מראי מקומות/קידושין/מא/א

מראי מקומות קידושין מא א

מצוה בו יותר מבשלוחו

ביאור המצוה יש שכתבו ע"פ הרמב"ם (פ"א מאישות) וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם, והמצוה היא בקידושין. והר"ן (טז: מדפה"ר) מבאר שהמצוה היא פריה ורביה. והמקנה ביאר שלדעת הר"ן דין מצוה בו יותר מבשלוחו אינו רק במצוה עצמה אלא גם בהכשר מצוה, כקידושין לגבי מצות פו"ר.

כי הא דרב ספרא מחריך רישא

בגדר ההכנה דשבת דנו האחרונים אם הוא הכשר מצוה למצות עונג שבת או שההכנה היא מצוה מצ"ע מדין 'והכינו את אשר הביאו'. ולדעת הר"ן (דלעיל לגבי פו"ר) צריך לומר שהוא הכשר מצוה למצות עונג שבת ואעפ"כ יש בו דין מצוה בו יותר מבשלוחו, דאל"כ כיצד מביא הגמרא ראיה משם לדין קידושין, והלא קידושין אינם אלא הכשר מצוה לפו"ר. ועוד שלשון הגמרא 'כי הא' מורה כי שווים הם. ואילו לדעת הרמב"ם יש לומר שאכן ההכנה היא מצוה בפני עצמה מדין 'והכינו'.

שליחות מנלן

בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סימן קצה) הקשה למה לא למדה הגמרא דין שליחות מקרא ד"ואתה תצוה" (שמות כז כ), עי"ש אופן הדרשה.

עוד הקשה דנילף שליחות מ"ועשית מנורת זהב" (שמות כה לא) וכן בשאר כלים, שלבסוף עשאם בצלאל וע"כ ששלוחו של אדם כמותו. ויישב ע"פ מדרש רבה (ש"ר מ ב) שאמר ה' למשה מלך אתה ואין דרך מלך לעשות מלאכה, ולפ"ז יתפרש הציווי 'ועשית' שהוא יצווה שיעשו ואינו מדין שליחות.

ובמהר"צ חיות (סוטה מה.) הקשה מגמרא סוטה (שם) ויצאו הן - ולא שלוחן, דנילף מהכא דאין שלוחו של אדם כמותו. וכן העיר השער המלך (ע"ז פ"ד ה"ב) מסנהדרין (קיא:) על יצאו אנשים בני בליעל, הן ולא שלוחן. וכעי"ז הקשו תוספות ביבמות (קיא: ד"ה וקראו) שהביאו כמה מקומות דלא אמרינן שלוחו של אדם כמותו.

ובכפות תמרים (מא: גמרא ד"ה מנא הני מילי) הקשה מהקרא ד'ולקחתם לכם' שתהיה לקיחה לכל אחד ואחד.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף