חק יעקב/אורח חיים/תלט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) תשעה צבורין. כן הוא לשון הרמב"ם פ"ב מהלכות חמץ בדינים אלו ומ"ש במהרי"ל בשם מהר"ש שהשיטה זו ברמב"ם הוא שיטה חמורה ומתמיה על דבריו כמה תמיהות קיימות זה הוא ע"פ נוסחא מוטעת שבקצת ספרי הרמב"ם אכן כבר הניחו המ"מ והכ"מ דברי הרמב"ם שם על נכון ע"ש ולק"מ:
(ב) אם הככר קטן. וכי היכי שבנפל אף בככר גדול תלינן להקל דספיקא דרבנן לקולא ואומר מצה שקל כן הוא לדעת הטור אכן דעת הרמב"ם להחמיר וטעם סברתו עיין בב"י בשם מ"מ ס"ב מה' חמץ ובלחם משנה שם ובראש יוסף סימן זה ובתשובת מהר"י מטראני חלק י"ד סי' ב' ובתמים דעים סי' רמ"א בהשגת הראב"ד על בעל המאור בפסחים ע"ש והב"ח כת' דעיקר כדעת הטור:
(ג) תלינן להקל שאכלו. משום דהוי ספק ספיקא ספק מצה ספק חמץ ואת"ל חמץ דלמא אכלו אף שהשני הספיקות לא נודעו יחד אלא זה אחר זה וגם בקבוע לא מקלילן בספק ספיקא כמבואר ביורה דעה סימן ק"י מ"מ מקילין הכא בס"ס וכמ"ש הטעם בספרי מנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק כ"ז ומ"ב ובקונטרס הספיקו' ס"ק מ"ה ועיין במ"א מ"ש על זה ודעת המחבר שכת' בלשון הרמב"ם בסתם דצריך לבדוק משמע דדעתו להחמיר בכל ענין שאין להקל בספיקות אלו ועיין בב"ח ואולי חושש גם כן לדעת בעל המאור דפסק כר' זירא דבאם משיירא ולא חשוב ספק כלל ובע"ש כת' דגם דעת המחבר להקל בכה"ג כן נראה דעת רמ"א שלא כת' בלשון חולק אהמחבר ול"נ עיקר דדעת המחבר להחמיר אך כיון שסתם הדברים לכן לא כת' רמ"א בלשון חולק ולדינא אין לזוז מהכרעת הרב ולהקל בפרטות היכא שבטל וע"ל סק"ב. וכת' עוד בע"ש דה"ה אם ט' צבורין של קמץ וא' של מצה ג"כ דינא הכי ובספרי מנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק מ"ב כתבתי שיש להסתפק בדבר ע"ש מילתא בטעמו:
(ד) שכל קבוע כמע"מ דמי. ואם נתערב החמץ תו לא מיקרי קבוע כיון שאינו עומד בפני עצמה כ"כ מ"א וע' בספרי מנחת יעקב כלל מ"ג בדין הקבוע ואיזה מיקרי קבוע דאורייתא או דרבנן:
(ה) ואם פי' ע' בתוספות בפסחים דף ט' ע"ב ד"ה היינו ט' חניות מבואר בתו' דה"ה אם נטלו העכבר שלא בפנינו הוי כפירש ואזלינן בתר רובא וע"ש:
(ו) א"צ לחזור ולבדוק. לפירוש ר"י בתוספת שם דפי' כל הסוגיא זו דט' צבורין קאי לענין אי שרי לאכול אותו חתיכה שלקח העכבר א"כ בפירש א' מהחתיכות מותר לאכלו בפסח כמו בט' חניות מוכרת בשר שחיטה וא' נבלה דמותר בפירש אחד מן הקביעות וכ"כ מנחת כהן דף ק"ד ע"ב דמותר לאכול תוך הפסח ואין בו איסור אפי' מדברי סופרים עכ"ל אבל מ"מ נ"ל דאין לסמוך על קולא זו להלכה באיסור חמץ דחמיר לענין ביטול יותר משאר אסורים ובפרט שפי' ריי אינו מוסכם מהפוסקים שהרי הרמב"ם והטור ושאר פוסקים כתבו דין זה דוקא לענין בדיקה ולא לענין אכילה כפירש"י:
(ז) וצבור אחד של חמץ. וה"ה שני צבורים א' של מצה וא' של חמץ ג"כ דינא הכי שהרי בש"ס מדמי לשני בני אדם בשני שבילין וכ"כ הט"ז בי"ד סי' קי"א ובפרי חדש:
(ח) א"צ לחזור ולבדוק. והיינו דוקא בביטול לדעת הטור וכמ"ש לעיל סי' תל"ח ס"ק ב' ואף לדעת הרמב"ם הדין כן כמשמעות המ"מ פ"ב מהל' חמץ וכ"כ הב"ח ומ"א שכן הוא דעת הרמב"ם:
(ט) אבל מסקנת שאר הפוסקים אינו כן ע' בטור וב"י שיש כמה חילוקים בדין זה וכן אם נכנס לחצר ואינו יודע אם נכנס לבית ובש"ע השמיטה וקצר בכל דינים אלו מטעם שכתב הרב לעיל סי' תל"ח סעיף ב' בהג"ה שהם מילתא דלא שכיחא ומה"ט השמיטה ג"כ הרי"ף כמ"ש הרא"ש והר"ן פ"ק דפסחים ולכן קצרתי:
(י) וי"א דה"מ בקשורים. מדברי הרב לקמן סי' תצ"ז מבואר שדעה זו עיקר להלכה וכן דעת הלבוש כ"כ האחרונים וכ"פ בפרי חדש ב"ד סי' מ"ג ע"ש:
(יא) צריך לחזור ולבדוק. וכ' המ"א וז"ל ואפי' כבר ביטל לדעת הרמב"ם ול"ד לאם בדק קצת מהבית וביטל דתלינן שזה הככר שהכניס העכבר דהתם לא חזינן ריעותא אבל הכא היה מונח מתחלה בזויות זו ואח"כ מוצאו במקום אחר עכ"ל ואין דבריו נכונים ביישוב זו כלל דהתם ג"כ נטל העכבר ממקום זה וגררה לבית והכא ג"כ עיקר החשש שנטלה העכבר הככר מזויות זו וגררה למקום אחר וכמבואר להדיא שם בסוגיא ופירש"י ותוס' שם דעיקר הקושיא אשתמיטתא ליה דברי תוספות בפסחים דף י' ריש ע"ב שהרגישו התוס' בקושיא זו ותירצו דשאני התם דמצא ככר כמו שנטל העכבר משא"כ הכא מיירי שאינו יודע כמה ככרות שהיו כאן וצריך בדיקה שמא לא מצא כולם וכה"ג מתוקמא ג"כ לשון הרמב"ם שהוא כלשון הש"ס אכן לדעת הטור בלא"ה ל"ק מידי דגם בהניח בזויות זו א"צ בדיקה אם ביטל רק אם לא ביטל דאז הוי ספק דאורייתא אפילו יודע כמה ככרות הניח צריך בדיקה מספק כמו בנכנס עכבר ובדק קצת מהבית צריך ג"כ בדיקה בלא ביטל בין לדעת הרמב"ם כמ"ש לעיל ס"ק ח'. ומזה הטעם פסק הרשב"א וסייעתו לענין בשר שנתעלם מן העין דיש חששא דאורייתא דבר נבלה וטריפה אם לא מצאו במקום שהניח אפילו בבית הוא אסור מספיקא והוא ברור דלא כמו שראיתי בספר פרי חדש בסי' ס"ג ס"ק ב' האריך לסתור דברי הראשונים וכ' דהעלה דאפילו ביטול לא בעי בהניח בזויות זו ומצאו בזוית אחרת וכ"ש בדיקה ולא דק וכמ"ש דודאי אם עדיין הוא קודם ו' סגי בביטול ואחר ו' אם לא ביטל צריך לחזור ולבדוק מספיקא כמבואר בדברי ראשונים ואחרונים ודוק וגם לענין הלכה מסיק שם דיש להחמיר ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |