גליוני הש"ס/קידושין/מא/א

גליוני הש"ס קידושין מא א

דף מ"א ע"א

מצוה בו יותר מבשלוחו. נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תל"ב וז"ל ומה שנוהגין לחזור ולקדש מי שקידש ע"י שליח נ"ל משום דמצוה בו יותר מבשלוחו מיהו רוב העולם אין נוהגין כן עכ"ל והוא דבר מתמיה דכיון דסוף סוף חלו הקידושין ע"י שליח א"כ מה עניין לקידושין שניים והרי את אשתו הוא מקדש וע"ע שם סי' תק"ט עש"ה וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רמ"ד ושו"ת הריב"ש סי' פ"ט ושו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ע"ד והנה עלה בדעתי תלי"ת טעם נכון לקיים מנהג ראשונים הנ"ל והוא דכיון דקידושין עניינם הקדש כדלעיל ב' ב' וע' לעיל ז' ב' תוד"ה חצייך ותוס' נדרים ו' ב' ד"ה יש עוד לקידושין והארכתי בחידושי להביא עוד כמה דוכתי דקידושין עניינם הקדש וע"כ כי היכא דבהקדש מצינו בשבת קמ"ח ב' דרועה הרגיל אצלו שהקדיש פסח עבורו וחל ההקדש מטעם זכי' אעפ"כ חוזרים הבעלים ומקדשים אותו הקדש עילוי מדרבנן ושרש"י שם מעלה בעלמא שיקדישו בעלים והרי עכ"פ מצינו זה בהקדש דאף דחל כבר ההקדש ע"י שליח דזכי' מטעם שליחות עכ"ז יש מצות עילוי מדרבנן שיחזרו הבעלים ויקדישו בעצמן וע"כ ה"נ בקידושין דעניינם הקדש אף שחלו כבר ע"י שליח מ"מ יש מצוה דרבנן שיחזרו בעלים ויקדשו בעצמן ושפיר רשאי לקדש שנית גם בברכה ככל מצוות דרבנן שמברכין עליהם ודו"ק ונכון בעזה"י ועמ"ש בעניין מצוה בו כו' בגליון גיטין נ"ב א' וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' ב' מש"ש דיש חזקת כשרות ע"ז עש"ה וגם יש שם חידוש דהעושה שליח לקדש לו אשה אביו קודם לעשותו שליח לזה מאחר כיון דמצוה עלי' דאבוה רמיא דאב חייב בבנו להשיאו אשה [והל' שכ' שם לעשות שליח אביו עש"ה צ"ע מלקמן מ"ה ב' לא חציף כו'] עש"ה ויש להסתפק ג"כ אי גם לעשות אביו שליח שייך הא דמצוה בו כו' דכיון דמצוה עלי' דאבוה רמיא אולי אין עוד מצוה בו יותר מבאביו שלוחו ויש גם בזה לדון בדברי המהר"י מינץ שם עש"ה:

ורחמנא אמר ואהבת וגו'. נ"ב קצ"ע מדוע לא נקיט קרא דלא תשנא את אחיך בלבבך דחמור טפי דהוא לאו וגם ה"ל למינקט תרוייהו וע' תוספתא סוטה פרק ה' הנושא אשה שאינה הוגנת לו עובר כו' משום בל תקום כו' אל תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך כו' פי' דסוף ששונאה ועובר על אל תשנא וגו' ואהבת וגו' וכזה ק' גם ברש"י תענית ז' ב' ד"ה מותר לשנאותו וכמש"ש בגליון עש"ה:

עד שתגדל. נ"ב בשאלתות פ' משפטים ואע"ג דמקטנותה ועד דבגרה ברשותא דאבי' קיימא לא מיבעי לאבי' לקדשה עד דבגרא דאר"י אמר רב כו' וצ"ע דמוכח דגם בנערותה אסור לקדשה וכאן מפורש להדיא איפכא וצ"ל כוונתו דאין לאבי' לקדשה בכח זכות האב שלו עד דבגרה ותקדש עצמה וה"ה בנערותה יכול לקדשה אם מסכמת בקידושיו ומ"ש עד דבגרא מילתא פסיקתא נקט דאז וודאי הוא מדעתה שהרי אין רשות לאבי' לקדשה עוד וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ב' וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' י"ט דכ' דהך דאסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה כו' אין הכוונה איסור ממש רק שאינו מדרך המוסר והראוי עש"ה וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ש"א דכ' דנוסח הכתוב בכתובה וצביאת מרת פלונית והוית לי לאינתו היינו משום דאין אשה מתקדשת אלא לרצונה ואפי' קטנה לכתחלה אסור לקדשה עד שתגדל כו' ע"ש ולפי"ז העובר ומשיא את הקטנה צריך לכתוב בכתובה וצבי מר פלוני והוית לי בתו פלונית לאינתו ולענ"ד י"ל דגם בקטנה יכולין לכתוב וצביאת כיון דאבי' במקומה קאי ותלינן דאם הית' בת דעת הית' מתרצית במעשי אבי' ע' תוס' לעיל ה' א' ד"ה שכן:

ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח. נ"ב בעלמא לא בעי קרא להכי דכיון דששא"כ מדכתי' ושחטו אותו כל קהל וגו' א"כ מדקרא לשליח בשם קהל וגו' הרי השליח כבעלים לגמרי ומצי למיעבד שליח כבעלים עצמן ורק בגירושין דכתי' שלח ולא קרא לי' קרא בשם בעלים רק בשם שליח להכי איצטריך ריבויא דשליח עושה שליח, ריב"ש סי' רכ"ח:

מה יציאה משוי שליח כו'. נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ט וכל דבריו שם צ"ע:

תוד"ה ושלח כ' וזה לשון ר"ח כו'. נ"ב ע' תוס' יבמות ח' ב' ד"ה ויבמה ולפי לשונם שם סדר הדרשות שלח ושלח ושלחה ואילו לדבריהם כאן הסדר שלח שלחה ושלחה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף