מחצית השקל/אורח חיים/תלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תלט

(א) (ס"ק א) ונטל כו' דוקא כו' דאי נטלו עכבר שלא בפנינו הוי דינו כאילו פירש שלא בפנינו דאמרי' כל דפריש מרובה פריש:

(ג) (ס"ק ג) תלינן להקל כו' אבל עכבר כו' ר"ל דהטור הביא איבעיית הש"ס עכבר לבן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו מי אמרי' דעכבר שחור נטל הככר מפי עכבר לבן וא"צ בדיקה או לא וזה שבפי עכבר שחור ככר אחר הוא וצריך בדיקה אחר ככר של עכבר לבן וכ' הטור כיון דהוא איבעיא דלא איפשטי' אי ביטל הוי ספק דרבנן ואזלי' לקולא ולא כ' ג"כ אי הוה ככר קטן אפי' לא ביטל אזלי' לקולא דהוי ס"ס כמו הכא:

שמא לא בא חמץ כו' ור"ל דאין שני הספיקות דומי' זה לזה דספק א' שמא לא בא חמץ לבית דנטל מצה ואת"ל דבא חמץ לבית שנטל חמץ איכא ס' שמא אכלתו וליכא עכשיו חמץ בבית ושפיר הוי ס"ס:

ומ"מ קשה כו' טבע לשון ומ"מ משמע דיש לו שייכות לקושיא א' של הד"מ וכוונתו דמ"מ גם לדעת הד"מ מ"מ קשה קו' המ"א דהכא לא נודעו ב' הספיקות ביחד וע"כ צ"ל כתירוצו של מ"א א"כ בלאו הכי י"ל קו' ד"מ ל"מ לתי' השני של המ"א דלא חל שום ספק עד שנתעלם מן העין ואז חלו ב' הספיקות יחד וזה לא שייך בעכבר לבן נכנס כו' דהא מיד שנתעלם עכבר לבן מן העין איכא חד ספק שמא אכלתי' וכשראינו עכבר שחור יוצא וככר בפיו נולד ספק השני דלמא עכבר שחור לקח הככר מעכבר לבן וכיון דלא נודעו הספיקות יחד ל"מ ס"ס לכן ל"מ בעכבר לבן כו' אם הככר קטן. ואע"ג דמ"מ יש לומר כתי' א' של מ"א וחלו שני הספיקות יחד בשעה ו' מ"מ הא גם להאי תירץ אם אירע הדבר אחר שש לא הוי ס"ס כמ"ש מ"א. לכן מהאי טעמא לא כתב הטור להקל בעכבר לבן כו' אם הככר קטן דהטור רצה לכתוב מלתא דפסיקא ודוקא הכא דמהני ככר קטן אפי' אירע לאחר שש דהא א"ל התי' השני של המ"א. לכן כ' דאם הככר קטן אזלינן לקולא משא"כ בעכבר לבן כו' דל"ש כ"א תי' ראשון והיה הטור צריך לחלק בין אירע קודם שש לאם אירע אחר שש ולא הוי מילתא פסיקא היתרא דככר קטן לכן לא כתבו:

דבעינן שיודעו כו' דאם נודע ספק אחד קודם השני הרי חל עליו שם איסור אחר ס' א' דהא ס' תורה לחומרא ודינו כאלו הוא ודאי איסור ול"מ מה שנודע אח"כ ספק שני דהשתא לא הוי כ"א כמו ליכא כ"א ס' שני וע"ש בט"ז ובפר"ח:

(ה) (ס"ק ה) א"צ כו' מצוין בטעות ושייך לסעיף ב' בסוף הסעיף שכ' אין צריך לחזור כו':

מיירי שביטל דהוה ג"כ איבעיא דל"א ולכן בביטול הוי ספק דרבנן:

כיון שאינו ס' קבוע ר"ל דהרמב"ם שהעתיק המחבר דבריו פה ס"ל בסעיף א' בט' ציבורים דאפי' ביטל צריך לחזור ולבדוק וכ' ה"ה הטעם נהי דכל קבוע כמחצה על מחצה מ"מ כיון דביטל הוי ס' דרבנן וניזל לקולא. ותירץ שאני בדיקת חמץ דמחמירים אפי' בספקו היכי דהוי דרבנן דהא תחלת תקנת חכמים לבדוק נתקן משום ס' חמץ וא"כ תיקשי למה הקיל פה לענין בדיקה היכי דביטל משום דהוי ס' דרבנן ולכן כ' דוקא בס' קבוע דחמיר החמירו בבדיקה ולא בשאר ספק:

ועבי"ד סי' קי"א ר"ל דלא תיקשי למה כ' דוקא בביטול הוי ס' דרבנן משמע דקאי על כל הסעיף:

גם מ"ש ב' ציבורים כו'. וב' בתים כו' ואמאי אפי' לא ביטל ה"ל להקל מ"ש משני קדירות אחד של היתר ואחד של איסור ולפניהם ב' חתיכות אחד של איסור ואחד של היתר ונפלו לתוך הקדירות דאמרי' דהיתר לתוך היתר נפל ואיסור לתוך איסור וה"ה הכא הל"ל דחמץ הכניס לתוך אינו בדוק ומצה לבית בדוק אלא דמבואר שם דוקא באיסור דרבנן אמרי' כן ולא באיסור תורה ולכן בעינן הכא ג"כ דוקא ביטול דהוי דרבנן:

ועסי' תמ"ב ס"ח שכ' על האיבעי' דהש"ס חצי זית חמץ בבית וחצי זית בעליה ועוד ספיקות כדומה לזה אי מצטרפים וצריכים ביעור שכ' אינו חייב לבער אלא מבטלו ודיו משמע אפי' כשנודע לו מדיין לא ביטלו והיה ספק תורה דשאי לבטלו ויהיה ס' דרבנן וניזל לקולא ובב"י פה האריך בזה וצידד להיתר ולאיסור כיון דנולד בשעה שהיה ספק תורה י"ל דל"מ ביטול. וא"כ הכא בהני ספיקות שבסעיף זה אלא כיון שהכריע בסי' תמ"ב דרשאי לבטלו אע"ג כשנודע לו עדיין לא בטלו ה"ה הכא וה"ה דה"מ להביא ראיה מס"ס תל"ח מחמץ בבור שכ' ג"כ מבטלו אלא שהרב"י הביא ראיה מחבורו בסי' תמ"ב להטור רס"ל דרשאי לבטלו והרב"י לא היה אפשר להביא ראיה מסי' תל"ח דשם בסי' תל"ח נסתפק בדעת הטור איך ס"ל לכן הביא מ"א ג"כ הראייה מסי' תמ"ב:

(ו) (ס"ק ו) בקשורי' כו' ואע"ג דליכא תו למיתלי כו' הלבוש כ' הטעם דתלינן בעכברים וכ' בס' א"ר וז"ל כמדומה שלא עיין בתוס' דף י' שכ' בקשורים אין לתלות בעכברים אלא בקטנים עכ"ל. ולענ"ד אדרבה דברי לבוש נכונים ודברי מ"א צ"ב דבדף י' אמרינן הניח ט' ככר ומצא יו"ד פלוגתא דרבי ורבנן גבי מעשר שני דתניא הניח מנה של מעשר שני ומצא מאתים חולין ומ"ב מעורבין דברי ר' וחכמים אומרים הכל חולין דאמרי' מנה מעשר לקח ואלו אחרים וה"ה גבי חמץ לרבנן אמרינן אלו יו"ד אחרים וצריך לבדוק אחד ט' הראשונים ומסיק עוד הניח יו"ד ככרות ומצא ט' היינו סיפא הניח מאתים ומצא מנה רבי אומר מעשר כי מנה אחד לקח וחכמים אומרים חולין שמאתים לקח ומנה זו ומנה אחר של חולין וה"ה הכא בחמץ לרבנן אמרי' הני ט' אחרים וצ"ל אחר יו"ד ראשונים וכ' התוס' דבביצה מוקי פלוגתייהו בכיסים מקושרים דוקא א"כ ה"ה בככרות צ"ל דוקא מקושרים וסיימי אע"ג דהשתא אין לתלות בעכברים תלינן בתינוקת וכוונתם דאמרינן על חמץ פלוגתא דר' ורבנן. א"כ לרבי דס"ל ברישא בהניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר מעורבים ה"ה הכא אמרינן דניתוסף עוד אחד לט' הראשונים וכיון דמיירי בקשורים ע"כ מצא עכשיו יו"ד קשורים דאי מצא ט' מקושרים והעשירי אינו מקושר הרי חזינן דהני ט' הם ראשונים וזה העשירי ניתוסף ואין זה שייך לפלוגתא דרבי ורבנן אע"כ דכל היו"ד מקושרים ואיך נאמר לרבי שניתוסף א' לט' הראשונים מי קשר העשירי לט' הראשונים הא א"א להעכבר לקשור וע"כ צ"ל דתלינן בקטנים וכן בסיפא בהניח יו"ד ומצא ט' דלרבי אמרינן דא' נלקח וט' נשתיירו ע"כ צ"ל דהתירו אחד מן היו"ד וקשה לתלות בעכבר שהתירו הקשר וטפי י"ל לתלות בקטנים אבל לרבנן דקי"ל כותייהו דאמרינן כן ברישא וכן בסיפא דהני שנמצאו עכשיו אחריני נינהו א"כ כמו אם אין קשורים יש לתלות בעכברים הוא הדין בקשורים י"ל דהעכברים לא קשרו ולא התירו קשר אלא גררו כלם מקושרים והביאו מקושרים אחרים תחתיהם. ויפה כ' הלבוש דיש לתלות בעכברים ואדרבה המ"א שהעתיק דברי התוס' לדידן דקי"ל כרבנן צ"ב. וי"ל דאין כוונת מ"א במ"ש ואע"ג דליכא תו למיתלי כו' דהוא מילתא דפסיקא כה"ג ליכא למיתלי בעכברים אלא כוונתו אף אם הוא בענין דליכא תו למיתלי בעכברים כגון שכפה עליהם כלי כמ"ש סי' תל"ד מ"מ תלינן בתינוקות וראייתו מדברי התוס' דלרבי ליכא למיתלי בעכברים ותלינן בתנוקות ה"ה דאמרינן כן לרבנן אפילו במקום דליכא למיתלי בעכברים תלינן בתינוקות דבזה ליכא פלוגתא בין רבי לרבנן:

(ז) (ס"ק ז) אלא אחר הא' אבל בהניח ט' כו' אמת כן משמע לשון ש"ע מדלא כ' דינו רק בהניח יו"ד ומצא ט' דהא סיים א"צ לבדוק אלא אחד הא' ובהניח ט' ומצא יו"ד ה"ל לסיים א"צ לבדוק וכן מבואר בטור שכתב וז"ל והא דאמרינן בהניח יו"ד ומצא ט' כו' דוקא בקשורים כו' עכ"ל אבל מדברי התוס' פסחים דף יו"ד ע"ב ד"ה הניח כו' משמע בין בהניח יו"ד ומצא ט' ובין בהניח ט' ומצא יו"ד בעי דוקא קשורים וע"ש במהרש"א:

(ח) (ס"ק ח) צריך כו' ול"ד למש"ל כו' דהתם ל"ח ריעותא כו' כ' הח"י דזהו קושי' התו' ריש דף י' ע"ב ותירצו דהכא מיירי דלא ידע כמה ככרות הניח בזויות א' ולא ידע אם כלם הם בזויות אחרת וזה אינו קו' דניהו דעל הרמב"ם אין כ"כ קושיא דהעתיק סתם ולא פי' כן להדיא דמיירי כמ"ש התוס' דכן דרכו להעתיק סתם לשון הש"ס וכאשר יתפרשו דברי הש"ס יתפרשו גם דבריו אבל הרב בית יוסף בש"ע אין זה דרכו א"א דנתכוין לתי' התו' ה"ל לפי לכן הוצרך מ"א לתי' שלו אך בעיקר תירץ מ"א תמה בס' ח"י ויתר אחרונים דמה יש ריעותא כאן יותר מהא דלעיל דכמו דלעיל אם ראינו עכבר הכניס חמץ לבית ולא ידענו אנה הניחו ובדק קצת הבית ומצא ככר אמרי' זהו ככר של עכבר ה"ה הכא הניחו בזוית זו ומצא בזוית אחרת ניהו דאיכא ריעותא שלא מצאו בזויות הראשון במקום שהניחו אמרי' עכבר נטלו משם מי גרע מאילו ראינו שעכבר נטלו משם והכניסו לתוך הבית למקום אחר ולא ידענו מקומו והשתא מוצאו בזויות אחר למה לא נתלה בעכבר שהביא לכאן. ושלא יהיה דברי מ"א מוטעים ח"ו א"ל קצת לענ"ד דהא אין דנין בין לעיל בעכבר על הככר שנמצא וכן הכא אין אנו דנין על הככר שנמצא עכשיו בזוית אחרת דמה ספק יש בו יבערנו אלא אנו דנין לעיל על הככר שהיה בפי עכבר אי הוא נמצא עכשיו או עדיין במקום אחר וכן כאן על הככר שהניחו בזויות אנו דנין אם הוא זה שנמצא בזוית אחרת או העכבר הוליכו למקום אחר בבית א"כ הכא זויות הראשון יש לו ריעותא דהא לא מצאו במקום שהניחו משא"כ ככר בפי עכבר דלית ביה ריעותא אולי עדיין בפיו ואת"ל שהוליכו תוך הבית אין זה ריעותא דכן דרכו של עכבד כן י"ל קצת:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.