חידושי הרי"מ/קידושין/מא/א

חידושי הרי"מ קידושין מא א

פרק האיש מקדש דף מ"א ע"א

האיש מקדש בו ובשלוחו כו'. בלא קושית הש"ס דהוי כ"ש משליח ג"כ תמוה למה הזכיר בו אלא מי מקדש. ולר"ש דאין שליח נעשה עד י"ל דקמ"ל שלוחו דומיא דבו דצריך ב' עדים זולתו דהוי לי' כגופו. אך קי"ל כרב. וי"ל דקמ"ל דוקא מטעם שליחות אבל לא משום זכי' כמ"ש הרא"ש דגילה דעתו שחפץ לקדשה מהני מטעם זכי'. דא"כ כשנעשה שליח גילה דעתו ושוב א"צ לשליחות. וא"כ להפ' דזכי' לאו מטעם שליחות מה פריך שליחות מנ' אי דנילף מקדושין הא א"א ללמוד די"ל בקדושין מהני משום גילוי דעתו והוי שוב זכות. משא"כ דבר שודאי חוב לא מהני גילוי דעת כמ"ש הר"ן בנתרצה אב ע"ש. ואמרינן חזרה כמו שכ' תוס' [אולי צ"ל בר"ן ר"פ התקבל] גיטין אפי' צוחה להתגרש ע"ש. ואם הי' מטעם זכי' הי' יכול למחות כשנודע לו דקי"ל הגדילו כו'. וקמ"ל מתניתין דלא מהני בתורת זכי' רק שליחות גמור שיהי' כמותו וי"ל דלא הוי זכות משום ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בגופו ובממונו. כדאמר בנדרים תורם משלו ע"ש חבירו דמה"ט לא הוי זכות. ויתישב בזה דמשני דקי"ל מצוה בו יותר משלוחו ול"ל להשמיענו זה כאן בקדושין ולהנ"ל א"ש דמה"ט הוא דבעי שליחות גמור. ולהרא"ש דמהני י"ל דקמ"ל שלא נאמר אף דעשאו שליח היינו שאמר לו לקדש שמא הי' כוונתו רק שגילה דעתו שרוצה שיקדשה בתורת זכי' ושוב יוכל למחות כשיודע לו כנ' ולא יהי' איסור גם באינו מכירה וקמ"ל שלוחו דומיא דבו שנגמר מיד כשמקדשה. או דקי"ל דלא נימא דהוי זכות גם בלא גילוי דעת כשנתרצה אח"כ כמו בנתרצה אב שכ' ע"ש קמ"ל דוקא שלוחו כנ"ל דומיא דבו שיגמור מיד כנ"ל:

ובשלוחו י"ל למה תני דין שליחות בקדושין יותר מכל הא בגיטין עיקר קרא. וי"ל דאתי' מדרשא חביבא לי'. מ"מ הו"ל למימר כ"מ שלוחו כמותו. וי"ל למאי דאמר פ' המדיר למה מהני תנאי בק' ביאה הא א"א לעשות ע"י שליח ומשני הויות איתקיש להדדי ופירש"י כי היכא דמהני תנאי בקדושי כסף ושטר כו' ע"ש. וקשה דהול"ל שלא יועיל שליחות בקדושי כסף ושטר כמו בקדושי ביאה מהיקש הנ"ל דהויות להדדי. וקמ"ל דהיקש ויצאה והיתה אלים יותר דהא לעיל ט' בעי לה בקדושי שטר אי בעי לשמה דהוי' ליציאה או הויות להדדי ע"ש דפשיטא הוי' ליציאה כנ"ל. או דהפי' איתקש הויות כו' שכולן קרינן קנין וממילא כיון דהקנין ע"י שליח מהני התנאי בביאה ג"כ לענין הקנין אף דאופן קנין זה אינו ע"י שליח:

מקדש פ"ק אמר בגמרא דלא תני קונה מעיקרא כו' ואח"כ תני לישנא דרבנן כהקדש כו' ע"ש. מ"מ קשה למה שינה. והי' אפשר אי תני קונה גם קנין נשואין בכלל. וקמ"ל מקדש רק קדושין מהני ע"י שליח ולא חופה דאין סברא שיוכל לעשות שליח לחופה. ואף דכתובות (ד' מ"ח) מסר לשלוחי הבעל דאמר לרב מסירתה היינו כניסתה לחופה ע"ש. מ"מ לפי הברייתות דמייתי שם משמע רק לענין הדין אמר דחשיב מוצאת מרשות האב. אבל לא נקרא בית אישה כו' ואינו מוכרח:

או י"ל דבעי רבי לטעמי' לכלול מאמר דיבמה דס"ל דמהני בע"כ והיינו לישנא דרבנן. דפ"ק מה"ת תני יבמה נקנית כו' וקמ"ל דמהני ע"י שליח ג"כ בע"כ ולא חשיב חב דהא זקוקה לו. וגם דיליף הא דבע"כ מביאה דליתא ע"ש מ"מ שוב מהני ככל קדושין:

בשלוחו מקדש בו מבעי'. ותמוה כנ"ל הוי לי' למיפרך למה תני בו. וי"ל דתני בו ובשלוחו שיהי' כמותו בן ברית כמו דדריש קרא דגם אתם דתרומה שיהי' השליח דומי' דמשלח. רק דהא חזינן עבד שהוא דומי' דאתם בן ברית כדאמר פ"ב דגיטין מ"מ פסול לשליחות קדושין שאינו בתורת קדושין. א"כ אין הפי' במשנה כנ"ל. ומיושב הלשון בשלוחו מקדש היינו כשהוא בתורת קדושין כ"ש בו. דאא"ל מטעם דומי' נקיט כנ"ל:

או דלכאורה הי' אפשר דהא פ"ק תני אשה נקנית דמדעתה והכא תני איש מקדש דמשמע ע"כ והקשו תוס' שם ע"ש. וא"כ כמו דאמר פ"ק דר"ה יקריב בע"כ וכ' לרצונו מדעת כופין ע"ש רוצה אני והוי בע"כ ומדעת וא"כ למאי דאמר ב"ב פ' ח"ה דמדינא תלוה וקדיש מקודשת דהוי כתלוה וזבין רק מטעם דשלא כהוגן ע"ש וא"כ היינו מפרשין דבאמת מהני ולכך תני לעיל נקנית דבעי דעתה ומ"מ תני כאן מקדש בע"כ היינו תליוה כו' עד שאמרה רוצה אני ותני שפיר מקדש לפי דמה דחשיב כזבין הוא ע"י החיובים שע"י הקדושין שאר וכסות כמ"ש תוס' שם ולא מצד שנקנית. ושפיר קמ"ל דגם ע"י שליח מהני ול"א דחב לאחרים לא יועיל שליחות משום דהא אמרינן דאגב אונסא כו' שנתרצית ושפיר צריך למינקט בו ובשלוחו וע"ז פריך רק בשלוחו מקדש כ"ש בו והוי למיתני רק האיש מק' ע"י שליח והי' יכולין ג"כ לפרש כנ"ל. או דה"א דתני בו כו' שלוחו דומיא דגם חייבי לאווין ועשה כמו שהוא יכול ותופסין כן ע"י שליח כתי' קמא בתוס' ב"מ דאף דא"ש לד"ע תפסי הקדושין. ופריך מקדש היינו לכתחלה ובשלוחו מקדש לכתחלה בו מבעי' והא לא מיירי בעבירה כנ"ל. ומיושב דמשני מצוה בו כו'. ולמה תני זה הכא ולהנ"ל קמ"ל להיפוך דוקא באותן שמצוה והיינו בהמותרת לו בזה מהני ע"י שליח משא"כ חייבי לאווין ועשה כתי' ב' דתוס' הנ"ל:

או דה"א הפי' בו ובשלוחו ביחד דשליח על האמירה ונותן בעצמו וקמ"ל דלא הוי מילי ואין איסור. וגם להיפך שאומר הוא ושליח על הנתינה או טלי מע"ג קרקע לא מהני בקדושין. לכך פריך השתא בשלוחו היינו דבר זה שעושה בעצמו אם הי' גם ע"ז שליח הי' מהני שעושה הכל בו מבעי' גם אותו המקצת:

נערה כו' אסור עד שתגדיל כו' אני רוצה. וקשה דהא סתם תני מקדש בתו נערה ואפי' בע"כ והי"ל לפרש מרצונה אם הכונה שיהי' מותר. וי"ל דתני ובשלוחו די"ל בנערה בע"כ הוי חב דלא מהני שליח. דקטנה אין דעתה חשוב חוב משא"כ נערה ולא דמי לתופס וחב ללוה דמחויב לשלם משא"כ בתו נערה אינה מחויבת להתרצות. וכמו פ"ק דגטין שחרור דחשוב חב לאדון גבי תן. וא"כ י"ל דתני מקדש בו לכתחלה דומיא דע"י שליח דדוקא מדעתה. אך אינו נראה כן לדינא. כיון דבטלה תורה דעתה לגבי אבי' שליחות מנ"ל [אולי חסר כאן] אי בעי נתינה מידו כמו בגט. צריך שליחות גם על הנתינה. ואף דגם שאחר נותן הולך כו' והתקדשי לפלוני ג"כ מהני אפשר דוקא מעות שלו כיון דמהני מדין ע"כ חשוב מידו לידה נתינתו כמו המקדש. משא"כ מעות המשלח כשאינו שלוחו. דאינו נתינה שלו ומהמקדש אינו בא מידו לידה. ולא מהני כשאינו בר שליחות ונותן מעות המשלח ואף אם נכרי נותן מעותיו י"ל דלא מהני לירושלמי שמטעם זכי' ואי טלי מע"ג קרקע מהני בקידושין א"כ א"צ שליחות להנתינה דמ"מ בא לידה ואף ע"י מי שאינו בר שליחות רק על האמירה (עיין ס' כ"ח בח"מ ס"ק כ"ו ובט"ז) מתוס' רי"ד באומר הרי את מקודשת לי במה שאתן לך למחר דלא מהני והט"ז חולק. א"כ לכאורה לט"ז מהני אמירת שתתקדש במה שיתן לה פלוני עבורו אף בלי שליחות. אך מ"מ נראה דגם לרמב"ן דמחלק באומר אמרו דבאומר הנני ממנה שליח שלא בפניו מהני מ"מ באומר הרי פלונית מקודשת לי במה שיתן לה פלוני או שתטול מעות במקום פלוני שלא בפניו דלא מהני בלי שליחות. אף דאי"ל משום דלא ס"ד אם אמר כן גם בשליח שייך זה והא כשיש עדות יודעת כנ"ל רק דצריך שיהי' הדבור חל דהוא לא ס"ד כלל אם תרצה ובשליח סגי בשעת עשיית השליח דהוי כמותו משא"כ הנ"ל ולטעם א' שכ' הט"ז נתינה דאח"כ הוי כדיבר עמה א"כ צריך דיבר לה או השליח ונראה שגם במקח לא קני שלא בפני מוכר או לוקח ובקדושי שטר צריך שליחות גם על הנתינה:

הא דיליף ג' למודים לשליחות דידיה ודידה ושליח ולא סגי בחד ונילוף כולהו כמו דיליף בכל התורה מחד דשליח י"ל דדי' בגט שהוא בע"כ משא"כ שלוחה וצריך ושלחה. והא דפריך מה לגירושין שבע"כ אף דשלוחה אינו בע"כ פי' הפירכא לפי שבע"כ א"כ גם נתינה לידה אינה נתינה ומ"מ גלי קרא דלפטור עצמו מקנינו סגי בנתינה כל דהו כמ"ש רשב"א גטין אהא דנתינה בע"כ ע"ש ומה"ט סגי גם בנתינה לשלוחה אף שאינו כידה ממש משא"כ בשאר דברים דבעינן רצוי אבל דידה מדידיה א"י ללמוד גם דהוי מילי שליחות לקבלה. ורק שיהי' ממילא יד השליח כידה. ובמידי דממילא כ' תוס' והרא"ש נדרים דלא שייך שליחות גבי ושמע כו'. וצריך קרא ושלחה ולענין שליח עושה שליח ודאי צריך קרא כיון דלא עשאו לעשות שליח. ועכשיו דאיתרבי כנ"ל שוב למדין בכל מקום על כל הג' הנ"ל. ואפשר דמה"ט אמרינן מילי לא מימסרין כו' בשליח ב' לא בראשון ע"ש בפוסקים דלענין שליח עושה שליח אין רק לימוד א' והיינו על שליחות הבעל דאינו מילי שבע"כ. ואצלה דהוי מילי מהני שליח א' ועל שליח עושה שליח אין לימוד. ובאמת לא נלמוד שהוא מילי רק שליח א' מוכח דמהני ולכך בקדושין לש"פ היקישא דויצאה והיתה מהני גם לזה דשליח דמקדש עושה שליח אף שהוא מילי [אולי חסר ובלא היקישא] בגט:

האומר כו' תרום כו'. מוכח דגם דנוטל במחשבה מ"מ לא אמרינן כשעושה שליח לתרום דהוי כאומר מה שיתרום השליח יהי' תרומה דא"כ א"צ לדין שליחות וגם למי שאינו בר שליחות יהי' מועיל וע"כ כיון שמצוה שזה יתרום רוצה שלא מחמת דיבורו. ומ"מ אינו מוכרח דאפשר באומר למי שאינו בר שליחותו שוב כוונתו ע"י דיבורו. והוכחת הש"ס שליחות מפיחת עשרה או הוסיף דאמר בהכי אמדתיך ואינו מצד דיבורו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף