשביטל (יג) אם הוא עדיין קודם ו' שעות אף שלא ביטל עדיין יכול לבטל ואין צריך לחזור ולבדוק:

(יא) אבל מסקנת הפוסקים אינו כן. לפי מה שנתבאר לעיל אין הרמ"א חולק אלא על דין זה האחרון ועל דין דצבור אחד של חמץ ואין ידוע לאיזה בית נכנס:

(יב) צריך לבדוק וכו'. דאמרינן הני אחריני שאיש אחר הביאם כאן כיון שאין מכירן והנך ט' שהניח חולדות גררום וצריך לבדוק אחריהם (יד) ואפילו ביטל מקודם:

(יג) מה שהניח ניטל וכו'. גם זה (טו) אפילו ביטל מקודם:

(יד) וי"א. אסיפא (טז) קאי:

(טו) בקשורים יחד. דודאי מי שלקחם לקחם כולם ושמא קטנים או עכבר וחולדה לקחום וצריך לבדוק אחריהם והני אחריני נינהו:

(טז) א"צ לבדוק וכו'. וכ"פ האחרונים:

(יז) אלא אחר האחד. דאמרינן שרק אחד ניטל והאחרים נשארו במקומן (יז) ונראה דאין להקל בזה אלא כשביטל או שיש שהות עדיין לבטל. ובהניח ט' ומצא י' (יח) אין נ"מ בין שהניח הט' מקושר ומצא עתה י' מקושרין או שהניחן נפרדין ומצא אחד נוסף עליהן בכל גווני צריך לבדוק עתה אחר כל הט' שהניח:

(יח) צריך לחזור ולבדוק. את הבית כולו (יט) דשמא חמץ אחר הוא והראשון נטלו קטן או עכבר והניחו במקום אחר (כ) והאחרונים הסכימו דאם כבר ביטל או שיש עדיין שהות לבטלו אין צריך לחזור ולבדוק דכיון שהבדיקה הוא מדברי סופרים תלינן להקל שזהו החמץ שהניח:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף


שולי הגליון