מגן אברהם/אורח חיים/תעה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגן אברהםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



מפרשי המג"א
פרי מגדים מחצית השקל

טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שונה הלכות
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) יטול ידיו. ואף על גב שנטל להירקות כמ"ש רסי' תע"ג מכל מקום כיון דאמר ההגדה חיישינן שמא הסיח דעתו ונגע במקום מטונף. (גמ'). וכתב המרדכי שאם נתכוין בראשונה לגמור בה כל סעודתו בלא היסח הדעת אינו צריך ליטול שנית עכ"ל ולי נראה שלא יכוין לכך שלא לבטל תקנת חכמים שתיקנו ליטול ב' פעמים בלילה זו. (ב"י). ולא ידעתי היכן מצינו תקנה זו דהא אמרינן נטל ידיו בטיבול ראשון צריך שיטול ידיו בטיבול שני וכתוב טעמא בצידו דלמא אסח דעתיה ואם כן כשלא הסיח דעתו אינו צריך ליטול. ומיהו היה צריך לברך תכף בנטילה ראשונה עסי' קנ"ח ס"ז דצריך שיכוין שנוטל לאכילה וע"ש ס"ב:

(ב) ויאחז' בידו. כל שלשתן כדי שיהיה לחם משנה ופרוסה משום לחם עוני (ב"ח רש"ל של"ה):

(ג) העליונה. אפי' חל בשבת. כן כתב בדרכי משה עסי' רע"ד:

(ד) כזית מכל א'. דגם פרוסת המוציא צריך כזית וכ"מ בטור עמ"ש סי' קס"ז סס"א:

ז"ל ד"מ בת"ה סי' קל"ט כתוב דצריך לאכול הכזית ביחד ולבלוע וכ"כ הב"י בשם התו' עכ"ל משמע מלשונו דדי כשיבלע כזית א' בבת אחת וכ"מ בת"ה שם שכ' אהא דאמרי' כורך שלשתן בבת א' מקשה המרדכי האיך מחזיק בית הבליעה כולי האי הא כזית הוא חצי ביצה וי"ל דכשמגיע לבית הבליעה הוא מרוסק ולכך מחזיק כולי האי ע"כ מכאן מוכח דאין לבלוע הזית של מצה מעט מעט דאל"כ לא הוי קשה מידי דשפיר יוכל להכניס כל הג' זתים ביחד לפיהו ולכוס ביחד ולבלוע מעט מעט אע"כ מצוה לבלוע ביחד להלל ה"ה לדידן זית א' של מצה או של מרור עכ"ל, משמע דס"ל דדי כשבולע זית א' בבת א', ומ"ש בש"ע דיאכלם ביחד דהיינו שיכניסם לפיהו בבת אחת ומהרי"ל כתב דיכול לאכול מעט מעט ובלבד שלא ישהה באכילתו יותר מאכילת פרס אבל בסעיף ו' משמע דוקא בדיעבד יצא אבל לכתחילה צריך לאכול ביחד וכ"מ בחולין ספ"ז דצריך לבלוע ביחד מיהו במרור יכול לסמוך על מהרי"ל אם קשה עליו לבלוע ביחד ועסי' קע"ב סס"ט:

(ה) כזית מרור. ואפי' אכל הברי' שלם לא מקרי ברי' לצאת בפחות מכזית (כמ"ש סי' ר"י) דהא אין יוצאין בשרשים (פסקי מהרא"י סימן רמ"ה):

(ו) בלא הסיבה. ואם אכלו בהסיבה יצא (כ"מ בגמרא):

(ז) וטובלה בחרוסת. וכ"פ ב"ח ומהר"ל מפראג וט"ז והיכא דנהוג נהוג:

(ח) לא יסיח. ואם סח אינו צריך לחזור ולברך. (ב"ח).

עסי' תקצ"ב בס"ג: נ"ל דבזה צריך לבלוע השני זתים ביחד כמש"ל אלא אם כן קשה עליו:

(ט) אם אין לו ירקות וכו'. וטוב לחזור אחר שאר ירקות לאפוקי נפשיה מפלוגתא שבגמרא (כ"ה בהג"מ) ונ"ל דאם אין לו ירקות יקח דבר אחר שברכתו בפ"הא אפילו מין לפת:

(י) בטיבול ראשון בפ"הא. צ"ע לדידן שאנו נוהגין ליקח קרי"ן למרור א"כ היאך מברכין עליו בפה"א דהא אין ראוי לאכול כשהוא חי (כמ"ש סי' ר"ה) בשלמא כשמברך על שאר ירקות בפה"א לא קשה היאך נפטר הקרי"ן בזה דהא צריך לברך עליו שהכל י"ל כמ"ש קצת פוסקים דברכת המוציא פוטרתו ועוד נ"ל שהאוכל קרי"ן אין מברך עליו כלל שאין דרך לאוכלו כמות שהוא כמ"ש סי' ר"ב גבי פלפלין לכן נ"ל דאם אין לו שאר ירקות אומר מתחלה ברכת על אכילת מרור לבד כנ"ל:

(יא) בלע מצה יצא. אבל לכתחלה צריך ללועסו דטעם מצה בעינן (רשב"ם). וא"ת א"כ אפילו בדיעבד לא יצא כמ"ש סי' תס"א ס"ד דלא יצא במבושל משום דליכא טעם מצה י"ל דשאני התם כשבישל לא הוי תורת מצה עליה והוי כאלו אכל מין אחר שאינה מצה אבל הכא איכא מצה רק שהוא אינו מרגישה בפיו לפיכך יצא:

(יב) דטעם מרור בעי'. שירגיש המרירות בפיו:

(יג) ידי מצה יצא. ולא אמרי' דמבטל ליה המרור למצה כיון שלא לעסן כאחד אבל הלועס מצה ומרור כאחת לא יצא דמרור בזמן הזה דרבנן ואתא מרור ומבטל ליה למצה ובהכי' מתיישבת הא דאכלינן בתחלה כל אחד בפני עצמו ואח"כ לכורכן יחד דהא סגי כשכורכן ביחד אלא הטעם שלא יבטל המרור למצה וא"ת א"כ די שיאכל מצה תחלה ואח"כ מצה ומרור י"ל דאז תהי' המצה רשות והמרור מצוה דרבנן ומבטל המצה למרור (כל זה בגמ' ובר"ן):

(יד) בלא כוונה. אף על גב דמצות צריכות כוונה כמ"ש סי' ס' ס"ד במידי דאכילה שאני שהרי אכל ונהנ' בכך ומה"ט אפי' ידע שהוא מצה ולא רצה לאכול ואנסוהו לאכול יצא עבב"י ועסי' ר"ד ס"ח ור"ס קצ"ו:

(טו) בין אכילה לחברת'. אינו מדוקדק דצריך שלא ישהא מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס כמ"ש סי' תרי"ב:

(טז) בלילה הראשון. ומ"מ מחויב לאכול בכל יום פת אלא שיוצא במצה עשירה (ר"ן פ"ב דסוכה) עסי' קפ"ח ס"ז ועמ"ש סי' תע"א ס"ב:

(יז) מעשרון. ז"ל ד"מ כ' מהרי"ו דאם יש לו בנים הרבה שאין מספיק לו שיעור חלה מותר ללוש ב' עיסות פחות משיעור ולצרפן ומהרי"ל אוסר אלא יצמצמם ליקח עשרון עכ"ל ד"מ וצ"ע דהא מהרי"ו כתב לצרפם בשעת חלה ולעשות משניהם ג' מצות כדי שיוכל ליתן כזית לכל אחד ובזה ליכא איסורא כלל וכ"כ בהגהות סמ"ק וכן יש לנהוג ועסי' תנ"ו:

(יח) יוצא בכזית. עסי' תפ"ב והע"ש לא ע"ש:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון