מראי מקומות/פסחים/ז/א
המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין[עריכה]
רש"י (ד"ה משש) פירש שמשש שעות היינו מתחלת שש דאיסורא דרבנן הוא. והתוספות (נדפסו ו: ד"ה משש) הביאו פירוש ר"ת דמסוף שש קאמר[1] וראיית הגמרא היא מחוטי קורדנייתא שהן קשים והוה חמץ נוקשה שאינו אסור אלא מדרבנן.
ובחק יעקב (סימן תמג סק"ו) הביא דעת כמה אחרונים שביארו בדעת רש"י שאף הוא מודה שחיטים אלו חמץ נוקשה הם ואסורים מדרבנן, וס"ל לרש"י שאף בתרי דרבנן אין חוששים לקידושים. והחק יעקב עצמו נחלק עליהם וס"ל שלדעת רש"י החיטים אסורים מדאורייתא ואין כאן אלא חד דרבנן.
ולקמן (כא: ד"ה משש) הכריח רש"י כפירושו דעל כרחך מתחלת שש משמע שאם לא כן אסור מדאורייתא ומה בא להשמיענו[2]. אך התוס' ס"ל דאיירי בחמץ נוקשה שאף הוא אסור מדרבנן ואם כן זה בא להשמיענו.
דעת הרמב"ן (מובא בר"ן) שחמץ דאורייתא אף בשעה שישית חוששים לקידושיו, חדא לפי שעסוקים עדיין בשריפתו ויש אנשים הסבורים שעדיין מותר בהנאה ויבואו לטעות שאף בשעה רביעית וחמישית אין קידושיו קידושין. ועוד, שאדם טועה בשעה אחת ויבואו לטעות בין שעה חמישית לשישית.