משך חכמה/ויקרא/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה ויקרא יח

ב

דבר אל בנ"י ואמרת אליהם וכו'. בתו"כ. אמור להן אף אני מוזהר כשם שאמרתי לך וקבלת כך אמור להן ויקבלו. פירוש, שהוא מוזהר על פרישה מאשה, כן אתם מוזהרין על פרישה מערוה, שמשה נצטוה ואתה פה עמוד עמדי. עיין יבמות ס"ב. ופשוט.

וע"ד מושכל יתכן כונת הפרשה, דכבר ביארו חכמים בספריהם, שהתורה לא צותה צווים, אשר יהיו קשים על חברת הגוף עם הנפש לקיימו, לחוקים כוללים כאזרח כגר, כעם ככהן, רק דברים אשר נטועים המה להנהיג על פיהם המזג הגופניי במזג שוה. וכל טבעי לא יושבת. והדברים ארוכים. וזה פירוש מאמרם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכנגדם עשה ול"ת, שהבורא יתברך עשה את האדם ישר, אשר חלקיו יתאימו עם חלקי התורה והנפש ינהיג הגוף בדרך המסודר מאלקי יתברך באופן נפלא. לא גדרה התורה פרשת המאכל לגמרי יותר מכפי אשר יכול לסבול מזג האדם ולא מנעה ענין המשגל מאשר יאות לקיום המין ולמזג הגוף וכיו"ב, וכבר נתחברו ספרים ע"ז, לכן אקצר. וזה מאמר התורה כי עריות נפשו של אדם מחמדתן ועתידין ישראל לינתק כו' שלא בכו רק להתיר עריות בפרהסיא, וכן בימי עזרא, וכל מצוה שקבלו עליהן בקטטה (שבת ק"ל), לכן אמר שלא תדמו כי הוא קשה לקיים ובלתי אפשרי לטבע הגוף לקיים דבר זה, לכן אמר להם אני ד' אלקיכם, שאני הוא בוראכם ויודע טבעכם ומוסדות מזג גופכם, כי לא כבד הוא להתאפק בעד התאוה ולתת רסן להחמדה, ואני הוא המצוה, שלא תעשו מעשי ארץ מצרים ומעשי ארץ כנען כו' ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שיהיו לחיות נפש האדם ולהנהיגה באופן, שיהיה טוב לו בעולם הזה ואשרי חלקו לעוה"ב, לא דברים הממיתים. וזה שאמר, שכשם שצוה לי השי"ת הפרישה לגמרי, באשר לפי זכות חומרי וטבעי, עד כי שב לדק ספירי, ושבה בשרי לרוחניי, ואיננו במרכבת האנושי והבשרי כלל ויכול אני לקיים זה, ככה כשצותה לכם בנ"י על העריות, בטח ידע היודע כל, כי לזכות מזגם והנהגתם הרוחנית עפ"י התורה הוא יאות ונאות, וקל להתקיים כמניעת כל האיסורים. ודו"ק.

ד

את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ד' אלקיכם ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ד'. הביאור כך, דהאומה בכללה תכליתה שיתנהגו ע"פ דרכי התורה וד' יהיה אלקיהם, כי אין השי"ת מיחד שמו על הפרטי, כי הפרטי בלא צירוף הכללי אינו תכליתי כלל. והנה האומה בכללה נקל אצלה להיות נזהר בחקים, המה דברים הדתיים, מלהיות נזהר במשפטים המה הנמוסיים והמשטר, חקת הקבועים בשכל ובהנהגה הנכונה, וכשלונה של ירושלים יוכיח, שהוכיחן הנביא מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי כו' ועתה מרצחים כספך היה לסיגים כו', הרי שבחקים היו נזהרים ומקיימים כל מצות הדתיות, רק במשפטים היו סוררים, אולם יחיד הפרטי לו לבדו נקל להיות זהיר במשפטים, שמשיגים מצד השכל ומצד הנימוס, וכמו כל מה דסני לך לחברך לא תעביד, עד כי קראו בירושלמי מצות כבוד אב מצוה קלה, מפני שהיא מושגת מצד השכל הישר בלא צווי דתי ואמרו עליה, שהיא כפריעת חוב [ולכן א"ש מה דאמר בקדושין ל"ד דמצות עשה שלא הזמן גרמא ילפינין ממורא דנשים חייבין, ופריך ונילף מת"ת לפטור, ותמהו דהא לחומרא בעי לאקושי, ובזה מבואר, דמורא וכבוד אב המה מצד הנמוס והשכל וכמעט שאין זה בגדר מצוה, רק בגדר משפט. וכן דריש ר' יהושע במכילתא על קרא דשם שם לו חק ומשפט, משפט זה כבוד אב ואם, וכבר דרשו דהוקשו אשה לאיש לכל משפטים שבתורה, דהוי כפריעת חוב וא"ש]. והנה אצל רבים לא שייך לומר, שיגדרו את הרבים בסיגים במשפטים, דמאי חזית לותר על ממון זה יותר מממון זה, הלא אם כה יהא נוגע לזה ואם כה יהא נוגע לזה, אבל בחקים שייך סיגים, שיאסרו שניות וכיו"ב ויוסיפו מחול על הקדש, וישבתו מכל טורח, אבל בפרטי שייך לומר, שיעשה סיג גם למשפטים כמו איוב שויתר משלו, ולמען תלך בדרך טובים.

ובזה הכתובים מאירים, שמתחלה מדבר על כלליות האומה, ולכן אמר את משפטי תעשו [שזה צריך להזהיר קודם אצל הכלל, שבזה יפרצו תחלה] ואת חקתי תשמרו [שבזה יעשו סיגים וגדרים] ללכת בהם להתקיים בהם אני ד' אלקיכם, ואח"ז הזהיר הפרטי ושמרתם את חקתי [שזה נגד השכל וצריך להזהירו קודם] ואת משפטי שבשניהם יעשה סיגים, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שיקנה חיי עלמא, שיפה קורת רוח בעוה"ב יותר מכל חיי העוה"ז, משא"כ בהכלל התכלית באומה בעוה"ז, כאשר האריכו הקדמונים. ודו"ק.

ה

וחי בהם. סנהדרין דף ס' תוספות ד"ה חוקות דהשתא כו' ואע"ג דהאי קרא דפריך מיני' הש"ס כו' התם נמי כתיבא מ"מ מסתברא דבכל התורה איירי דמסיים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כונתן נאותה לענ"ד, דלשמואל פריך, ושמואל סבר בסוף יומא, דפקו"נ דוחה שבת ילפינין מן וחי בהם ולא שימות בהן, וזה לא מיירי ע"כ בעריות, דבעריות יהרג ואל יעבור. אמנם להרמב"ם דקריבה ליכא רק לאו, א"כ א"ש, דקאי על עריות ולאו דקריבה, דמיירי ביה בתריה [ובכ"ז פריך שפיר דבזה לא נאסרו בני נח]. אך עיין ביו"ד סימן קנ"ז ובביאורי הגר"א דגם על לאו יהרג ואל יעבור ודו"ק. ולר' מאיר דבבן נח שעוסק בתורה ואינו מצוה על קידוש השם אתי שפיר וחי בהם בעריות גופי'.

אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו'. אפילו בן נח שיושב ועוסק בתורה ה"ה ככה"ג. פירוש, שגר צדק שנתקדש בטבילה ומילה וקרבן כל זרעו קדושים בקדושת ישראל עד סוף הדורות, אבל גר תושב אינו זוכה לזרעו והמה אינם כמו גרי תושב, אם לא שיקבלו מצות מחדש, ולזה אמר ה"ה ככהן גדול דקיי"ל דכה"ג בן כה"ג טעון משיחה ואינו מנחיל מעלתו לבניו ואיננו כאהרן שזכה לבניו ודו"ק היטב.

בספר המצות להרמב"ם מל"ת שנ"ג הזהיר מקרוב אל אחת מעריות האלו ואפילו בלא ביאה כגון ע"י חיבוק ונישוק וכו', והרמב"ן האריך בהשגותיו. ואם כי הרבה חיצי השגותיו בכ"ז לא קלע להסיר המטרה, הוא הספרא. ומה שדחה דאסמכתא הוא תמה אנכי אם אסמכתא הויא למה צריך קרא למעט זה מכרת מקרא דהעושות, והאיך אמר יכול יהיו חייבין כרת על הקריבה. לפלא הוא. והיטיב לדבר בזה המגילת אסתר והגר"א באהע"ז סימן כ"א יעו"ש. ומה שתמה על רבינו במנין המצות לס' המדע, שברמיזה וקפיצה לוקה יפה תמה. ודברי המעתיק לא באו בדיקדוק. ובחיבורו הלכות א"ב באו מדוקדקים ומזוקקים יעו"ש דברים צודקים. אולם מה שהשיג רמב"ן, דבחייבי לאוין אמאי אינו לוקה. הא מקשינין חייבי לאוין לחייבי כריתות, נפלא בעיני על אביהן של ישראל, שהיכא דכתיבא קיחה קיחה הוא על העראה שחייבין כרת, דילפינן דהעראה הוה כמו גמר ביאה וילפינן איש כי יקח את אחותו, דהיא העראה, לחייבי לאוין, אבל קריבה אינו מענין הביאה כלל ואין בה כרת רק מלקות, איך מצינין למילף חייבי לאוין מחייבי כריתות ופשוט. ולבד כ"ז אמינא דלשיטת רבינו, דחייבי לאוין אין איסורם רק בביאה שע"י קדושין, ואיך שייך זה להזהיר בקריבה. ופשוט.

וע"ד המושכל העיקר קריבה הוא רק לגדר לביאה, שזה הוא הגדר האמיתי, שלא יבוא לידי זנות, ובערוה שעל ביאה כרת ובתועבות האלה נגלו הכנענים מארצם, אבל בח"ל אין השכל נותן שיהא הגדר כמו האיסור גופיה. ולדעתי א"ש הא דהקשו בסוטה דף כ"ו דרך אברים פריצותא בעלמא ופריצותא בעלמא מי אסר רחמנא, ולשון מי אסר פירשוהו, עיין מג"א, אבל לשון פריצותא בעלמא צ"ב. והנ"ל דתוספות ביבמות פירשו דקינא לה שאינו חושדה על זנות רק דרך אברים א"כ פריך שפיר דרך אברים פריצותא בעלמא כיון שאינו חושדה על זנות א"כ דרך אברים בלי חשש זנות שתזנה אינו רק פריצות בעלמא והגע נא בעצמך התורה מי קא אסרה זה בלא טעמא שזה גדר לזנות. ודברי השעה"מ שהקשה דא"כ איך ידחו לס"ד ל"ת ביבמה הא מעיקר לאו בקריבה ועדן לא מקיימא עשה זה טעות דכיון דהענין ביאה בעצמה מצוה איך שייך הגדר ע"ז של איסור קריבה וכמדומה שכבר תפסוהו בזה ואדרבא לפי דברי הרמב"ם א"ש סוגיא דמסיק אלא לדרך אברים סד"א משום קפידא והא לא קפיד דא"כ דיבורא נמי וכיו"ב אלא בודאי דעל זה איכא איסורא דלא תקרבו וכו' ורבינו מפרש דדרך אברים אין המים בודקין אותה. ועיין בחידושי למסכת סוטה באורך דדוקא לטעמיה מפרש כן. עיי"ש היטב ודו"ק בכ"ז.

ז

ערות אביך לא תגלה. יונתן פירוש דזו אזהרה לבת שלא תגלה ערות אביה. והכונה אע"ג דמורא האב עליה לא תשמע לו וחייבת שרפה. ובגמ' למדו לבתו מלמודים אחרים. ויתכן משום דמצאנו בנות לוט שהן עשו כן לכן כתבה התורה אזהרה לנשים ופשוט.

ערות אביך וערות אמך לא תגלה. לפי מה שפירש ר' יודא (סנהדרין נ"ד) באשת אביו הכתוב מדבר יתכן, דכפי מה דקי"ל כרע"ק דמה שנאמר לבני נח על כן יעזב כו' את אביו ואת אמו זו אשת אביו ובבני נח לא תפסו קדושין רק הבעולת אביו בלבד ומיוחדת אליו למשכב לכן אמר כאן כמצין מה שהזהרתי לבני נח ערות אביך וערות אמך לא תגלה כו' לא הוקל קדושתך יותר מבני נח וזה בעולת אביו ביחס קרוב לאמו שהיא אשת אביו ואחרי זה אמר ערות אשת אביך זה כולל גם הארוסה גם הנכנסת לחופה ולא נבעלה שהיא נשואה כמו"ש הכל היו בכלל אשת רעהו שאשת כולל גם ארוסה שאין בן נח מוזהר על זה, וזה יאות דאם על האם לבד איך יתכן לחייבו באזהרה דערות אביך שאם היא אנוסת אביו הלא מותר באנוסת ומפותת אביו. ודו"ק.

ח

ערות אשת אביך כו' אזהרה לאמר מיתה ערות אביך היא משום אשת אביו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת איש. כן דריש ר' יודא בסנהדרין נ"ד. ולפ"ז נראה, דהתוספתא בפרק י"ב זנתה עם חמיה (בת כהן) בסקילה (כדין החמור בכלתו) ר"ש אומר בשרפה (משום דלדידיה שרפה חמורה) ולא חשיב באשת אב בת כהן שזנתה עם בן האב דלפ"ז אף אם נאמר דשרפה חמורה מ"מ כיון דאין חיוב רק משום אשת אב, לא משום אשת איש, הוי כזנות בלא זיקת הבעל, דאז גם בת כהן אינה בשרפה, וכמו לאחר מות האב, וכמו דאמרו הכל היו בכלל אשת רעהו מות ימות הנואף, וזה אינו רק איסור שהוא משום שמזנית תחת בעלה שזה שם נאף בכל תנ"ך אבל כאן שאין החיוב רק משום אשת אב לבד הוי כזנות בלא זיקת הבעל ודו"ק, ולכולי עלמא אינה רק בסקילה ודו"ק, ורק דזנתה עם חמיה שכלתו חייב משום אשת איש אז לר"ש בת כהן בשרפה. והבן.

י

כי ערותך הנה. הנה נתבאר בספר אור שמח, דהתורה השוה, דכל שבנקבה ערוה בזכר תהא אשתו אסורה, כמו אחותו ערוה אשת אחיו ערוה, אמו ערוה אשת אביו ערוה, אחות אביו ערוה אשת אחי אביו ערוה, לכן במקום היוצא מן הכלל הזה, כמו בת בנו ובת בתו, דהם הוו ערוה ונשי בן בנו ובן בתו אינן רק שניות כלת בנו ובתו, לכן בהן אמר כי ערותך הנה בלשון כי, מפני שהן קרובות שלא ע"י קדושין. וכן באחות אמו, שבאשת אחי אמו הוי שניה, לכן אמר כי שאר אמך היא, לא מה שקרובה ע"י קדושין ודו"ק.

יב

ערות אחות אביך כו' אחות אמך כו' כי שאר אמך היא. פירוש, אף אם אחות אמו נשא אותה אחיו ונפלה לפניו ליבום מאחיו מן האב, בכל זה לא תגלה כי שאר אמך היא ואין יבום בשארו, ולכן אמר כי בנתינת טעם להאיסור ובאחות אביו לא יתכן שתנשא לאחיו מאב. ודו"ק.

יד

ערות אחי אביך כו' אל אשתו לא תקרב דודתך היא. יתכן, דבכל הנך עריות מלמד השארי בשר, אשר לא היה לו בהן היתר לעולם לא יתכן שקודם היתה אשתו, כמו ערות אשת אביך אילו היתה אשתו קודם שנשאת לאביו תו לא תפסו בה קדושין לאביו, וכן כלתך אילו היתה אשתו לא היה בה קדושין לבנו, וכן אשה אל אחותה ואשת אחיך, אבל אשת אחי אביך יתכן כי היתה אשתו מקודם ונשאת אחר כן לאחי אביו, שמותר אדם באשת בן אחיו ואמר, שאף בכה"ג שהיתה אשתו מקודם לא יגלה ערות אחי אביו, וזה אל אשתו לא תקרב, פירוש באופן שהיתה אשתך מקודם ג"כ לא תקרב. ולכן כתיב לא תקרב, שהוא על הרוב על אשתו כמו ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, שכולל אף אשתו, וכמו ואקרב אל הנביאה. ולכן על אשתו שנתרחק ממנה כתיב קריבה וזה דודתך היא, כיון שהיו לאחי אביו בה קדושין נעשית דודתו ואסור לגלות ערותו, הגם דמצד שגרושתו ניסת לאחר אין איסור רק ע"י קדושין, כמו שאמרו סוף קדושין להיות לו לאשה כו'. ודו"ק.

טו

ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה. יתכן שכפל המאמר להורות, אשר לא יקל האב אם יעד אמתו העבריה לבנו, אשר בידו היה ליעדה לעצמו, וכסף הראשון, אשר נתן לאביה, לקדושין הוא נתן ולא בירר אז אם לו או לבנו ואולי בנו לא נולד עדיין ובדעתו, שגם אחרי כן ברצונו ליקח אותה ממנו, הוא נתן והוא יקחנה [והכי אמר בקדושין י"ז סד"א לא לבטלו הני הלכתא מינה ותהא יוצא ביובל, יעו"ש], לכן קאמר אשת בנך היא, כיון שהיא מסורה לאשות בנך [ובפרט למאן דסבר יעוד נשואין עושה] לא תגלה ערותה. ודו"ק.

ויתכן דמגלה הטעם דגבי יהודה, שבניו שמשו שלא כדרכה, ובן נח לא קני אשה בביאה שלא כדרכה, ולא היו נשי בניו כמו שכתב הפר"ד דרוש א', אבל בישראל שצריכה גט לא תגלה ערותה. ולכך כתב עונש גבי כלתו ולא חשש לכבוד יהודה, כמו שחששה שלא כתבה עונש גבי אחות אשה ודודתו כדברי ראב"ע. ודו"ק. והא דלא כתבה בתו, משום דסמיך כיון דאשת בנו אסורה כש"כ בתו, וכמו שאמרו כיו"ב כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו. וכתוב אחותו משום דאשת אחיו מותרת באין בנים לאחיו. וכתוב אחות אביו, שאפילו היא אחותו מן האם ואשת אחי אביו לא מתסר רק אם הוא אחי אביו מהאב לא מהאם ודו"ק.

יח

ואשה אל אחותה לא תקח עליה לצרור. בגמרא נאמר כאן עליה ונאמר להלן ונודעה החטאת אשר חטאו עליה לאמר לך שאין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. הענין, דהורה לנו הכתוב באחות אשה, משום שיש מעשים מגונים מצד עצמן כמו רציחה וניאוף א"א, ויש מעשים, אשר המרד גדול אצלן, אבל על השוגג אינו גדול החטא כל כך וכמו דאמרו פ"ב דמכות, דחובל באביו בשוגג מפטר מגלות, דהחטא אינו גדול בעצמותו יותר מחובל בחברו, רק מה שהמרד גדול שמרד נגד כבוד אביו ובשוגג אינו מורד, וכן אנו רואים בתכסיסי מלחמה, אשר אם יעשה העבד בלא פקודת שר האלף יובא במשפט, אף כי עשה דבר טוב ומועיל, כי בטל הקשר הכללי ושלטון המנהיג כל צבא החיל. והנה באחות אשה יתכן לטעות, כי השי"ת צוה לתכלית מטרה ידועה אצלו, ובעושה במזיד הוא נידון כמורד, אבל בשוגג אין כאן מעשה מתועב, כי איך יתכן לומר כי המעשה מתועב, אחרי אשר כל יחס אומה הישראלית בא מאיסור שתי אחיות שנשא יעקב, לזה אמר כי אין הדבר כן, יען קודם מתן תורה היה המעשה בלתי מגונה ואחר מתן תורה המעשה מגונה ובשוגג צריך כפרה, וכמוש"ב במק"א באורך.

עוד בגמרא שם. נאמר כאן עליה ונאמר להלן יבמה יבוא עליה כו' והענין, דבאחות אשה לא משום קורבה מתסר, דהא בכל קרובות אשתו כמו אמה ובתה נאסר גם אחר מותה, וכאן לאחר מיתתה שריא, ולכן אף דיש במצוה זו טעמים כמוסים, דלא כמוש"כ איזו מחברים, דהוא משום הקנאה שמטילים בין משפחה, בכ"ז גדר המצוה כן הוא כמו שכתוב לצרור, ולכן אחר מיתתה שריא, ואדרבא שבזה ניחא לה, שיהיו בניה מסורים תחת יד אחותה לגדלם, וכמו שאמר יוסף הכהן (זבחים ק"א), וזה בעצמו הגדר דצרות מותר לעלמא, דאין זה קנאה גדולה מזו, אשר האחת תהא זקוקה ליבם והערוה תהא מותרת לעלמא, ואם הוא באופן, שזה ענין מוצלח לה זיקת היבם ויבומו, א"כ הקנאה להיפך ודו"ק.

יט

ואל אשה בנדת טומאתה ל"ת. בשבת פ"ק. שהרי לא נשא פנים לתורה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה כו' חדא מטה הואי סינר מפסיק כו'. יתכן דדריש כמו דדרשו על קרא דוכל שאור כו' ואל המזבח לא יעלו לרבות הכבש ת"ל ואל, פירוש, הדבר הסמוך למזבח, כן הכא דריש ואל אשה על המטה, שהאשה שוכבת בה.

ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. לפי מה שפירשו בתו"כ, דהקרא דאיש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה הוא כולל כל העריות למשכב ובתר כן הוא פורט כל אחת, ויעוין רמב"ן בזה, נאות הא דגבי נדה כתב בלשון הזה הכתוב בכלל לא תקרב לגלות ערוה, משום דבכל עריות מצי להיות, דלא חל רק איסור הקדום ואין איסור חל על איסור לבד איסור נדה חל תמיד, דהוי מוסיף על כל העריות, שהכל אסורים בה ואף בעלה ג"כ מתסר בה, לכן הוי תמיד איסור מוסיף וחייל אף לר' שמעון דלא מחייב בכולל גם בבת אחת, רק במוסיף מודה והוי חיובו בכל העריות. ודו"ק.

כ

ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. עיין ראב"ע. ויתכן כי דרך הגדולים מהערבים, אשר ברצונם שלא ישכח שמם או שם משפחתם והם אינם ראוים להוליד יקחו להם רע נאמן מכסה סוד ויצוו עליו להיות עם אשתו ולהוליד בן, למען יקרא שמו על המיוחס לבנו וישאר שמו לזכרון, לזה מנעה התורה אף מזה, אף כי הוא לרצון הבעל, ולזה אמר עמיתך, כי הוא ממתיק סוד עמו, ול"ת שכבתך לזרע להיות לו להבעל לזרע. ורדפה התורה אחר היצר בכל הדרכים. ואם יהיה לך זרע כזו, דהם ממזרים גם ע"ז אני מזהיר ומזרעך לא תתן למולך, אף דהמה ממזרים.

כז

כי את כל כו'. ע"ד המאמר המוסגר נראה, כי משל לבן מלך, שהאכילוהו כו' אלא מקיאו. רש"י. ולפ"ז אם אכל הרבה פעמים והורגל בזה תו אינו מקיא כן תאמרו אתם כי את כל התועבות האלה כבר עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ, שכבר נטמאה, א"כ שוב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי לפניכם, דעו כי כל אשר יעשה כו' ונכרתו וכו', לכן ונשמרתם כו'. מפי אבא מארי ז"ל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.