אליה רבה/אורח חיים/תלט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תלט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
ישועות יעקב
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] ונטל וכו'. דוקא בפנינו ודוקא כשלא נתערבו הציבורים, תוס' דף ט', ובספרי ליורה דעה סימן ק"י נתבארו דינים אלו לכן קיצרתי:

ב[עריכה]

[ב] [לבוש] ולא סגי בביטול וכו'. כתב גיסי בספר חק יעקב דהב"ח כתב דעיקר כטור דהיכי שביטל אף בככר גדול תלינן להקל, עד כאן, ועיינתי בב"ח שלא כתב כן אלא בציבור אחד של חמץ ובבתים בדוקים דבלא ביטל אף בשאלו בזה אחר זה צריך בדיקה אבל בזה עיקר כלבוש:

ג[עריכה]

[ג] [לבוש] בכל ענין וכו'. משמע אף שלא ביטל וכמו שמתירין בפירש בסימן ק"י אף בספק נבילה דאורייתא והוא הדין דמותר לאכול בתוך הפסח חתיכה שפירש כמו התם ודוחק לחלק בזה:

ד[עריכה]

[ד] וציבור אחד וכו'. והוא הדין שני ציבורין אחד חמץ ואחד מצה:

ה[עריכה]

[ה] [לבוש] אין שום אחד וכו'. ודעת הב"ח דבלא ביטל צריך בדיקה:

ו[עריכה]

[ו] צריך וכו'. אפילו ביטלו:

ז[עריכה]

[ז] [לבוש] ובהניח וכו'. אף דבשולחן ערוך כתב שני דעות בזה, ונראה ללבוש עיקר סברא זו כדמשמע בסימן תצ"ז סעיף י"ג וכן בלבוש ישן מצאתי שסיים ועיין לקמן סימן תצ"ז:

ח[עריכה]

[ח] [לבוש] ושמא עכבר וכו'. כמדומה שלא עיין בתוס' דף י' שכתב בקשורים אין לתלות בעכברים אלא בקטנים:

ט[עריכה]

[ט] אלא אחר האחד וכו'. אבל בהניח תשע ומצא עשר צריך לבדוק אחר כולם:

י[עריכה]

[י] [לבוש] אם ביטל וכו'. זה כדעת הטור, אבל השולחן ערוך סתם כרמב"ם דאף בביטל צריך בדיקה, וכתב מגן אברהם דלא דמי למצא ככר דלעיל סוף סעיף ב' דהתם לא חזינן ריעותא, אבל הכא מונח במקום אחר, עד כאן. וגיסי הקשה דהתם גם כן נטלה עכבר ממקום זה וגררה לבית והכא גם כן החשש שנטלה העכבר וכתב דאישתמיטתיה תוס' דף י' שהקשו כן ותירצו דמיירי הכא באין ידוע כמה ככרות הניח. וכהאי גוונא מתוקמא לשון הרמב"ם שהוא כלשון הש"ס, עד כאן. ולעניות דעתי ליישב דברי מגן אברהם דשינוי גדול יש בלשון הרמב"ם שכתב פרק ב' הניח החמץ בזויות זו ומצא בזויות אחר, עד כאן. משמע להדיא דמצאו כמו שהוא מה שאין כן לשון הש"ס הניח בזויות זו ומצאו בזויות אחר. והנה הראב"ד פסק כרבי שמעון בן גמליאל להקל דבכל ענין (אצ"ל) [אין צריך] בדיקה וכן כתב המגיד בשם יש פוסקים וזה נראה כוונת פרי חדש סעיף ג' עיין שם. וגיסי השיג עליו והנראה לעניות דעתי כתבתי ומכל מקום לדינא קיימא לן כלבוש. ואגב אעורר מה דתמוה לי בראב"ד שם שכתב בבדק ומצא קיימא לן לקולא כרבי שמעון בן גמליאל דפליג אדרבי, עד כאן. הא אדרבא בש"ס שם רבי שמעון בן גמליאל מחמיר תבדוק כל השדה כולה:

יא[עריכה]

[יא] [לבוש] ואדם אחר וכו'. בש"ס לא קאמר הכי אלא דאמרינן שהניח עצמו בזויות אחרת ושכח:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.