רש"ש/פסחים/ז/א

רש"ש פסחים ז א

גמרא הכא בתלמיד היושב לפני רבו כו'. ופירש"י ומפני אימת כו'. נ"ל משום דמעיקרא דהוה ס"ד שכבר נתחמצה הוה א"ש בפשיטות דמשום ביטול ת"ת התירו לו בביטול לחודיה כמו ההולך לשחוט א"פ כו' דלקמן במשנה שלהי פ' א"ע. אבל לפי מאי דמוקי לה השתא בקודם שנתחמצה דאיכא הפסד ממון ה"ל למישרי לבטל ת"ת ולילך לאפותה עי' רש"י (שבת יא) ד"ה אבל אנו וכרי"ש (בברכות לה ב) הנהג בהן מנהג ד"א והרבה עשו כרי"ש ועלתה בידן. [וראיה לזה משו"ע יו"ד סימן רמ"ד ס"ה וסי' י"א ע"ש אך לפ"ז אין מקום להכ"ש שברש"י שבשבת]:

רש"י ד"ה אפי' בחיטי. ואע"ג דאתי איסור כו'. לכאורה כאן א"ש בפשיטות דזה יש כח ביד חכמים לאסור את המותר משום סייג וא"כ ממילא אין כאן שוה פרוטה ועמש"כ (בחולין צו) בתד"ה פלניא:

רש"י ד"ה דיקא נמי. ומשום יו"ט נקיט ביהמ"ד. לע"ד י"ל דאף משום שבת נקיט דאלו בביתו היה מריצה לפני כלבו כיון דעדיין לא נתחמצה או אפילו בחמץ גמור ובי"ד קודם זמן איסורו עי' שו"ע סימן תמ"ד ס"ד ובש"א ר"ס ע"ז:

שם ניזול בתר בתרא כו' בירושלים בשעת הרגל מעשר כו'. והקשה בצל"ח דילמא התם משום דאזלינן לחומרא ותירץ משום דאיכא התם חזקה לקולא ואין לומר דמע"ש הוה דשיל"מ דלא מהני רוב וכש"כ חזקה דמעות מעשר לא מיקרי דשיל"מ והבאר אברהם הקשה עליו דמ"מ מטבע חשיב ולא בטיל ברוב וא"כ כש"כ דלא תהני ליה חזקה ול"ד כלל דהא אף בדבר חשוב בפריש אזלינן בתר רובא (רק דלא בטיל ברוב מפני חשיבתו) וא"כ בטל הכש"כ ול"ד לדשיל"מ דלא אזלינן ביה בתר רובא אף בפריש כדמייתא הצל"ח מהמ"א ע"ש:

רש"י ד"ה רוב אוכלי בשר. ונותנין אותם לבה"ע בטוה"נ. ק"ל הא משמע (בקדושין נד ב) דליכא אלא חד סתמא כר"י דא"ל מעשר ממון הדיוט הוא ולפי' גם סתמא זו אתיא כוותיה דלר"מ אינו ניתן במתנה כמבואר שם וראיתי להתוי"ט במשנה זו שכתב ע"ד רש"י הללו ונימוקו עמו כו' וע"ש דאין ביאור לדבריו. ונראה דט"ס הוא שהיה כתוב בר"ת וצ"ע ונתחלף להמעתיק הצ' בנ' מפני שיווי תמונתן באותיות רש"י ומלבד זאת אני תמה דמצינו עוד סתם מתני' (בסנהדרין קיא ב) מע"ש וכה"ק יגנוזו דאתיא ג"כ כר"י ע"ש בגמרא (ס"ד קיב קיג) ולכאורה הייתי אומר דבכסף מעשר גם ר"מ מודה וכמ"ש הצל"ח בסוגיין לענין קדושין דאף דהמקדש בפירות מעשר א"מ לר"מ מ"מ בכסף מעשר אפשר דמקודשת (והבאר אברהם שכתב דבירושלמי פ"ב דקדושין מבואר דמקדשין בפרוטה של מע"ש ל"ד כלל דהתם הוא לר"י וכדפי' הק"ע) אמנם שם (בסנהדרין קיב ב) איתא רש"א כו' שללה פרט כו' וכסף מעשר. וכן שם בסוה"ע בסוגיא דר"ח מוכח דגם כסף מעשר הוי ממון גבוה ועמש"כ שם. וכ"מ בירושלמי פ"א דדמאי על משנת חלת ע"ה כו' תני וכולן שקרא שם כו' אין כר"מ היא מעשר היא שירי מנחות כו' ע"ש:

ואני תמה עוד בסוגיא דקדושין הנ"ל דהא סתמי דמתניתין ברפ"א ורפ"ג דמע"ש אבל נותנין זל"ז מתנת חנם אתיין נמי כר"י דמה שהביא הר"ש ברפ"א שם בשם הירושלמי דהיינו במזמינו על שולחנו בירושלמי שלפנינו אין שום רמז לזה וע"ש בשנ"א אלא דהירושלמי סובר דבמתנה אף לר"מ שרי דאינה כמכר לשיטתו בפ' יש בכור (כ"פ הרא"פ ברפ"ב דמעשרות) ור' יוסי ס"ל שם בירושלמי דלענין מע"ש ליתנו במתנה לכ"ע (ר"ל אף לרבנן דפ' יש בכור דס"ל דהוה כמכר) שרי. אבל גמרא דילן שם בקדושין ס"ל דלכ"ע אסור ליתנו במתנה למ"ד ממון גבוה הוא וא"כ ע"כ הני מתניתי אתיין כר"י (ואני תמה על הרמב"ם שפסק בפ"ג מהל' מע"ש הי"ז דא"נ במתנה ובהל' י"ח כתב אבל אומר לו הא לך יין שאין לי שמן כו' הלא זה מתנה גמורה) וליישב זאת נ"ל אשר כולהי מתניתי דס' זרעים כחדא חשבינן להו ותדע דקאמר שם הכא תרי סתמי והרי מתניתין דכרם רבעי הוזכרה ג"פ בפאה ובמע"ש ובעדיות ובפ"א דתרומות מ"ה ולא ממע"ש כו' שנפדו ופי' הר"ש דמתניתין ר"מ היא כו' ונ"ל דלזה נתכוון רש"י שכתב חדא בסדר זרעים וחדא בעדיות עי' (יבמות עג) בתד"ה נכסי כהן של"כ כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף