משנה/פסחים/ב

משנה ‏ פסחים ב

פרק שני - כל שעה

א כל שעה שהוא מותר לאכול מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו, עבר זמנו אסור בהנאתו, לא יסיק בו תנור וכירים. רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים [אף] מפרר וזורה לרוח או מטיל לים:

ב חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר (שמות יג ז) לא יראה לך [שאור]:

ג נכרי שהלוה את ישראל על חמצו לאחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו:

ד האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומים ומדמי העצים:

ה אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטין בשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אינו יוצא בהן, [עשאן] למכור בשוק יוצא בהן:

ו ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשים אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין. מצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו:

ז אין שורין את המורסן לתרנגולין אבל חולטין. האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו [בפסח] מפני שהן מחמיצות:

ח אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל ואם נתן יאכל מיד, רבי מאיר אוסר. אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן. מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצות:

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף