תולדות יצחק/ויקרא/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק ויקרא יח

ב

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגומר באלו הפסוקים יש ספקות:
הספק הא' מה צורך לומר אשר ישבתם בה ואשר אני מביא אתכם שמה יספיק שיאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו וכמעשה ארץ כנען לא תעשו:
הספק הב' היה ראוי שיאמר מעשי ביו"ד לשון רבים שמעשים רבים רעים היו להם ולמה אמר לשון יחיד:
הספק הג' מה צורך לומר אני ה' אלהיכם היה מספיק שיאמר את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם ושמרתם וגו' אני ה' אלהיכם מיותר אחר שהתחלת הפרשה אני ה' אלהיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו':
הספק הד' למה כפל ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם אחר שאמר בסמוך לזה את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם:
הספק הה' מהו וחי בהם ידוע שהמצות לא ניתנו לנו למות בהם אלא לחיות בהם שנאמר לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה:
הספק הו' למה חזר לומר בסוף הענין אני ה' אחר שאמר בתחלת הענין אני ה' אלהיכם:
הספק הז' למה אמר בתחלת הענין אני ה' אלהיכם ובסוף הענין לא אמר אלהיכם אלא אני ה':
הספק הח' שכל הפרשה הזאת כפולה שמעשה ארץ מצרים וארץ כנען כבר הזכירם בפרט בסמוך והם כל העריות. וכן אמר בפרשה וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים ואחר שאמר בפרט מעשיהם הרעים ושלא נעשה כן מה צורך לומר כאן בכלל כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו:
התשובה לספק הראשון הוא שכשהאדם הולך מעיר לעיר או עושה כמנהג אנשי העיר שהיה יושב בה או מניח מנהג אנשי מקומו ועושה כמנהג אנשי העיר אשר הולך שמה כאמרם משה עלה למרום ולא אכל מלאכים ירדו לארץ ואכלו אותו המנהג שייטב יותר בעיניו עושה לזה אמר לא תעשו מעשים ממקום שישבתם בה ולא מעשים אשר אתה הולך שמה ואמר מעשה לשון יחיד לומר שכל מעשיהם הם רעים וחטאים ורבים מאד ולא אחד בהם שיהיה טוב שאפילו שתבקש כל מעשיהם לראות אם יש אחד בהם שיהיה טוב לא תמצא אם כן כשום מעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו. ובזה הותר הספק השני. והותר הספק הרביעי למה כפל ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם אחר שאמר בסמוך לזה את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו נראה שלפי שהמצוה יש לה שתי סגולות האחד סגולת המצוה הוא השי"ת שאע"פ שמעשה המצוה בעצמה לא יהיה לה סגולה ותועלת מצד עצמה עם כל זה לסבת המצוה שהוא השי"ת יש לה סגולה ותועלת וגם כן למצוה בעצמה יש סגולה אע"פ שלא יצוה אותה הקב"ה ולזה אמר את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם כלומר שיש למצות סגולה מצד שאני צויתים ואמר עוד ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם פירוש כל אדם בעולם אפילו שיהיה אינו מצווה ועושה וחי בהם מצד סגולת המצות וזה הוא שדייק אותם ולזה אמר האדם כלומר כל אדם מצד היותו אדם לא מצד שאני אלהיו ולא מצד שאני צויתיו וזה הוא שארז"ל כהנים לויים ישראלים לא נאמר אלא האדם לומר שאפי' גוי ועוסק בתורה הוא ככהן גדול כוונתם מה שפירשתי שאפי' גוי שלא נצטווה יש לו תועלת נמרץ מצד המצוה בעצמה ואמר על זה אני ה' לומר אע"פ שיש תועלת למצות מצד עצמם אינו אלא שאני מודיע לכם שיש תועלת במצות מצד עצמם אבל אין רצוני שתעשו המצות מצד סגולתם אלא מצד שאני ה' ולזה אמר בסוף אני ה'. ובזה הותר זה הספק למה כפל ואמר ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם אחר שאמר בסמוך לזה את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו. ובזה הותר ג"כ הספק הג' מה צורך לומר אני ה' אלהיכם. ובזה הותר ג"כ הספק הה' מהו וחי בהם לומר שמצד המצות בעצמם יחיה שזאת היא סגולתם מצד עצמם. ובזה הותר ג"כ הספק הו' למה חזר בסוף הענין לומר אני ה' והוא לומר אע"פ שיש למצות סגולה מצד עצמם לא תעשו אותם מצד סגולתם בעצמם אלא לפי שאני ה'. והותר ג"כ הספק הז' לפי שהמצות אחר שלא נעשה אותם מצד סגולתם בעצמם איפשר שנעשה אותם בעבור המצוה יתברך שהוא אלהינו וקבלנו אותו באלוה ואדון שלנו וקבלנו עול מלכותו עלינו או אפילו שלא היינו מקבלים עלינו אלהותו ראוי לעשות מצותיו בעבור שמו הגדול ובעבור שהוא בורא עולם ושהוא האל הגדול הגבור והנורא ואמר בראשונה אני ה' אלהיכם עשו המצות בעבור שאני אדון לכם ואתם עבדי ואמר בסוף אני ה' בעבור גדולתי. והיתר הספק השמיני שכל הפרשה כפולה הכוונה לומר שאפי' לה' אלהינו לא נעבוד כעבודתם כמו שאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני. וכמו שאמר ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך שאע"פ שהיתה אהובה בימי האבות אחר שעשאוה האומות לע"ז שנאה הקב"ה. ולספק הה' שהוא מה הכוונה במה שאמר וחי בהם אע"פ שכבר פירשנו בו פירוש א' נוכל לפרש עוד פירוש שני שבעבור המשפטים יחיה שאם לא יהיו המשפטים א"א לאדם הטוב להיות לו תקומה כמו שאז"ל על התורה שיש בה משפטים לפניה ומשפטים לאחריה לפניה שם שם לו חק ומשפט לאחריה ואלה המשפטים ובאמצע מתן תורה משל למטרונה שהמשפטים הם סבת קיום התורה ולזה סמך למה שאמר ואת משפטי וחי בהם. פי' שלישי לפי שהעמל בתורה מתיש כחו כי למה נקרא שמה תושיה ע"ש שמתשת כחו של אדם ומצד החולשה איפשר שימות לזה אמר אף שאת משפטי תעשו ואת מצותי תשמרו וחי בהם. פירוש ד' הוא שבועה כמו חי אני נאם ה' וחי בהם חי ה'. פי' חמישי בעבור שאז"ל חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך חש בגרונו יעסוק בתורה שנאמר וענקים לגרגרותיך חש במעיו יעסוק בתורה שנאמר רפאות תהיה לשריך לז"א וחי בהם שאפילו יהיה חולה יתרפא בהם ויהיה חי כמו וימרחו על השחין ויחי. פירוש ששי וחי בהם איני מצוה לכם חוקים להמית אתכם בסיגופים ותעניות ובשריפת בניכם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש אלא מצות שיחיה בהם ואמר זה לפי שאמר ובחוקותיהם לא תלכו. פי' שביעי אמרו חז"ל גדולים צדיקים ממלאכי השרת ואמרו לא יראני האדם וחי אפילו מלאכי השרת שהמלאכים נקראים חיים לפי שהם נצחיים לזה אמר שבעשיית המצות נהפך האדם למלאך וזהו וחי בהם פירוש יהיה מלאך האדם בעשיית המשפטים והחוקים והמצות והרי הכהן נקרא מלאך שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. פי' שמיני אחז"ל וחי בהם ולא שימות בהם חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים שהביאו ראיה מן הפסוקים שימות בהם. פי' תשיעי וחי בהם לעולם הבא וכן ת"א ויחי בהון לחיי עלמא:

ו

איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה בכאן יש ספקות:
הספק הא' שזה הפסוק מיותר שזה מדבר דרך כלל שלא יגלו עריות ולא אמר בזה הפסוק אלא דרך כלל העריות ומה צורך לזה אחר שאחרי כן פרט כל העריות:
הספק הב' למה כפל ואמר איש איש שתי פעמים. והיתר הספק הא' אחז"ל שלא יקרב לחבק ולנשק וכל מה שאמרו חז"ל אמת. אבל יש לשאול היה ראוי שיאמר בתחלה איסור כל העריות לביאה ואחר שיאסור ביאת העריות היה ראוי שיאסור גם כן נשיקה וחבוק ונראה גם כן שכלל הפסוק ענין אחר והוא שדרך הזונים לאמר פלונית קרובה שלי כדי שיוכל לדבר עמה בענין איסור כמו שאמר מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי ולזה הזהיר לא תקרבו כלומר לא תאמר שאתה קרוב לנשים האסורות לתכלית גילוי ערותן וכן הקרובות לא תאמר שהן קרובות לגלות ערוה. והיתר הספק השני שכפל איש איש לומר האיש יתקרב לאיש כמוהו ולא יתקרב לנשים. פירוש שני האיש יהיה איש וחשוב ולא יהיה פחות ומכוער לעשות דברים מכוערי' כגלוי עריות. פירוש שלישי דרך הזונים להתקרב זה עם זה להתיעץ על ענין זנות לזה אמר איש עם איש לא תקרבו זה עם זה לגלות ערוה ושאר בשרו הם העריות:

יז

ערות אשה ובתה לא תגלה שארה הנה זמה היא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה באלו הפסוקים יש ספקות:
הספק הא' למה אמר בערות אשה ובתה זמה היא יותר מבכל שאר עריות:
הספק הב' מה הוצרך לומר באשה אל אחותה לצרור והיתר הספק הראשון נראה לי לפי שהעריות יש מהן שאסרם הכתוב משום עצמם ומי שאינו נופל בו משום עצמו אסרם משום אחרים שבאמו אמר אמך היא כלומר מצד עצמה אסורה אין צריך בכאן טעם אחר אלא שהיא אמך אבל באשת אביו שאינה אמו הוצרך לתלותו באחרים לפי שאין בה איסור מצד עצמה ולזה אמר בה ערות אביך היא וכן באחותך לא הוצרך לתלותו באחרים אבל באחות אביך אינה אסורה מצד עצמה לכך הוצרך לתלותו באחרים ואמר שאר אביך היא וכן באחות אמך אינה אסורה מצד עצמה לכן תלאה באחרים ואמר שאר אמך היא וכן באחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב אינה אסורה מצד עצמה לכן תלאה באחרים ואמר דודתך היא וכן בשאר עריות אבל בבת אשתו יש בה מן הקושי שאין בה טעם לאסור לא מצד עצמה ולא מצד אחרים מצד עצמה אין ראוי שיהיה בה איסור שאינה קרובה לו ולא משום אשתו לא תוכל לומר כמו שאסורה אמה לו כך אסורה בתה שאשתו מותרת לו וא"כ היצר הרע חולק על זאת ואומר מותרת היא מן הראוי לזה אמר זמה היא ותרגם אונקלוס עצת חטאין לומר עצה רעה היא שיועץ עליך היצר הרע וא"ת מה טעם יש באיסור הזה לז"א שארה הנה לו אע"פ שלא יש איסור מצד האיש לא מצד עצמו ולא מצד אחרים יש איסור מצדן מצד עצמן שהן קרובות זו לזו פירוש דבר מגונה מאד וקלון גדול לאם שתשכב הבת עם האיש ששכב את אמו וכן פרש"י שארה הנה קרובות זו לזו ולזאת הסבה הוצרך לומר באשה אל אחותה לצרור לפי שג"כ בזו יש מן הקושיא שאין ראוי שתהיה אסורה לו לא מצדו ולא מצד אחרי' מצדו לא שאינה קרובה לו מצד אחרים לא נאמר כמו שאסורה אשתו לו כך היא אסורה לו לזה הוצרך לומר לצרור כלומר האיסור לא מצדך אלא מצד עצמן שאין ראוי שיהיו צרות זו לזו ותעשה אחת רעה לחברתה לז"א בחייה שאחר מיתתה אינה עושה צרה זו לזו מה שאין כן בשאר עריות ומה שלא אמר בזאת זמה היא שאחר שאמר כן באשה ובתה לא הוצרך לחזור לומר כן באשה אל אחותה וגם שמה שאמר זמה היא הוא טעם לשתיהן:

כ

ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה לפי שלאחד מג' כוונות האדם משמש מטתו להריק המותר או למלאות תאותו או לתכלית בנים וזאת היא הטובה שבכולן לזה אמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך אפי' לזרע שהוא לבנים ונראה שמה שסמך לזה ומזרעך לא תתן להעביר למולך לומר אם נולדו לך בנים מאשת עמיתך אותו הזרע יבוא לעבוד למולך שאלו הבנים לא יהיו אלא מצד הטומאה ומצד השטן ויהיה מחלל את השם ולז"א וחללת את שם אלהיך וג"כ נאמר טומאה במולך למען טמא את מקדשי ולפי שהעובד מולך הוא לתכלית הצלחה אמר שלא יצליח ויהיה כשוכב עם זכר שלא יבוא משם הצלחה ובנים והוא כשוכב עם בהמה שאינה עושה פירות ולזה סמך לזה ואת זכר לא תשכב משכבי אשה ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה:

כח

ולא תקיא הארץ אתכם פשט הפסוק הוא ולא תעשו מכל התועבות האלה ולא תקיא הארץ אתכם ואם תעשו תקיא ונוכל לפרש שהכוונה ואם תעשו התועבות האלה לא תקיא הארץ אתכם לבד אלא גם עונש אחר גדול מזה כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם:

כט

ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. מצינו בכריתות ג' לשונות האחד ונכרת האיש ההוא השני ונכרתה הנפש ההיא. השלישית הכרת תכרת הנפש ההיא. והכוונה שיש כרת לגוף ולא לנפש ובזה נאמר ונכרת האיש ההוא. ויש כרת לנפש ולא לגוף ובזה נאמר ונכרתה הנפש ההיא. ויש כרת לגוף ולנפש ובזה נאמר הכרת תכרת הנפש ההיא. וביאורו שהאוכל חלב או דם והוא צדיק ורובו זכיות ויצרו הרע הלהיבו לעבור ימות בנעורים קודם שיגיע לס' שנה ואין נפשו בהכרת אבל יהיה לו חלק בעולם הנשמות וגם יהיה לו חלק לעולם שאחר התחיה ועל זה נאמר ונכרת האיש ההוא ואם עם החטא החמור ההוא יהיו עונותיו מרובין מזכיותיו נפשו נכרתת מחיי עולם הנשמות ועל זה אמר ונכרתה הנפש ההיא ואלו אין להם כרת בגופן ויחיו ימים רבים וגם עד זקנה ושיבה ועל זה אז"ל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו יורדין לגיהנם ונדונין שם י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרף ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו והוא שנאמר בו כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ודרז"ל הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא לומר שימות בנוער ולא תחיה נפשו בעולם הנשמות ואין הכרת הזה נאמר בתורה אלא בענין ע"ז ומגדף:
בפרשה הזאת ספקות:
הספק הא' מה קשור יש לאלו המצות זו אצל זו שהתחיל בקדושת ישראל שאמר קדושים תהיו וסמך לזה איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו ואח"כ אמר אל תפנו אל האלילים ואחר כך אמר דיני קרבנות שאמר וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו ואחכ"א ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור ואחכ"א לא תגנובו ואחכ"א לא תקלל חרש ואחז"א לא תעשו עול במשפט ואחכ"א לא תלך רכיל ואחז"א את חוקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים ואחז"א דין שפחה נחרפת לאיש ואחז"א דין ערלה וערלתם ערלתו את פריו ואחז"א לא תאכלו על הדם ואח"ז לא תקיפו פאת ראשכם ושרט לנפש ואח"ז אל תחלל את בתך להזנותה ואח"ז את שבתותי תשמורו ואח"ז אל תפנו אל האובות מפני שיבה תקום ואחכ"א ואיש אשר ינאף. ויש לשאול שאלו המצוות רחוקות זו מזו בענייניהם וכל התורה כולה יש לה סדר נאות וחשוב ומה קישור יש לאלו המצות אלו עם אלו ואפילו אדם בעל שכל מסדר דבריו זו עם זו בסדור היותר נכון בעיניו זהו הספק הא':
הספק הב' לא לבד אין להם קישור אבל סמוכות זו לזו הפך הראוי שכשאמר איש אמו ואביו תיראו היה ראוי שיסמוך אליו מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שהוא מעניינו וכשאמר אל תחלל את בתך להזנותה היה ראוי שיסמוך אליו ואיש אשר ינאף את אשת איש שהוא מעניינו ולא עשה כן וכן שפחה נחרפת שהוא מעניינו:
הספק הג' לחז"ל שאמרו שבכאן הזהיר על י' דברות כיצד אני ה' כנגד אנכי ה' אלהיך איש אמו ואביו תיראו כנגד כבד את אביך. ואת שבתותי תשמורו כנגד זכור את יום השבת אל תפנו אל האלילים כנגד לא יהיה לך לא תגנובו כנגד לא תגנוב. ולא תשקרו ולא תלך רכיל כנגד לא תענה ברעך. ולא תשבעו בשמי לשקר כנגד לא תשא לא תעשוק את רעך כנגד לא תחמוד אל תחלל את בתך להזנותה ואיש אשר ינאף כנגד לא תנאף לא תעמוד על דם רעך כנגד לא תרצח. ויש להקשות על זה ג' ספקות:
הספק הא' למה חזר בפרשה הזאת י' דברים אחר שהזכירם במתן תורה:
הספק הב' למה לא סדרם כסדר שכתובים שם במתן תורה:
הספק הג' למה שינה בכולן שכנגד לא יהיה לך אמר אל תפנו וכנגד זכור את יום השבת אמר את שבתותי תשמורו לא תשבעו בשמי לשקר כנגד לא תשא וכן בכולן שינה ומה תועלת בשינוי:
הספק הד' ג"כ לחז"ל שאמרו סמך שמירת שבת למורא אב ואם שאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא אב ואם אם יאמר לך לחלל שבת אל תשמע להם ויש להקשות א"כ למה אמר זה במצות שבת ולא בכל המצות שהיה ראוי שידבר דרך כלל בכל המצות איש אמו ואביו תיראו ואת כל מצותי תשמורו. ונשיב בראשונה לספק סידור אלו המצוות וקישורן שהיא הספק הא' וגם קצת מהספקות הנזכרות והוא בשנקדים הקדמה והיא שמה שצוה קדושים תהיו אינה מצוה פרטית על העריות אלא על כל התורה כולה וזה לפי שהתורה אסרה קצת מאכלים והם המאכלות האסורות והתירה האחרים וכן אסר יין נסך והתיר שאר יינות ולזה יאכל אדם הרבה מאד וימלא גופו מבשר ויין ויהיה זולל וסובא וכן אסר העריות והתיר אשתו ויהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול ויהיה נבל ברשות התורה ולזה צוה בכל התורה בענין האכילות והביאות המותרות וכיוצא בהן קדושים תהיו כאז"ל קדש עצמך במותר לך וכן כתב הרמב"ן ועל זאת ההקדמה אומר לפי שיש אדם שצריך המשל לאכול כ' דרהמין של בשר וזה יספיק לו ואם יאכל יותר יחלה ויש מי שצריך מ' דרהמין ואם יאכל פחות יחלש וכן כל האנשים והבחורים והנערים לזה צריך הרבה ולזה יספיק מעט וזה כפי רוב החום הטבעי ומיעוטו וזה מי יתן קצבה א"א שאלו הם פרטים והפרטים הם בלתי בעל תכלית ולא תקיף בהם הידיעה כמו ברפואה שאין אומרים ברפואה אלא מי שיש לו קדחת דמיית יוקז ואין אומר שם כמה אוקיות יוציאו מדם של ראובן צריך ה' ולשמעון ד' וללוי ג' וזה נשאר לאומד הרופא וא"כ מי ידע לתת קצבה לזה סמך לקדושים תהיו איש אמו ואביו תיראו שאביו ואמו ידעו הקצבה ויצוו עליו כמה יאכל וישתה שאם יתנו לו שתי אוקיות לחם ויקיאנו או יוזק בו ידעו שיספיק לו אוקיא ואם יתנו לו אוקיא ויחלש ידעו שצריך יותר וכן בשתיה ובכל הדברים וסמך לאיש אמו ואביו תיראו שמירת השבת לומר שאע"פ שאביו ואמו יזהירו לבן שיאכל מעט וכמו שכתב בן סינה בראשון באופן ג' שצריך שיהיה באצטומ' שארית תאוה לאכול ולא יאכל כדי שביעה וחז"ל גם כן הזהירו בזה לזה סמך לזה ואת שבתותי תשמורו לומר שאע"פ שגם בשבת לא יאכל הרבה מאד שלא יחלה אפ"ה יאכל וישתה יותר בשבת משאר ימות החול כדי לענג השבת וג"כ הוא סמוך לקדושים תהיו לומר אע"פ שצויתי קדש עצמך במותר לך עכ"ז תענג השבת באופן שלא יזיק לך וסמך אל תפנו אל האלילים לשבת לומר שאע"פ שהאיצטגנינים אומרים שמי שרוצה להביא עליו שפע שבתאי שהוא כוכב שבת צריך שלא יאכל בשר ולא ישתה יין בשבת וילבש שחורים אני מצוה אל תפנו אל האלילים אלא את שבתותי תשמורו וקראת לשבת עונג וסמך לזה זבח שלמים לומר לפעמים צריך שיאכל כדי שביעה או יותר כדי שלא יבוא לידי נותר או ירצה אל תפנו אל האלילים שהם ע"ז ולפי שהע"ז צריך שיזבחו עובדיה זבחים בעת א' ולא באחרת וכן האכילה בשעה ידועה לפי שאין לע"ז מעלה בכל השעות אלא להקב"ה לכן וכי תזבחו זבח שלמים בשעה שתרצו תזבחוהו פירוש באותו הזמן שצוה הקב"ה וכן האכילה לשני ימים ולילה א' ביום זבחכם יאכל וממחרת ובזה מתוקן מלת לרצונכם שנדחקו בו כל המפרשים ובעבור שיש דברים שצריך להניח בהם פאה אבל בשלמים א"א להניח פאה או דבר שדומה לפאה שיהיה נותר לזה סמך לשלמים ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך כלומר בשלמים לא תניח כלום אבל בקוצרכם לא תכלה פאת שדך ולפי שמי שאינו מניח פאה בשדה הוא כמו גוזל לעני כאז"ל אל תגזול דל כי דל הוא וכי מה יגזלו מן העני שאין לו והשיבו מתנות עניים מי שלא נתנם להם גוזל אותם לכן סמך לזה לא תגנובו ואחשוב עוד שמה שסמך לא תגנובו ללא תכלה לפי שמי שאינו נותן צדקה לעני הוא סבה שיגנוב וז"ש יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע פירוש במה שיחוס מלך המשיח על דל ואביון מושיע נפשיהם שאם לא יחוס עליהם יבואו לגזול ולגנוב ולעשות אונאה לאחרים וז"ש מתוך ומחמס יגאל נפשם פירוש משלא יעשו דל ואביון תוך וחמס יגאל נפשם ובעבור שהגנב מכחש ומשקר ונשבע לשקר ואומר לא גנבתי לכן סמך לזה ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וסמך לזה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר שגם זה גוזל לעני היום שלא פרע לו בלילה דמיירי בשכיר יום שחייב לפרוע לו בלילה ששכיר יום זמנו כל הלילה ולזה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר שהלילה שעברה היא זמנו ולפי שכשבא השכיר לתבוע ממנו שכר פעולתו הרבה פעמים מקלל לו בעל הבית לכן סמך לזה לא תקלל חרש ולפי שכשאינו פורע בעל הבית לשכיר וגם מקללו הוא סבה שהשכיר יכה אותו לכך סמך לזה ולפני עור לא תתן מכשול ולפי שהדיין שמטה הדין גוזל לבעל דין לזה סמך עם הגזל לא תעשו עול במשפט או לפי שלפעמים הבעל דין הוא כחרש ועור שאינו יודע אם אמת מה שהדיין דן כשחייב אותו לזה סמך לחרש ועור לא תעשו עול ולפי שמי שמטה הדין הוא לא' מד' סבות או בטבע ומערכה כמי שרואה שנים שוחקים בקוביא וחפץ שירויח א' מהם ואף אם אין מכיר להם כן בטבע חפץ הדיין שיהיה זכאי פלוני לז"א לא תעשו עול. הב' מפני רחמנות מן העני אמר לא תשא פני דל. הג' מפני חנופה לעשיר אמר ולא תהדר פני גדול. הד' מפני שהוא רעהו וחבירו לז"א בצדק תשפוט עמיתך ולפי שכשהדיין פסק הדין אומרי' הרכילים למי שחייב הדיין עול עשה לך הדיין לכן סמך לזה לא תלך רכיל שהרכילות דומה ללשון הרע ולפי שהרכילות אמרו חז"ל שהורג לאומרו ולמקבלו ולמי שנאמר עליו לזה סמך לו ולא תעמוד על דם רעך או הכוונה לא תלך רכיל אבל לפעמים צריך שתהיה רכיל שאם שמעת מראובן שרוצה לילך להרוג לשמעון לך ותאמר לשמעון לפי שישמר ממנו והרכילות בזה טוב ומצוה שתלך רכיל ולפי שמהרכילות נמשך שנאה לכן סמך לזה לא תשנא את אחיך ואמר בלבבך כלומר באומד דעתך לומר זה ההיזק שבא אלי ודאי פלו' עשה לפי שהוא שונא לי הוכח תוכיח את עמיתך ואולי יתן לך תשובה באופן שלא תשא עליו חטא פירוש לא תשא עליו משא חטא ואמר לא תשנא לו אם חטא לך במרד ובפשע לא תשנא את אחיך ואם חטא לך במזיד לא תקום ולא תטור ואם חטא לך בשוגג ואהבת לרעך כמוך ואמר על כולם אני ה' פי' אם מחלת לרעך אלו הג' מיני עונות אני אמחול לך אלו הג' מיני עונות ואם לא תמחול גם אני לא אמחול לך כאמרם ז"ל נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע ולפי שהרכיל מערבב ערבוביא לכן סמך לזה את חוקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים עוד לפי שהרכיל אתה חושב שהוא אוהב שלך והוא אויב שג"כ הולך לומר רכילות ממך לאחר והוא כחמור שהרכיבוהו על סוסיא שהולד לא תדע מהו אם הוא סוס או חמור וגם הרכיל לא תדע אם הוא אוהב או שונא ולפי שגם שפחה חרופה שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין היא עצמה כלאים שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין וגם לפי שהנותן לה קידושיה אם המקדש ישראל הוא כלאים עמה שהיא חציה שפחה והוא אינו עבד כלל ואם המקדש עבד הוא כלאים עמה שהוא עבד כולו והיא חציה בת חורין ולכן אינה יכולה להנשא לשום אחד מאלו וא"כ היא נושאת חרפה מכל האנשים בין מעבד בין מבן חורין שאין מי שירצה לישא אותה שקודם לכן שהיתה שפחה היתה מותרת לעבד ועתה שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין היא אסורה לכל ובזה יתיישב מלת נחרפת שרש"י פי' מיועדת ואין לו חבר במקרא אבל לפי דעתי יש לו חברים רבי' במקרא כי נחרפת מלשון חרפה כמשל הדיוט פלוניתא כעורה לא נשואה ולא אלמנה וסמך ללא תשנא לא תקום שמן השנאה בא נקימה ונטירה וסמך ללא תקום ענין ערלת האילן לפי שהיהודי מיד רוצה להנקם במהירו' לכן סמך לזה ג' שנים יהיה לכם ערלים ולא תאכל הפרי מיד עד ג' שנים לומר שצריך מתון בדברים ולפי שעובדי ע"ז עושים הקטורת כשנוטעים האילנות לשימהר לתת פריו וזה דרך טבע מזיק לאילן לפי שכשממהרים קודם זמנו להוציא פריו מתכחש האילן כמו שאומר בספר ראשון לנ' סינא אופן ג' שהיונק אם מהרוהו לשילך קודם זמנו יחלשו אבריו ונ"ל שלז"א להוסיף לכם תבואתה הכוונה אפילו דרך טבע יוסיף התבואה אם לא תעשה כמו שעושין עובדי ע"ז שכשיהיו ג' שנים ערלים יתוסף התבואה באילן ואמר אני ה' לומר גם דרך השגחה אני ה' אוסיף התבואה וגם בלשון להוסיף לכם תבואתה נדחקו המפרשים ובזה שפירשתי מיושב כהוגן ולפי שזה מנהג עובדי ע"ז סמך לזה לא תאכלו על הדם שגם זה מנהג עובדי ע"ז כמו שכתב הרמב"ם במורה ולפי שיש עובדים למזלות לזה סמך לזה אל תחלל את בתך להזנותה לפי שאומרות הזונות המופקרות כדי לכסות בושתן זה היה מזל ומערכת שלי שאהיה זונה וגם בעבור זה סמך לזה אל תפנו אל האובות שגם היא ע"ז וזה הוא קישור כל אלו המצות שהיו נראים בלתי מקושרות ונפרדות אלו מאלו ומרוחקות כרחוק מזרח ממערב ובזה הותרו הב' ספקות הראשונות. ונשיב לספק הג' לחז"ל שנחלק לג' ספקות עם הספק הב' מהג' ספקות והוא שלא סדרם כאן כסדר שכתובים שם במתן תורה בהיתר השתי ספקות שהותרו הותר ג"כ זאת והוא שלסבת הקישור שנתתי הוצרך שלא לסדרם כסדר הכתובים במתן תורה אבל לספק הא' מאלו הד' שהוא למה חזר י' דברות בזאת הפרשה שנראה כפל וכן הספק הג' למה שינה בכולן נ"ל החידוש שחידש הוא אם אנכי דעשרת הדברות לא אמר בו שנדמה אליו ברוך הוא ובכאן חידש שנדמה לשי"ת קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ולפי שאמ' שם כבד את אביך ואת אמך הייתי אומר דוקא אם הבן קטן או אינו חשוב אבל אם הבן גדול או נכבד וחשוב מאביו לא לז"א איש אביו ואמו תיראו אפילו שהוא גדול וחשוב תירא ממנו ותכבדנו ולא עוד אלא אפי' שבית אביו אינה מסודרת כראוי שאמו יותר חשובה מאביו עכ"ז איש אמו ואביו תיראו שבעבור זה הקדים אמו לאביו ולפי שאמר שם זכור את יום השבת אמר בכאן ואת שבתותי תשמורו לא שבת אחד בלבד אלא כל השבתות ולפי שאמר שם לא יהיה לך חידש כאן אל תפנו אל האלילים פירוש אפילו לאמצעיים והוא נגזר מן רופאי אליל פירוש אמר איוב לחביריו כמו שהעושה הצלם אינו עושה כלום מן האיברים הפנימיים אלא חיצוני הגוף כן אתם אינכם יודעים דברים פנימיים אלא החיצוני והשטחי או ירצה שהרופא שאינו בקי עושה חקירה מהחולה מה צוה רופא פלו' ולומד וגם ירצה שעושה חקירה קודם שילך לבית החולה כשהוא מסוכן אם מת שאין חכמתו מגעת לזה וז"ש רופאי אליל מלשון אלילים שהוא תרגום מרגלים וכן האמצעיים עושים חקירה מהש"י ומשפיעים לעובדיהם ולז"א אל תפנו אל האלילים ולפי שאמר בי' הדברות לא תגנוב והוא בגונב נפשות דבר הלמד מעניינו שהוא סמוך ללא תרצח לא תנאף אמר כאן לא תגנובו שהכונה בממון ולזה דיבר בלשון רבים בכאן ושם לשון יחיד שיותר רבים הם גונבי ממון מגונבי נפשות ולפי שאמר שם לא תענה ברעך עד שקר שהוא בפני הדיין אמר כאן לא תשקרו איש בעמיתו לומר אפי' עם חבירך לא תשקר ולפי שאמר לא תשא את שם ה' הייתי סבור דוקא שם ה' לזה אמר בשמי כגון אהיה שדי צבאות וכל השמות שאינם נמחקים ולפי שאמר שם לא תרצח אמר כאן לא די זה אלא שימחה ביד הרוצח ולז"א ולא תעמוד על דם רעך וכן לא די שלא תנאף אבל ג"כ צריך שלא תהיה סבה שבתך תהיה זונה וגם תמחה בידה ולפי שאמר שם לא תחמוד מה שיש בבית רעך אמר כאן גם מה שיש בביתך מאחרים לא תחמוד וז"ש לא תעשוק את רעך. ולספק הד' שעשיתי לחז"ל למה אמר את שבתותי תשמורו שהיה ראוי לומר ואת כל מצותי תשמורו אחר שאמרו שסמך שמירת שבת למורא אב ואם לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא אב ואם אם יאמרו לך לחלל שבת אל תשמע להם ומאחר שזה הדין הוא כן בכל המצות למה פרט כאן שבת. התשובה לפי שהשבת מורה חידוש העולם והוא חידוש כולל לכל העולם ומה שהוליד האב לבן הוא חידוש פרטי שזה האב חידש לזה הבן והמציאו והוציאו לעולם והייתי אומר אם יאמר אבי שאחלל שבת אשמע לו שיותר חשוב החידוש הפרטי מהחידוש הכולל ולא נחוש לסבות כוללות לזה הוצרך לומר ואת שבתותי תשמורו אבל בכל שאר המצות פשוט הוא שנחוש לאבינו שבשמים יותר מלאב הגשמי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.